אורי גונן תשע ב בין אלים ובני אדם עבודה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

                            -                     A N T I O C H U S    I    " T H E O S "    O F    C O M M A G E N E                                                

 ---------------------------------- לערוך ------------------------- - ------------------ ----- לקרוא ----------- -------------------------------------- להתייעץ -----------------------------        

תשע ב בין אלים ובני אדם מטלות מסכמות

מקורות ראשוניים (על פי סדר כרונולוגי של האירועים המתוארים)

Nemrut Dagi inscriptions

כתובות הר נמרוט - תרגום לאנגלית  

  • --                                              -

Pliny the Elder, The Natural History

Plin. Nat. 2.108 (רבע אחרון של המאה ה-1 לספירה).

  • התייחסות של פיליניוס הזקן לקומגנה כמקור ל "inflammable mud, called Maltha" = פטרול\נפט.
  • האנשת ה"חומר" ע"י פיליניוס, המייחס לחומר את היכולת לרדוף ולשרוף את החיילים על נשקם ושריונים.
  • ע"פ פליניוס, לא ניתן לכבות את בערת ה"חומר" ע"י מים, אלא רק ע"י אדמה.

Flavius Josephus , The Wars of the Jews

Josephus, The Jewish War 5.461 (רבע אחרון של המאה ה-1 לספירה).

  • מלך קומגנה מתואר כבעל הממלכה העשירה ביותר תחת השפעתה של רומא.

Plutarch, Lucullus

Plutarch. Lucullus. 21.3 + 29.2 (סוף המאה ה-1 לספירה).

  • שלטון מלך ארמניה טיגראנס הראשון קשה לתושבים היוונים באנטוליה, לכן היוונים מורדים במלך ה"ברברי" ומקבלים את הכובש הרומי לוקולוס.

Cassius Dio - Roman History - Fragments of Book 36

Dio Cassius 36.2 (אמצע המאה ה-3 לספירה).


Plutarch, Pompey

Plutarch. Pompey. 38.2 (סוף המאה ה-1 לספירה).

  • (66BC) הוקרת התודה של פומפיוס ל"12 מלכים ברברים", וביניהם אנטיוכוס מקומגנה, אשר סייעו לו לנצח את טיגראנס מלך ארמניה.

Appian, Mithridatic Wars  & Starbo, Geography

App. Mith. 16.106 (אמצע המאה ה-2 לספירה).

  • (64BC) לאחר הדחת מלך סוריה האחרון (Antiochus Asiaticus) יצא פומפיוס נגד אנטיוכוס I מקומגנה, אך הגיע עימו להסכם-ברית (64BC). 

App. Mith. 17.114 (אמצע המאה ה-2 לספירה).

Strabo 16.2.3 (תחילת המאה ה-1 לספירה).

  • פומפיוס אף הוסיף לממלכתו שטחים כבושים מהאימפריה הסלאוקית וממסופוטמיה.

(Cicero, Epistulae ad Familiares (Letters to Friends 

Cic. Fam. 15.1-4

  • (51BC) בתקופה בה קיקרו היה מושל קיליקיה (51BC) הוא קיבל מידע מודיעיני מאנטיוכוס על תנועות הצבא הפרתי.

Appian, The Civil Wars

App. BC 2.8.49

  • (49BC) במלחמת האזרחים בין קיסר לפומפיוס אנטיוכוס שלח לפומפיוס סיוע צבאי.   

(Cicero, Epistulae ad Quintum Fratrem (Letters to and from Quintus

Cic. Ad Quint. Frat .2.10.2

  • (45BC) לאחר נצחונו של יוליוס קיסר על פומפיוס, הוא הותיר לרוב השליטים המקומיים לשמור על זכויותיהם. כך אנטיוכוס במדיניות שקולה ניגש לקבל את קיסר כמנצח בסוריה - וזכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר.

Cassius Dio - Roman History - Book 48 

Cassius Dio. 48.41.5

  • הרומאים חששו שהצלחתו של פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה ואנטוליה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לפרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39BC אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס.

