אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב בין אלים לבני אדם - מבוא

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב

חזרה לעמוד הראשי / לפרק הבא

 

דמיינו את שביל החלב ובו מערכת שמש, בתוכה הסלע השלישי מהשמש הלוא הוא כדור הארץ, עליו יבשת אסיה, ובפינתה המערבית נקודת המפגש על נהר הפרת כגבול הטבעי בין שתי המעצמות החזקות והגדולות בעולם במאה הראשונה לפנה"ס - האימפריה הרומית והאימפריה הפרתית , ושם - ממלכת קומגנה הקטנה, בה עיר הבירה סאמסוטה, בתוכה ארמון, ובו כיסא השליט עליו יושב "המלך הגדול אנטיוכוס, האל, הצדיק, האלוהות המתגלה..." כמלך-אלוהים המאחד את גרמי השמיים, את האלים כולם, את האנושות כולה, את מזרח ומערב . . . לפחות לדבריו . . .[1]


דברים אלו עולים מן הממצאים הארכיאולוגים ומן כתובות האסטלות ב Nemrut Dag - בדרום מזרח תורכיה של ימינו, על פסגת הר נמרוט בגובה 2,134 מטר מעל לפני הים מצוי אתר פולחן וקבורה עתיק זה. האתר היווה את לב הפולחן ואנדרטת ההנצחה למלך אנטיוכוס מקומגנה. אולם, אף אם הפולחן נמשך - בדרך זו או אחרת, האתר נזנח במרוצת המאות, ונותר כעדות אילמת המוכרת לאוכלוסייה המקומית בלבד אשר ראתה בו אתר הנצחה לאבותיה. אנדרטאת הפולחן התגלתה לעיניים מערביות מודרניות ב-1881 על ידי מהנדס דרכים גרמני בשם Charles Sester אשר בחן דרכי הובלה עבור העות'מנים. השמועות אודות פסלי ענק עתיקים בראש הר נמרוט סחוף הרוחות והשלגים, הובילו ליציאת משלחת בינלאומית ספקנית ומשלחת מחקר תורכית בשנות ה-80 של המאה ה-19. תנאי מזג האוויר הקשים בפסגת ההר, עומק השלג אשר כיסה את העתיקות, והיעדר ציוד מתאים הותירו לשתי המשלחות פעילות למשך שבועיים בלבד באתר תוך שהן מתעדות את הממצאים הנראים לעין כמיטב יכולתן. על כן, לוקים דווחיהם בתיאור האתר והכתובות במידע חלקי ולא מדויק. עם זאת, דיווחים אלו מסוף המאה ה-19 היוו בסיס מקובל לפרשנויות הסטוריוניות, גנאלוגיות ודתיות ברחבי העולם. כך תיעוד לא אובייקטיבי של המלך אנטיוכוס מקומגנה ושל הנצחתו באבן הוביל לתפיסה מעוותת את שושלתו, שלטונו, ונטייתו הפוליטית בקרב חוקרי התקופה ההלניסטית המאוחרת.[2]


כך נותר Nemrut Dag רעיון מסקרן, מרוחק ומסתורי עד לחפירות של הארכיאולוגית האמריקאית Theresa Goell (האשה המערבית הראשונה לחדור כה עמוק אל תוך מזרח תורכיה) ושל צוותה אשר חשפו את האתר כולו בשנות ה-50 של המאה ה-20, ואשר ליוו צוות אמריקאי נוסף בשנות ה-60. באותן שנים הושוו הכתובות אשר נחשפו ב Nemrut Dag לכתובות מאתרי פולחן והנצחה האחרים בשטחה של ממלכת קומגנה לשעבר, ואף ממצאי נומיסמטיקה שונים אשר נחשפו עד לשנות ה2000.[3]

 

