Rex Sacrorum

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מושגים R\מושגים ר


כוהני דת רומאים
(VRoma: Ann Raia)

כהונת ה-Rex Sacrorum (מלך הטקסים הדתיים) נוצרה כפי הנראה בימיה הראשונים של הרפובליקה הרומית [1] כדי למלא את התפקידים המקודשים שבתקופת המלוכה בוצעו על ידי המלך - ובכך לשמר את הסמכות המלכותית בעינייני הדת. בדומה, אשתו ([2] Regina Sacrorum) ביצעה את התפקידים המקודשים שבוצעו בתקופתה המלוכה על ידי המלכה.


למרות שבתקופות מאוחרות יותר שמרה עדיין כהונה זו על עדיפות בעיניינים דתיים, היא הפכה במידה מרובה למשרת כבוד בלבד, ללא שום כח פוליטי (בהיות ה-Rex Sacrorum להלכה ממלא מקומו של המלך המודח).


תפקידיו כללו את הקרבת הקרבנות ביום הראשון (Kalends) של כל חודש, הודעה על מועדי החגים של החודש [3] ב-Nones (כלומר ביום התשיעי לפני הירח המלא - ה-ides). כמוכן, כללו תפקידיו הקרבה קורבנות בימים מסוימים בשנה, כולל טקס מוזר ב-24 בפברואר, כשלאחר הקרבת הקורבן נמלט ממקום ההקרבה: הפרשנות הרומית היתה שזה סימל שחזור של גירוש המלך האחרון Tarquinius, למרות שהסבר זה נדחה בדרך כלל ע"י החוקרים המודרנים [4].

ה-Rex Sacrorum היה חלק מהכהונה הבכירה (שכללה גם את ה-pontifices, ה-flamines, והבתולות הווסטליות) [5]. למשרה זו נבחרו רק פטריקים והבחירה הייתה לכל החיים. לכן, כיון שנושא משרה זו היה מנוע מלמלא כל תפקיד פוליטי [6], משמעות קבלת התפקיד היתה ויתור על כל שאיפה פוליטית [7] (בניגוד למשל למשרת הפונטיפקס מקסימוס, שלו היה ה-Rex Sacrorum כפוף[8]).


הדעה של קורנל

קורנל משער כי קיומו תחת הרפובליקה של פקיד בעל השם הטקסי rex sucrorum (או [9]rex sacrificolus) ייתכן ומצביע על כך שהמלכות הרומית לא מתה, אלא, כמו חייל ותיק, נמוגה בהדרגה.

למרות שליביוס (2.2.1), מספר כי משרת ה-rex sucrorum נוצרה בתחילת הרפובליקה על מנת למלא את התפקידים הטקסיים של המלך לשעבר, משער קורנל כי למעשה ה-rex sucrorum לא היה אלא המלך האמיתי שניטלו ממנו סמכויותיו הפוליטיות והותירו לו רק סמכויות דתיות, כך שלמעשה צטמצמו אותו מייסדי הרפובליקה למעין בובה טקסית.

ההקבלות לתהליך הזה, המכונה reductio ad sacra - רבות, וכוללות לא רק את מה שמכונה "המונרכיה החוקתית" כפי שניתן למצוא בכמה מדינות מודרניות (למשל בבריטניה - הממלכה המאוחדת), אלא אף דוגמאות מהעולם העתיק, כמו משרתו של הארכון המלך באתונה שביוון העתיקה.

סיכום

נמצא בשימוש ב...

תשעא א - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

קישורים נוספים

  1. Tim Cornell. The beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (c. 1000-264 BC). Routledge history of the ancient world. London: Routledge. 1995. p. 234 online
  2. Celia E. Schultz. Women's religious activity in the Roman Republic. Studies in the history of Greece and Rome. Chapel Hill, NC: University of North Carolina Press. 2006. p. 179 online
  3. למקורות, ראה Gary Forsythe. A Critical History of Early Rome: From Prehistory to the First Punic War. Berkeley: University of California Press, 2006. p. 70
  4. לפיGary Forsythe. A Critical History of Early Rome: From Prehistory to the First Punic War. Berkeley: University of California Press, 2006. pp. 136-137: This ceremony, coming one day after the Terminalia, was called the Regifugium (the King’s Flight), and later Roman antiquarians erroneously explained it as commemorating the anniversary of the overthrow of the monarchy. In fact, the rex sacrorum, representing the Roman people and their place within the divine order, was dramatizing in ritual the waning of the old Roman year.
  5. Sextus P. Festus and Wallace M. Lindsay. Sexti Pompei Festi De Verborum Significatu Quae Supersunt: Cum Pauli Epitome; Thewrewkianis Copiis Usus Ed. Wallace M. Lindsay. Stutgardiae: Teubner, 1997. Print. p. 198 online
  6. זוהי טענתו של קורנל. אולם, ראה הערת שוליים 13 בעמוד 168 של Gary Forsythe. A Critical History of Early Rome: From Prehistory to the First Punic War. Berkeley: University of California Press, 2006. שבו כותב Forsythe כך: Cornell (1995, 233) erroneously invokes Livy 40.42.8 in support of his claim that the rex sacrorum was forbidden to be a member of the senate. Livy simply says that in order to inaugurate Cornelius Dolabella as the new rex sacrorum in 179 B.C., the pontifex maximus first ordered him to lay down his command as duumvir navalis. The only obvious conclusion to be drawn from this fact is that the priesthood required its incumbent to reside in Rome and not to hold public offices which would require absence from the city. The same prohibition against public service abroad is known to have applied to the flamens of Jupiter and Mars. See Livy Per. 19 and 39.45.4.
  7. Basil Kennett‏, "Romae antiquae notitia; or, The antiquities of Rome , p. 73, (Nabu Press, March 15, 2010) online
  8. Mary Beard, John S North, and S. R. F. Price. 1998. Religions of Rome. Vol. 1. A history. Cambridge: Cambridge University Press. p. 28 online
  9. Celia E. Schultz. 2006. Women's religious activity in the Roman Republic. Studies in the history of Livy, , A. De Sélincourt, R M. Ogilvie, and S P. Oakley. The Early History of Rome: Books I-V of the History of Rome from Its Foundations. Penguin classics. London: Penguin Books, 2002. p. 108 online