דמסקי 1983

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־10:06, 28 ביוני 2010 מאת Moti Nanikashvili (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ד

דמסקי, א. תשמ"ג. "ימי עזרא ונחמיה", שיבת ציון - ימי שלטון פרס, עורך חיים תדמור עורך משנה ישראל אפעל , תל אביב : עם עובד.

סיכומים

עמודים 40-45:

למסגרת הכרונולוגית של פעולות עזרא ונחמיה מוצעות 4 גישות:

גישה עזרא נחמיה
מסורתית 458/7 445-433
ראדיקלית 389/7 445-433
מתוקנת 428/7 445-433
סינכרוניסטית 443 445-433



עמודים 46-50: עזרא הכוהן סופר

מאילן היוחסין של עזרא עולה כי היה מצאצאיו של שריה הכוהן הגדול אשר הומת על-ידי נבוכדנצר, וכן דודו של אלישיב הכוהן הגדול בימי של עזרא.סמכותו לא נבעה רק מייחוסו אלא גם מהיותו חכם היודע את תורת משה לכותבה ללמדה ולפרשה. מקור סמכות נוסף ניתן למצוא בפרשגן הנשתון שבו מכונה סופר אך כאן משמעות התואר דרגה במנהל הפרסי.

עמוד 47: פירוט סמכויות עזרא כפי שניתנו על-ידי ארתחשסתא. דמסקי בטוח באותנטיות המסמך.

עמוד 48: דמסקי מסביר את היחס ליהודים בבעיות שהיו לו בנציבות עבר הנהר מפרוץ מרד מגביזוס.

פעולות עזרא בארץ: עולה יחד עם כ5000 איש. דמסקי מביא את ביקרמן שטוען כי הייתה התעוררות לאומית בקרב בני הדור הרביעי לגלות.

השוואה בין עליית עזרא ליציאת מצרים.

עמוד 49: עיקר פעולתו של עזרא הוא העמדת התורה במרכז חיי עם ישראל, כנראה עלה כבר עם תורה מגובשת, תורה שהייתה מגובשת ומוכרת בגלות.

מעמד הנבואה יורד וסמכות ספר התורה עולה. ספר התורה משמש בשני מישורים:

  1. יצירת מדרש הלכה.
  2. קריאת התורה ולימודה כאלטרנטיבה לפולחן המקדש.

עמוד 50: כריתת האמנה.

עמודים 58-60: גירוש הנשים הנכריות

הנביא מלאכי מבקר גם הוא את תופעה זו (ב,יא-טז). הבעיה עלתה ביתר חריפות בדור השלישי לשיבת ציון. נראה שמימי זרובבל עד ימי עזרא לקחו במיוחד יושבי הספר נשים מקרב שכניהם בפחוות אשדוד, עמון ומואב.

בהמשך מצטט דמסקי מנחמיה (יג, כג-גד) וטוען שנחמיה מדגיש את ההיבט הלאומי בעיקר את הלשון העברית. נחמיה מנסה להתמודד עם הבעיה באמצעות עונשים פיזיים אך קשה לו להתמודד עמה לבדו בעיקר שגם השכבות העליונות היו נגועות.

נחמיה מבין שרק התעוררות לאומית וקבלת האמנה על-ידי הציבור הרחב תפתור את הבעיה.

שלא כעזרא שהתנגד לנישואי התערובת ממניעים דתיים בלבד מדגיש נחמיה את המימד החברתי מדיני, ומתוך כך ניתן להבין את יחסו לטוביה. בהמשך מסביר דמסקי את יחסו של נחמיה למשפחת סנבלט.

דמסקי מסכם וטוען ש"איסור ההתחתנות עם הנשים הנכריות ובעיית היחס לשומרונים באותו הדור אינם תולדות המבוכה בשאלת הגיור היהודי(קויפמן). הוא מכוון נגד אלה השומרים את תועבותיהם הדתיות או על ייחודם הלאומי לשוני." ולכן אין סתירה בין המגמה האוניברסליסטית לזו הפארטיקולריסקית.

הערות

נמצא בשימוש ב...

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת מוטי נניקשוילי

קישורים נוספים