אולם, הדיווח הארכיאולוגי המלא והמוגמר פורסם שנים רבות לאחר מכן ולאחר מותה של גואל (1985), על ידי Donald H. Sanders בסיועו של צוות החפירה המקורי. כיום ניתן לספק תיאור מפורט של האתר בראש ההר, אליו מובילות שתי דרכים עתיקות (אחת מדרום והאחרת מצפון). בראשו ממוקם תל קבורה מלאכותי (גובהו 49 מטר, והיקפו 152 מטר) ממערב וממזרח לו טרסות ועליהן שורות פסלים בגובה 8-10 מטר של המלך אנטיוכוס עצמו, פסלי אלים יוונים, פרסיים, וארמנים, שני פסלי אריות ושני פסלי נשרים. בנוסף, שורות פסלים קטנים יותר מתארות את אילן היוחסין של המלך אנטיוכוס דרך שושלת מלכי פרס עד דריווש הראשון ושושלת המלכים ההלניסטים עד אלכסנדר הגדול. פרט לפסלים אלו פזורים סביב תל הקבורה לוחות אבן עליהם תבליטים אמנותיים המתארים אלים בעלי תווי פנים יוונים, בעוד לבושם ושערם בסגנון פרסי, את שמותיהם, ואת יחסיהם עם המלך אנטיוכוס. על הטרסה המערבית תבליט אבן של אריה וסביבו מיצג אסטרולוגי של מערך הכוכבים צדק, מאדים וכוכב חמה המציג את האירוע האסטרונומי של ב7 ביולי בשנת 62 לפנה"ס. סידור פסלים באתר כונה בכתובות אנטיוכוס "Hierothesion", ונמצאו לו מקבילות במכלול אתרי פולחן וכתובות הפזורים בממלכתו. אתר פולחן זה נועד ככל הנראה להיות מרכזה של דת חדשה שייסד אנטיוכוס, כפי שמשתקף מכתביו. עדויות ארכיאולוגיות אלו הן אשר ממקדות את תשומת הלב בממלכת קומגנה העתיקה, ובמלכה רב הפעלים - שכן יחסית לממלכה קטנה ובעלת השפעה מצומצמת על היסטוריית המזרח התיכון כמו קומגנה, פועלו של אנטיוכוס באבן הותיר ממצאים מרשימים וברורים המהווים מקור היסטורי ראשוני מן המעלה הראשונה. לאתר חשיבות ארכיאולוגית והיסטורית הן מקומית והן איזורית, שכן הוא מכיל את התצוגה ההורסקופית היוונית הקדומה ביותר במערך הכוכבים אשר פירושו האסטרולוגי מאפשר לקבע בזמן את האתר בצורה מדוייקת, באופן יוצא דופן מבחינה ארכיאולוגית. בנוסף, הכתובות על גבי האסטלה מספקות עדות מכרעת - שאינה זמינה מאף מקור עתיק אחר - לרצף השושלת הסלאוקית, המקדונית והפרסית עד לאלכסנדר הגדול ולדריוש הראשון. בנוסף, הכתובות מוכיחות לראשונה כי אלכסנדר כונה "הגדול" עוד בימי קדם - כך מהווה האסטלה מסמך היסטורי חשוב ביותר. איחוד האלוהיות ופולחני הדת היוונים והפרסיים ב Nemrut Dag הניבעים מן הפיסול האיקונוגרפי ומן הכתובות נתפסים בעיני חוקרים רבים כביטוי להיקף הנרחב אשר מילאה ממלכת קומגנה כחוליית מעבר לדתות מיבשת אסיה ממזרח ליבשת אירופה ממערב, על טוואי המעבר של פולחן האל מיתרס לרומא, ולאחר מכן אף לעלייתה של הנצרות. תשומת לבם של בעלי המלאכה של אנטיוכוס לדיוק בפרטי הלבוש ההיסטוריים של דמויות המנהיגים בתקופה זו הינה חסרת תקדים ומרשימה ביותר.[4]


