הבדלים בין גרסאות בדף "אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב בין אלים לבני אדם - מבוא"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מ
מ
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
+
{{בעבודה}}  
 
<div align="center">'''[[תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן|חזרה לעמוד הראשי]] / לפרק הבא''' <div align="right">
 
<div align="center">'''[[תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן|חזרה לעמוד הראשי]] / לפרק הבא''' <div align="right">
<span style="background-color: #ff0000">פסקת הקדמה</span><br>
+
<span style="background-color: rgb(255, 0, 0);">פסקת הקדמה</span><br>  
  
<span style="background-color: #ff0000">המקורות: </span>
+
<span style="background-color: rgb(255, 0, 0);">המקורות: </span>  
  
#<span style="background-color: #ff0000">מקורות יוונים\לאטינים</span>  
+
#<span style="background-color: rgb(255, 0, 0);">מקורות יוונים\לאטינים</span>  
#<span style="background-color: #ff0000">ממצאים ארכיאולוגים</span>  
+
#<span style="background-color: rgb(255, 0, 0);">ממצאים ארכיאולוגים</span>  
#<span style="background-color: #ff0000">מחקרים</span>
+
#<span style="background-color: rgb(255, 0, 0);">מחקרים</span>
  
<br>
+
<br>  
  
התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר של אנטיוכוס הראשון מקומגנה הוא בשנת 69 לפנה"ס בהתנהלותו כשליט ממלכת קומגנה אל מול המצביא הרומי <span style="background-color: #ccffcc">לוקולוס</span>.<ref>[[Dio Cassius 36.2|דיו קאסיוס 36.2]]</ref>&nbsp;בתקופה זו קיבל אנטיוכוס את המעורבות הרומית בברכה לאחר שלטון המלך הארמני [http://en.wikipedia.org/wiki/Tigranes_the_Great Tigranes] באיזורו אשר לא היטיב עם אלו בעלי תרבות יוונית.<ref>[[Plutarch. Lucullus. 21.3 + 29.2|פלוטרכוס, לוקולוס 21.3, 29.2]] ; [[Sullivan 1977|סוליבן 1977, ע"מ 763]]</ref><ref>'''באותה תקופה "הדבר החדש" בקומגנה היה רעיון ה-Philorhomaios = "חבר הרומאים". רעיון זה ייושם באותה תקופה גם בקפדוקיה מערבית לקומגנה, בשל כדאיות ברית עם האימפריה הרומית אשר חדרה לאיזור.'''</ref>&nbsp;אנטיוכוס יכל&nbsp;לבחור בעלת ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, התחיל בהיסוס וברגל שמאל מול האימפריה הרומית<ref>[[Sullivan 1977|סוליבן 1977, ע"מ 764]]</ref>&nbsp;- תחילה עמד במצור של לוקולוס על עיר הבירה סמוסאטה,<ref>[[Pliny the Elder, Natural History 2.108|פליני הזקן, תולדות הטבע 2.108]]</ref> ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת.<ref>[[Appian, Mithridatic Wars 16.106|אפיאנוס, המלחמות המיתרידאטיות 16.106]]</ref>&nbsp;אולם, אנטיוכוס ידע לשנות מדיניות במהירות ולהצטרף לאחד מ"12 המלכים הברברים" אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס. כך הצליח אנטיוכוס לשמור על נחלות אבותיו (כולל הנקודה האסטרטגית על נהר הפרת)&nbsp;כאשר פומפיוס חילק שטחים לממלכות המקומיות.<ref>[[Plutarch, Pompey 38.2|פלוטרכוס, פומפיוס 38.2]]</ref>  
+
התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר של אנטיוכוס הראשון מקומגנה הוא בשנת 69 לפנה"ס בהתנהלותו כשליט ממלכת קומגנה אל מול המצביא הרומי <span style="background-color: rgb(204, 255, 204);">לוקולוס</span>.<ref>[[Dio Cassius 36.2|דיו קאסיוס 36.2]]</ref>&nbsp;בתקופה זו קיבל אנטיוכוס את המעורבות הרומית בברכה לאחר שלטון המלך הארמני [http://en.wikipedia.org/wiki/Tigranes_the_Great Tigranes] באיזורו אשר לא היטיב עם אלו בעלי תרבות יוונית.<ref>[[Plutarch. Lucullus. 21.3 + 29.2|פלוטרכוס, לוקולוס 21.3, 29.2]] ; [[Sullivan 1977|סוליבן 1977, ע"מ 763]]</ref><ref>'''באותה תקופה "הדבר החדש" בקומגנה היה רעיון ה-Philorhomaios = "חבר הרומאים". רעיון זה ייושם באותה תקופה גם בקפדוקיה מערבית לקומגנה, בשל כדאיות ברית עם האימפריה הרומית אשר חדרה לאיזור.'''</ref>&nbsp;אנטיוכוס יכל&nbsp;לבחור בעלת ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, התחיל בהיסוס וברגל שמאל מול האימפריה הרומית<ref>[[Sullivan 1977|סוליבן 1977, ע"מ 764]]</ref>&nbsp;- תחילה עמד במצור של לוקולוס על עיר הבירה סמוסאטה,<ref>[[Pliny the Elder, Natural History 2.108|פליני הזקן, תולדות הטבע 2.108]]</ref> ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת.<ref>[[Appian, Mithridatic Wars 16.106|אפיאנוס, המלחמות המיתרידאטיות 16.106]]</ref>&nbsp;אולם, אנטיוכוס ידע לשנות מדיניות במהירות ולהצטרף לאחד מ"12 המלכים הברברים" אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס. כך הצליח אנטיוכוס לשמור על נחלות אבותיו (כולל הנקודה האסטרטגית על נהר הפרת)&nbsp;כאשר פומפיוס חילק שטחים לממלכות המקומיות.<ref>[[Plutarch, Pompey 38.2|פלוטרכוס, פומפיוס 38.2]]</ref>  
  
