הבדלים בין גרסאות בדף "חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע - סיכומי שעור"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
(שיעור שניים עשר 24.11.2009)
מ (סידור)
 
(13 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
== שיעור ראשון 18.10.2009  ==
+
[[תש"ע - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית]]
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור ראשון]]
 
  
== שיעור שני 20.10.2009  ==
+
'''סיכומי שיעור תש"ע'''
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שני]]
 
  
== שיעור שלישי 25.10.2009  ==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור ראשון|שיעור ראשון]]
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שלישי]]
 
  
== שיעור 4 27.10.2009  ==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שני|שיעור שני]]
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור רביעי]]
 
  
== שיעור חמישי 1.11.2009  ==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שלישי|שיעור שלישי]]
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור חמישי]]
 
  
== שיעור שישי 3.11.2009  ==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור רביעי|שיעור רביעי]]
  
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שישי]]
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור חמישי|שיעור חמישי]]
  
== שיעור שביעי 8.11  ==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שישי|שיעור שישי]]
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שביעי]]
 
  
== שיעור שמיני 10.11.2009  ==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שביעי|שיעור שביעי]]
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שמיני]]
 
  
== שעור תשיעי 15 נובמבר  ==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שמיני|שיעור שמיני]]
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור תשיעי]]
 
  
== שיעור עשירי 17 בנובמבר ==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור תשיעי|שיעור תשיעי]]
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור עשירי]]
 
  
==שיעור אחד עשר 22 בנובמבר==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור עשירי|שיעור עשירי]]
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור אחד עשר]]
 
  
==שיעור שניים עשר 24.11.2009==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור אחד עשר|שיעור אחד עשר]]
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שנים עשר]]
 
  
==שיעור שלושה עשר 29.11.2009==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שנים עשר|שיעור שנים עשר]]
* AGER PUBLICUS  - קרקע ציבורית.
 
מילולית: שדה ציבורי.
 
זה מוסד מוזר, ייחודי ולא שגרתי. כמעט שאין לנו בסיס להשוואה למושג הזה. חלק מהחוקרים בעת המודרנית ניסו לבנות תיאוריה כאילו כל הרכוש הקרקעי ברומא הוחזק באופן משותף, קומוניזם של האדמות. קורנל לא מקבל את העניין הזה וזה באמת נראה לא סביר.
 
אנחנו לא יודעים איך נוצר המוסד הזה, אבל העובדה היא שהוא קיים.
 
הקרקע הציבורית קשורה לעניין הכיבושים. בכל פעם שרומא מנהלת מלחמה ומנצחת, מה שקורה במהלך המאה ה5 ובתחילת המאה ה4 לפנה"ס, בצורה בלתי מובנת מאליה, צריכה להתקבל החלטה מה עושים עם טריטוריית האויב.
 
בשלב זה, יש שלוש אפשרויות:
 
1. להשאיר את האדמה לאויב המנוצח, כדי שיעבד אותה. חשוב לזכור שהרומאים ניהלו המון מלחמות במטרה גורפת.
 
2. אפשרות אחרת לחלק אדמות היא ASSIGNATIO VIRITIM/VIRITANA כלומר, להנכיס אדמות למישהו, לתת אדמות למישהו. וויריטים=לכל אדם ואדם. המדינה יכולה להלאים או להפקיע אדמה שהיא על שמך בטאבו, אבל זה הליך לא פשוט. האסיגנטיו ויריטים הוא לאזרחי המדינה בלבד.
 
3. האפשרות השלישית לחלק אדמות היא הAGER PUBLICOS. מדובר בעשרות אחוזים ממשאב הקרקע של רומא. כיום, יש למדינה משאבים רבים שהם אינם קרקעיים, כמו מטבעות, תעשייה, מחצבים וכדומה. ככל שנלך אחורה בזמן, משקל הקרקע-האדמה בהון גדל.
 
* גם היום, לקרקע יש תפקיד מאוד גדול בכלכלה העולמית. המשבר הכלכלי, בחציו, הוא בגלל שוק המשכנתאות האמריקאי.
 
* ההון הגדול של מקדונלדס הוא באדמה.
 
* לאוניברסיטת סטנפורד יש שטחים עצומים, כמו כל חיפה, עם תחנות כח משלה.
 