פרט לממצאים הארכיאולוגים על פסגת הר נמרוט כמקור ראשוני מובהק, מצויים מקורות עתיקים משניים ושלישוניים בכתובים בהם פיסות מידע נוספות על ממלכת קומגנה ועל מלכה אנטיוכוס הראשון, אשר ניתן ללקטם לשם יצירת רקע היסטורי מקיף ככל הניתן לתקופת פועלו של מלך זה. ממלכת קומגנה הייתה נתונה למאבק הן צבאי והן מדיני בין האימפריה הפרתית ובין האימפריה הרומית, וסביר כי היו התכתבויות והעלאות על כתב אודות קורותיה בקרב שתי מעצמות אלו. אולם, אין ביכולתנו לדלות מידע מן אלו הפרתים, שכן בפועל שרדו עד ימנו כתבים או העתקי כתבים הנוגעים לממלכת קומגנה לרוב בצורה עקיפה, ורק במקורות המערביים דוברי הלאטינית והיוונית של קיקרו בן התקופה המדוברת (מאה ראשונה לפני הספירה), סטארבו, יוספוס פלביוס, פליני הזקן ופלוטרכוס בני המאה הראשונה לספירה, אפיאנוס בן המאה השנייה לספירה, ודיו קאסיוס בן המאה השלישית לספירה.

 

התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר הנוגע לאנטיוכוס מדווח על התנהלותו בשנת 69 לפנה"ס כשליט ממלכת קומגנה אל מול המצביא הרומי לוקולוס.[5] אנטיוכוס יכל לבחור בעלת ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, התחיל בהיסוס וברגל שמאל מול האימפריה הרומית[6] - תחילה עמד במצור של לוקולוס על עיר הבירה סמוסאטה,[7] ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת.[8]בתקופה זו סביר כי אנטיוכוס קיבל את המעורבות הרומית באיזורו בברכה לאחר שלטון המלך הארמני Tigranes אשר היה ידוע ביחסו השלילי לאוכלוסייה היוונית ברמת אנטוליה, ובה גם אוכלוסיית קומגנה.[9] אולם, אנטיוכוס ידע לשנות מדיניות במהירות ולהצטרף לאחד מ"12 המלכים הברברים" אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס. כך הצליח אנטיוכוס לשמור על נחלות אבותיו (כולל הנקודה האסטרטגית על מעברות נהר הפרת) כאשר פומפיוס חילק שטחים לממלכות המקומיות.[10] צעדיו של אנטיוכוס, בעיקר בשל קירבתו לפרתים, עודדה דאגה בקרב מושל קיליקה בשנת 51BC - מרקוס טוליוס קיקרו.[11] אף על פי כן, אנטיוכוס היה נחוש למנוע, או לפחות להסיט את הפלישה הארמנית-פרתית לאסיה הקטנה, ועל כן התמיד בדיווחיו לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי (בדומה לשאר השליטים באנטוליה). דיווחיו היו מהימנים ויעילים, אולם האיום הפרתי לא פעל ישירות מול האימפריה הרומית באנטוליה. אנטיוכוס שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידות ממלכתו.[12] כך, שלח סיוע צבאי לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית מול יוליוס קיסר,[13] ועם השתנות הנסיבות, לאחר תבוסתו של פומפיוס, ניגש ניגש אנטיוכוס במדיניות שקולה לקבל את קיסר כמנצח בסוריה - וזכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר.[14] 4 שנים לאחר רצח קיסר, הרומאים חששו שהצלחת המצביא הפרתי פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לפרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39BC אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס.[15] שנה לאחר מכן, ב38BC פאקורוס נפל בקרב, ועימו קרסה כל המערכה הצבאית הפרתית במערב ממלכתם.[16] אנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, אך עם זאת נאלץ לקבל פליטי מלחמה פרתים ובעקבותיהם את הצבא הרומי אשר הגיע לתבוע אותם כבני ערובה. שוב מצא עצמו אנטיוכוס מביט מראש חומותיו על המצור הרומי על עיר בירתו, הפעם בפניו של מרקוס אנטוני. פעולתו של אנטוני כנגד קומגנה הייתה בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשת אנטיוכוס על הסיוע להם. מקורות עתיקים טוענים כי בפועל הסיבה הייתה עושרה הכלכלי של ממלכת קומגנה.[17] אנטיוכוס היה בעבר במצב זהה של מצור על עיר בירתו שהייתה בלתי חדירה לצבא שדה ובעלת אפשרות האספקה דרך נהר הפרת.[18] כיבוש סאמוסטה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני בזמן זה, וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי) את קומגנה.[19] מנקודת זמן זו ואילך לא מוזכר יותר אנטיוכוס בכתבי ההיסטוריה, אולם מצבת האבן האדירה בהר נמרוט נותרה בעינה.

