הבדלים בין גרסאות בדף "אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב' בין אלים לבני אדם - פרק ראשון"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מ
מ
שורה 15: שורה 15:
 
<span style="background-color: #ff0000">"אוהב האם" + "אוהבת האח"</span>  
 
<span style="background-color: #ff0000">"אוהב האם" + "אוהבת האח"</span>  
  
אנטיוכוס טוען כמי שנסמך על נסיונו האישי "...I have come to believe that... This judgment became, for me" כי אדיקות היא המעלה הבטוחה ומועילה ביותר לכל אדם. במילים אלו&nbsp;נחשפת אנושיותו של אנטיוכוס והיותו תלוי באליו&nbsp;אשר הם הם המקור לכוח שלטונו, ולא מוצאו המלכותי. כך גם מקבע אנטיוכוס את מיתוגו&nbsp;המוכר לכל אדם ביכול כמלך אשר תמיד&nbsp;ראה בקדושה&nbsp;כמקור לברכה שבשימוש בכוחו.&nbsp;אנטיוכוס מייחס לשתי תכונות אלו - קדושה ואדיקות דתית - את הגשמתו העצמית בחייו הארוכים, את הצלחתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות, ולהפוך בנקל ל"אדון המצבים הנואשים"<ref>[[Nemrud-Dag inscriptions#Nemrud-Dag inscriptions 1.1|כתובות הר נמרוט 1.2-5]]</ref>  
+
אנטיוכוס טוען כמי שנסמך על נסיונו האישי "...I have come to believe that... This judgment became, for me" כי אדיקות היא המעלה הבטוחה ומועילה ביותר לכל אדם. במילים אלו&nbsp;נחשפת אנושיותו של אנטיוכוס והיותו תלוי באליו&nbsp;אשר הם הם המקור לכוח שלטונו, ולא מוצאו המלכותי. כך גם מקבע אנטיוכוס את מיתוגו&nbsp;המוכר לכל אדם ביכול כמלך אשר תמיד&nbsp;ראה בקדושה&nbsp;כמקור לברכה שבשימוש בכוחו.&nbsp;אנטיוכוס מייחס לשתי תכונות אלו - קדושה ואדיקות דתית - את הגשמתו העצמית בחייו הארוכים, את הצלחתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות, ולהפוך בנקל ל"אדון המצבים הנואשים"<ref name="null">[[Nemrud-Dag inscriptions#Nemrud-Dag inscriptions 1.2|כתובות הר נמרוט 1.2-5]]</ref>  
  
 
ף  
 
ף  

גרסה מ־15:07, 4 בספטמבר 2010

Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב


לפרק הקודם / חזרה לעמוד הראשי / לפרק הבא


מרקוס קיקרו, בספר הראשון של חיבורו 'שיחות בטוסקולום' אומר כי "אדם המעלה על כתב את מחשבותיו, בשעה שאינו יכול לארגנן או לבארן, וכשאין לו דבר מענג להציע לקורא, מבזבז לשווא גם את האותיות וגם את זמנו".[1] קיקרו הינו מקור ראשוני מקורב למלך אנטיוכוס, אשר היה מכותב עימו בנושאי מודיעין. אף אם עולה מן הכתבים כי לא סמך על אנטיוכוס ועל טוהר כוונותיו,[2] הצהרה זו מחיבורו וודאי הייתה מקנה לאנטיוכוס נקודות זכות בעיני קיקרו, שכן זה הראשון לא בזבז לא אותיות ולא זמן - אלא הצהיר בכתובות אבן ובפיסול, באופן מאורגן וברור את כוונותיו, שאיפותיו, אמונותיו ודיעותיו. אמנם אין ברשותנו אפשרות לחזור בזמן ולא לקרוא מחשבות, אולם הכתובות בהר נמרוט הן הדבר הכי קרוב לכך שכן הן מאפשרות לנו, אם לא לחדור לתוך מחשבתיו ואמונותיו של אנטיוכוס, לפחות לקבל תמונה ברורה של מה שהוא היה רוצה להציג כמחשבותיו ואמונותיו, ובאופן האמין ביותר. כתובות אלו הינן המקור הראשוני ביותר האפשרי שכן אמנם לא נכתבו בידיו של אנטיוכוס עצמו אלא בידי בעלי מלאכתו,[3] אולם בתור המוח שמאחורי ידיים אלו, הכתובות מהוות מראה למחשבתו של המלך. 

