הבדלים בין גרסאות בדף "אסי שמידט תשע ב סדנא למיומנויות מחקר - מטלה מסכמת"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
(סיכום התשובה)
 
(14 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
=גמורים=
+
=שאלת המחקר=
 +
כיצד הפכה תנועת [[האחים המוסלמים במצרים]] מתנועה דתית שמטרתה קירוב האוכלוסייה לאסלאם לתנועה לאומית בתוך מצרים שמטרתה הקמת מדינת [[שריעה]] על אדמת מצרים?
 +
=התשובה בקצרה=
 +
==רקע היסטורי==
 +
לאחר כיבוש מצרים על ידי הבריטים ב-1882 החלה הלאומיות המצרית לצבור תאוצה. 1906 הייתה שנה חשובה הן ללאומיות המצרית ובנוסף לתנועה העתידית של האחים המוסלמים. בשנה זו ארעה [[תקרית דינשואי]], ההתנגשות המשמעותית הראשונה בין כוחות בריטים לתושבים במצרים, תקרית הנחשבת לרוב כתחילת הלאומיות המצרית. בשנה זו גם נולדו שניים מבכירי התנועה שתקום, [[חסן אל-בנא]], המייסד ו[[סיד קטב]] "אבי הג'האד בדורנו".
 +
אל-בנא, כבנו הבכור של מורה דת חנבלי, חונך במסגרות דתיות אדוקות. [[צופיות|האסלאם הצופי]] כמו הלאומיות המצרית המתגברת, כפי שהתבטאה ב[[מהומות 1919 במצרים|אירועים האלימים של 1919]] ובהקמת המפלגות הלאומיות כגון [[מפלגת אל-ופד|מפלגת הופד]], השפיעו על אל-בנא רבות. השפעות אלו יחד עם התקלויותיו הראשונות בהשפעות החילוניות וההתמערבות במהלך לימודיו בקהיר ועבודתו באיסמעיליה דחפו את אל-בנא להקים בשנת 1928 את תנועת האחים המוסלמים. תנועה שמטרתה הייתה לחזק את דרך האסלאם באמצעות הטפה – [[דעוה]].
 +
 
 +
==התנועה תחת אל-בנא==
 +
בתחילת דרכה התנועה השתמשה בהטפה ובפעולות צדקה על מנת להפיץ את רעיונותיה, שיטה שהוכיחה את עצמה כאשר פחות מ-10 שנים לאחר הקמתה כבר מנתה התנועה מעל 100 סניפים ברחבי מצרים. יחסיה של התנועה עם שלטון הופד היו תקינים כל עוד הסכימו האחים עם דרכה של המפלגה. ב-1936, עם חתימת [[ההסכם האנגלו-מצרי של 1936|ההסכם האנגלו-מצרי]] התנגשו הכוחות. האחים ראו בהסכם הנצחה של הכיבוש הבריטי ונכנסו ביתר שאת אל העימות שכלל בין ההפגנות והעצרות גם התנגשויות אלימות בין הנוער הוופדי וגדודי הצופים של האחים המוסלמים.
 +
גל אלימות נוסף הגיע בשנת 1948 כאשר מספר פעולות של האחים כנגד יהודי מצרים וסמלי השלטון במדינה הביאו את ראש הממשלה המצרית לעצור בכירים בתנועה ולהוציאה בדצמבר אותה שנה אל מחוץ לחוק. מספר ימים לאחר מכן נרצח ראש הממשלה המצרי מחמוד אל-נקראשי על ידי פעילי התנועה. שלושה חודשים אחר כך, בפברואר 1949 נרצח חסן אל-בנא, ככל הנראה על ידי סוכני ממשל, כפעולת תגמול על רצח אל-נקראשי.
 +
 
