הבדלים בין גרסאות בדף "אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב בין אלים לבני אדם - מבוא"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מ
מ
שורה 1: שורה 1:
 +
{{בעבודה}}
 
<div align="center">'''[[תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן|חזרה לעמוד הראשי]] / לפרק הבא''' <div align="right">
 
<div align="center">'''[[תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן|חזרה לעמוד הראשי]] / לפרק הבא''' <div align="right">
 
<span style="background-color: #ff0000">פסקת הקדמה</span><br>
 
<span style="background-color: #ff0000">פסקת הקדמה</span><br>

גרסה מ־21:33, 16 באוגוסט 2010

Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב


חזרה לעמוד הראשי / לפרק הבא

פסקת הקדמה

המקורות:

  1. מקורות יוונים\לאטינים
  2. ממצאים ארכיאולוגים
  3. מחקרים


התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר של אנטיוכוס הראשון מקומגנה הוא בשנת 69 לפנה"ס בהתנהלותו כשליט ממלכת קומגנה אל מול המצביא הרומי לוקולוס.[1] בתקופה זו קיבל אנטיוכוס את המעורבות הרומית בברכה לאחר שלטון המלך הארמני Tigranes באיזורו אשר לא היטיב עם אלו בעלי תרבות יוונית.[2][3] אנטיוכוס יכל לבחור בעלת ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, התחיל בהיסוס וברגל שמאל מול האימפריה הרומית[4] - תחילה עמד במצור של לוקולוס על עיר הבירה סמוסאטה,[5] ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת.[6] אולם, אנטיוכוס ידע לשנות מדיניות במהירות ולהצטרף לאחד מ"12 המלכים הברברים" אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס. כך הצליח אנטיוכוס לשמור על נחלות אבותיו (כולל הנקודה האסטרטגית על נהר הפרת) כאשר פומפיוס חילק שטחים לממלכות המקומיות.[7]

צעדיו של אנטיוכוס, בעיקר בשל קירבתו לפרתים, עודדה דאגה אצל קיקרו ואנשיו, בשנת 51BC בה היה מושל קיליקה (Cic. Fam. 15.1-4).

(767) אף על פי כן, אנטיוכוס היה נחוש למנוע, או לפחות להסיט את הפלישה הארמנית-פרתית לאסיה הקטנה, ועל כן התמיד בדיווחיו לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי (בדומה לשאר השליטים באנטוליה). דיווחיו היו מהימנים ויעילים, אולם האיום הפרתי לא פעל ישירות מול האימפריה הרומית באנטוליה. אנטיוכוס שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידות ממלכתו. כך, שלח סיוע צבאי לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית (App. BC 2.8.49). לאחר נצחונו של יוליוס קיסר על פומפיוס, הוא לא "שאל שאלות מביכות" והותיר לרוב השליטים המקומיים לשמור על זכויותיהם. כך אנטיוכוס במדיניות שקולה ניגש לקבל את קיסר כמנצח בסוריה - וזכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר (Cicero. Ad Quint. Frat .2.10.2). הרומאים חששו שהצלחת פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לפרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39BC אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס (Cassius Dio. 48.41.5). שנה לאחר מכן, ב38BC פאקורוס נפל בקרב, ועימו קרסה כל המערכה הצבאית הפרתית במערב ממלכתם (Justin 42.4.10 ; Dio 49.20.3).

אנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, אך עם זאת נאלץ לקבל פליטי מלחמה, ובעקבותיהם הרומאים אשר באו לתבוע אותם כבני ערובה. שוב מצא עצמו אנטיוכוס מביט מראש חומותיו על המצור הרומי על עיר בירתו, הפעם בפניו של מרקוס אנטוני. פעולתו של אנטוני כנגד קומגנה הייתה בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשת אנטיוכוס על הסיוע להם. נטען כי בפועל, הסיבה הייתה עושרה הכלכלי של ממלכת קומגנה.[8] אנטיוכוס היה בעבר במצב זהה של מצור על עיר בירתו שהייתה בלתי חדירה לצבא שדה ובעלת אפשרות האספקה דרך נהר הפרת (Strabo 16.2.3). כיבוש סאמוסטה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני בזמן זה, וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי) את קומגנה (Plut. Ant. 34.2-4 ; Josephus, The Jewish War 1.320 ; Dio Cassius 49.22.2).

מנקודת זמן זו ואילך אנטיוכוס לא מוזכר יותר בכתבי ההיסטוריה.




  1. דיו קאסיוס 36.2
  2. פלוטרכוס, לוקולוס 21.3, 29.2 ; סוליבן 1977, ע"מ 763
  3. באותה תקופה "הדבר החדש" בקומגנה היה רעיון ה-Philorhomaios = "חבר הרומאים". רעיון זה ייושם באותה תקופה גם בקפדוקיה מערבית לקומגנה, בשל כדאיות ברית עם האימפריה הרומית אשר חדרה לאיזור.
  4. סוליבן 1977, ע"מ 764
  5. פליני הזקן, תולדות הטבע 2.108
  6. אפיאנוס, המלחמות המיתרידאטיות 16.106
  7. פלוטרכוס, פומפיוס 38.2
  8. דיו קאסיוס 49.20-22;פלוטרכוס, אנטוני 34