הבדלים בין גרסאות בדף "אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב' בין אלים לבני אדם - פרק ראשון"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מ
מ
שורה 9: שורה 9:
 
<br>
 
<br>
  
אנטיוכוס מציג עצמו תחילה בשמו ובהיותו מלך, לאחר מכן את היותו אל,&nbsp;צדיק&nbsp;והתגלות אלוהית. מבחינה זו, אנטיוכוס הוא קודם כל מלך קומגנה, אשר מעשיו&nbsp;הצדיקים הם אלו אשר הפכוהו לאל. בהמשך מוצגת עמדתו המדינית של אנטיוכוס&nbsp;בעדותו על עצמו כ"Friend of the Romans and the Greeks"&nbsp;ובכך משריש עצמו אנטיוכוס במעצמות המערב - זו הרומית בת תקופתו, וקודמתה המקדונית. עם זאת, הצהרה זו אף מציבה אותו כחוליית קישור בין האימפריה הרומית ממערב לקומגנה, לבין האימפריה הסלאוקית הדועכת והיוונית במקורה ממזרח.  
+
הכתובת ביוונית בהר נרמוט הייתה הראשונה אשר נחשפה וזכתה לתשומת לב אקדמית, אולם לאחר מכן התגלו שלל כתובות באתרים שונים באיזור, המשקפות את טענותיו של אנטיוכוס בנוגע לעצמו ולשושלתו: Nemrut-Dag המוקדש למלך אנטיוכוס הראשון "האל", Arsameia on Nymphaion המוקדש לאביו [http://en.wikipedia.org/wiki/Mithridates_I_Callinicus מית'רדטס קליניקוס], Arsameia on the Euphrates - המוקדש לסבו&nbsp;[http://en.wikipedia.org/wiki/Sames_II_Theosebes_Dikaios סאמוס] ולאבי סבו [http://en.wikipedia.org/wiki/Ptolemaeus_of_Commagene פטולמאוס],&nbsp;Karakus - המוקדש לנשות משפחת המלוכה,<ref>&amp;amp;amp;nbsp;אתר קבורה לארבעת נשות המלוכה הקומגנית אשר נבנה ע"י בנו של אנטיוכוס, [http://en.wikipedia.org/wiki/Mithridates_II_of_Commagene מיתרדטס השני]: אימו [http://en.wikipedia.org/wiki/Isias Isais], אחותו [http://en.wikipedia.org/wiki/Laodice_of_Parthia Laodike], אחותו [http://en.wikipedia.org/wiki/Antiochis_of_Commagene Antiochis] וביתה (אחייניתו) [http://en.wikipedia.org/wiki/Aka_I_of_Commagene Aka].&amp;amp;amp;nbsp;&amp;amp;amp;nbsp;</ref> עמודי האבן בארמון Belkıs Tepe בעיר [http://en.wikipedia.org/wiki/Zeugma_(city) Zeugma] על מעברות נהר הפרת,&nbsp;Doliche ([http://en.wikipedia.org/wiki/Gaziantep Gaziantep]) ,[http://en.wikipedia.org/wiki/Ad%C4%B1yaman#Places_of_interest Adiyaman], אסטלות האבן ב Sofraz Koy, Sesönk, Caputlu&nbsp; וב Agac Kulluk. הכתובות מוינו בצורה אלפאבתית ונחקרו באופן כרונולוגי הנועד לקבוע את ראשיתן.<ref>Wagner Jörg. "Dynastie und Herrscherkult in Kommagene: Forschungsgeschichte und neuere Funde". Istanbuler Mitteilungen 33: 177-224.1983.&amp;nbsp;; [[Duchense-Guillemin 1978|Duchense Guillemin, Jacques. "Iran and Greece in Commagene".1975.p.194]]</ref>&nbsp;כיום מקובל במחקר כי הכתובת בהר נמרוט הינה הכתובת המקורית בה עוצבה כת פולחן השליט בקומגנה. בהתאם, שאר הכתובות נחשבות ככתובות נלוות אשר נועדו להפיץ את הכת אשר נוסדה בהר נמרוט ולבססה בתחום השלטון של אנטיוכוס, ולאחר מכן של יורשיו.<ref>Waldmann, Helmut . Die kommagenischen Kultre-formen under Konig Mithradates I.Kallinikos und seinem Sohne antiochus I. leiden 1973</ref>&nbsp;
  