Plutarch, Antony

Plut. Ant. 34

  • לאחר נסיגת הכוחות הפרתים מזרחה, ונטידיוס נמנע מלרדוף אותם בשל חששו ממרקוס אנטוניוס המקנא בהצלחותיו ("feared the jealousy of Antony"). הוא מחליט להטיל מצור על עיר הבירה של קומגנה - סאמוסאטה, תחת המלך אנטיוכוס, אשר לדבריו תמך באימפריה הפרתית.
  • מתואר המאבק הפוליטי בין ונטידיוס למרקוס אנטוניוס בשנים של ירושת יוליוס קיסר: אנטיוכוס מסכים להיכנע ולשתף פעולה, וונטידיוס מבקש מאנטוניוס אישור.
  • אנטוניוס מסרב ומתעקש לכבוש את קומגנה בכוח כדי לפאר את שמו.
  • כאשר אנטיוכוס רואה כי אין דרך להגיע להסכם, ההגנה על עירו הופכת נחרצת ומרשימה, עד להארכת המצור לכדי שבירתו וכפיית הסכ על הרומאים.
  • מוסכם הסדר כספי של "קבלת מרות" מצד קומגנה. למרות ניצחונותיו בסופו של דבר אנטוניוס הדיח את ונטידיוס מתפקידו, ככל הנראה בגלל קנאה בהצלחתו או חשד לשחיתות מצידו. בסוס חזר לרומא ונערך לו טריומף בעקבות הישגיו בשדה הקרב.

Flavius Josephus, The Jewish War 

Josephus, The Jewish War 1.320

  • (40BC~) ע"פ יוסף בן ממתיהו, נכבשה עיר הבירה של קומגנה - סאמוסטה - ע"י אנתוני, בשל סיועו של הורדוס.
  • הורדוס סייע לאנתוני בשל רצונו לחייב את אנתוני לסייע לו בעתיד.
  • המצור אילץ את אנטיוכוס I מקומגנה למסור את העיר לידי הרומים.

Cassius Dio, Roman History

Dio Cassius 49.20-22

  • (40BC~) הסיבה ליציאת רומא כנגד אנטיוכוס לאחר הבסת הפרתים.
  • ניהול המערכה תחילה ע"י ונטידיוס, ולאחר מכן ע"י אנתוני.
  • מצור כושל על עיר הבירה סאמסוטה - ומו"מ משפיל שהסתיים בלא קבלת שבויים או סכום כסף לידי אנתוני.

Plutarch, Antony

Plut. Ant. 61

  • (31BC) לא ידוע תאריך פטירתו המדויק של אנטיוכוס, אך יורשו Mithridates II of Commagene מוזכר כשליט כבר בשנת 31BC - על כן לכל המאוחר זו שנת פטירתו.




מחקר מודרני

Beck 2004 - The Mysteries of Mithras

בחינת השפעת כת פולחן השליט אשר עיצב אנטיוכוס מקומגנה, על פולחן האל מיתרס במזרח הקרוב וברומא, ואף על ראשית הנצרות.

  • ייחוס ייסוד פולחן מיתרס (Mithras-Mysteries) למעמד השולי בהיררכיית הצבא והממשל בממלכת קומגנה. ייסוד כת פולחן השליט בקומגנה של אנטיוכוס באמצע המאה ה1 לפנה"ס, הניח את היסודות להתפתחות פולחן מיתרס, שהיה למעשה אלמנט בכת פולחן, בעל שני מאפיינים חשובים:
  1. המסורת הפרסית לפולחן אל השמש "מיתרה", הנזכר בפולחן הר נמרוט.
  2. שילוב אסטרולוגיה "מערבית" ליצירת "אמת אוניברסלית" של השלטון. לפולחן מיתרס לא עברו קבוצות הכוכבים עצמן, אלא הלך המחשבה של השלכה על גורמים שמיימיים.


