Valerio Horatian laws

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מושגים V\מושגים ח

חוקי ולריו-הוראטיוס


חוקים שקיבלו ואלריוס והוראטיוס הקונסולים שכיהנו ב449BC, בתגובה לדרישות הפלבאים ששבו והתמרדו לאחר פרסום חוקי 12 הלוחות[1] [2]החוקים נועדו להביא לפשרה עם הפלבאים ולבלום את ההתפתחות המסוכנת של ארגון מדיני נפרד בתוך רומא.

תוכנם העיקרי של החוקים

1. הטריבונים,הAediles ושאר נושאי המשרות הפלבאיות יקבלו מעמד מקודש, דין הפוגע בהם-מיתה. 2. כל אזרח רומאי רשאי לערער (provocatio) באספת הקנטוריות על כל פסק דין שניתן ע"י הmagistarate דהיינו השליט בעל האימפריום. 3. כל החלטות אספת הטריביונים (plebescites) שעברו אישור ע"י אספת הקנטוריות או הסנאט מחייבות את כל אזרחי רומא כולל הפאטריקים. 4. הטריבונים רשאים להשתתף בדיוני הסנאט ולסכל כל החלטה של הסנאט (וטו).

מהימנות הדיווח על קיום החוקים

במחקר קימת מחלוקת בנוגע לאוטנטיות של החקיקה. קימות שתי גישות עיקריות: האחת טוענת שכל העדויות לחוקים המוקדמים אינן מהימנות והן המצאה של מקורות מאוחרים כלומר אנאכרוניזם. גישה הפוכה נאחזת בכל פרט מדווח כמהימן על סמך אי אלו ממצאים ארכיאולוגיים [3] . מקובלת ההנחה שנפילת ה Decemvirs והתארגנות הפלבאית השנייה הם מאורעות הסטורים כלליים שאיננו יודעים בוודאות את פרטיהם. ההנחה מוליכה למסקנה שהייתה מחלוקת חברתית פוליטית שיושבה ע"י הסכם. ההסכם הכיר במוסדות הפלבאים ובטריבונים כחלק מהמערכת הפוליטית וחוקי ואלריוס הורטיוס הם ביטוי חוקי להסכם זה. כהוכחה לתקפות טענה זו קורנל בוחר לנתח באופן ספציפי את החוק הראשון הדן במעמדם המקודש של נושאי המשרות הפלבאיות. ליויוס טוען שמומחי חוק רומאיים ערערו על הפרשנות לחוק זה [4] . לדעת קורנל עצם העובדה שיש בידנו דיווח הדן בפרשנויות לחוק מעידה על קיום החוק ומעבר לכך על חשיבות וכוח אספת הפלבאים. התנגדות מחקרית לעובדת קיום החוקים ב449BC מתייחסת לחוק השני הדן בזכות הערעור של אזרחי רומא. קיימים שלושה דיווחים על החוק המתייחסים לתאריכים שונים (509,449,300BC) וכולם מיחסים את החוק לואלריוס. הטענה המקובלת היא שרק החוק המאוחר הוא האוטנטי [5] . קורנל שולל את הטענה ומבסס את עיקר טיעונו על כך שמערכת החוקים הרומית התבססה על תיקונים, שיפורים והתאמות של חוקים קיימים. עדות לכך ציטוט מלויוס [6] המדבר על החוק משנת 300BC כחוק שמטרתו: diligantius sanctam כלומר" להכין שוב במשנה זהירות " את החוק כנראה בהשוואה לחוק קודם. לדעת קורנל החוק מ449BC מהוה התאמה לחוק קדום שהעניק את זכות הערעור לאזרח רומי (חוק שכבר היה קיים ב12 הלוחות). החוק החדש נועד לאסור יצירת סמכויות שיפוט החסינות בפני ערעור. לגבי החוק של שנת 300BC אין לנו כל פרטים כך שבלתי אפשרי להתייחס לפרטיו. החוק השלישי הנוגע לתקפותם החוקית של ה plebescites עורר מחלוקות דומות. חוקים דומים הועברו ב339BC) Lex Publilia) וב287BC) Lex Hortensia) .קימת קבוצת חוקרים הטוענת [7] שהחוק המאוחר ביותר הוא הנכון. קורנל שולל טענה זו מכל וכל על סמך העובדה שיש לנו דיווחים על 35 plebescites שהתקבלו כחוקים בין 449BC-287BC. בנוסף מציע את התיאוריה שרק החוק מ 449BC כלל הגבלה על תוקפם המחייב של ה plebescites, דהיינו שחוקים אלו חייבים לעבור אישור של גופים כמו הסנאט או אספות העם. מגבלות אלה הוסרו בגרסאות המאוחרות יותר של החוק. הסבר תיאורטי זה מתיישב עם הסברה בדבר השינויים שחלו בחוקי רומא לאורך השנים וחייבו התייחסויות חוזרות ועדכונים לחוקים קיימים.

קישורים נוספים

  1. Dion. Hal. 45.11
  2. Livy 5.3
  3. Cornell T.J. The Beginnings of Rome (1995) p.271
  4. Livy 3.55.8-11
  5. Cornell T.J. The Beginnings of Rome (1995) note 18 p.453
  6. Livy 10.9.3-6
  7. Cornell T.J. The Beginnings of Rome (1995) note 19 p.453