הבדלים בין גרסאות בדף "אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב' בין אלים לבני אדם - פרק ראשון"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מ
מ
שורה 58: שורה 58:
  
 
<br><br><br>&nbsp;  
 
<br><br><br>&nbsp;  
<div align="center">'''[[אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב' בין אלים לבני אדם - פרק ראשון|לראש הדף]]'''</div><div align="center">'''[[אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב בין אלים לבני אדם - מבוא|לפרק הקודם]] / [[תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן|חזרה לעמוד הראשי]] / [[אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב' בין אלים לבני אדם - פרק שני|לפרק הבא]]'''</div>
+
<div align="center">'''[[אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב בין אלים לבני אדם - מבוא|לפרק הקודם]] / [[תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן|חזרה לעמוד הראשי]] / [[אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב' בין אלים לבני אדם - פרק שני|לפרק הבא]]<div align="center">'''[[אורי_גונן_עבודה_מסכמת_תשע_ב'_בין_אלים_לבני_אדם_-_פרק_ראשון|לראש הדף]]'''</div>'''</div>
&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;  
+
&lt;/div&gt;&lt;/div&gt; <references />&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
<references /></div></div>
 

גרסה מ־10:22, 7 בספטמבר 2010

Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב


לפרק הקודם / חזרה לעמוד הראשי / לפרק הבא


מרקוס קיקרו, בספר הראשון של חיבורו 'שיחות בטוסקולום' אומר כי "אדם המעלה על כתב את מחשבותיו, בשעה שאינו יכול לארגנן או לבארן, וכשאין לו דבר מענג להציע לקורא, מבזבז לשווא גם את האותיות וגם את זמנו".[1] קיקרו הינו מקור ראשוני מקורב למלך אנטיוכוס, אשר היה מכותב עימו בנושאי מודיעין. אף אם עולה מן הכתבים כי לא סמך על אנטיוכוס ועל טוהר כוונותיו,[2] הצהרה זו מחיבורו וודאי הייתה מקנה לאנטיוכוס נקודות זכות בעיני קיקרו, שכן זה הראשון לא בזבז לא אותיות ולא זמן - אלא הצהיר בכתובות אבן ובפיסול, באופן מאורגן וברור את כוונותיו, שאיפותיו, אמונותיו ודיעותיו. אמנם אין ברשותנו אפשרות לחזור בזמן ולא לקרוא מחשבות, אולם הכתובות בהר נמרוט הן הדבר הכי קרוב לכך שכן הן מאפשרות לנו, אם לא לחדור לתוך מחשבתיו ואמונותיו של אנטיוכוס, לפחות לקבל תמונה ברורה של מה שהוא היה רוצה להציג כמחשבותיו ואמונותיו, ובאופן האמין ביותר. כתובות אלו הינן המקור הראשוני ביותר האפשרי שכן אמנם לא נכתבו בידיו של אנטיוכוס עצמו אלא בידי בעלי מלאכתו,[3] אולם בתור המוח שמאחורי ידיים אלו, הכתובות מהוות מראה למחשבתו של המלך. 

 

בשל אופיו יוצא הדופן של מפעל הפיסול המרשים של המלך אנטיוכוס בכל הנוגע להיקף, לרמת גימור ולתוכן כתובתיו המגלומני לכאורה, יש לבחון את האמור בכתובות בעין קפדנית ודקדקנית. בחרתי להתייחס אל הטקסט כמקור מרכזי במטרה לנסות ולברר (א) מה חשב לעצמו אנטיוכוס מקומגנה בהשקעתו עצומה זו לביסוס מה שנראה כדת פולחן שליט? (ב) מה הוא מקומו של הסינקרטיזם הנרחב הניכר בפועלו? (ג) מה היא המחשבה הדתית המשתקפת מכתובתו של אנטיוכוס? מכלול הכתובות נאסף למעשה מחמישה אסטלות לרגלי תבליטי אלים שונים, אולם אתייחס אל הטקסט כולו כמקור יחיד המורכב חמישה פרקים על פי חלוקה זו, כנהוג במחקר המודרני.[4]