  • פולחן השליט בקומגנה ריכז את האוניברסלי על הפרט, ומעצם התייחסותה הפרטנית הייתה למעשה מבוי סתום מבחינת דת, שאינו ניתן ל"ייצוא". לעומת זאת, פולחן מיתרס עשה שימוש ב"תמונות קוסמיות שמיימיות" לשם גאולה (פוטנציאלית) של כלל האנושות.


  • לאחר תקדים שנת 62BC, תנועת הכוכבים פורשה, או לפחות הוצגה ע"י האסטרולוגים המלכותיים כחזרה על טקס ההתקרבות, המפגש, והבירוך של המלך על ידי האלים כ"כוכב המלכותי". בשנת 26BC, אירעו אירועים אסטרולוגיים דומים לאלו בשנת 62BC, אשר בהתאם פורשו כשובם של האלים אשר בירכו את המלך אנטיוכוס, לברך את בנו מיתרדטס ה-II.

 

  • גם בNemrut-Dag וגם בKarakush גרמי שמיים ייצגו דמויות שמיימיות בשימוש אידיאולוגיית המלוכה כאלוהית. אותם שחקנים, ואותם "מפגשים שמיימיים" גויסו לאחר מאה ומחצית כאלמנטים לסיפורי ראשית הנצרות



Crowther 2003 - Iscriptions of Antiochus I of Commagene and other epigtaphical finds

ארגון כרונולוגי של אתרי פולחן השליט בקומגנה בהתאם להתפתחות הסינקרטיזם היווני-פרסי

  • הכתובות ב Nemrut-Dag הן מראשית שלטונו של המלך אנטיוכוס I.
  • הכתובות ב Zeugma הן מתקופה מאוחרת בשלטונו של המלך אנטיוכוס I.
  • ניתן לראות התפתחות של פולחן השליט:
    • הפולחן החל בסינקרטיזם יווני-פרסי, תוך דאגה לקיום הפולחן והטלת עונשים על מפריו.
    • הפולחן התפתח לכיוון אוריאנטציה יוונית, תוך ביסוס קדושת השליט ע"י מבט לאחור על הישגיו ואריכות ימיו.



Duchense-Guillemin 1978 - Iran ang Greece in Commagene

סקירת התפתחות פולחן אנטיוכוס מקומגנה, תוך בחינת מקורותיו ומרכיביו - האיראנים היוונים

  • בתחילת שלטונו, כשעדיין כינה עצמו "מלך" (Basileus), דגל בדת אימו Laodike (צאצאית לשושלת אלכסנדר) - עסק בפולחן לאפולו, ארטמיס ודיקטינה.
  • לאחר ההתכנסות השמיימית של ה-7.7.62 bc אנטיוכוס יוצר את ה-Hierothesion ב-Nemrut Dag, ומתחיל לכנות את עצמו "המלך הגדול" (Basileus Megas). במטרה למסד פנטאון אלים מוסכם, מתחילים מ4 אלים איראנים ומוצאים להם מקבילים יוונים (רק לאלוהות המשולשת המייצגת את האל Mithra ממונה כוהן דת מיוחד):
גרם שמיימי אל יווני אל איראני
planet Jupiter Zeus  Oromasdes
planet Mercury Apollo + Helios + Hermes Mithra
planet Mars Ares Artagnes
the Moon goddess Comagene  Anahita
  • הפנטאון עובר שינויים קלים: האלה קומגנה מוחלפת באלה הרה, ארס מוחלף (לאחר התפוגגות רושם האירוע השמיימי) בהרקולס הפופולרי. ניכרת התפתחות בחשיבות האסטרולוגיה, ובעליית חשיבותו של האל Mithra - השפעה אשר עברה בהמשך גם לרומא עצמה.