הבעיה הבסיסית היא, שבאדמה הציבורית לכאורה לכולם מותר להשתמש. למעשה, מה שקורה בשטח זה שמי שישתמש בה יותר הוא מי שיכול להשתרר עליה ולא להשאיר לאחרים ברירה ומקום.
 
הדיון באיך מעבדים את האדמה, למי היא שייכת ומה גודלה של נחלה הוא נמתח על מאות שנים. אם נלך לתקופה הקיסרית, יש מונח שנקרא LATIFUNDIA, כלומר, מילולית- נחלה רחבת ידיים.
 
מדובר על נחלות גדולות מאוד, שרוב העבודה בשטחן נעשית על ידי עבדים.
 
ככל שנלך אחורה בזמן, הנחלות בממוצע קצת יותר קטנות וכמות העבדים הממוצעת פוחתת.
 
בתקופה המוקדמת של הרפובליקה, מי בעיקר יעבד את האדמה? הקליינטים יעבדו מעט, כי יש להם חיים, ובעלי החוב, ה-NEXUM, יהיו המעבדים העיקריים של האדמה.
 
הפלישה הגאלית, בשנת 390, של צבא אירופי (קלטים=גאלים), שמוצאם בצרפת.
 
GALLIA CISALPINA זו איטליה של היום.
 
חשוב להבין שהפלישה של הגאלים השאירה טראומה (פצע) בנפש הרומית. הרומים נשארו עם מין פחד, למרות ניצחונות העבר, של מה יקרה כשיבואו הברברים שמעבר לאלפים.
 
הרציונל של הטראומה היה, אולי בדיוק זה שלהבדיל ממלחמות עם שכנים שיש להן חוקים, הברברים באים באופן מפתיע, מחריבים את העיר ובוזזים את השדות. כשהשכנים מתכננים לתקוף, אפשר להריח את זה.
 
הגאלים פירקו להם את הצורה, התגנבו בלילה כדי להשתלט על הקפיטול והאווזים במקדש של ארה העירו את השומרים והבריחו את המתקיפים.
 
המטרה של הסיפור הזה היא להסיח את הדעת מההפסד המשפיל בקרב עם הגאלים.
 
קורנל מספר לנו כיצד הרומים המשיכו לפחד מהגאלים עוד הרבה זמן, מדינה שמצד אחד מרגישה שהיא במצור ומאוימת ומצד שני יש לה הרבה מאוד כוח על השכנים שלה יכולה להגיע למצבים מסוכנים.
 
המקום השני שבו הפלישה הגאלית עוללה קטסטרופה היה בטווח המיידי מאוד, אצל העמחא. מתקפה כזו היא בדיוק הדבר שדוחף אנשים אל הקו השני של היכולת לשמור על עצמאות כלכלית.
 
כאיכר שיש לו נחלה לא  גדולה, המגרד לעצמו מחיה ומצליח, כשביום אחד מגיע הצבא הגאלי ואוכל את כל האוכל, ואת העודף שצברנו (מחסן). במצב כזה, אין לו ברירה, וכיוון שלחברה הרומית אין רשת ביטחון כמו בקיבוצים, אוטומטית אתה מתדרדר להיות NEXUM.
 
ברגע שהתדרדרת לשם, נוצרה בעיה גדולה מאוד.
 
אנו נראה את אותה הבעיה בדיוק כשנקפוץ 230 שנה קדימה לאחים הגרכחים.
 
בעיית האדמה למעשה הובילה אותנו תוך כדי לבעיית החובות.
 
חסרה חוליה בין הרגע שבו אתה לוקח הלוואה ממישהו לבין הרגע שבו אתה בפשיטת רגל. המכשיר הכלכלי שעוזר לך להגיע משלב א' לשלב ב' הוא הריבית.
 
לקחת ריבית ברומא במאה ה4 לפנה"ס זה כמו לגשת היום לשוק האפור. כלומר, אחוזי הריבית לרוב גבוהים בהרבה, (אלא אם כן הפטריק רוצה שתהיה קליינט שלו ולא NEXUM), הלוואה בריבית קצוצה גורם לך להיכנס למלכודת.
 
התמריץ הכלכלי של המעמד העליון, פטריקים וקליינטים עשירים שהם אנשי הפטריקים, הוא להביא אותנו למצב של שיעבוד. כי כשאנו איכרים חופשיים על אדמתנו, אנחנו לא מכניסים להם כסף. אם אנחנו משועבדים, אז מילא הריבית או ההלוואה, לפעמים, אבל עבור המלווה זה מצב של WIN-WIN.
 