אנטיוכוס מציג את מוצאו וקישורו ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Orontid_Dynasty#Orontid_Kings_of_Commagene שושלת Orontid] הארמנית דרך אביו [http://en.wikipedia.org/wiki/Mithridates_I_Callinicus#cite_note-chahin-0 מית'רידטס קליניקוס], <ref>Chahin, Mark (2001). The Kingdom of Armenia. Routlege, pp. 190-191. ; Tiratsyan, Gevork. Soviet Armenian Encyclopedia. vol. iii. Yerevan, Armenian SSR: Armenian Academy of Sciences, 1977, p. 640.</ref>&nbsp;ומעצם כך את היותו נצר ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Achaemenid_Empire שושלת האחמאנית פרסית] עד למלך [http://en.wikipedia.org/wiki/Darius_I_of_Persia דריוש הראשון].&nbsp;אימו [http://en.wikipedia.org/wiki/Laodice_VII_Thea לאודיקה השביעית]&nbsp;האלה ("queen Laodike the Goddess") , נצר ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Seleucid_Empire#Seleucid_rulers שושלת הסלאוקית] בסוריה דרך אביה&nbsp;[http://en.wikipedia.org/wiki/Antiochus_VIII_Grypus אנטיוכוס "גְרִיפּוּס" השמיני]&nbsp;האל המתגלה ("Antiochos the Manifest")&nbsp;, ונצר ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Ptolemaic_Dynasty שושלת התלמית] במצרים דרך אימה [http://www.livius.org/cg-cm/cleopatra01/cleopatra_tryphanea.html טריפאנה]&nbsp;מקשרת את&nbsp;אנטיוכוס מקושר&nbsp;ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Diadochi דיאדוכים] של [http://en.wikipedia.org/wiki/Alexander_the_Great אלכסנדר הגדול].<ref>Sullivan, 1977. p.742-743</ref> הן אימו, והן סבו מענף זה מוצגים בהיקשר אלוהי, ועל כן מוסיפים לרקע של אנטיוכוס נופח שמיימי לצד הנופח השושלתי-מלכותי בהצגתו את עצמו. לאחר הצגה מרשימה זו, מסביר אנטיוכוס למעשה את מטרת לוחות האבן שבראשן הצגה זו, והיא הנצחת חוקיו ופועלו לנצח תחת הקדש האלים.<ref>[[Nemrud-Dag inscriptions#Nemrud-Dag inscriptions 1.1|כתובות הר נמרוט 1.1]]</ref>&nbsp;  
+
<br>&nbsp;
  
<span style="background-color: #ff0000">"אוהב האם" + "אוהבת האח"</span>  
+
<br>הכתובת הראשונה, מאחורי התחריט של הרקלס \ אל המלחמה היווני ארס \ אל המלחמה הפרסי ארטגנס לצד שמותיהם. סינקרטיזם אנטיוכוס מציג עצמו תחילה בשמו ובהיותו מלך, לאחר מכן את היותו אל, צדיק והתגלות אלוהית. מבחינה זו, אנטיוכוס הוא קודם כל מלך קומגנה, אשר מעשיו הצדיקים הם אלו אשר הפכוהו לאל. בהמשך מוצגת עמדתו המדינית של אנטיוכוס בעדותו על עצמו כ"Friend of the Romans and the Greeks" ובכך משריש עצמו אנטיוכוס במעצמות המערב - זו הרומית בת תקופתו, וקודמתה המקדונית. עם זאת, הצהרה זו אף מציבה אותו כחוליית קישור בין האימפריה הרומית ממערב לקומגנה, לבין האימפריה הסלאוקית הדועכת והיוונית במקורה ממזרח. אנטיוכוס מציג את מוצאו וקישורו ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Orontid_Dynasty#Orontid_Kings_of_Commagene שושלת Orontid] הארמנית דרך אביו [http://en.wikipedia.org/wiki/Mithridates_I_Callinicus#cite_note-chahin-0 מית'רידטס קליניקוס], <ref>Chahin, Mark (2001). The Kingdom of Armenia. Routlege, pp. 190-191. ; Tiratsyan, Gevork. Soviet Armenian Encyclopedia. vol. iii. Yerevan, Armenian SSR: Armenian Academy of Sciences, 1977, p. 640.</ref>&nbsp;ומעצם כך את היותו נצר ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Achaemenid_Empire שושלת האחמאנית פרסית] עד למלך [http://en.wikipedia.org/wiki/Darius_I_of_Persia דריוש הראשון].&nbsp;אימו [http://en.wikipedia.org/wiki/Laodice_VII_Thea לאודיקה השביעית]&nbsp;האלה ("queen Laodike the Goddess") , נצר ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Seleucid_Empire#Seleucid_rulers שושלת הסלאוקית] בסוריה דרך אביה&nbsp;[http://en.wikipedia.org/wiki/Antiochus_VIII_Grypus אנטיוכוס "גְרִיפּוּס" השמיני]&nbsp;האל המתגלה ("Antiochos the Manifest")&nbsp;, ונצר ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Ptolemaic_Dynasty שושלת התלמית] במצרים דרך אימה [http://www.livius.org/cg-cm/cleopatra01/cleopatra_tryphanea.html טריפאנה]&nbsp;מקשרת את&nbsp;אנטיוכוס מקושר&nbsp;ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Diadochi דיאדוכים] של [http://en.wikipedia.org/wiki/Alexander_the_Great אלכסנדר הגדול].<ref>Sullivan, 1977. p.742-743</ref> הן אימו, והן סבו מענף זה מוצגים בהיקשר אלוהי, ועל כן מוסיפים לרקע של אנטיוכוס נופח שמיימי לצד הנופח השושלתי-מלכותי בהצגתו את עצמו. לאחר הצגה מרשימה זו, מסביר אנטיוכוס למעשה את מטרת לוחות האבן שבראשן הצגה זו, והיא הנצחת חוקיו ופועלו לנצח תחת הקדש האלים.<ref>[[Nemrud-Dag inscriptions#Nemrud-Dag inscriptions 1.1|כתובות הר נמרוט 1.1]]</ref><ref>שחזור שושלתו של המלך אנטיוכוסDörner, Friedrich Karl. "Zur Rekonstruktion der Ahnengalerie des Königs Antiochos I. von Kommagene." Istanbuler Mitteilungen 17: 195-210. 1967</ref>&nbsp;
 +
 
