אורי גונן עבודה מסכמת תשע ב בין אלים לבני אדם - מבוא

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב

לעמוד הראשי / לפרק הבא

אני, אנטיוכוס - עולמו של "האל" מקומגנה

דמיינו את שביל החלב ובו מערכת שמש, בתוכה הסלע השלישי מהשמש הלוא הוא כדור הארץ, עליו יבשת אסיה, ובפינתה המערבית עיקול נהר הפרת כגבול בין אנטוליה למסופוטמיה. שם, נקודת ההתנגשות בין שתי המעצמות החזקות והגדולות בעולם במאה הראשונה לפנה"ס - הרפובליקה הרומית והאימפריה הפרתית. ביניהן, מערבה לנהר הפרת ובין קפדוקיה לסוריה - ממלכת קומגנה הקטנה, בה עיר הבירה סאמסוטה, בתוכה ארמון, ובו כיסא השליט עליו יושב "המלך הגדול אנטיוכוס, האל, הצדיק, האלוהות המתגלה..." כמלך-אלוהים המאחד את גרמי השמיים, המקבץ אליו את האלים כולם, הנותן לאנושות כולה מקור לפולחן, המגשר בין מזרח ומערב... כך לפחות, על פי דבריו. [1]


דברים אלו עולים מן הממצאים הארכיאולוגים ומן בכתובות באתר הר נמרוט הר נֶמְרוּט (בתורכית Nemrut Dağı) - בדרום מזרח תורכיה של ימינו, על פסגת הר נמרוט ברכס הרי הטאורוס בגובה 2,134 מטר מעל לפני הים מצוי אתר פולחן וקבורה עתיק. אתר זה היווה את לב הפולחן ואנדרטת ההנצחה למלך אנטיוכוס מקומגנה. אולם, אף אם הפולחן נמשך - בדרך זו או אחרת - האתר נזנח במרוצת המאות, ונותר כעדות אילמת המוכרת לאוכלוסייה המקומית בלבד כאתר הנצחה לאבותיה. אנדרטת הפולחן התגלתה לעיניים מערביות מודרניות רק בשנת 1881 על ידי מהנדס דרכים גרמני בשם צ'ארלס ססטר אשר בחן דרכי הובלה עבור האימפריה העות'מאנית. השמועות אודות פסלי ענק עתיקים בראש הר נמרוט סחוף הרוחות והשלגים, הובילו ליציאת משלחת מערבית ספקנית בראשות הארכיאולוגים קרל הומן ואוטו פוצ'סטיין, ומשלחת מחקר תורכית בראשות הארכיאולוג אוסמן האמדי ביי בשנות ה-80 של המאה ה-19. תנאי מזג האוויר הקשים בפסגת ההר, עומק השלג אשר כיסה את האתר, והיעדר ציוד מתאים הותירו לשתי המשלחות יד חופשית לפעילות במשך שבועיים בלבד תוך שהן מתעדות כמיטב יכולתן את הממצאים הנראים לעין. על כן, לוקים דווחיהם אודות האתר והכתובות במידע חלקי ולא מדויק. עם זאת, דיווחים אלו מסוף המאה ה-19 היוו בסיס מקובל לפרשנויות היסטוריוניות, גנאלוגיות ודתיות ברחבי העולם. תיעוד לא אובייקטיבי זה של המלך אנטיוכוס מקומגנה ושל הנצחתו באבן הוביל לתפיסה מעוותת את שושלתו, שלטונו, ונטייתו הפוליטית בקרב חוקרי התקופה ההלניסטית המאוחרת.[2]


כך נותר הר נמרוט רעיון מסקרן, מסתורי ומרוחק עד לחפירות הארכיאולוגית של תרזה גואל (האשה המערבית הראשונה לחדור אל תוך מזרח תורכיה) ושל צוותה האמריקאי אשר חשפו את האתר כולו בשנות ה-50 של המאה ה-20, ואשר ליוו צוות אמריקאי נוסף בשנות ה-60. באותן שנים הושוו הכתובות אשר נחשפו בהר נמרוט לכתובות מאתרי פולחן והנצחה אחרים בשטחה של ממלכת קומגנה לשעבר, ואף ממצאי נומיסמטיקה שונים אשר נחשפו עד לשנות ה-2000.[3]