אם הוא מחזיר את החוב, זה טוב. אם הוא משתעבד, או הוא וילדיו משתעבדים, המלווה הרוויח עבדים.
 
החוק לפיו ילד שנמכר שלוש פעמים ע"י הוריו משתחרר, מדגים לנו כמה נהוג היה הדבר.
 
כיצד מרגישים הורים שהשיטה הכלכלית לא נותנת להם חלופה מלבד למכור את ילדיהם?
 
העבדים נכנסים בהמשך המאה הרביעית לפנה"ס לשדות.
 
בתחילה יש רק NEXUM, עבדות שבה העבד הוא רכוש לכל דבר, בהחלטה משפטית.
 
ככל שמספר העבדים עולה, מספר הNEXUM  יורד, כי יש פחות תמריץ.
 
בהמשך, כשיש אימפריאליזם רומי והמשאבים גדלים, תהליך שמתחיל במחצית השנייה של המאה הרביעית, יש יותר אדמה ציבורית, וגם קולוניות.
 
שזה התנחלויות, בהבדל אחד מהותי: הקולוניסטים לרוב מאבדים את אזרחותם הרומית והופכים לאזרחי הקולוניה, הישות החדשה.
 
חוקי ליקיניוס סקסטוס:
 
אנחנו לא בטוחים שבאמת בשנת 367 חוקי ליקיניו סקסטוס כוללים את הסעיפים שלפנינו.
 
קרקע, חוב, והקשר בין הפלבס לקונסולט.
 
יכול להיות, שכל הפרטים האלה לא מייצגים את מה שקרה באותה שנה.
 
קורנל מזכיר לנו כל הזמן, וכדאי לזכור, שהוא בונה פה הסבר מאוד מקיף ומאוד מעמיק לרפובליקה הרומית המוקדמת, ומודה שחלק גדול מההסבר הזה בנוי על השערות. קורנל טוען שההשערות שלו יותר חסכוניות מהשערות של אחרים.
 
בעולם שמחוץ לרומא, ידוע לנו על כל מני תוכניות להקלת חובות.
 
אצלנו, בספר ויקרא אסור להלוות בריבית.
 
עבד משתחרר לאחר שבע שנים, חובות כלכליים (ברובם), נמחקים בשנת שמיטה.
 
קשה מאוד לבנות משק שמבוסס אך ורק על הלוואות ללא ריבית, כי אז לאנשים אין אינטרס להלוות ללא ריבית.
 
אחד האמצעים היה להגביל את שטח האדמה שכל אדם רשאי להחזיק בו מהקרקע הציבורית.
 
תיאורטית, אם אתה מגביל  את השטח, יש יותר מקום לאנשים.
 
אחד הלקחים הגדולים שאפשר ללמוד מההיסטוריה הרומית הוא תמיד לחשוד, לפקפק, להתנגד, לחפש איפה מנסים לעבוד עלינו כשנתקלים בOMNIBUS LAW, חוק לכל הדברים או לכל המטרות.
 
זה חוק שהוא עצמו נמצא במסגרת אחת, מגיע בחבילה אחת וצריך להצביע עליו כן או לא. חוק כזה כולל בתוכו נושאים שונים במהותם.
 
ברור שעניין הNEXUM קשור לעניין הקרקע הציבורית.
 
אבל, אלה עניינים שהחוק בהם נחקק עבור האנשים שניצבים על השלבים הנמוכים יותר של הסולם החברתי כלכלי.
 
כל מה שקשור לבחירה לקונסולט מדבר על משהו אחר לגמרי.
 
זה מדבר על אנשים בקצה העליון ביותר של הסקאלה.
 
כשפגשנו  את הפלבס, פגשנו ארגון שמגיע מלמטה, אבל בשנת 380 לפנה"ס הוא כבר קיים מעל מאה שנה. מה שהחל כארגון מהפכני מלמטה, העובדה שהארגון הזה הפך ליעיל מבחינה פוליטית הוא הדבר המרכזי שהביא לכך שאנשים שהיו עם הון וחינוך והיו שייכים לאליטה היו בפלבס.
 