הכתובת ביוונית בהר נרמוט הייתה הראשונה אשר נחשפה וזכתה לתשומת לב אקדמית, אולם לאחר מכן התגלו שלל כתובות באתרים שונים באיזור, המשקפות את טענותיו של אנטיוכוס בנוגע לעצמו ולשושלתו: Nemrut-Dag המוקדש למלך אנטיוכוס הראשון "האל", Arsameia on Nymphaion המוקדש לאביו מית'רדטס קליניקוס, Arsameia on the Euphrates - המוקדש לסבו סאמוס ולאבי סבו פטולמאוס, Karakus - המוקדש לנשות משפחת המלוכה,[5] עמודי האבן בארמון Belkıs Tepe בעיר Zeugma על מעברות נהר הפרת, Doliche (Gaziantep) ,Adiyaman, אסטלות האבן ב Sofraz Koy, Sesönk, Caputlu  וב Agac Kulluk. הכתובות מוינו בצורה אלפאבתית ונחקרו באופן כרונולוגי הנועד לקבוע את ראשיתן.[6] כיום מקובל במחקר כי הכתובת בהר נמרוט הינה הכתובת המקורית בה עוצבה כת פולחן השליט בקומגנה. בהתאם, שאר הכתובות נחשבות ככתובות נלוות אשר נועדו להפיץ את הכת אשר נוסדה בהר נמרוט ולבססה בתחום השלטון של אנטיוכוס, ולאחר מכן של יורשיו.[7] 


Artagnes / Herakles / Ares

הכתובת הראשונה, מאחורי התחריט של הרקלס \ אל המלחמה היווני ארס \ אל המלחמה הפרסי ארטגנס לצד שמותיהם. סינקרטיזם אנטיוכוס מציג עצמו תחילה בשמו ובהיותו מלך, לאחר מכן את היותו אל, צדיק והתגלות אלוהית. מבחינה זו, אנטיוכוס הוא קודם כל מלך קומגנה, אשר מעשיו הצדיקים הם אלו אשר הפכוהו לאל. בהמשך מוצגת עמדתו המדינית של אנטיוכוס בעדותו על עצמו כ"Friend of the Romans and the Greeks" ובכך משריש עצמו אנטיוכוס במעצמות המערב - זו הרומית בת תקופתו, וקודמתה המקדונית. עם זאת, הצהרה זו אף מציבה אותו כחוליית קישור בין האימפריה הרומית ממערב לקומגנה, לבין האימפריה הסלאוקית הדועכת והיוונית במקורה ממזרח. אנטיוכוס מציג את מוצאו וקישורו לשושלת Orontid הארמנית דרך אביו מית'רידטס קליניקוס, [8] ומעצם כך את היותו נצר לשושלת האחמאנית פרסית עד למלך דריוש הראשון. אימו לאודיקה השביעית האלה ("queen Laodike the Goddess") , נצר לשושלת הסלאוקית בסוריה דרך אביה אנטיוכוס "גְרִיפּוּס" השמיני האל המתגלה ("Antiochos the Manifest") , ונצר לשושלת התלמית במצרים דרך אימה טריפאנה מקשרת את אנטיוכוס מקושר לדיאדוכים של אלכסנדר הגדול.[9] הן אימו, והן סבו מענף זה מוצגים בהיקשר אלוהי, ועל כן מוסיפים לרקע של אנטיוכוס נופח שמיימי לצד הנופח השושלתי-מלכותי בהצגתו את עצמו. לאחר הצגה מרשימה זו, מסביר אנטיוכוס למעשה את מטרת לוחות האבן שבראשן הצגה זו, והיא הנצחת חוקיו ופועלו לנצח תחת הקדש האלים.[10][11] 

"אוהב האם" + "אוהבת האח"