Sullivan 1977 - The Dynasty of Commagene

מדיניות החוץ של שלטון אנטיוכוס מקומגנה, כחלק משושלת מקומית, מול הארמנים, הסלאוקים, הפרתים והרומים


  • ממלכת קומגנה שמרה על עצמאותה בין השנים 163 לפנה"ס - 72 לספירה, תוך ניווט מדיני עדין בין האימפריה הרומית לאימפריה הפרתית. עוצמתה הכלכלית נבעה תחילה מאדמותיה הפוריות. בנוסף, שליטתה בנתיבי הסחר באיזורה הציבה אותה כבת הברית העשירה ביותר של רומא.
  • המלוכה בקומגנה טענה להיותה מצאצאי שושלת Orontid הפרסית, בעלת קשר נישואים לדריוש הראשון, לאנטיוכוס הגדול (ה-3) ולבית המלוכה הסלאוקי.


  • החבירה לרומא: ההתערבות הרומית באיזור אנטוליה גברה לאחר חיסול בית המלוכה המקדוני ב168 לפנה"ס. ב 69 לפנה"ס כבר שלט בקומגנה אנטיוכוס ה-I אשר קיבל בברכה את הרומאים, לאחר שלטון המלך הארמני Tigranes באיזור אשר לא היטיב אלו בעלי תרבות יוונית. רעיון ה-Philorhomaios = "חבר הרומאים" ייושם גם בקפדוקיה מערבית לקומגנה, בשל כדאיות ברית עם האימפריה הרומית. קומגנה יכלה לבחור בעלת ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, אנטיוכוס התחיל בהיסוס - תחילה עמד במצור רומי על עיר הבירה, ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת. אנטיוכוס ידע לשנות מדיניות במהירות ולהצטרף לאחד מ"12 המלכים הברברים" אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס:
    • קומגנה התאימה לתוכניות של פומפיוס לאיזור הפרת: שאיפה להשתמש בממלכות קומגנה, קפדוקיה ואוסרונה כמחסום טריטוריאלי בין הים השחור לים האדום. פומפיוס ריכז אינטרסים רומים בנקודות אסטרטגיות בהן הייתה קיימת אפשרות לייצב שושלת שלטון. הסכם זה החזיק מעמד במשך חצי מאה.
    • רומא התאימה לתוכניות של אנטיוכוס וסייעה לשמר את עצמאות קומגנה למשך 135 שנה. המגע הססני הראשון עם רומא הפך לברית חזקה תוך הישענות על יחסו הזהיר של פומפיוס כלפי הפרתים. הברית נתנה לאנטיוכוס מרחב שליו לייצב את ממלכתו. ב Nemrut-Dag מיוצגת ההצהרה הכנה של אנטיוכוס על עצמו כידיד רומא (Philorhomaios).

 

  • העימות בין פרתיה לרומא באיזור אנטוליה: העימות התקופתי בין איזור ארמניה לבין הפרתים לא נסמך על המדיניות הרומית של הפרד ומשול, אלא עשה בה שימוש - לעמים היו אינטרסים משותפים במקרי דוחק, במיוחד מול האימפריה הרומית ומול סכנת כיבוש הדרגתי. לאחר הבסת מלך ארמניה Tigranes ומלך פונטוס Mithridates Eupator, גם אנטיוכוס וגם פומפיוס ציפו לתקופת רגיעה ושלום. 
  • מ.ל.קראסוס, הצלע השלישית בטריאומווירט הראשון ששלט ברומא, החליט לפלוש לפרתיה. לתבוסתו בקרב חרן הייתה השפעה ישירה למשך הדורות הבאים על המדיניות בקומגנה:
    • נישואים פוליטיים לחיזוק קשרים עם גורמים אנטי-רומיים (פרתיה,Atropatene, Emesa,ממלכת החשמונאים).
    • אמצעים צבאיים להרחבת השליטה על נקודות מעבר הפרת אשר היו בידי הפרתים.