 +
<span style="background-color: #ff0000">"אוהב האם" + "אוהבת האח"</span>
  
 
אנטיוכוס טוען כמי שנסמך על נסיונו האישי "...I have come to believe that... This judgment became, for me" כי אדיקות היא המעלה הבטוחה ומועילה ביותר לכל אדם. במילים אלו&nbsp;נחשפת אנושיותו של אנטיוכוס והיותו תלוי באליו&nbsp;אשר הם הם המקור לכוח שלטונו, ולא מוצאו המלכותי. כך גם מקבע אנטיוכוס את מיתוגו&nbsp;המוכר לכל אדם ביכול כמלך אשר תמיד&nbsp;ראה בקדושה&nbsp;כמקור לברכה שבשימוש בכוחו.&nbsp;אנטיוכוס מייחס לשתי תכונות אלו - קדושה ואדיקות דתית - את הגשמתו העצמית בחייו הארוכים, את יכולתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות, והצלחתו להפוך ל"אדון המצבים הנואשים".<ref>[[Nemrud-Dag inscriptions#Nemrud-Dag inscriptions 1.2|כתובות הר נמרוט 1.2-5]]</ref>&nbsp;במה שנראה כגילוי לב אמיתי, מסתתרות עדויות בנוגע לתיארוך&nbsp;הכתובת, דעותיו של&nbsp;אנטיוכוס אודות הצלחתו שלו, וראייתו התיאולוגית הרחבה. ראשית, ניתן להסיק בצורה הגיונית כי כתובת זו היא משלב מאוחר בשלטונו של אנטיוכוס על פי הצהרתו אודות חייו הארוכים.<ref>.Crowther 2003, 65</ref>  
 
אנטיוכוס טוען כמי שנסמך על נסיונו האישי "...I have come to believe that... This judgment became, for me" כי אדיקות היא המעלה הבטוחה ומועילה ביותר לכל אדם. במילים אלו&nbsp;נחשפת אנושיותו של אנטיוכוס והיותו תלוי באליו&nbsp;אשר הם הם המקור לכוח שלטונו, ולא מוצאו המלכותי. כך גם מקבע אנטיוכוס את מיתוגו&nbsp;המוכר לכל אדם ביכול כמלך אשר תמיד&nbsp;ראה בקדושה&nbsp;כמקור לברכה שבשימוש בכוחו.&nbsp;אנטיוכוס מייחס לשתי תכונות אלו - קדושה ואדיקות דתית - את הגשמתו העצמית בחייו הארוכים, את יכולתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות, והצלחתו להפוך ל"אדון המצבים הנואשים".<ref>[[Nemrud-Dag inscriptions#Nemrud-Dag inscriptions 1.2|כתובות הר נמרוט 1.2-5]]</ref>&nbsp;במה שנראה כגילוי לב אמיתי, מסתתרות עדויות בנוגע לתיארוך&nbsp;הכתובת, דעותיו של&nbsp;אנטיוכוס אודות הצלחתו שלו, וראייתו התיאולוגית הרחבה. ראשית, ניתן להסיק בצורה הגיונית כי כתובת זו היא משלב מאוחר בשלטונו של אנטיוכוס על פי הצהרתו אודות חייו הארוכים.<ref>.Crowther 2003, 65</ref>  
  
שנית, ניתן לייחס את איזכורו של אנטיוכוס על יכולתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות,&nbsp;לעימותיו מול האימפריה הרומית.&nbsp;ייתכן ואנטיוכוס מתייחס לסכנות אחרות, אך בידינו מידע אודות אלו המוזכרות&nbsp;במקורות המערביים <span style="background-color: #ff0000">בלאטינית וביוונית</span> בלבד. במקורות אלו&nbsp;אנטיוכוס עומד במבחנים קשים בזירה הפוליטית בעמידתו בין הפרתים לרומאים,<ref>התכתבותו המודיעינית של אנטיוכוס עם קיקרו, וחוסר האמון לו זכה [[Cicero, Epistulae ad Familiares 15.1-4|קיקרו, מכתבים לחברים 15.1-4]] ; המרת הנאמנות מפומפיוס לקיסר [[Cicero. Ad Quint. Frat .2.10.2|קיקרו, מכתבים לקווינטוס 2.10.2]] ; הפניית אצבע רמית מאשימה כלפי אנטיוכוס בעוון בגידה לטובת הפרתים [[Cassius Dio. 48.41.5|דיו קאסיוס 48.41.5]]</ref> ומצליח באופן שיטתי להתמודד מול מצור רומי על בירתו, תחילה מול פומפיוס עימו הגיע להסכם, ולאחר מכן מול אנטוני.<ref>[[Appian, Mithridatic Wars 16.106|אפיאנוס, המלחמות המיתרידאטיות 16.106]] ; [[Plutarch, Antony 34|פלוטרכוס, אנטוני 34]] ; [[Josephus, The Jewish War 1.320|יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים 1.320]] ; [[Dio Cassius 49.20-22|דיו קסיוס 49.20-22]]</ref>&nbsp; אומנם עיר הבירה של קומגנה מתוארת במקורות כעיר עמידה בפני צבא שדה בשל מיקומה,<ref>[[Strabo 16.2.3|סטראבון 16.2.3]]</ref>&nbsp;אולם אין ספק כי התמודדות זו הייתה מצב מסוכן ממנו קשה היה לצפות כי ממלכת קומגנה הקטנה תיחלץ בשלום.&nbsp;  
+
&nbsp;
  