  
* חישובים
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שלושה עשר|שיעור שלושה עשר]]
  
4,046.8564224 מטר רבוע = 1 אקר
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור ארבעה עשר|שיעור ארבעה עשר]]
  
1 יוגרה= 0.65 acres
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור חמישה עשר|שיעור חמישה עשר]]
  
ולכן,
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור שישה עשר|שיעור שישה עשר]]
1315228.33728 מטר רבוע הם
 
  
500 יוגרה
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור שבעה עשר|שיעור שבעה עשר]]
  
 +
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור שמונה עשר|שיעור שמונה עשר]]
  
==שיעור ארבעה עשר 1.12.2009==
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור תשעה עשר|שיעור תשעה עשר]]
  
אנחנו רוצים לדעת מה המשק המקסימלי שיכול להיות שייך לPater Familias לפי חוקי ליקניו סקסטיאס.
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור עשרים|שיעור עשרים]]
לפי החוקים הללו, מותר להם להחזיק עד 500 יוגרה, שזה בערך 1300 דונם.
 
איך נדע מה זה בדיוק יוגרום?
 
הרי אם נקח את כל אבני המיל ששרדו ברצף מהעולם הרומי, לא נקבל את אותו הערך בכל פעם, ללא ספק. אלו אינן מדידות לוויניות מדויקות, וכל העניין נזיל.
 
מי היה המלומד הראשון בעת המודרנית שחישב מה זה יוגרום?
 
2.5 דונם הם שטח מספיק לגדל את הירקות והתרנגולות.
 
החקלאות השתנתה לגמרי, היום יש אדמות שבמשך זמן רצוף מגדלים עליהן רק תירס או רק פרות, מצב כזה מעצם הגדרתו הוא זר לחלוטין לחקלאות העתיקה. בחקלאות העתיקה, מגדלים לפי מחזורים כל מני דברים על אותה אדמה, מה שאמור לשמור עליה יותר.
 
ברור גם שאנחנו ,המין האנושי, זינקנו קדימה מאז התקופה שלפני 2300 שנה, מבחינה טכנולוגית. על האמצעים שעומדים לרשותינו היום היה אפשר רק לחלום בעבר.
 
כיום יש דשנים, מחרשות, הנדסה גנטית.
 
התנאים משתנים, ובכל זאת 500 יוגרה (מתוך האדמה הציבורית) בשביל Familia זה מספיק. זה לא כולל את מה שיש לאנשים שהוא שלהם.
 
ברור שהרבה מאוד אנשים התקיימו על פחות מזה או בכלל בלי אדמה, כמו נפח.
 
אנשים שגרו בעיר ועסקו במלאכות עירוניות למיניהן היו אולי חסרי אדמה לחלוטין.
 
אותם משקי בית גדולים שנגדם מכוון החוק, הסבירות שיש להם גם אדמות פרטיות היא גבוהה מאוד.
 
כלומר, מדובר בשטח מספיק גדול לכלכלת משפחה.
 
נניח לרגע שהחוק חיובי (מנקודת המבט של אנשים שאין להם קרקע ציבורית), החיסרון המרכזי של החוק הזה הוא שקודם כל, החוק הזה הוא בלי שיניים. כדי שחוק יצא לפועל הוא צריך תקציב.
 
חוק שלא מסביר מראש מהיכן יגיע התקציב לאכיפתו מביא יותר נזק מתועלת. כל עוד לא היה החוק ידוע לנו שיש מצב בעייתי שצריך לתקן, אבל ברגע שיש חוק, עשינו את שלנו, למרות שהוא לא נאכף.
 
אם אף אחד לא בא לאכוף את חוק הגבלת השטח המותר למשפחה בקרקע הציבורית, הוא לא יאכף.
 
קדימון: טיבריוס גרכחוס מחליט למדוד את הקרקעות, ויש בעיות בשטח- האם סופרים שטח של אגם? הקים וועדה שמדדה (הוא, אחיו וחמו), הגבילו את השטח ואת השאר הלכו וחילקו לחסרי נחלות, זה מה שחסר לנו בשנת 367, או שלפחות איננו שומעים על כך שזה קרה. היו נגד הגרכחים טענות שהם טירנים ששואפים למלוכה, וזה הנשק שהשתמשה בו האופוזיציה.
 
עסקת החבילה:
 
THE OMNIBUS LAW
 
העסקה הפוליטית שנרקמה ומכתיבה את סדר היום הפוליטי החדש ברומא בעקבות החוקים הללו.
 
CUI BONO
 
העשיר, פטרון פוליטי של יוליוס קייזר בשנים כלשהן, היה קונסול, ומצביא מפורסם.
 