 +
==המשך דרכה של התנועה==
 +
לאחר מותו של אל-בנא עלה [[חסן אל-הֻדָיְבִּי]] כמנהיג התנועה. אל-הדיבי הגיע כמועמד חיצוני לנבחר על מנת לפייס במקצת את השלטון מכיוון שדמותו לא הייתה אלימה וקיצונית כשל שאר מנהיגי התנועה. שנתיים אחר כך, ב-1951 אף הורשתה התנועה להפעיל בצורה מוגבלת חלק ממוסדותיה. במהלך אותן שנים תמכו האחים המוסלמים בקבוצת קצינים שדרשו לנקות את השלטון משחיתות. בשנת 1952 תפסה אותה קבוצה את השלטון ב[[תנועת הקצינים החופשיים|מהפכת הקצינים החופשיים]]. היחסים הטובים בין שתי התנועות לא נמשכו זמן רב וכאשר הבינו האחים המוסלמים כי הקצינים החופשיים מובילים לכיוון חילון המדינה החלו לפעול נגדם. שיאה של ההתנגשות הגיעה ב[[תקרית אל-מנשיה]] באוקטובר 1954 כשאר פעיל מתנועת האחים המוסלמים ניסה להתנקש בחייו של גמאל עבד אל-נאצר, הנשיא המצרי. לאחר נסיון ההתנקשות הכושל שוב נעצרו מנהיגים רבים בתנועת האחים המוסלמים וכוחו של סיד קטב כמנהיג הפלג הקיצוני והאלים יותר עלה, בעיקר בעקבות הספרים שכתב עד להוצאתו להורג ב-1966.
 +
ב-1970 עם מותו של נאצר ועלייתו של סאדאת שוב השתפרו יחסי התנועה עם השלטון, מנהיגיה שוחררו ומוסדותיה חזרו לפעול. אל-הדיבי, שהיה בין המשוחררים ויורשו עמר אל-תלמסאני הפכו את התנועה תוך מספר שנים לתנועה הסוציאלית הגדולה במצרים וכוחה הפוליטי עלה. רק עם תחילת המשא ומתן לשלום עם ישראל התדרדרו שוב היחסים בין התנועה לשלטון ובאוקטובר 1981 ירה פעיל בארגון שהסתעף מהאחים בסאדאת והרגו. במקומו של סאדאת עלה מובארכ שנדחף על ידי ארה"ב ואירופה לכיוון רפורמות פוליטיות ודמוקרטיה. האחים ניצלו רפורמות אלו ונציגיהם, המתמודדים בבחירות כעצמאים, מהווים כיום כעשרים אחוזים מחברי מועצת העם המצרית.
 +
 
 +
=אינדקס ערכים=
 
*[[דעוה]]  
 
*[[דעוה]]  
 
*[[האחים המוסלמים במצרים]]
 
*[[האחים המוסלמים במצרים]]
 +
*[[ההסכם האנגלו-מצרי של 1936]]
 
*[[חסן אל-בנא]]
 
*[[חסן אל-בנא]]
 
*[[חסן אל-הֻדָיְבִּי]]
 
*[[חסן אל-הֻדָיְבִּי]]
 +
*[[מהומות 1919 במצרים]]
 +
*[[מפלגת אל-ופד]]
 
*[[סיד קטב]]
 
*[[סיד קטב]]
 
*[[צופיות]]
 
*[[צופיות]]
 
*[[שריעה]]
 
*[[שריעה]]
 +
*[[תנועת הקצינים החופשיים]]
 
*[[תקרית אל-מנשיה]]
 
*[[תקרית אל-מנשיה]]
 
*[[תקרית דינשואי]]
 
*[[תקרית דינשואי]]
=בתהליך=
 
*[[ההסכם האנגלו-מצרי של 1936]]
 
*[[מהומות 1919 במצרים]]
 
=שלד בלבד=
 
*[[מפלגת אל-ופד]]
 
*[[תנועת הקצינים החופשיים]]
 

גרסה אחרונה מ־11:56, 30 באוקטובר 2010

שאלת המחקר

כיצד הפכה תנועת האחים המוסלמים במצרים מתנועה דתית שמטרתה קירוב האוכלוסייה לאסלאם לתנועה לאומית בתוך מצרים שמטרתה הקמת מדינת שריעה על אדמת מצרים?

התשובה בקצרה

רקע היסטורי

לאחר כיבוש מצרים על ידי הבריטים ב-1882 החלה הלאומיות המצרית לצבור תאוצה. 1906 הייתה שנה חשובה הן ללאומיות המצרית ובנוסף לתנועה העתידית של האחים המוסלמים. בשנה זו ארעה תקרית דינשואי, ההתנגשות המשמעותית הראשונה בין כוחות בריטים לתושבים במצרים, תקרית הנחשבת לרוב כתחילת הלאומיות המצרית. בשנה זו גם נולדו שניים מבכירי התנועה שתקום, חסן אל-בנא, המייסד וסיד קטב "אבי הג'האד בדורנו". אל-בנא, כבנו הבכור של מורה דת חנבלי, חונך במסגרות דתיות אדוקות. האסלאם הצופי כמו הלאומיות המצרית המתגברת, כפי שהתבטאה באירועים האלימים של 1919 ובהקמת המפלגות הלאומיות כגון מפלגת הופד, השפיעו על אל-בנא רבות. השפעות אלו יחד עם התקלויותיו הראשונות בהשפעות החילוניות וההתמערבות במהלך לימודיו בקהיר ועבודתו באיסמעיליה דחפו את אל-בנא להקים בשנת 1928 את תנועת האחים המוסלמים. תנועה שמטרתה הייתה לחזק את דרך האסלאם באמצעות הטפה – דעוה.