  • נאמנות אנטיוכוס לרומא: צעדיו של אנטיוכוס, בשל קירבתו לפרתים, עודדה דאגה אצל קיקרו (ב51BC היה מושל קיליקה). אף על פי כן, אנטיוכוס התמיד בדיווחיו לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי, אולם זה לא פעל ישירות מול רומא באנטוליה. הוא שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידותו, ואף שלח סיוע לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית.
  • לאחר נצחונן יוליוס קיסר על פומפיוס, הוא הותיר לרוב השליטים המקומיים לשמור על זכויותיהם. כך אנטיוכוס ניגש לקבל את קיסר כמנצח בסוריה - וזכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר. קיסר הכיר בכך שקצה ההתפשטות הרומית ייקבע ע"י הפרתים, ועל כן תיכנן לצאת למערכה כנגדם. רציחת קיסר הורידה מעל אנטיוכוס ושליטי ממלכות אנטוליה את העול כבד של הליכה בדרכו של קרסוס.


  • עימות קומגנה מול רומא: 4 שנים לאחר רצח קיסר הפרתים נקטו יוזמה התקפית, וחצו את נהר הפרת בראשות המצביא המבריק Pacorus-I, חתנו של אנטיוכוס. בתקופה זו אנטיוכוס שליט מבוגר ומנוסה בעל הישגים רבים להגן עליהם.
  • הרומאים חששו שהצלחת פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לפרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39BC אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס. שנה לאחר מכן, ב38BC פאקורוס נפל בקרב, ועימו קרסה כל המערכה הצבאית הפרתית. אנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, אך עם זאת נאלץ לקבל פליטי מלחמה, ובעקבותיהם רומאים אשר תבעו אותם כבני ערובה.
  • שוב מצא עצמו אנטיוכוס תחת מצור רומי, הפעם של מרקוס אנטוני. פעולתו של אנטוני כנגד קומגנה הייתה בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשת אנטיוכוס על הסיוע להם. נטען כי בפועל, הסיבה הייתה עושרה הכלכלי של ממלכת קומגנה. אנטיוכוס היה בעבר במצב זהה של מצור על עיר בירתו שהייתה בלתי חדירה לצבא שדה ובעלת אפשרות האספקה דרך נהר הפרת. כיבושה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני בזמן זה, וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי) את קומגנה.


  • (798) מורשתו של אנטיוכוס מקומגנה:

מנקודת זמן זו ואילך אנטיוכוס לא מוזכר בכתבי ההיסטוריה. לאורך שתי מאות שמרה קומגנה על עצמאותה, כגורם באבולוציה מן ההגמוניה הסלאוקית על נהר הפרת, ועד להסדרים בין הרומים לפרתים. מיקומה האסטרטגי, עושרה, והאריסטוקרטיה היוונית-איראנית המקושרת שלה, תרמו להוצאת משקלה מפרופורציה במהלך התמודדות הרומאים עם ממלכות המזרח. בשנת 72 לספירה התקבעה הזירה הארמנית תחת שליטים פרתים, ולאחר מכן סאסאנים.  

  • הסינקרטיזם התרבותי והאומנותי ב Nemrut-Dag ובשאר אתרי הפולחן הקביל לשילובים הפוליטיים אשר רקם אנטיוכוס בכדי לשמור על מקום ממלכתו בקרב ההיערכות מחדש במזרח הקרוב שעה שאימפריות הסלאוקים והארמנים פינו את מקומן לאלו של הפרתים והרומים. לפחות שלושה נכדים ונכדה של אנטיוכוס ניהלו קריירות פוליטיות  רומית, ולמעשה החלו את השילוב האריסטוקרטי בין קומגנה לאימפריה הרומית. 
  • הכוח החברתי והדתי של קומגנה נשמר שנים רבות לאחר בן המלוכה האחרון ממלכה זו, עם שרידים בצורת כוהני דת חשובים כמו בלבילוס. פולחנות הכת של אנטיוכוס נמשכו מאות שנים, וכך החיוניות וההרגל הדתי בקומגנה נמשך ע"י אימוץ רעיונות פולחן חדשים על בסיס דומה - רעיונות אשר היו גורמים לאנטיוכוס לחייך...
  • שרידים בסגנון קומגנה של מוניומנטים שושלתיים נמצאו פרושים מאתונה ועד לאתרים שסביב Nemrut Dag - דרכם נשקפו האידיאלים הגבוהים ואומץ הלב של אותה ממלכה נעלמה.