אולם, הדיווח הארכיאולוגי המלא והמוגמר פורסם שנים רבות לאחר מכן ולאחר מותה של גואל (1985), על ידי דונלד סאנדרס בסיועו של צוות החפירה המקורי. כיום ניתן לספק תיאור מפורט של האתר בראש ההר, אליו מובילות שתי דרכים עתיקות (אחת מדרום והאחרת מצפון). בראשו ממוקם תל קבורה מלאכותי (גובהו 49 מטר, והיקפו 152 מטר), ממערב וממזרח לו טרסות ועליהן שורות פסלים בגובה 8-10 מטר של המלך אנטיוכוס עצמו, פסלי אלים יוונים, פרסיים, וארמנים, שני פסלי אריות ושני פסלי נשרים. בנוסף, שורות פסלים קטנים יותר מתארות את אילן היוחסין של המלך אנטיוכוס, דרך שושלת מלכי פרס ושושלת המלכים ההלניסטים עד לראשיתן. בנוסף פזורים סביב תל הקבורה לוחות אבן עליהם תבליטים אמנותיים המתארים אלים שונים ושמותיהם המברכים את המלך אנטיוכוס. דמויות אלו מפוסלות בסגנון יווני, בעוד לבושן ושערן בסגנון פרסי. על הטרסה המערבית אבן בגובה 2.40 מטר, רוחבה 1.75 מטרים, ועובייה כחצי מטר המציגה מערך של תשעה-עשר כוכבים בשם "אריה" המתואר בלוח שנה אסטרונומי של ארטוסתנס. התקבצות כוכבים זו בצורת אריה צועד אירעה בתקופתו של המלך אנטיוכוס, ולא תחזור על עצמה במהלך 25,000 השנים הקרובות. סידור הפסלים באתר כונה בכתובות אנטיוכוס "Hierothesion", ונמצאו לו מקבילות במכלול אתרי פולחן וכתובות הפזורים בממלכתו. אתר פולחן זה נועד ככל הנראה להיות מרכזה של דת חדשה שייסד אנטיוכוס, כפי שמשתקף מכתביו.


הכתובת ביוונית בהר נרמוט הייתה הראשונה אשר נחשפה וזכתה לתשומת לב אקדמית. לאחר מכן נתגלו שלל כתובות באתרים שונים באיזור, המשקפות את טענותיו של אנטיוכוס בנוגע לעצמו ולשושלתו: Nemrut-Dag המוקדש למלך אנטיוכוס הראשון "האל", Arsameia on Nymphaion המוקדש לאביו מית'רדטס קליניקוס, Arsameia on the Euphrates - המוקדש לסבו סאמוס ולאבי סבו פטולמאוס, Karakus - המוקדש לנשות משפחת המלוכה,[4] עמודי האבן בארמון Belkıs Tepe בעיר Zeugma על מעברות נהר הפרת, Doliche (Gaziantep) ,Adiyaman, אסטלות האבן ב Sofraz Koy, Sesönk, Caputlu  וב Agac Kulluk. הכתובות מוינו אלפאבתית ונעשו מאמצים לסדרן מבחינה כרונולוגית.[5] כיום מקובל במחקר כי הכתובת בהר נמרוט הינה הכתובת המקורית בה עוצבה כת פולחן שליט בקומגנה. בהתאם, שאר הכתובות נחשבות כטקסטים נלווים אשר נועדו להפיץ את הכת ולבססה בתחום השלטון של אנטיוכוס, ולאחר מכן של יורשיו.[6] 


בשנת 1987 הוכרז אתר בהר נמרוט על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, הנתון לידי "עמותת נמרוט". אמנם כל הראיות מצביעות על הימצאות קברו של המלך אנטיוכוס הראשון עצמו בלב התל, אולם עד ימנו אנו לא נחשף הקבר עצמו. חפירות ארכיאולוגיות החלו בשנת 2001, אולם טרם נסתיימו או הכריזו על ממצאים חדשים. מבחינה חומרית, קיים צפי להון רב בתוך הקבר עצמו, הן מבחינה חומרית והן מבחינה אקדמית, דוגמת הקברים הפרעונים - וזאת בשל מימדיו של תל הקבורה, ובשל הונה הרב של ממלכת קומגנה כפי שמתואר על ידי המקורות העתיקים.[7]