אנטיוכוס טוען כמי שנסמך על נסיונו האישי "...I have come to believe that... This judgment became, for me" כי אדיקות היא המעלה הבטוחה ומועילה ביותר לכל אדם. במילים אלו נחשפת אנושיותו של אנטיוכוס והיותו תלוי באליו אשר הם הם המקור לכוח שלטונו, ולא מוצאו המלכותי. כך גם מקבע אנטיוכוס את מיתוגו המוכר לכל אדם ביכול כמלך אשר תמיד ראה בקדושה כמקור לברכה שבשימוש בכוחו. אנטיוכוס מייחס לשתי תכונות אלו - קדושה ואדיקות דתית - את הגשמתו העצמית בחייו הארוכים, את יכולתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות, והצלחתו להפוך ל"אדון המצבים הנואשים".[12] במה שנראה כגילוי לב אמיתי, מסתתרות עדויות בנוגע לתיארוך הכתובת, דעותיו של אנטיוכוס אודות הצלחתו שלו, וראייתו התיאולוגית הרחבה. ראשית, ניתן להסיק בצורה הגיונית כי כתובת זו היא משלב מאוחר בשלטונו של אנטיוכוס על פי הצהרתו אודות חייו הארוכים.[13]


שנית, ניתן לייחס את איזכורו של אנטיוכוס על יכולתו לחמוק מסכנות בניגוד לכל הציפיות, לעימותיו מול האימפריה הרומית. ייתכן ואנטיוכוס מתייחס לסכנות אחרות, אך בידינו מידע אודות אלו המוזכרות במקורות המערביים בלאטינית וביוונית בלבד. במקורות אלו אנטיוכוס עומד במבחנים קשים בזירה הפוליטית בעמידתו בין הפרתים לרומאים,[14][15] ומצליח באופן שיטתי להתמודד מול מצור רומי על בירתו, תחילה מול פומפיוס עימו הגיע להסכם, ולאחר מכן מול אנטוני.[16]  אומנם עיר הבירה של קומגנה מתוארת במקורות כעיר עמידה בפני צבא שדה בשל מיקומה,[17] אולם אין ספק כי התמודדות זו הייתה מצב מסוכן ממנו קשה היה לצפות כי ממלכת קומגנה הקטנה תיחלץ בשלום. 


שלישית, הכרזתו של אנטיוכוס על הפיכתו בקלות ל"אדון המצבים הנואשים" הינה ברורה מצד אחד - בשל יכולתו להיחלץ בקלות ממצבים אשר היו נראים כחסרי סיכוי, אולם מצד שני היא מעט תמוהה: האם אנטיוכוס למעשה מציג עצמו כאדם אשר תמיד מצליח לצאת ממצב נואש, או דווקא כאדם אשר תמיד מוצא עצמו במצב נואש? האם תפיסתו התיאולוגית של אנטיוכוס באה לידי ביטוי בראותו את אליו כהשגחה עליונה במצבים מסוכנים ונואשים בלבד? האם ייתכן כי אנטיוכוס בראותו את עצמו כאל למעשה מסביר כאן את אופי אלוהותו - מעין אל האמון על סיוע לבני אנוש במצבים נואשים? לא ניתן לתת תשובה חד משמעית לשאלות אלו, אולם ייתכן ועצם התמודדתו של אנטיוכוס עם המצוקות הקשות במהלך חייו, והצלחתו הפלאית להיחלץ מהן הותירה עליו רושם עז ועמוק של מעין השגחה עליונה. ייתכן ורושם זה העיר בו את הדחף להודות לאלים אשר תמכו בו באופן ברור ופומבי לשם השבת טובה תחת טובה, ובעצם כך להעצים את האדיקות הדתית בממלכתו לאותם אלים אליהם התפלל הוא בעצמו בבקשו לעזרה. סביר להניח כי ייחוס מזלו הטוב והמפתיע של אנטיוכוס לאלים מסויימים נובעת מהצורך האנושי הבסיסי להבין את הישנות אירועים אלו. סביר כי היחלצותו של אנטיוכוס שוב ושוב ממצבים נואשים ביותר דרשה הסבר כלשהו, וההסבר הזמין ביותר היה השגחה אלוהית. אנטיוכוס מציג את עצמו כאדם אשר נחלץ הכי הרבה פעמים, ומהמצבים הכי קשים. להסבר זה ניתן להצמיד בנקל את היות האובייקט הזוכה להשגחה כיוצא דופן וראוי להשגחה זו. כך הופך אנטיוכוס לאדון המצבים הנואשים, כאדם אשר זוכה לחסד האלים בשל היותו צדיק נבחר משושלת אלוהית בפני עצמה (אימו, סבו מצד אימו).  