שלישית, הכרזתו של אנטיוכוס על הפיכתו בקלות ל"אדון המצבים הנואשים"&nbsp;הינה&nbsp;ברורה מצד אחד - בשל יכולתו להיחלץ בקלות ממצבים אשר היו נראים כחסרי&nbsp;סיכוי, אולם מצד שני היא מעט תמוהה: האם אנטיוכוס למעשה מציג עצמו כאדם אשר תמיד מצליח לצאת ממצב נואש, או דווקא&nbsp;כאדם&nbsp;אשר תמיד מוצא עצמו במצב נואש?&nbsp;האם תפיסתו התיאולוגית של אנטיוכוס באה לידי ביטוי בראותו את אליו כהשגחה עליונה במצבים מסוכנים ונואשים בלבד? האם ייתכן כי&nbsp;אנטיוכוס&nbsp;בראותו את עצמו כאל למעשה מסביר כאן את אופי אלוהותו - מעין אל האמון על סיוע לבני אנוש במצבים נואשים?&nbsp;לא ניתן לתת תשובה חד משמעית לשאלות אלו, אולם ייתכן ועצם התמודדתו של אנטיוכוס עם המצוקות הקשות&nbsp;במהלך חייו, והצלחתו הפלאית להיחלץ מהן הותירה עליו רושם עז ועמוק של&nbsp;מעין השגחה עליונה. ייתכן ורושם זה העיר בו את הדחף להודות לאלים אשר תמכו בו באופן ברור ופומבי לשם השבת טובה תחת טובה, ובעצם כך להעצים את האדיקות הדתית בממלכתו לאותם אלים אליהם התפלל הוא בעצמו בבקשו לעזרה.&nbsp;סביר להניח&nbsp;כי&nbsp;ייחוס מזלו הטוב והמפתיע של&nbsp;אנטיוכוס&nbsp;לאלים מסויימים נובעת מהצורך האנושי הבסיסי להבין את הישנות אירועים אלו.&nbsp;סביר כי&nbsp;היחלצותו של אנטיוכוס שוב ושוב ממצבים נואשים ביותר&nbsp;דרשה הסבר כלשהו, וההסבר הזמין ביותר היה השגחה&nbsp;אלוהית. אנטיוכוס מציג את עצמו כאדם אשר נחלץ הכי הרבה פעמים, ומהמצבים הכי קשים. להסבר זה ניתן להצמיד בנקל את היות האובייקט הזוכה להשגחה&nbsp;כיוצא דופן וראוי להשגחה זו. כך הופך אנטיוכוס לאדון המצבים הנואשים, כאדם אשר זוכה לחסד האלים בשל היותו צדיק נבחר&nbsp;משושלת אלוהית בפני עצמה (אימו,&nbsp;סבו מצד אימו).&nbsp;<br>
+
&nbsp;
  
 +
שנית, ניתן לייחס את איזכורו של אנטיוכוס על יכולתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות, לעימותיו מול האימפריה הרומית. ייתכן ואנטיוכוס מתייחס לסכנות אחרות, אך בידינו מידע אודות אלו המוזכרות במקורות המערביים בלאטינית וביוונית בלבד. במקורות אלו אנטיוכוס עומד במבחנים קשים בזירה הפוליטית בעמידתו בין הפרתים לרומאים, ומצליח באופן שיטתי להתמודד מול מצור רומי על בירתו, תחילה מול פומפיוס עימו הגיע להסכם, ולאחר מכן מול אנטוני. אומנם עיר הבירה של קומגנה מתוארת במקורות כעיר עמידה בפני צבא שדה בשל מיקומה, אולם אין ספק כי התמודדות זו הייתה מצב מסוכן ממנו קשה היה לצפות כי ממלכת קומגנה הקטנה תיחלץ בשלום.
  