 

עדויות ארכיאולוגיות אלו הן אשר ממקדות את תשומת הלב בממלכת קומגנה העתיקה, ובמלכה רב הפעלים - שכן יחסית לממלכה קטנה ובעלת השפעה מצומצמת על היסטוריית המזרח התיכון, פועלו של אנטיוכוס באבן הותיר ממצאים מרשימים וברורים המהווים מקור היסטורי ראשוני נדיר. לאתר חשיבות ארכיאולוגית והיסטורית הן מקומית והן איזורית, תחילה בשל דיוקם ותשומת לבם הרבה של בעלי המלאכה בפרטי הלבוש ההיסטוריים של דמויות המנהיגים, המהווים יכולת מרשימה וחסרת תקדים באיזור ובזמן זה. בנוסף, מכיל האתר את התצוגה ההורסקופית היוונית הקדומה ביותר בתבליט מערך הכוכבים אשר פירושו האסטרולוגי מאפשר לתארך במדויק את האתר באופן נדיר מבחינה ארכיאולוגית. הכתובות מספקות עדות מכרעת - שאינה זמינה מאף מקור עתיק אחר - לרצף השושלת הסלאוקית, המקדונית והפרסית עד לדריווש הראשון ולאלכסנדר הגדול. הכתובות אף מוכיחות לראשונה כי אלכסנדר כונה "הגדול" עוד בימי קדם, ומעצם כך מהוות מקור היסטורי חשוב ביותר. ברמה המקומית, פרט לפולחן השליט המתואר בכתובות, איחוד האלוהיות ופולחני הדת היוונים והפרסיים בהר נמרוט המשתקפים מן הפיסול האיקונוגרפי ומן הכתובות נתפסים בעיני חוקרים רבים כביטוי להיקף הנרחב אשר מילאה ממלכת קומגנה כחוליית מעבר לדתות מיבשת אסיה במזרח ליבשת אירופה במערב, על טוואי המעבר של פולחן האל מיתרס לרומא, ולאחר מכן אף לעלייתה של הנצרות.[8]


פרט לממצאים הארכיאולוגים על פסגת הר נמרוט, מצויים מקורות עתיקים משניים ושלישוניים בהם פיסות מידע על ממלכת קומגנה ועל מלכה אנטיוכוס הראשון, אשר ניתן ללקטם לשם יצירת רקע היסטורי מקיף ככל הניתן לפועלו של מלך זה. ממלכת קומגנה הייתה נתונה למאבק צבאי ומדיני בין האימפריה הפרתית ובין האימפריה הרומית, על כן סביר כי הועלה על כתב מידע אודות קורותיה בקרב שתי מעצמות אלו. אולם, אין ביכולתנו לדלות מידע מן הכתבים הפרתים, שכן בפועל שרדו עד ימנו כתבים או העתקי כתבים הנוגעים לממלכת קומגנה, לרוב בצורה עקיפה, רק במקורות המערביים. הכתבים הינם בלאטינית וביוונית מאת קיקרו בן התקופה המדוברת (מאה ראשונה לפני הספירה), סטארבון, יוספוס פלביוס, פליני הזקן ופלוטרכוס בני המאה הראשונה לספירה, אפיאנוס בן המאה השנייה לספירה, ודיו קאסיוס בן המאה השלישית לספירה.

 

התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר הנוגע לאנטיוכוס מדווח על התנהלותו בשנת 69 לפנה"ס כשליט ממלכת קומגנה אל מול המצביא הרומאי לוקולוס.[9] בשל מיקומה הגיאוגרפי ועוצמתה הכלכלית,[10] יכלה קומגנה בראשותו של אנטיוכוס לבחור לעצמה בעלות ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, אנטיוכוס התחיל בהיסוס וברגל שמאל את התמודדותו מול האימפריה הרומית[11] - תחילה עמד במצור של לוקולוס על עיר הבירה סמוסאטה,[12] ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת.[13] בתקופה זו סביר כי אנטיוכוס קיבל את המעורבות הרומית באיזורו בברכה לאחר שלטון המלך הארמני Tigranes אשר היה ידוע ביחסו השלילי לאוכלוסייה היוונית ברמת אנטוליה, ובה גם אוכלוסיית קומגנה.[14] אולם, אנטיוכוס ידע לשנות במהירות את מדיניותו ולהצטרף לאחד משנים-עשר המלכים הברברים אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס. כך הצליח אנטיוכוס לשמור על נחלות אבותיו (כולל הנקודה האסטרטגית על מעברות נהר הפרת) כאשר פומפיוס חילק שטחים בין הממלכות המקומיות.[15] צעדיו של אנטיוכוס, בעיקר בשל קירבתו לפרתים, עוררו דאגה בקרב מושל קיליקה בשנת 51 לפנה"ס - מרקוס טוליוס קיקרו.[16] אף על פי כן, התמיד אנטיוכוס בדיווחיו המיהמנים לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי (בדומה לשאר השליטים באנטוליה).  אנטיוכוס שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידות ממלכתו.[17] כך, שלח סיוע צבאי לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית מול יוליוס קיסר,[18] ועם השתנות הנסיבות לאחר תבוסתו של פומפיוס ניגש אנטיוכוס, במדיניות שקולה, לקבל את קיסר כמנצח בסוריה, שם זכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר.[19] 4 שנים לאחר רצח קיסר, חששו הרומאים פן הצלחת המצביא הפרתי פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לטובת פרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39 לפנה"ס אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס.[20] שנה לאחר מכן, בשנת 38 לפנה"ס נפל פאקורוס בקרב, ועימו קרסה המערכה הצבאית הפרתית במערב ממלכתם.[21] 

אנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, אך עם זאת נאלץ לקבל פליטי מלחמה פרתים ובעקבותיהם את הצבא הרומי אשר הגיע לתבוע לדרוש בני ערובה. שוב מצא עצמו אנטיוכוס מביט מראש חומותיו לעבר מצור רומי על עיר בירתו, הפעם בפניו של מרקוס אנטוני. פעולתו של אנטוני כנגד קומגנה הייתה בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשת אנטיוכוס על הסיוע להם. מקורות עתיקים טוענים כי בפועל הסיבה הייתה עושרה הכלכלי של ממלכת קומגנה.[22] אולם, אנטיוכוס היה בעבר במצב זהה של מצור על עיר בירתו אשר הייתה עמידה בפני צבא שדה בשל אפשרות האספקה דרך נהר הפרת.[23] כיבוש סאמוסטה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני בזמן זה, וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי) את קומגנה.[24] מנקודת זמן זו ואילך לא מוזכר יותר אנטיוכוס בכתבי ההיסטוריה, אולם מצבת האבן האדירה בהר נמרוט נותרה בעינה.


מקורות אלו משרטטים את יחסה של הרפובליקה הרומית עם ממלכת קומגנה במאה הראשונה לספירה, כחלק מהמאבקים המדיניים והצבאיים ברמת אנטוליה מול האימפריה הפרתית. אמנם מוזכרת מעורבותו של אנטיוכוס ושל ממלכתו קומגנה, אולם חשיבותה המצומצמת אינה עולה בקנה אחד כת פולחן השליט הדתי המפוארת - על חגיה, טקסיה, ואתרי הנצחתה - כפי שמשתקף מאתר הפולחן בהר נמרוט. באור זה, נראה מפעלו הדתי של אנטיוכוס תמוהה משהו. זאת ועוד, מן הכתובות בהר נמרוט עולים קולות שונים ומשונים המצביעים על חשיבה וכוונה דתית, ממסדית, מדינית ארוכת טווח, ותרבותית על רקע סינקרטיזם שקול ומחושב.  