אנטיוכוס מתאר את החלטתו להקדשת קומגנה כמשכן לכל האלים, וזאת על ידי שימוש באומנויות שהורשו על ידי אבותיו - היוונים והפרסים ("I decorated the representations of their form, as the ancient lore of Persians and of Greeks--the fortunate roots of my ancestry--had handed them down"). אנטיוכוס רואה בשילוב הידע היווני והפרסי כמקור כוח הבא לידי ביטוי הן בשושלתו המבורכת והן כמקור לאומנויות גבוהות אשר יהוו את עיקר פולחן האלים. כך עצם ייצוגם בחומר של האלים על סמך ידע עתיק ומשובח הוא אשר קושר את ממלכת קומגנה לברכות האלים.
אנטיוכוס מוסיף כי כיבוד האלים בזבחים ומועדי חגים יישמר על פי המנהגםי העתיקים המקובלים על ידי האנושות כולה ("the primitive rule and the common custom of all mankind"). בנוסף, יתווספו פולחנים וכיבודי אלים חדשים אשר הוא בעצמו ייסד לשם העצמת כבוד האלים. ניתן לראות בכך נסיון לשמר מנהגי פולחן בסיסיים תלויי זמן, מקום ואוכלוסייה, לצד פיתוח פולחן מורכב יותר. בעצם שיקול ממסדי זה ניתן לראות כי אנטיוכוס היה מודע לקיום מנהגים עתיקים יותר בקומגנה ממקורות פרסיים ויווניים.[18] מיקום המנהגים החדשים בכפיפה אחת עם אלו העתיקים יותר מצביעה על הבנה כי לא היה צורך בביטול אלו העתיקים, וכך גם למנוע תחרות עם אלו החדשים. אומנם קומגנה הייתה ממלכה קטנה בשטחה, אולם אין זה מצביע דווקא על אוכלוסייה הומוגנית מבחינת מוצא ומבחינת דת (דוגמאת ישראל ולבנון המודרניות) – דווקא דבריו של אנטיוכוס אודות שמירה על חוקים ונוהגים פרימיטיביים מצביעים על גיוון אתני ודתי בממלכתו אשר ניתן היה לאחד תחת כת פולחן שליט אחת.[19]


ניתן לראות ביטוי לתפיסת אמונה קודמות בקומגנה בדבריו הבאים של אנטיוכוס המתארות את החלטתו להציב מבעוד מועד את קברו המקודש אשר יהיה קרוב ככל הניתן ל"כס השמיים" ועמיד לפגעי הזמן " sacred tomb, which is to be indestructible by the ravages of time, in closest proximity to the heavenly throne ". באימרה זו חבויה תחילה מודעותו של אנטיוכוס להשפעה הויזואלית של אתר הפולחן, שכן מיקומו של האתר בראש הר נמרוט הופך אותו לנקודת ציון הנראית ממרחקים, ואשר הגישה אליה כרוכה בטיפוס מפרך המשול לעלייה לכיוון "הכס השמימי" של האלים, של אבותיו של אנטיוכוס, ושל קברו של המלך עצמו כפי שהוצגו בפיסול לעולים לרגל. בהמשך, ניכרת מודעותו של אנטיוכוס לזמן עצמו כגורם חשוב בהנצחתו והנצחת חוקיו, שכן לאורך הכתובת כולה הוא מציין שוב ושוב כי מפעל הפיסול, חוקיו ודתו נועדו לעמוד לנצח אל מול שחיקת הזמן.[20] ניתן לראות במודעותו הגבוהה של אנטיוכוס לזמן השפעה של האמונה הפרסית באל הזמן זורבן, אף אם השפעה זו היא עקיפה בלבד ולא באה לידי ביטוי ופולחן מעשי באתר ההנצחה.[21] בהמשך, משתקפים מדבריו של אנטיוכוס כי הוא מצפה שבמותו נשמתו תעלה השמיימה לצד כיסאו של אל יווני-פרסי זאוס-אורומסדאס (" wherein the fortunately preserved outer form of my person, preserved to ripe old age, shall, after the soul beloved by God has been sent to the heavenly thrones of Zeus Oromasdes, rest through immeasurable time".[22] 