 +
שנית, ניתן לייחס את איזכורו של אנטיוכוס על יכולתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות,&nbsp;לעימותיו מול האימפריה הרומית.&nbsp;ייתכן ואנטיוכוס מתייחס לסכנות אחרות, אך בידינו מידע אודות אלו המוזכרות&nbsp;במקורות המערביים <span style="background-color: #ff0000">בלאטינית וביוונית</span> בלבד. במקורות אלו&nbsp;אנטיוכוס עומד במבחנים קשים בזירה הפוליטית בעמידתו בין הפרתים לרומאים,<ref name="null">התכתבותו המודיעינית של אנטיוכוס עם קיקרו, וחוסר האמון לו זכה [[Cicero, Epistulae ad Familiares 15.1-4|קיקרו, מכתבים לחברים 15.1-4]] ; המרת הנאמנות מפומפיוס לקיסר [[Cicero. Ad Quint. Frat .2.10.2|קיקרו, מכתבים לקווינטוס 2.10.2]] ; הפניית אצבע רומית מאשימה כלפי אנטיוכוס בעוון בגידה לטובת הפרתים [[Cassius Dio. 48.41.5|דיו קאסיוס 48.41.5]]</ref><ref>ההתמודדות עם הכוחות הפרסיים אשר ראו בקומגנה את הנתיב הנוח ביותר לפלישות מערבה Cicero, Ad Familiares 8.10.1; Strabo, 16.746, 749; Appian, Syriaca 48; Dio Cassius, 49.13; Pliny, Naturalis Historia 5.86.</ref> ומצליח באופן שיטתי להתמודד מול מצור רומי על בירתו, תחילה מול פומפיוס עימו הגיע להסכם, ולאחר מכן מול אנטוני.<ref>[[Appian, Mithridatic Wars 16.106|אפיאנוס, המלחמות המיתרידאטיות 16.106]] ; [[Plutarch, Antony 34|פלוטרכוס, אנטוני 34]] ; [[Josephus, The Jewish War 1.320|יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים 1.320]] ; [[Dio Cassius 49.20-22|דיו קסיוס 49.20-22]]</ref>&nbsp; אומנם עיר הבירה של קומגנה מתוארת במקורות כעיר עמידה בפני צבא שדה בשל מיקומה,<ref>[[Strabo 16.2.3|סטראבון 16.2.3]]</ref>&nbsp;אולם אין ספק כי התמודדות זו הייתה מצב מסוכן ממנו קשה היה לצפות כי ממלכת קומגנה הקטנה תיחלץ בשלום.&nbsp;
  
אנטיוכוס מתאר את החלטתו להקדשת קומגנה כמשכן לכל האלים, וזאת על ידי שימוש באומנויות שהורשו על ידי אבותיו - היוונים והפרסים.
+
שלישית, הכרזתו של אנטיוכוס על הפיכתו בקלות ל"אדון המצבים הנואשים" הינה ברורה מצד אחד - בשל יכולתו להיחלץ בקלות ממצבים אשר היו נראים כחסרי סיכוי, אולם מצד שני היא מעט תמוהה: האם אנטיוכוס למעשה מציג עצמו כאדם אשר תמיד מצליח לצאת ממצב נואש, או דווקא כאדם אשר תמיד מוצא עצמו במצב נואש? האם תפיסתו התיאולוגית של אנטיוכוס באה לידי ביטוי בראותו את אליו כהשגחה עליונה במצבים מסוכנים ונואשים בלבד? האם ייתכן כי אנטיוכוס בראותו את עצמו כאל למעשה מסביר כאן את אופי אלוהותו - מעין אל האמון על סיוע לבני אנוש במצבים נואשים? לא ניתן לתת תשובה חד משמעית לשאלות אלו, אולם ייתכן ועצם התמודדתו של אנטיוכוס עם המצוקות הקשות במהלך חייו, והצלחתו הפלאית להיחלץ מהן הותירה עליו רושם עז ועמוק של מעין השגחה עליונה. ייתכן ורושם זה העיר בו את הדחף להודות לאלים אשר תמכו בו באופן ברור ופומבי לשם השבת טובה תחת טובה, ובעצם כך להעצים את האדיקות הדתית בממלכתו לאותם אלים אליהם התפלל הוא בעצמו בבקשו לעזרה. סביר להניח כי ייחוס מזלו הטוב והמפתיע של אנטיוכוס לאלים מסויימים נובעת מהצורך האנושי הבסיסי להבין את הישנות אירועים אלו. סביר כי היחלצותו של אנטיוכוס שוב ושוב ממצבים נואשים ביותר דרשה הסבר כלשהו, וההסבר הזמין ביותר היה השגחה אלוהית. אנטיוכוס מציג את עצמו כאדם אשר נחלץ הכי הרבה פעמים, ומהמצבים הכי קשים. להסבר זה ניתן להצמיד בנקל את היות האובייקט הזוכה להשגחה כיוצא דופן וראוי להשגחה זו. כך הופך אנטיוכוס לאדון המצבים הנואשים, כאדם אשר זוכה לחסד האלים בשל היותו צדיק נבחר משושלת אלוהית בפני עצמה (אימו, סבו מצד אימו).&nbsp;&nbsp;<br>
  
 
<br>
 
<br>
 +
 +
אנטיוכוס מתאר את החלטתו להקדשת קומגנה כמשכן לכל האלים, וזאת על ידי שימוש באומנויות שהורשו על ידי אבותיו - היוונים והפרסים.
  
 
<br>
 
<br>
 +
 +
ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Conjunction_(astronomy_and_astrology) התקבצות] <br>
  
 
&nbsp;<br>
 
&nbsp;<br>
 
<div align="center">'''[[אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב בין אלים לבני אדם - מבוא|לפרק הקודם]] / [[תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן|חזרה לעמוד הראשי]] / [[אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב' בין אלים לבני אדם - פרק שני|לפרק הבא]]'''</div></div></div>
 
<div align="center">'''[[אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב בין אלים לבני אדם - מבוא|לפרק הקודם]] / [[תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן|חזרה לעמוד הראשי]] / [[אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב' בין אלים לבני אדם - פרק שני|לפרק הבא]]'''</div></div></div>
 