הוא אמר שבכל פעם שרוצים להבין את המניעים צריך לשאול את השאלה
 
CUI BONO למי (הדבר הזה הוא)לרווח?
 
זו פרשנות צינית, אבל אחד הכלים הפרשניים היותר חשובים שיש לנו בהיסטוריה. אחד הדברים הבסיסים שאנחנו רוצים להבין כשנראה תופעה היא מי מרויח ממנה. הרבה פעמים נראה מתאם בין הצד המרוויח לבין הגורמים שקידמו את ההתרחשות, אבל זה לא מכוון המציאות. יש רווחים שמגיעים בלי כוונה.
 
אבל אותם אנשים שעכשיו יש להם חוקי הלוואות נוחים יותר ושעכשיו הם לא ישתעבדו בגופם ואולי יש להם גישה לאדמת ציבור מקבלים משהו.
 
יש לנו כאן (במילים של נדב) הבחנה בין מעמדות שונים בתוך השכבה הפטריקית.
 
בכל מה שראינו עד עכשיו, לא קראנו אף מקום בקורנל שבו יש לנו פטריקים מסוגים שונים.
 
מי מרוויח מכך?
 
המוסדות הפלבאים,
 
קבוצה מסוימת מתוך הפטריקים
 
הפלבאים במעמד הגבוה ביותר
 
הרווח בא על חשבון מי?
 
  
מסתבר שהגנטס שלא היו שותפות לדיל אכלו אותה.
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור עשרים ואחד|שיעור עשרים ואחד]]
איך אנחנו יודעים את זה?
+
 
לפי הFASTI, רשומות הקונסולים.
+
[[חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור עשרים ושניים|שיעור עשרים ושניים]]
השנה הרומית מוגדרת לפי הקונסולט, הרומאים רשמו מי היו הקונסולים או פקידי המדינה המובילים בכל שנה ושנה כיוון שכך הם זיהו את השנים.
+
 
ANNALISTS- מלומדים רומיים שכתבו את דברי הימים שנה אחרי שנה.
+
'''סיכומים לקראת המבחן'''
פוליביוס כתב לפי האולימפיאדות, שנערכו לפי הספירה היוונית כל חמש שנים.
+
 
הרשימות הללו מעניקות לנו המון אינפורמציה.
+
[[רוני רשף סיכום למבחן רפובליקא רומית|סיכום 1]]
אותם גנטס שמציין קורנל בפסקא האחרונה של עמוד 342 הופיעו לפני 367 ואחר כך נעלמו. אמנם יש גנטסים שנשמדים כמעט כליל במלחמה כמו FABII, אבל זה הסבר טוב לפעם אחת ולמשפחה אחת, לא לכזה מגוון של קבוצות. התשובה היא שמי שלא השתתף בעיסקא מצא את עצמו במדבר הפוליטי.
+
 
משחק סכום אפס- הוא משחק מטריצה שבו הרווח של כל משתתף מאוזן במדויק על–ידי ההפסד של המשתתפים האחרים.
+
[[סיכום הסיכומים - מבט כללי|סיכום 2]]
בעשרים השנים לפני 376, יש לנו בכל שנה לרוב 6 טריבונים  ושני קונסולים.
 
מהרגע שבו הגדרנו מחדש את המשחק הפוליטי והעברנו אותו לקונסולים מהטריבונים, ההשלכה המיידית של זה היא פגיעה מיידית במי שהיה שם קודם.
 
שדה התחרות נהיה אכזרי יותר במכה.
 
הפטריקים מול הפלבאים העשירים והחזקים.
 
לפני 367, מהפטריקים היו מאיישים 6 משרות של טריבונים קונסולרים, גם אם לא נכניס את הפלבאים למשחק.
 
ברגע שהוספנו את הפלבאים העשירים והחזקים והצטמצמנו לשתי משרות, ומטבע הדברים קשה יותר להגיע אליהן.
 
איך קורה שחלק מהפטריקים משתלטים על העסק בזמן שהחלק השני עפים למדבר הפוליטי?
 
אנחנו יודעים מי הפסיד מתוך זה שאנחנו יודעים מי הרוויח.
 
הפטריקים שסגרו את הדיל הם בפנים, אבל לדיל הזה יש עוד פאן שטרם דיברנו עליו, והוא איך עושים את זה בפועל.
 