ניתן לראות כאן הקבלה לאמונה בעלייה השמיימה לכיסאו המוזהב של אהורה מאזדה האל "הטוב" הראשי במיתולוגיה הפרסית, והאל הראשי באמונה הזורואסטרית שמקורה פרסי גם כן. אנטיוכוס מפריד בין גופו ובין נשמתו ("preserved outer form of my person, preserved to ripe old age, shall, after the soul… has been sent to the heavenly thrones… rest through immeasurable time. ").[23] אולם האמונה בקיום מקדים של הנשמה טרם הגוף לא הייתה ייחודית לאמונות איראניות, אלא התקיימה ביוון כחלק מהאסכולה הסטואית. על כן סביר כי הלך מחשבה זה של אנטיוכוס, אף אם אינו מיוחס לאסכולה דתית אחת משניהן, הושפע מהן כחלק ממיזוג התרבויות שהנהיג אנטיוכוס.[24] אנטיוכוס מבדיל בין זמניות הגוף לנצחיות הנשמה והאלים, כלומר – הבדלה בין חומר לבין רעיון. נראה כי אנטיוכוס דוגל בהמשכיותו הארוכה של רעיון על פני זמניותו של החומר.


King Antiochos I Theos

הכתובת השנייה, מאחורי התחריט של המלך אנטיוכוס "האל" לצד שמו. אנטיוכוס מסביר כי על ידי הצבת קברו בין צלמי האלים וצלמי אבותיו, הוא למעשה מקדש את ההר והופכו למושב קבע לאלים. כך למעשה הוא מקדיש את גופו באחרית ימיו לקידוש האתר, בעוד נשמתו עולה לצד האלים, וכך הוא מקשר בין האדמה לשמיים. הכתובת פונה לעולה לרגל הצופה על פסלי אבותיו ואליו של אנטיוכוס ("heroic company of my ancestors, whom you behold before you… also that the divine representation of the manifest deities might be consecrated on the holy hill and that his place might likewise not be lacking in witness to my piety.").[25] זוהי פנייה לקהל היעד של אתר הפולחן המבקשת לשים לב לאדיקותו הדתית, ולהיותו מקשר בין אבותיו, אליו, ונתיניו הקוראים את הכתובת. כך שימש האתר כמעין "מזבח תעמולה שושלתי" מפואר הנועד לקשור את הנתינים לשושלת השלטון שלהם.[26] 

אבהות כפולה לשושלת

הכתובת מפנה את תשומת לב הצופה לצלמי האלים המהווים מיזוג תרבויות בוטה על סמך אלים פרסיים להם מתאימים מקבילים יוונים: זאוס-אורומסדס ((Zeus-Oromasdes , ארטגנס-הרקלס-ארס (Artagnes-Herakles-Ares), אפולו-מיתרס-הליוס-הרמס (Apollo-Mithras-Helios-Hermes), אלוהות קומגנה "המספקת כל" ("all-nourishing homeland Commagene").[27] כאן יש לציין כי המיצג האסטרולוגי המרשים מאפשר לצייר את המציאות המשתקפת מן התחריטים המציגים את האלים הלוחצים ומברכים את המלך אנטיוכוס (dexiōsis), מאפשר לדעת את התאריך המדויק המתואר במיצג, ובעיקר – את פשר האלים המתוארים.