 

בשל אופיו יוצא הדופן של מפעל הפיסול המרשים של המלך אנטיוכוס בכל הנוגע להיקף, לרמת גימור ולתוכן כתובתיו המגלומני לכאורה, יש לבחון את האמור בכתובות בעין קפדנית ודקדקנית. בחרתי להתייחס אל הטקסט כמקור מרכזי במטרה לנסות ולברר (א) מה חשב לעצמו אנטיוכוס מקומגנה בהשקעתו עצומה זו לביסוס מה שנראה כדת פולחן שליט? (ב) מה הוא מקומו של הסינקרטיזם הנרחב הניכר בפועלו? (ג) מה היא המחשבה הדתית המשתקפת מכתובתו של אנטיוכוס? מכלול הכתובות נאסף למעשה מחמישה אסטלות לרגלי תבליטי אלים שונים, אולם אתייחס אל הטקסט כולו כמקור יחיד המורכב חמישה פרקים על פי חלוקה זו, כנהוג במחקר המודרני.[4]


אנטיוכוס מציג עצמו תחילה בשמו ובהיותו מלך, לאחר מכן את היותו אל, צדיק והתגלות אלוהית. מבחינה זו, אנטיוכוס הוא קודם כל מלך קומגנה, אשר מעשיו הצדיקים הם אלו אשר הפכוהו לאל. בהמשך מוצגת עמדתו המדינית של אנטיוכוס בעדותו על עצמו כ"Friend of the Romans and the Greeks" ובכך משריש עצמו אנטיוכוס במעצמות המערב - זו הרומית בת תקופתו, וקודמתה המקדונית. עם זאת, הצהרה זו אף מציבה אותו כחוליית קישור בין האימפריה הרומית ממערב לקומגנה, לבין האימפריה הסלאוקית הדועכת והיוונית במקורה ממזרח.

אנטיוכוס מציג את מוצאו וקישורו לשושלת Orontid הארמנית דרך אביו מית'רידטס קליניקוס, [5] ומעצם כך את היותו נצר לשושלת האחמאנית פרסית עד למלך דריוש הראשון. אימו לאודיקה השביעית האלה ("queen Laodike the Goddess") , נצר לשושלת הסלאוקית בסוריה דרך אביה אנטיוכוס "גְרִיפּוּס" השמיני האל המתגלה ("Antiochos the Manifest") , ונצר לשושלת התלמית במצרים דרך אימה טריפאנה מקשרת את אנטיוכוס מקושר לדיאדוכים של אלכסנדר הגדול.[6] הן אימו, והן סבו מענף זה מוצגים בהיקשר אלוהי, ועל כן מוסיפים לרקע של אנטיוכוס נופח שמיימי לצד הנופח השושלתי-מלכותי בהצגתו את עצמו. לאחר הצגה מרשימה זו, מסביר אנטיוכוס למעשה את מטרת לוחות האבן שבראשן הצגה זו, והיא הנצחת חוקיו ופועלו לנצח תחת הקדש האלים.[7] 

"אוהב האם" + "אוהבת האח"

אנטיוכוס טוען כמי שנסמך על נסיונו האישי "...I have come to believe that... This judgment became, for me" כי אדיקות היא המעלה הבטוחה ומועילה ביותר לכל אדם. במילים אלו נחשפת אנושיותו של אנטיוכוס והיותו תלוי באליו אשר הם הם המקור לכוח שלטונו, ולא מוצאו המלכותי. כך גם מקבע אנטיוכוס את מיתוגו המוכר לכל אדם ביכול כמלך אשר תמיד ראה בקדושה כמקור לברכה שבשימוש בכוחו. אנטיוכוס מייחס לשתי תכונות אלו - קדושה ואדיקות דתית - את הגשמתו העצמית בחייו הארוכים, את הצלחתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות, ולהפוך בנקל ל"אדון המצבים הנואשים"[1]

ף



 

  1. 1.0 1.1 קיקרו, שיחות בטוסקולום 1.3 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "null" הוגדר מספר פעמים עם תוכן שונה
  2. קיקרו, מכתבים לחברים 15.1-4
  3. .Crowther, Charles. "Inscriptions of Antiochus I of Commagene and other epigraphical finds" in Zeugma :interim reports, rescue excavations (Packard Humanities Institute), Inscription of Antiochus I, bronze statue of Mars, house and mosaic of the the Synosai, and recent work on the Roman army at Zeugma, ed J.H. Humphrey (Portsmouth: Journal of Roman Archaeology, 2003), pp. 58. קרווט'ר טוען כי ייתכן והכתובות ב Nemrut Dag, ב Zeugma וב Belkis Tepe כולן נעשו בידיו של אותו סתת אבן, וזאת על פי מידתן הפיזית של האותיות החרוטות וסגנון הכתיבה (אות 'סיגמא' מרובעת, ואות 'אלפא' עם קו רוחבי שבור).
  4. הטקסט מורכב מחמישה פרקים שונים אשר נחקקו תחת תבליטי האלים השונים בטרסה המערבית של האתר. את הטקסט כולו כמכלול חילקתי למשפטים ממוספרים בכל פרק ופרק, לשם הפנייה נוחה ויעילה למקור. התרגום הינו על פי Sanders, D.H. (ed.). Nemrut Dagi The Hierothesion of Antiochus I of Commagene. 2 vols., Winona Lake, IN, 1996, p.213-217.
  5. Chahin, Mark (2001). The Kingdom of Armenia. Routlege, pp. 190-191. ; Tiratsyan, Gevork. Soviet Armenian Encyclopedia. vol. iii. Yerevan, Armenian SSR: Armenian Academy of Sciences, 1977, p. 640.
  6. Sullivan, 1977. p.742-743
  7. כתובות הר נמרוט 1.1