<references />
 
<references />

גרסה מ־08:28, 7 בספטמבר 2010

Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב


לפרק הקודם / חזרה לעמוד הראשי / לפרק הבא


מרקוס קיקרו, בספר הראשון של חיבורו 'שיחות בטוסקולום' אומר כי "אדם המעלה על כתב את מחשבותיו, בשעה שאינו יכול לארגנן או לבארן, וכשאין לו דבר מענג להציע לקורא, מבזבז לשווא גם את האותיות וגם את זמנו".[1] קיקרו הינו מקור ראשוני מקורב למלך אנטיוכוס, אשר היה מכותב עימו בנושאי מודיעין. אף אם עולה מן הכתבים כי לא סמך על אנטיוכוס ועל טוהר כוונותיו,[2] הצהרה זו מחיבורו וודאי הייתה מקנה לאנטיוכוס נקודות זכות בעיני קיקרו, שכן זה הראשון לא בזבז לא אותיות ולא זמן - אלא הצהיר בכתובות אבן ובפיסול, באופן מאורגן וברור את כוונותיו, שאיפותיו, אמונותיו ודיעותיו. אמנם אין ברשותנו אפשרות לחזור בזמן ולא לקרוא מחשבות, אולם הכתובות בהר נמרוט הן הדבר הכי קרוב לכך שכן הן מאפשרות לנו, אם לא לחדור לתוך מחשבתיו ואמונותיו של אנטיוכוס, לפחות לקבל תמונה ברורה של מה שהוא היה רוצה להציג כמחשבותיו ואמונותיו, ובאופן האמין ביותר. כתובות אלו הינן המקור הראשוני ביותר האפשרי שכן אמנם לא נכתבו בידיו של אנטיוכוס עצמו אלא בידי בעלי מלאכתו,[3] אולם בתור המוח שמאחורי ידיים אלו, הכתובות מהוות מראה למחשבתו של המלך. 

 

בשל אופיו יוצא הדופן של מפעל הפיסול המרשים של המלך אנטיוכוס בכל הנוגע להיקף, לרמת גימור ולתוכן כתובתיו המגלומני לכאורה, יש לבחון את האמור בכתובות בעין קפדנית ודקדקנית. בחרתי להתייחס אל הטקסט כמקור מרכזי במטרה לנסות ולברר (א) מה חשב לעצמו אנטיוכוס מקומגנה בהשקעתו עצומה זו לביסוס מה שנראה כדת פולחן שליט? (ב) מה הוא מקומו של הסינקרטיזם הנרחב הניכר בפועלו? (ג) מה היא המחשבה הדתית המשתקפת מכתובתו של אנטיוכוס? מכלול הכתובות נאסף למעשה מחמישה אסטלות לרגלי תבליטי אלים שונים, אולם אתייחס אל הטקסט כולו כמקור יחיד המורכב חמישה פרקים על פי חלוקה זו, כנהוג במחקר המודרני.[4]


הכתובת ביוונית בהר נרמוט הייתה הראשונה אשר נחשפה וזכתה לתשומת לב אקדמית, אולם לאחר מכן התגלו שלל כתובות באתרים שונים באיזור, המשקפות את טענותיו של אנטיוכוס בנוגע לעצמו ולשושלתו: Nemrut-Dag המוקדש למלך אנטיוכוס הראשון "האל", Arsameia on Nymphaion המוקדש לאביו מית'רדטס קליניקוס, Arsameia on the Euphrates - המוקדש לסבו סאמוס ולאבי סבו פטולמאוס, Karakus - המוקדש לנשות משפחת המלוכה,[5] עמודי האבן בארמון Belkıs Tepe בעיר Zeugma על מעברות נהר הפרת, Doliche (Gaziantep) ,Adiyaman, אסטלות האבן ב Sofraz Koy, Sesönk, Caputlu  וב Agac Kulluk. הכתובות מוינו בצורה אלפאבתית ונחקרו באופן כרונולוגי הנועד לקבוע את ראשיתן.[6] כיום מקובל במחקר כי הכתובת בהר נמרוט הינה הכתובת המקורית בה עוצבה כת פולחן השליט בקומגנה. בהתאם, שאר הכתובות נחשבות ככתובות נלוות אשר נועדו להפיץ את הכת אשר נוסדה בהר נמרוט ולבססה בתחום השלטון של אנטיוכוס, ולאחר מכן של יורשיו.[7] 


 


הכתובת הראשונה, מאחורי התחריט של הרקלס \ אל המלחמה היווני ארס \ אל המלחמה הפרסי ארטגנס לצד שמותיהם. סינקרטיזם אנטיוכוס מציג עצמו תחילה בשמו ובהיותו מלך, לאחר מכן את היותו אל, צדיק והתגלות אלוהית. מבחינה זו, אנטיוכוס הוא קודם כל מלך קומגנה, אשר מעשיו הצדיקים הם אלו אשר הפכוהו לאל. בהמשך מוצגת עמדתו המדינית של אנטיוכוס בעדותו על עצמו כ"Friend of the Romans and the Greeks" ובכך משריש עצמו אנטיוכוס במעצמות המערב - זו הרומית בת תקופתו, וקודמתה המקדונית. עם זאת, הצהרה זו אף מציבה אותו כחוליית קישור בין האימפריה הרומית ממערב לקומגנה, לבין האימפריה הסלאוקית הדועכת והיוונית במקורה ממזרח. אנטיוכוס מציג את מוצאו וקישורו לשושלת Orontid הארמנית דרך אביו מית'רידטס קליניקוס, [8] ומעצם כך את היותו נצר לשושלת האחמאנית פרסית עד למלך דריוש הראשון. אימו לאודיקה השביעית האלה ("queen Laodike the Goddess") , נצר לשושלת הסלאוקית בסוריה דרך אביה אנטיוכוס "גְרִיפּוּס" השמיני האל המתגלה ("Antiochos the Manifest") , ונצר לשושלת התלמית במצרים דרך אימה טריפאנה מקשרת את אנטיוכוס מקושר לדיאדוכים של אלכסנדר הגדול.[9] הן אימו, והן סבו מענף זה מוצגים בהיקשר אלוהי, ועל כן מוסיפים לרקע של אנטיוכוס נופח שמיימי לצד הנופח השושלתי-מלכותי בהצגתו את עצמו. לאחר הצגה מרשימה זו, מסביר אנטיוכוס למעשה את מטרת לוחות האבן שבראשן הצגה זו, והיא הנצחת חוקיו ופועלו לנצח תחת הקדש האלים.[10][11] 