"הורוסקופ האריה" בטרסה המערבית על ההר הינו ההורוסקופ המוכר העתיק בעולם. זוהי אבן בגובה 2.40 מטר, רוחבה 1.75 מטרים, ועובייה כחצי מטר המציגה מערך של תשע עשר כוכבים בשם "אריה" המתואר בלוח שנה אסטרונומי של ארטוסתנס. התקבצות הכוכבים בצורת האריה הצועד אירעה בתקופתו של המלך אנטיוכוס, ולא תחזור על עצמה במהלך 25,000 השנים הקרובות.
על חזהו של האריה צורת מגל המסמלת את הירח החדש, ומעליה כוכב רגולוס - הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים אריה ואחד הכוכבים הבהירים בשמים. כוכב זה קושר עם המושג "מלך" לאורך ההיסטוריה האנושית,[28] ובמקרה הנוכחי נועד לייצג את המלך אנטיוכוס מקומגנה. מעל גב האריה שלושה כוכבי לכת גדולים יותר מעליהם חקוקים שמותיהם (משמאל לימין): מאדים, כוכב חמה, וצדק. שילוב כוכבים אלו יחד כשבליבם קבוצת הכוכבים "אריה" והכוכב רגולוס הקפיא אירוע אסטרולוגי זה בנקודה ייחודית בזמן – השביעי ביולי שנת 62 לפנה"ס.[29] כוכבים אלו מזוהים באסטרולוגיה היוונית, ואף מזוהים בכתב באתר עם אלים יוונים מסוימים: מעל לכוכב מאדים חקוק "the flaming one of Herakles" – על כן כוכב זה מזוהה עם האל ארטגנס-הרקלס-ארס. מעל לכוכב חכה חקוק "the shining one of Apollo" – על כן כוכב זה מזוהה עם האל אפולו-מיתרס-הליוס-הרמס. מעל לכוכב צדק חקוק "the radiating one of Zeus" – על כן כוכב זה מזוהה עם האל זאוס-אורומסדס. הירח . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 


Zeus / Oromasdes
The Goddess of Kommagene
Apollo / Mithras / Helios / Hermes




 