 

בשנת 1987 הוכרז אתר Nemrut Dag על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, הנתון לידי "עמותת נמרוט". אמנם כל הראיות מצביעות על הימצאות קברו של המלך אנטיוכוס הראשון עצמו בלב התל, אולם עד ימנו אנו לא נחשף הקבר עצמו. עם זאת, חפירות ארכיאולוגיות החלו בשנת 2001, אולם טרם נסתיימו או הכריזו על ממצאים חדשים. במחינה חומרית, קיים צפי להון רב בתוך הקבר עצו, הן מבחינה חומרית והן מבחינה אקדמית, דוגמת הקברים הפרעונים - וזאת בשל הונה הרב של ממלכת קומגנה כפי שמתואר על ידי המקורות העתיקים, ובשל מימדיו של תל הקבורה.


</div></div>
  1. כתובות הר נמרוט בתרגום לאנגלית ע"פ Cumont, F.Oriental Religions in Roman Paganism, Dover Publications 1956.
  2. Goell, Theresa. "Throne above the Euphrates." National Geographic 119:390-405. 1961.
  3. על הממצאים הראשוניים מאתר Nemrut Dag בסוף המאה ה-19: O.Hamdy Bey and Osgan Effendi, Le tumulus de Nemroud-Dagh. Constantinople, 1883 ; Humann, Karl and Puchstein, Otto. Reisen in Kleinasien und Nordsyrien. 2 vols. Berlin: Reimer. 1890. על הממצאים הארכיאולוגיים משנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20: Goell, Theresa. Report of the Preliminary Survey of the Tomb of Antiochos I, King of Commagene Conducted by the American Schools of Oriental Research in 1953. Türk Arkeoloji Dergisi 6.1: 3-6, 1956 ; Goell, Theresa. 'The excavation of the "hierothesion" of Antiochus I of commagene on Nemrud Dagh (1953-56)'. Bulletin of American Schools of Oriental Research 147, 1957 ; Dörner, F.K., Hoepfner, Wolfram, Müller-Beck, H. and Winkelmann, W. "Arsameia am Nymphaios : Bericht über die 1963 und 1964 ausgeführten Ausgrabungen". Archäologischer Anzeiger 80: cols. 188-236. 1965 ; Goell, Theresa. "Geophysical Survey of the Hierothesion and Tomb of Antiochos I of Commagene, Turkey" National Geographic Society Research Reports, 1963 Projects, pp 83-102. 1968 ; Crowther, Charles. "Inscriptions of Antiochus I of Commagene and other epigraphical finds" in Zeugma :interim reports, rescue excavations (Packard Humanities Institute), Inscription of Antiochus I, bronze statue of Mars, house and mosaic of the the Synosai, and recent work on the Roman army at Zeugma, ed J.H. Humphrey (Portsmouth: Journal of Roman Archaeology, 2003), pp. 57-67. על הממצאים הארכיאולוגיים מאתרי הפולחן המשניים ברמת אנטוליה: לאחר פרסום הממצאים הראשוניים מהחפירות בNemrut Dag החלה תנופת עשייה ארכיאולוגית באיזור, אשר הניבה ממצאים באתרים שונים בארמניה של ימנו אנו באתרים Arsameia on Nymphaion, Adiyaman, Sofraz Koy, Caputlu Agac Kulluk, Gaziantep. ממצאי אתרים אלו דומים או מתקשרים לאלו ב Nemrut Dag