צעדיו של אנטיוכוס, בעיקר בשל קירבתו לפרתים, עודדה דאגה אצל קיקרו ואנשיו, בשנת 51BC בה היה מושל קיליקה (<span style="color: #0000ff"><span style="background-color: #ffffff">[[Cicero. Epistulae ad Familiares. 15.1-4|<span style="color: #0000ff">Cic. Fam. 15.1-4</span>]]</span></span>).  
+
צעדיו של אנטיוכוס, בעיקר בשל קירבתו לפרתים, עודדה דאגה אצל קיקרו ואנשיו, בשנת 51BC בה היה מושל קיליקה (<span style="color: rgb(0, 0, 255);"><span style="background-color: rgb(255, 255, 255);">[[Cicero. Epistulae ad Familiares. 15.1-4|<span style="color: rgb(0, 0, 255);">Cic. Fam. 15.1-4</span>]]</span></span>).  
  
'''(767) '''אף על פי כן, אנטיוכוס היה נחוש למנוע, או לפחות להסיט את הפלישה הארמנית-פרתית לאסיה הקטנה, ועל כן התמיד בדיווחיו לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי (בדומה לשאר השליטים באנטוליה). דיווחיו היו מהימנים ויעילים, אולם האיום הפרתי לא פעל ישירות מול האימפריה הרומית באנטוליה. אנטיוכוס שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידות ממלכתו. כך, שלח סיוע צבאי לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית ([[Appian. The Civil Wars 2.8.49|<span style="color: #0000ff">App. BC 2.8.49</span>]]). לאחר נצחונו של יוליוס קיסר על פומפיוס, הוא לא "שאל שאלות מביכות" והותיר לרוב השליטים המקומיים לשמור על זכויותיהם. כך אנטיוכוס במדיניות שקולה ניגש לקבל את קיסר כמנצח בסוריה - וזכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר ([[Cicero. Ad Quint. Frat .2.10.2|Cicero. Ad Quint. Frat .2.10.2]]). הרומאים חששו שהצלחת פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה&nbsp;יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לפרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39BC אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס ([[Cassius Dio. 48.41.5|Cassius Dio. 48.41.5]]). שנה לאחר מכן, ב38BC פאקורוס נפל בקרב, ועימו קרסה כל המערכה הצבאית הפרתית במערב ממלכתם&nbsp;('''Justin''' 42.4.10&nbsp;; '''Dio''' 49.20.3).  
+
'''(767) '''אף על פי כן, אנטיוכוס היה נחוש למנוע, או לפחות להסיט את הפלישה הארמנית-פרתית לאסיה הקטנה, ועל כן התמיד בדיווחיו לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי (בדומה לשאר השליטים באנטוליה). דיווחיו היו מהימנים ויעילים, אולם האיום הפרתי לא פעל ישירות מול האימפריה הרומית באנטוליה. אנטיוכוס שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידות ממלכתו. כך, שלח סיוע צבאי לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית.<ref>[[Appian, The Civil Wars 2.8.49|אפיאנוס, מלחמות האזרחים 2.8.49]]</ref>[[Appian. The Civil Wars 2.8.49|<span style="color: rgb(0, 0, 255);" />]] לאחר נצחונו של יוליוס קיסר על פומפיוס, הוא לא "שאל שאלות מביכות" והותיר לרוב השליטים המקומיים לשמור על זכויותיהם. כך אנטיוכוס במדיניות שקולה ניגש לקבל את קיסר כמנצח בסוריה - וזכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר.<ref>[[Cicero. Ad Quint. Frat .2.10.2קיקרו, מכתבים לקווינטוס 2.10.2]]</ref> הרומאים חששו שהצלחת פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה&nbsp;יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לפרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39BC אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס.<ref>[[Cassius Dio. 48.41.5|דיו קאסיוס 48.41.5]]</ref> שנה לאחר מכן, ב38BC פאקורוס נפל בקרב, ועימו קרסה כל המערכה הצבאית הפרתית במערב ממלכתם&nbsp;('''Justin''' 42.4.10&nbsp;; '''Dio''' 49.20.3).  
  
אנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, אך עם זאת נאלץ לקבל פליטי מלחמה, ובעקבותיהם הרומאים אשר באו לתבוע אותם כבני ערובה. שוב מצא עצמו אנטיוכוס מביט מראש חומותיו על המצור הרומי על עיר בירתו, הפעם בפניו של מרקוס אנטוני. פעולתו של אנטוני כנגד קומגנה הייתה בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשת אנטיוכוס על הסיוע להם. נטען כי בפועל, הסיבה הייתה עושרה הכלכלי&nbsp;של ממלכת קומגנה.<ref>[[Dio Cassius 49.20-22|דיו קאסיוס 49.20-22]];[[Plutarch, Antony 34|פלוטרכוס, אנטוני 34]]</ref>&nbsp;אנטיוכוס היה בעבר במצב זהה של מצור על עיר בירתו&nbsp;שהייתה בלתי חדירה לצבא שדה ובעלת אפשרות האספקה דרך נהר הפרת (<span style="color: #0000ff"><span style="background-color: #00ff00">[[Strabo 16.2.3|<span style="color: #0000ff"><span style="background-color: #ffffff">Strabo 16.2.3</span></span>]]</span></span>). כיבוש סאמוסטה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני בזמן זה, וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי)&nbsp;את קומגנה ([[Plutarch, Antony 34|<span style="color: #0000ff">Plut. Ant. 34.2-4</span>]]&nbsp;;&nbsp;<span style="color: #0000ff"><span style="background-color: #ffffff">[[Josephus, The Jewish War 1.320|<span style="color: #0000ff">Josephus, The Jewish War 1.320</span>]]</span></span>&nbsp;;&nbsp;<span style="color: #0000ff"><span style="background-color: #ffffff">[[Dio Cassius 49.20-22|<span style="color: #0000ff">Dio Cassius 49.22.2</span>]]</span></span>).  
+
אנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, אך עם זאת נאלץ לקבל פליטי מלחמה, ובעקבותיהם הרומאים אשר באו לתבוע אותם כבני ערובה. שוב מצא עצמו אנטיוכוס מביט מראש חומותיו על המצור הרומי על עיר בירתו, הפעם בפניו של מרקוס אנטוני. פעולתו של אנטוני כנגד קומגנה הייתה בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשת אנטיוכוס על הסיוע להם. נטען כי בפועל, הסיבה הייתה עושרה הכלכלי&nbsp;של ממלכת קומגנה.<ref>[[Dio Cassius 49.20-22|דיו קאסיוס 49.20-22]];[[Plutarch, Antony 34|פלוטרכוס, אנטוני 34]]</ref>&nbsp;אנטיוכוס היה בעבר במצב זהה של מצור על עיר בירתו&nbsp;שהייתה בלתי חדירה לצבא שדה ובעלת אפשרות האספקה דרך נהר הפרת (<span style="color: rgb(0, 0, 255);"><span style="background-color: rgb(0, 255, 0);">[[Strabo 16.2.3|<span style="color: rgb(0, 0, 255);"><span style="background-color: rgb(255, 255, 255);">Strabo 16.2.3</span></span>]]</span></span>). כיבוש סאמוסטה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני בזמן זה, וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי)&nbsp;את קומגנה ([[Plutarch, Antony 34|<span style="color: rgb(0, 0, 255);">Plut. Ant. 34.2-4</span>]]&nbsp;;&nbsp;<span style="color: rgb(0, 0, 255);"><span style="background-color: rgb(255, 255, 255);">[[Josephus, The Jewish War 1.320|<span style="color: rgb(0, 0, 255);">Josephus, The Jewish War 1.320</span>]]</span></span>&nbsp;;&nbsp;<span style="color: rgb(0, 0, 255);"><span style="background-color: rgb(255, 255, 255);">[[Dio Cassius 49.20-22|<span style="color: rgb(0, 0, 255);">Dio Cassius 49.22.2</span>]]</span></span>).  
  