</div></div>
  1. קיקרו, שיחות בטוסקולום 1.3
  2. קיקרו, מכתבים לחברים 15.1-4
  3. .Crowther, Charles. "Inscriptions of Antiochus I of Commagene and other epigraphical finds" in Zeugma :interim reports, rescue excavations (Packard Humanities Institute), Inscription of Antiochus I, bronze statue of Mars, house and mosaic of the the Synosai, and recent work on the Roman army at Zeugma, ed J.H. Humphrey (Portsmouth: Journal of Roman Archaeology, 2003), pp. 58. קרווט'ר טוען כי ייתכן והכתובות ב Nemrut Dag, ב Zeugma וב Belkis Tepe כולן נעשו בידיו של אותו סתת אבן, וזאת על פי מידתן הפיזית של האותיות החרוטות וסגנון הכתיבה (אות 'סיגמא' מרובעת, ואות 'אלפא' עם קו רוחבי שבור).
  4. הטקסט מורכב מחמישה פרקים שונים אשר נחקקו תחת תבליטי האלים השונים בטרסה המערבית של האתר. את הטקסט כולו כמכלול חילקתי למשפטים ממוספרים בכל פרק ופרק, לשם הפנייה נוחה ויעילה למקור. התרגום הינו על פי Sanders, D.H. (ed.). Nemrut Dagi The Hierothesion of Antiochus I of Commagene. 2 vols., Winona Lake, IN, 1996, p.213-217.
  5. &amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;nbsp;אתר קבורה לארבעת נשות המלוכה הקומגנית אשר נבנה ע"י בנו של אנטיוכוס, מיתרדטס השני: אימו Isais, אחותו Laodike, אחותו Antiochis וביתה (אחייניתו) Aka.&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;nbsp;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;nbsp;
  6. Wagner Jörg. "Dynastie und Herrscherkult in Kommagene: Forschungsgeschichte und neuere Funde". Istanbuler Mitteilungen 33: 177-224.1983.&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;nbsp;; Duchense Guillemin, Jacques. "Iran and Greece in Commagene".1975.p.194
  7. Waldmann, Helmut . Die kommagenischen Kultre-formen under Konig Mithradates I.Kallinikos und seinem Sohne antiochus I. leiden 1973
  8. Chahin, Mark (2001). The Kingdom of Armenia. Routlege, pp. 190-191. ; Tiratsyan, Gevork. Soviet Armenian Encyclopedia. vol. iii. Yerevan, Armenian SSR: Armenian Academy of Sciences, 1977, p. 640.
  9. Sullivan, 1977. p.742-743
  10. כתובות הר נמרוט 1.1
  11. שחזור שושלתו של המלך אנטיוכוסDörner, Friedrich Karl. "Zur Rekonstruktion der Ahnengalerie des Königs Antiochos I. von Kommagene." Istanbuler Mitteilungen 17: 195-210. 1967
  12. כתובות הר נמרוט 1.2-5
  13. .Crowther 2003, 65
  14. התכתבותו המודיעינית של אנטיוכוס עם קיקרו, וחוסר האמון לו זכה קיקרו, מכתבים לחברים 15.1-4 ; המרת הנאמנות מפומפיוס לקיסר קיקרו, מכתבים לקווינטוס 2.10.2 ; הפניית אצבע רומית מאשימה כלפי אנטיוכוס בעוון בגידה לטובת הפרתים דיו קאסיוס 48.41.5
  15. ההתמודדות עם הכוחות הפרסיים אשר ראו בקומגנה את הנתיב הנוח ביותר לפלישות מערבה Cicero, Ad Familiares 8.10.1; Strabo, 16.746, 749; Appian, Syriaca 48; Dio Cassius, 49.13; Pliny, Naturalis Historia 5.86.
  16. אפיאנוס, המלחמות המיתרידאטיות 16.106 ; פלוטרכוס, אנטוני 34 ; יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים 1.320 ; דיו קסיוס 49.20-22
  17. סטראבון 16.2.3
  18. על פולחן אל השמש הפרסי בקומגנה Beck, Roger. "The Mysteries of Mithras". 2004. p39 ;על האמונה הזורואסטרית ופולחן אל הזמן הפרסי זורבן בקומגנה Duchense Guillemin, Jacques. "Iran and Greece in Commagene". 1975. p190-192
  19. כתובות הר נמרוט 1.6
  20. כתובות הר נמרוט 1.1 "has recorded for all time", כתובות הר נמרוט 1.5 "attained to the fullness of a long life", כתובות הר נמרוט 1.7 "this sacred tomb, which is to be indestructible by the ravages of time", כתובות הר נמרוט 1.7 "soul beloved by God … rest through immeasurable time", כתובות הר נמרוט 2.7 "an unceasing cult", כתובות הר נמרוט 2.8 "established for everlasting, so that all the inhabitants of my realm may offer both the ancient sacrifices, required by age-old common custom, and also new festivals ", כתובות הר נמרוט 3.4 "ordered to be inscribed upon sacred, inviolable stelae a holy law, which shall be binding upon all generations of mankind who in the immeasurable course of time", כתובות הר נמרוט 4.5 "who shall continue their family to all later time", כתובות הר נמרוט 5.5 "I believe that they will emulate this fair example by continually increasing the honours appropriate to their line and, like me, in their riper years adding greatly to their personal fame", כתובות הר נמרוט 5.7 "whoever, in the long time to come, takes over this reign as king or dynast, may he, if he observes this law and guards my honour, enjoy, through my intercession, the favor of the deified ancestors and all the gods".