בתוכנם: Dörner, F.K. and Goell, Theressa. Kultinschrift von Antiochus I von Kommagene für das Hierothesion des Mithradates Kallinikos in Arsaneia am Nymphaois, in Dörner, F.K. and Goell, Arsameia am Nymphaios (Berlin 1963) p.36-92 ; Waldmann, H. Die Kommagenischen Kultreformen under König Mithridates I. Kallinikos und seinem Sohn Antiochus I. Leiden, 1973 ; Wagner, J. seleukeia am Eupharat / Zeugma. Wiesbaden 1976. ; Wagner, J. and Petzl, G. Eine Neue Temenos-Stele des Königs Antiochus I von Kommagene. ZPE 20, 1976. p.201-223 ; Wagner, J. (ed.) Gottkönige am Euphrat. Neue Ausgrabungen und Forschungen in Kommagene. Mainz 2000. על חקר המטבעות בקומגנה\ארמניה: Sullivan, R.D. "Diodochic Coinage in Commagene after Tigranes the Great". Numismatic Chronicle, series 7/13: 18-39. 1973 ; Bedoukian, P.Z. Coinage of the Armenian Kingdoms of Sophene and Commagene. American Numismatic Society. Museum Notes 28: 71-88. 1983.
  4. סיכום ממצאי החקירה כפי שנערכו בשנת 1996: Sanders, D.H. (ed.). Nemrut Dagi - The Hierothesion of Antiochus I of Commagene (2 vols., Winona Lake, IN, 1996).
  5. דיו קאסיוס 36.2
  6. סוליבן 1977, ע"מ 764
  7. פליני הזקן, תולדות הטבע 2.108
  8. אפיאנוס, המלחמות המיתרידאטיות 16.106
  9. פלוטרכוס, לוקולוס 21.3, 29.2 ; סוליבן 1977, ע"מ 763 ידוע מכתובתו של המלך אנטיוכוס כי הוא ראה בעצמו צאצא לשושלת ההלניסטית שמקורה באלכסנדר הגדול. בנוסף, כתובתויו בהר נמרוט ובשאר אתרי הפולחן הן ביוונית עתיקה, מה שמצביע על תרבות ואורח חיים אשר בבסיסם יוונים. על כן, סביר כי היותו של טיגראנס הארמני מלך שאינו מטיב עם האוכלוסייה היוונית היוותה מוקד לחיכוכים מול אנטיוכוס ונתיניו בממלכת קומגנה.
  10. פלוטרכוס, פומפיוס 38.2
  11. קיקרו, מכתבים לחברים 15.1-4
  12. סוליבן 1977, ע"מ 767
  13. אפיאנוס, מלחמות האזרחים 2.8.49
  14. קיקרו, מכתבים לקווינטוס 2.10.2
  15. דיו קאסיוס 48.41.5
  16. דיו קאסיוס 49.20.3 ; יוסטינוס 42.4.10
  17. דיו קאסיוס 49.20-22;פלוטרכוס, אנטוני 34
  18. סטראבון 16.2.3
  19. דיו קסיוס 49.20-22 ; פלוטרכוס, אנטוני 34. קיימת אף גרסא שונה לאירוע המצור המתארת את כניעת\כיבוש סאמסוטה אצל יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים 1.320, ובה נכבשת עיר הבירה על ידי אנטוני, בסיועו הצבאי של הורדוס. אולם, ריחוקו הגיאוגרפי והתרבותי של יוספוס פלביוס ממלכת קומגנה (שכן מוקדי עיסוקו היו יהודה ורומא), היעדר העדויות הארכיאולוגיות הן הארכיאולוגיות והן בכתובים, ואף ציונו של אנטיוכוס עצמו כי "זכה לחסד האלים לכל אורך שלטונו" בכתובתו בהר נמרוט, מעמידים בספק אמינות את גירסא זו של המצור על סמאסוטה, ונראה כי נגועים בנסיון עקיף להעצים את דמויו האכזרי של מלך יהודה בין השנים 37 לפנה"ס עד 4 לפנה"ס - הורדוס.