"אוהב האם" + "אוהבת האח"

אנטיוכוס טוען כמי שנסמך על נסיונו האישי "...I have come to believe that... This judgment became, for me" כי אדיקות היא המעלה הבטוחה ומועילה ביותר לכל אדם. במילים אלו נחשפת אנושיותו של אנטיוכוס והיותו תלוי באליו אשר הם הם המקור לכוח שלטונו, ולא מוצאו המלכותי. כך גם מקבע אנטיוכוס את מיתוגו המוכר לכל אדם ביכול כמלך אשר תמיד ראה בקדושה כמקור לברכה שבשימוש בכוחו. אנטיוכוס מייחס לשתי תכונות אלו - קדושה ואדיקות דתית - את הגשמתו העצמית בחייו הארוכים, את יכולתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות, והצלחתו להפוך ל"אדון המצבים הנואשים".[12] במה שנראה כגילוי לב אמיתי, מסתתרות עדויות בנוגע לתיארוך הכתובת, דעותיו של אנטיוכוס אודות הצלחתו שלו, וראייתו התיאולוגית הרחבה. ראשית, ניתן להסיק בצורה הגיונית כי כתובת זו היא משלב מאוחר בשלטונו של אנטיוכוס על פי הצהרתו אודות חייו הארוכים.[13]

 

 

שנית, ניתן לייחס את איזכורו של אנטיוכוס על יכולתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות, לעימותיו מול האימפריה הרומית. ייתכן ואנטיוכוס מתייחס לסכנות אחרות, אך בידינו מידע אודות אלו המוזכרות במקורות המערביים בלאטינית וביוונית בלבד. במקורות אלו אנטיוכוס עומד במבחנים קשים בזירה הפוליטית בעמידתו בין הפרתים לרומאים, ומצליח באופן שיטתי להתמודד מול מצור רומי על בירתו, תחילה מול פומפיוס עימו הגיע להסכם, ולאחר מכן מול אנטוני. אומנם עיר הבירה של קומגנה מתוארת במקורות כעיר עמידה בפני צבא שדה בשל מיקומה, אולם אין ספק כי התמודדות זו הייתה מצב מסוכן ממנו קשה היה לצפות כי ממלכת קומגנה הקטנה תיחלץ בשלום.

שנית, ניתן לייחס את איזכורו של אנטיוכוס על יכולתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות, לעימותיו מול האימפריה הרומית. ייתכן ואנטיוכוס מתייחס לסכנות אחרות, אך בידינו מידע אודות אלו המוזכרות במקורות המערביים בלאטינית וביוונית בלבד. במקורות אלו אנטיוכוס עומד במבחנים קשים בזירה הפוליטית בעמידתו בין הפרתים לרומאים,[1][14] ומצליח באופן שיטתי להתמודד מול מצור רומי על בירתו, תחילה מול פומפיוס עימו הגיע להסכם, ולאחר מכן מול אנטוני.[15]  אומנם עיר הבירה של קומגנה מתוארת במקורות כעיר עמידה בפני צבא שדה בשל מיקומה,[16] אולם אין ספק כי התמודדות זו הייתה מצב מסוכן ממנו קשה היה לצפות כי ממלכת קומגנה הקטנה תיחלץ בשלום. 