התנועה תחת אל-בנא

בתחילת דרכה התנועה השתמשה בהטפה ובפעולות צדקה על מנת להפיץ את רעיונותיה, שיטה שהוכיחה את עצמה כאשר פחות מ-10 שנים לאחר הקמתה כבר מנתה התנועה מעל 100 סניפים ברחבי מצרים. יחסיה של התנועה עם שלטון הופד היו תקינים כל עוד הסכימו האחים עם דרכה של המפלגה. ב-1936, עם חתימת ההסכם האנגלו-מצרי התנגשו הכוחות. האחים ראו בהסכם הנצחה של הכיבוש הבריטי ונכנסו ביתר שאת אל העימות שכלל בין ההפגנות והעצרות גם התנגשויות אלימות בין הנוער הוופדי וגדודי הצופים של האחים המוסלמים. גל אלימות נוסף הגיע בשנת 1948 כאשר מספר פעולות של האחים כנגד יהודי מצרים וסמלי השלטון במדינה הביאו את ראש הממשלה המצרית לעצור בכירים בתנועה ולהוציאה בדצמבר אותה שנה אל מחוץ לחוק. מספר ימים לאחר מכן נרצח ראש הממשלה המצרי מחמוד אל-נקראשי על ידי פעילי התנועה. שלושה חודשים אחר כך, בפברואר 1949 נרצח חסן אל-בנא, ככל הנראה על ידי סוכני ממשל, כפעולת תגמול על רצח אל-נקראשי.

המשך דרכה של התנועה

לאחר מותו של אל-בנא עלה חסן אל-הֻדָיְבִּי כמנהיג התנועה. אל-הדיבי הגיע כמועמד חיצוני לנבחר על מנת לפייס במקצת את השלטון מכיוון שדמותו לא הייתה אלימה וקיצונית כשל שאר מנהיגי התנועה. שנתיים אחר כך, ב-1951 אף הורשתה התנועה להפעיל בצורה מוגבלת חלק ממוסדותיה. במהלך אותן שנים תמכו האחים המוסלמים בקבוצת קצינים שדרשו לנקות את השלטון משחיתות. בשנת 1952 תפסה אותה קבוצה את השלטון במהפכת הקצינים החופשיים. היחסים הטובים בין שתי התנועות לא נמשכו זמן רב וכאשר הבינו האחים המוסלמים כי הקצינים החופשיים מובילים לכיוון חילון המדינה החלו לפעול נגדם. שיאה של ההתנגשות הגיעה בתקרית אל-מנשיה באוקטובר 1954 כשאר פעיל מתנועת האחים המוסלמים ניסה להתנקש בחייו של גמאל עבד אל-נאצר, הנשיא המצרי. לאחר נסיון ההתנקשות הכושל שוב נעצרו מנהיגים רבים בתנועת האחים המוסלמים וכוחו של סיד קטב כמנהיג הפלג הקיצוני והאלים יותר עלה, בעיקר בעקבות הספרים שכתב עד להוצאתו להורג ב-1966. ב-1970 עם מותו של נאצר ועלייתו של סאדאת שוב השתפרו יחסי התנועה עם השלטון, מנהיגיה שוחררו ומוסדותיה חזרו לפעול. אל-הדיבי, שהיה בין המשוחררים ויורשו עמר אל-תלמסאני הפכו את התנועה תוך מספר שנים לתנועה הסוציאלית הגדולה במצרים וכוחה הפוליטי עלה. רק עם תחילת המשא ומתן לשלום עם ישראל התדרדרו שוב היחסים בין התנועה לשלטון ובאוקטובר 1981 ירה פעיל בארגון שהסתעף מהאחים בסאדאת והרגו. במקומו של סאדאת עלה מובארכ שנדחף על ידי ארה"ב ואירופה לכיוון רפורמות פוליטיות ודמוקרטיה. האחים ניצלו רפורמות אלו ונציגיהם, המתמודדים בבחירות כעצמאים, מהווים כיום כעשרים אחוזים מחברי מועצת העם המצרית.

אינדקס ערכים