Young 1964 - Commagenian Tiaras: Royal and Divine

סקירת הכתרים\נזרים השונים על ראשי הדמויות ב Nemrut Dag, תוך בחינת משמעותן התיאולוגית, התרבותית, והפוליטית

  • אנדרטת Nemrut Dag מכילה, פרט להנצחת אבותיו ואליו של אנטיוכוס מקומגנה, גם את משנתו הפוליטית - העברת שלטונו באופן חלק וברור לבנו, בברכת האלים.
     

רעיונות, טענות, שאלות

מה לעזאזל הוא חשב לעצמו?
סיבות פרקטיות לייסוד פולחן השליט שלילת הסיבות
נסיון להשליט דת אחידה בממלכה ארץ קטנה עם אוכלוסייה קטנה - את מי מול מי הוא מנסה לאחד?...
הבעת עוצמה כלכלית מול המעצמות - הפרתית והרומית הבעת עושר שכזה עשוי להוביל לשיתוף פעולה, אך גם עלול להוביל לנסיון כיבוש (אנטוני)...
מלחמה פסיכולוגית מול שתי האימפריות - "אל תגעו בי, אני אל" גם לרומים היו מנהיגים "אלים"... ומי בכלל יודע אם הם שמעו על הפולחן שהוא הקים לעצמו...
נסיון לשמר את שושלת המלוכה לא הייתה ממש שושלת מתחרה בממלכה...

ייסוד דת אוניברסלית בעלת מאפיינים פרסים ויוונים באמצע הדרך ביניהם, על סמך הקישור המשפחתי היווני-איראני --> נסיון "להשתלט על העולם" (!), או להביא "שלום עולמי" עם דת חובקת-כל

למה שמישהו יקבל את הדת הזאת, מחוץ לגבולות קומגנה?...
סיבות אמונתיות לייסוד פולחן השליט שלילת הסיבות
השפעה של תפיסות מונותאיסטיות איזוריות (המכבים ביהודה, פולחן מיתרס, זורואסטריאניזם) לא טוען שהוא "האל האחד", אלא אל שווה בין שווים...
הצלחתו האישית הביאה אותו להאמין באלוהותו הוא לא המלך הראשון שמצליח...
המשך רעיון הערצת השליט שהתחיל אביו  אביו לא טען לאלוהותו, או לאלוהות בני משפחתו...
נסיון לשמר את שושלת המלוכה לא הייתה ממש שושלת מתחרה בממלכה...
למה שהוא ישקיע כ"כ הרבה משאבים, זמן, ומאמץ ללא מניעים פוליטיים?


הגיון דתי?
  1. אנטיוכוס מדגיש שוב ושוב את אדיקותו הדתית.
  2. אנטיוכוס מתאר את עצמו כאל בין אלים.
  3. אנטיוכוס מודה לאלים שתמיד הצילו אותו והפכו אותו ל"אדון המצבים הנושאים".
    • אם כך, "מי הם אלוהיך, אלוהים?" - כיצד ייתכן שאנטיוכוס מגדיר עצמו אל, אם הוא בעצמו מאמין באלים להם הוא סוגד?
      • מי היא תפיסת האלוהות אשר אפשר לראות באופן נסיבתי במזרח הקרוב במאה הראשונה לספירה, ע"פ פועלו של אנטיוכוס?
        • כיצד נתפסו מעשיו של אנטיוכוס?
          • מהלך פוליטי-מדיני מבריק?
          • "זילות רעיון ה-Apotheosis"?
          • מעשים לגיטימיים לאור הצלחותיו?
          • מוזרות איזוטרית חסרת חשיבות והסבר?
          • טירוף? . . .  

דברים שצריך לעשות. מתישהו . . . 

  • Joseph על אנטיוכוס מקומגנה





 


    </div></div></div></div></div></div></div>