שלישית, הכרזתו של אנטיוכוס על הפיכתו בקלות ל"אדון המצבים הנואשים" הינה ברורה מצד אחד - בשל יכולתו להיחלץ בקלות ממצבים אשר היו נראים כחסרי סיכוי, אולם מצד שני היא מעט תמוהה: האם אנטיוכוס למעשה מציג עצמו כאדם אשר תמיד מצליח לצאת ממצב נואש, או דווקא כאדם אשר תמיד מוצא עצמו במצב נואש? האם תפיסתו התיאולוגית של אנטיוכוס באה לידי ביטוי בראותו את אליו כהשגחה עליונה במצבים מסוכנים ונואשים בלבד? האם ייתכן כי אנטיוכוס בראותו את עצמו כאל למעשה מסביר כאן את אופי אלוהותו - מעין אל האמון על סיוע לבני אנוש במצבים נואשים? לא ניתן לתת תשובה חד משמעית לשאלות אלו, אולם ייתכן ועצם התמודדתו של אנטיוכוס עם המצוקות הקשות במהלך חייו, והצלחתו הפלאית להיחלץ מהן הותירה עליו רושם עז ועמוק של מעין השגחה עליונה. ייתכן ורושם זה העיר בו את הדחף להודות לאלים אשר תמכו בו באופן ברור ופומבי לשם השבת טובה תחת טובה, ובעצם כך להעצים את האדיקות הדתית בממלכתו לאותם אלים אליהם התפלל הוא בעצמו בבקשו לעזרה. סביר להניח כי ייחוס מזלו הטוב והמפתיע של אנטיוכוס לאלים מסויימים נובעת מהצורך האנושי הבסיסי להבין את הישנות אירועים אלו. סביר כי היחלצותו של אנטיוכוס שוב ושוב ממצבים נואשים ביותר דרשה הסבר כלשהו, וההסבר הזמין ביותר היה השגחה אלוהית. אנטיוכוס מציג את עצמו כאדם אשר נחלץ הכי הרבה פעמים, ומהמצבים הכי קשים. להסבר זה ניתן להצמיד בנקל את היות האובייקט הזוכה להשגחה כיוצא דופן וראוי להשגחה זו. כך הופך אנטיוכוס לאדון המצבים הנואשים, כאדם אשר זוכה לחסד האלים בשל היותו צדיק נבחר משושלת אלוהית בפני עצמה (אימו, סבו מצד אימו).  


אנטיוכוס מתאר את החלטתו להקדשת קומגנה כמשכן לכל האלים, וזאת על ידי שימוש באומנויות שהורשו על ידי אבותיו - היוונים והפרסים.


להתקבצות

 

  1. 1.0 1.1 קיקרו, שיחות בטוסקולום 1.3 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "null" הוגדר מספר פעמים עם תוכן שונה
  2. קיקרו, מכתבים לחברים 15.1-4
  3. .Crowther, Charles. "Inscriptions of Antiochus I of Commagene and other epigraphical finds" in Zeugma :interim reports, rescue excavations (Packard Humanities Institute), Inscription of Antiochus I, bronze statue of Mars, house and mosaic of the the Synosai, and recent work on the Roman army at Zeugma, ed J.H. Humphrey (Portsmouth: Journal of Roman Archaeology, 2003), pp. 58. קרווט'ר טוען כי ייתכן והכתובות ב Nemrut Dag, ב Zeugma וב Belkis Tepe כולן נעשו בידיו של אותו סתת אבן, וזאת על פי מידתן הפיזית של האותיות החרוטות וסגנון הכתיבה (אות 'סיגמא' מרובעת, ואות 'אלפא' עם קו רוחבי שבור).
  4. הטקסט מורכב מחמישה פרקים שונים אשר נחקקו תחת תבליטי האלים השונים בטרסה המערבית של האתר. את הטקסט כולו כמכלול חילקתי למשפטים ממוספרים בכל פרק ופרק, לשם הפנייה נוחה ויעילה למקור. התרגום הינו על פי Sanders, D.H. (ed.). Nemrut Dagi The Hierothesion of Antiochus I of Commagene. 2 vols., Winona Lake, IN, 1996, p.213-217.
  5. &amp;amp;nbsp;אתר קבורה לארבעת נשות המלוכה הקומגנית אשר נבנה ע"י בנו של אנטיוכוס, מיתרדטס השני: אימו Isais, אחותו Laodike, אחותו Antiochis וביתה (אחייניתו) Aka.&amp;amp;nbsp;&amp;amp;nbsp;
  6. Wagner Jörg. "Dynastie und Herrscherkult in Kommagene: Forschungsgeschichte und neuere Funde". Istanbuler Mitteilungen 33: 177-224.1983.&nbsp;; Duchense Guillemin, Jacques. "Iran and Greece in Commagene".1975.p.194
  7. Waldmann, Helmut . Die kommagenischen Kultre-formen under Konig Mithradates I.Kallinikos und seinem Sohne antiochus I. leiden 1973
  8. Chahin, Mark (2001). The Kingdom of Armenia. Routlege, pp. 190-191. ; Tiratsyan, Gevork. Soviet Armenian Encyclopedia. vol. iii. Yerevan, Armenian SSR: Armenian Academy of Sciences, 1977, p. 640.
  9. Sullivan, 1977. p.742-743
  10. כתובות הר נמרוט 1.1
  11. שחזור שושלתו של המלך אנטיוכוסDörner, Friedrich Karl. "Zur Rekonstruktion der Ahnengalerie des Königs Antiochos I. von Kommagene." Istanbuler Mitteilungen 17: 195-210. 1967
  12. כתובות הר נמרוט 1.2-5
  13. .Crowther 2003, 65
  14. ההתמודדות עם הכוחות הפרסיים אשר ראו בקומגנה את הנתיב הנוח ביותר לפלישות מערבה Cicero, Ad Familiares 8.10.1; Strabo, 16.746, 749; Appian, Syriaca 48; Dio Cassius, 49.13; Pliny, Naturalis Historia 5.86.
  15. אפיאנוס, המלחמות המיתרידאטיות 16.106 ; פלוטרכוס, אנטוני 34 ; יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים 1.320 ; דיו קסיוס 49.20-22
  16. סטראבון 16.2.3