נוצר מצב של POWER SHARING, כשבאופן מודע קבוצה מסוימת מתוף הפטריקיאט מבינה שהיא נשחקת במאבקים בתוך הפטריקיאט, שהם קשים, אכזריים ומרים יותר מכל מה שיש להם לומר נגד הפלבס.
 
אתה רב הכי הרבה עם מי שדומה לך.
 
אוֹרי משער שפלג מסוים בפטריקים הבין שיש חלון הזדמנויות ואם יהיו כמה וויתורים (נקסום, ריבית), הרווח יהיה קולות הפלבס.
 
ודווקא העיקרון של קונסול אחד פטריקי וקונסול שני פלבאי הוא מבחינתם (הפטריקים שהיו בעסקא) פתרון גאוני כי אין בין שני המתמודדים תחרות.
 
אם הם לא מתחרים על אותה משבצת, הם יכולים לשתף פעולה באופן גורף.
 
מדובר על אנשים עשירים (הפלבים החזקים) ונוצרת שיטה כזו שמאפשרת להם לשתף פעולה ולא מכריחה אותם להלחם אחד בשני.
 
אין לנו תיעוד מדויק לסיפור הזה.
 
ברומא, זה שסבי וסבך היו טריבונים ביחד, אומר שגם אנחנו אמורים להיות פוליטיקאים.
 
העובדה היא שהרבה מאוד משפחות פוליטיות נמחקות מהפוליטיקה. האירוניה בזה היא שהן תצוצנה אחר כך, בשלהי הרפובליקה, כמו יוליוס קייסר.
 
אי אפשר להבין את כל הסיפור שלו בלי להבין שהוא מגיע ממשפחה שלטענתה, אם בודקים מספיק אחורה, הם ממעמד גבוה.
 
הוא מגיע עם האמביציה הפרטית שלו והביזיון של מאות שנים (שבמהלכן אף אחד ממשפחתו לא מצליח להיות קונסול) על הכתפיים.
 
המונחים שעלינו לחפש הם
 
Consul, praetor, censor, aedilis, tribunus plebis, quaestor
 
הפרייטורה נוסדה מחדש אחרי 367 כמשרה שהייתה בתחילה רק לפטריקים ומאוחר יותר גם לפלבאים. יש לו אימפריום, אבל חצי מהאימפריום של הקונסול. לפרייטור יש 6 ליקטורים- שמשים כאלה, ולא שניים עשר.
 
בימים הראשונים של המשרה, ולמעשה לכל האורך, היא נוסדה כמשרה שיפוטית והפכה גם לעניין של פיקוד צבאי בהמשך.
 
מושלי פרובינקיות הם פעמים רבות פרייטורים.
 
censor – יש שניים, זו משרה יוצאת דופן. הם מתמנים לשנה וחצי, ורק פעם בחמש שנים.כלומר, יש לנו 3.5 שנים בלעדיהם.
 
censor עושה קנסוס, רשימה של כל האזרחים הרומים וכל אחד, מה הכנסתו וגילו.
 
לפי רשימת ה censors, אנחנו יודעים בדיוק איפה באסיפת הקנטוריות משתייך האזרח
 
ה censors עוברים על רשימת חברי הסנאט, זורקים מהסנאט את מי שבעיניהם לא ראוי (צנזורה), ורושמים את מי שכן מתאים לדעתם, כדי למלא את השורות.
 
aedilis – הaedilis הראשונים הם שני פקידים פלבאים, ברפובליקה הקלאסית יש שישה, והaedilis מרכזים הרבה מאוד מעבודות התשתית של העיר רומא.
 
לדוגמא, בימיו של אוגוסטוס יד ימינו היה אגריפה (מרכוס וויפסאניוס), שהיה קונסול והכל, ובאיזשהו שלב, לאחר שהספיק לכהן בכל המשרות שרק אפשר, היה צורך לעשות שיפוץ יסודי בביוב של רומא, ולכן הוא הלך ונתמנה להיות aedilis.
 
הוא נכנס לסירה ויצא לשייט ברחבי כל הביוב של רומא.
 
quaestors הם העוזרים של הקונסולים – במקור. כשהפטריקים ראו שלטריבונים יש aedilis הם מינו quaestors. ברפובליקה, quaestor זו הכניסה לפוליטיקה הגבוהה.
 
ש.ב.
 
לעבור על המונחים בוויקי.
 

גרסה אחרונה מ־09:14, 13 במאי 2010