 
מנקודת זמן זו ואילך אנטיוכוס לא מוזכר יותר בכתבי ההיסטוריה.  
 
מנקודת זמן זו ואילך אנטיוכוס לא מוזכר יותר בכתבי ההיסטוריה.  
  
<br>
+
<br>  
  
<br>
+
<br>  
  
<br>
+
<br>  
<div align="center">'''[[תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן|חזרה לעמוד הראשי]] / לפרק הבא'''</div></div></div>
+
<div align="center">'''[[תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן|חזרה לעמוד הראשי]] / לפרק הבא'''</div></div></div>  
 
<references />
 
<references />

גרסה מ־18:35, 17 באוגוסט 2010

Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב


חזרה לעמוד הראשי / לפרק הבא

פסקת הקדמה

המקורות:

  1. מקורות יוונים\לאטינים
  2. ממצאים ארכיאולוגים
  3. מחקרים


התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר של אנטיוכוס הראשון מקומגנה הוא בשנת 69 לפנה"ס בהתנהלותו כשליט ממלכת קומגנה אל מול המצביא הרומי לוקולוס.[1] בתקופה זו קיבל אנטיוכוס את המעורבות הרומית בברכה לאחר שלטון המלך הארמני Tigranes באיזורו אשר לא היטיב עם אלו בעלי תרבות יוונית.[2][3] אנטיוכוס יכל לבחור בעלת ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, התחיל בהיסוס וברגל שמאל מול האימפריה הרומית[4] - תחילה עמד במצור של לוקולוס על עיר הבירה סמוסאטה,[5] ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת.[6] אולם, אנטיוכוס ידע לשנות מדיניות במהירות ולהצטרף לאחד מ"12 המלכים הברברים" אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס. כך הצליח אנטיוכוס לשמור על נחלות אבותיו (כולל הנקודה האסטרטגית על נהר הפרת) כאשר פומפיוס חילק שטחים לממלכות המקומיות.[7]

צעדיו של אנטיוכוס, בעיקר בשל קירבתו לפרתים, עודדה דאגה אצל קיקרו ואנשיו, בשנת 51BC בה היה מושל קיליקה (Cic. Fam. 15.1-4).

(767) אף על פי כן, אנטיוכוס היה נחוש למנוע, או לפחות להסיט את הפלישה הארמנית-פרתית לאסיה הקטנה, ועל כן התמיד בדיווחיו לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי (בדומה לשאר השליטים באנטוליה). דיווחיו היו מהימנים ויעילים, אולם האיום הפרתי לא פעל ישירות מול האימפריה הרומית באנטוליה. אנטיוכוס שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידות ממלכתו. כך, שלח סיוע צבאי לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית.[8] לאחר נצחונו של יוליוס קיסר על פומפיוס, הוא לא "שאל שאלות מביכות" והותיר לרוב השליטים המקומיים לשמור על זכויותיהם. כך אנטיוכוס במדיניות שקולה ניגש לקבל את קיסר כמנצח בסוריה - וזכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר.[9] הרומאים חששו שהצלחת פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לפרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39BC אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס.[10] שנה לאחר מכן, ב38BC פאקורוס נפל בקרב, ועימו קרסה כל המערכה הצבאית הפרתית במערב ממלכתם (Justin 42.4.10 ; Dio 49.20.3).

אנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, אך עם זאת נאלץ לקבל פליטי מלחמה, ובעקבותיהם הרומאים אשר באו לתבוע אותם כבני ערובה. שוב מצא עצמו אנטיוכוס מביט מראש חומותיו על המצור הרומי על עיר בירתו, הפעם בפניו של מרקוס אנטוני. פעולתו של אנטוני כנגד קומגנה הייתה בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשת אנטיוכוס על הסיוע להם. נטען כי בפועל, הסיבה הייתה עושרה הכלכלי של ממלכת קומגנה.[11] אנטיוכוס היה בעבר במצב זהה של מצור על עיר בירתו שהייתה בלתי חדירה לצבא שדה ובעלת אפשרות האספקה דרך נהר הפרת (Strabo 16.2.3). כיבוש סאמוסטה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני בזמן זה, וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי) את קומגנה (Plut. Ant. 34.2-4 ; Josephus, The Jewish War 1.320 ; Dio Cassius 49.22.2).

מנקודת זמן זו ואילך אנטיוכוס לא מוזכר יותר בכתבי ההיסטוריה.