 


  1. כתובות הר נמרוט בתרגום לאנגלית על פי סנדרס, 1996 עמ' 213-217
  2. גואל, 1961 עמ' 390-405
  3. ממצאי Nemrut Dag מסוף המאה ה-19: האמדי ביי ואפנדי, 1883 ; הומן ופוצ'סטיין, 1890 ; ממצאים ארכיאולוגיים משנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20: גואל, 1956 ; גואל, 1957 עמ' 4-22 ; דורנר, הופפנר, וולפרם, מולר-בק, ווינקלמן, 1965 עמ' 188-236 ; גואל, 1968 עמ' 83-102 ; קרוט'ר, 2003 עמ' 57-67 ; הממצאים הארכיאולוגיים מאתרי הפולחן המשניים ברמת אנטוליה: לאחר פרסום הממצאים הראשוניים מהחפירות ב Nemrut Dag החלה תנופת עשייה ארכיאולוגית אשר הניבה ממצאים בארמניה של ימנו אנו באתרים שונים. הממצאים דומים או מתקשרים לאלו ב Nemrut Dag בתוכנם: דורנר וגואל, 1963 עמ' 36-92 ; וולדמן, 1973 ; וגנר ופטזל, 1976 עמ' 201-223 ; וגנר, 2000 ; על חקר המטבעות בקומגנה\ארמניה: סוליבן, 1973 עמ' 18-39 ; בדוקיאן, 1983 עמ' 71-88
  4. אתר קבורה לארבעת נשות המלוכה הקומגנית אשר נבנה על ידי בנו של אנטיוכוס, מיתרדטס השני: אימו Isais, אחותו Laodike, אחותו Antiochis וביתה (אחייניתו) Aka
  5. וגנר, 1983 עמ' 177-224 ; דוצ'ינזה גוילימן, 1978 עמ' 194
  6. וולדמן, 1973
  7. על פי הידיעות האחרונות באתר האינטרנט של "עמותת נמרוט", שונה לאחרונה ב-30.5.2010, http://www.nemrud.nl/en/nw_tekst1.php
  8. סיכום הממצאים כפי שנערכו על ידי סנדרס, 1996
  9. דיו קאסיוס 36.2
  10. דיו קאסיוס 49.20.5;פלוטרכוס, אנטוני 34.3-4
  11. סוליבן 1977, ע"מ 764
  12. פליני הזקן, תולדות הטבע 2.108
  13. אפיאנוס, המלחמות המיתרידאטיות 16.106
  14. פלוטרכוס, לוקולוס 21.3, 29.2 ; סוליבן 1977, ע"מ 763 ידוע מכתובתו של המלך אנטיוכוס כי הוא ראה בעצמו צאצא לשושלת ההלניסטית שמקורה באלכסנדר הגדול. בנוסף, כתובתויו בהר נמרוט ובשאר אתרי הפולחן הן ביוונית עתיקה, מה שמצביע על תרבות ואורח חיים אשר בבסיסם יוונים. על כן, סביר כי היותו של טיגראנס הארמני מלך שאינו מטיב עם האוכלוסייה היוונית היוותה מוקד לחיכוכים מול אנטיוכוס ונתיניו בממלכת קומגנה
  15. פלוטרכוס, פומפיוס 38.2
  16. קיקרו, מכתבים לחברים 15.1-4
  17. סוליבן 1977, ע"מ 767
  18. אפיאנוס, מלחמות האזרחים 2.8.49
  19. קיקרו, מכתבים לקווינטוס 2.10.2
  20. דיו קאסיוס 48.41.5
  21. דיו קאסיוס 49.20.3 ; יוסטינוס 42.4.10
  22. דיו קאסיוס 49.20-22 ; פלוטרכוס, אנטוני 34
  23. סטראבון 16.2.3
  24. דיו קסיוס 49.20-22 ; פלוטרכוס, אנטוני 34. קיימת אף גרסא שונה לאירוע המצור המתארת את כניעת\כיבוש סאמסוטה אצל יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים 1.320, ובה נכבשת עיר הבירה על ידי אנטוני, בסיועו הצבאי של הורדוס. אולם, ריחוקו הגיאוגרפי והתרבותי של יוספוס פלביוס ממלכת קומגנה (שכן מוקדי עיסוקו היו יהודה ורומא), היעדר העדויות הארכיאולוגיות הן הארכיאולוגיות והן בכתובים, ואף ציונו של אנטיוכוס עצמו כי "זכה לחסד האלים לכל אורך שלטונו" בכתובתו בהר נמרוט, מעמידים בספק אמינות את גירסא זו של המצור על סמאסוטה, ונראה כי נגועים בנסיון עקיף להעצים את דמויו האכזרי של מלך יהודה בין השנים 37 לפנה"ס עד 4 לפנה"ס - הורדוס

 

</span></div></div>