  21. הייתה קיימת סברה במחקר אודות זיהוי ארבעת האלים תחתיהם מצויות הכתובות כביטוי לאמונה באל הזמן הפרסי זורבן, על פי התייחסותו המתמידה של אנטיוכוס לנושא הזמן. אודות הדיון האקדמי סביב סברה זו Duchense Guillemin, Jacques. "Iran and Greece in Commagene". 1975. p190-192
  22. השם "אורומסדס" מיוחס לאל הדת הזורואסטרית&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;nbsp;- אהורה מאזדה בפרסית עתיקה
  23. כתובות הר נמרוט 1.7
  24. על עליית רוח השליט השמיימה על פי דת זרתוסטרא כפי שמשתקפת מפועלו של אנטיוכוס H.Dorrie, Der Konigskult des Antiochus von Kommagene im Lichte neuer Inschriften-Funde, Gottingen 1964 ; Susan B.Downey. Mesopotamian Religious Architecture – Alexander through the Parthians. Princeton University Press, Princeton, New Jersey. 1988, p.73 תפיסה זו של עלייה השמיימה לצד כיסא "מלך השמים" השתרשה במסורת בקומגנה ואף עברה ממנה הלאה לדתות מזרחיות שונות, ביניהן אלו אשר השפיעו על סיפורי ראשית הנצרות. בסוף המאה הראשונה לספירה, חזון יוחנן (Book of Revelation 4:6-7) מתאר את התגלות כס האלוהים בשמיים, המוקף 4 דמויות - אריה, שור, נשר בתעופתו, ופני אדם. דמויות אלו מקבילות לקבוצות הכוכבים המצוינות בתחריטי ההורוסקופ אשר ב Nemrud Dag וב Karakush. הבשורה על-פי מתי (Gospel of Matthew 2:1-12) מספרת את סיפור הולדת ישו ונרטיב "כוכב בית לחם". זיהוי כוכב זה מבחינה אסטרולוגית אינו מוחלט, אולם מבחינה תיאולוגית זהו למעשה ציון הולדת "מלך היהודים אשר ילד כי ראינו את-כוכבו במזרח". על ההקבלה בין דת פולחן השליט בקומגנה לבין סיפורי ראשית הנצרות Beck, Roger. "The Mysteries of Mithras". 2004. p.307&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;br&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;
  25. כתובות הר נמרוט 2.2
  26. Susan B.Downey. Mesopotamian Religious Architecture – Alexander through the Parthians. Princeton University Press, Princeton, New Jersey. 1988, p.46-47
  27. על פי המקורות העתיקים קומגנה הייתה אכן ארץ שופעת אשר סיפקה כל טוב לתושביה על בסיס חקלאי ומסחרי: מלך קומגנה מתואר כבעל הממלכה העשירה ביותר תחת השפעתה של רומא Josephus, The Jewish War 5.461 ; על האדמות החקלאיות סביב עיר הבירה סמאסוטה Strabo, 16.749, 12.535 ; עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על תעשיית כריית ברזל, לצד פולחן האל Jupiter Dolichenus בעיר Doliche בשטחי ממלכת קומגנה אשר זוהה עם שריון מתכתי Duchense Guillemin, Jacques. "Iran and Greece in Commagene". 1975. p189. אמנם לא ידועים באופן ברור האמצעים שעמדו לרשות שליטי קומגנה לפיתוח כלכלם, אולם המקורות מצביעים בברור על קיום עושר גדול בממלכתם על סמך האנדרטאות העצומות בממלכה, כמות החגים אשר בכתובות, צפי הפולשים לשלל Plut. Ant. 34, והערות מאוחרות יותר אודות העושר המלכותי Tacitus, Annales 2.8&amp;amp;amp;amp;amp;amp;nbsp;
  28. באימפריה האכדית נקרא הכוכב"אָמִיל-גַל-אוּר" ("מלך השמיים"), בבבל נקרא "שָארוּ" ("מלך"), תלמי (פטולמאוס קלאודיוס ) קרא לכוכב בתואר היווני למלך "בָסִילֵאוּס", ולאחר מכן זכה לשם "רֶגוּלוּס" על ידי קופרניקוס על שם התואר הלאטיני "רֶקְס" (אף הוא פירושו "מלך"), בפרס העתיקה נקרא "מִיאָן" ("מרכז"), בערבית קרוי הכוכב "קָאלְב-אֶל-אֵסָד" ("לב האריה"), ואף בסין "קְסוּאָנְיוּאַן" על שם "הקיסר הצהוב". למידע נוסף Hartner, Willy and Ettinghausen, Richard. The Conquering Lion, the Life Cycle of a Symbol. Oriens. Vol. 17, (BRILL, Dec. 31, 1964), pp. 161-171 .
  29. על חישוב התאריך מבחינה אסטרולוגית O Neugebauer, HB Van Hoesen. Greek Horoscopes. Philadelphia, 1959, p.14-16&amp;amp;amp;amp;nbsp;; .Beck, Roger. "The Mysteries of Mithras". In Collected Works with New Essays, edited by Hinnells, John, 34-44, 295-308. Ashgate Publishing Limited, 2004. p.300.
</div></div>