חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע - סיכומי שעור

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־22:40, 26 בנובמבר 2009 מאת Mordecai Karniel (שיחה | תרומות) (שיעור שישי 3.11.2009)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

שיעור ראשון 18.10.2009

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור ראשון

שיעור שני 20.10.2009

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שני

שיעור שלישי 25.10.2009

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שלישי

שיעור 4 27.10.2009

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור רביעי

שיעור חמישי 1.11.2009

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור חמישי

שיעור שישי 3.11.2009

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע /שיעור שישי

שיעור שביעי 8.11

יש בעיא עם שמות התארים: כיצד נקראו הפקידים הבכירים בראשית הרפובליקה?

קונסול – consul. בכל שנה נבחרים שניים באסיפת הקנטוריות.

עקרון השנתיות: annuitas.

לפי ה-mos (רבים: mores), נהגו שלא לבחור את אותו אדם לקונסולאט שני, אלא אם כן חלפו 10 שנים מאז כהונתו הקודמת.

לקונסול יש imperium – חצי מהאימפריום שהיה פעם למלך. כל קונסול מלווה על-ידי תריסר ליקטורים (lictores), הנושׂאים עבורו את ה-fasces, ומשמשים שומרי ראש והוצאה לפועל. לשני הקונסולים יש סמכות שווה (par potestas). אחד מתפקידי הקונסול היה לשמור על "שלום האלים" (pax deorum).

Imperium: הזכות לפקד על צבא, הזכות לשפוט אזרחים, הזכות להעניש פיזית אזרחים (coercitio), הזכות לכנס את אסיפת הקנטוריות, ואת הסנאט.

Senatus – מועצת הזקנים. במקור: חבר היועצים של המלך – consilium regis. את מי מזמן המלך לסנאט ומתי? את מי שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. המנהג עבר בירושה לקונסולים. רק בזמן הרפובליקה התיכונה הפך הסנאט למוסד של קבע, בעל תפקיד חשוב יותר בניהול המדינה. במהלך המלחמה הפונית השניה, הוא הפך לגוף המושל במדינה למעשׂה (אם כי לעולם לא להלכה).

magister equitum - מפקד חיל הפרשים

Rex sacrorum – מלך הקודשים.

Praetor maximus - הפראיטור הגדול ביותר. כמה צריכים להיות, כדי שפקיד אחד לא יהיה "הגדול יותר" אלא "הגדול ביותר"?

Pontifex maximus

Titus Livius: היסטוריון רומי בן סוף המאה הראשונה לפנה"ס. בן-חסותו של אוגוסטוס. כתב בלטינית היסטוריא של רומא "מאז יסוד העיר" – Ab Urbe Condita.

Decimatio – הוצאה להורג של כל עשׂירי

שיעור שמיני 10.11.2009

רוני רשף

ברפובליקה המאוחרת יותר, תהיה משרה שנקראת פריאטור. הוא יהיה נמוך מקונסול בדרגה אחת. הסיבה השניה היא שבפאסטי (הרשימות שמהן אנו יודעים את שמות הקונסולים אחורה עד תחילת הרפובליקה) הם נקראים לכל האורך קונסולים. זה אנכרוניזם. המקורות העתיקים שעומדים לרשותינו, שהרומאים בעצמם כתבו בתקופה מאוחרת יותר, לוקים באנכרוניזם. וקורנל מאמץ את האנכרוניזם הזה כדי לא ליצור בלבול. איך מגבילים את כוחם של הקונסולים? יש פרובוקאטיו, זכות הערעור על פסק דין קונסולארי. המילה פרובוקציה נגזרה מהמונח הזה, ומשמעותה רחוקה מהמונח המקורי. המשמעות פה היא להעמד לפני מישהו או בעדו. יש זכות לדבר בעד אזרח שנתפס, באסיפת הקנטוריות. כאן נתחיל להרגיש את ההבדל בין מלוכה לבין הרפובליקה, כשיש את אסיפת הקנטוריות. זכות הערעור בפני אסיפת העם היא עקרון דמוקרטי. כל זה אך ורק באזרחות, בזמן הצבא, למפקד בעל האימפריום יש סמכויות הרבה יותר רחבות. דרך שניה להגבלת הקונסול היא חד שנתיות, ANNUITAS. דרך שלישית היא כפילות המשרה. יש שני קונסולים ולכן חייב להיות ביניהם קונצנזוס. טכניקה לגיבוש חומר: סידור הכוכביות לפי פסקאות, לאחר מכן סידור תת כוכביות. (בעזרת טאב). במקרה חירום, הקונצנזוס הופך למותרות (ניסוח פרטי של אורי) וממנים דיקטטור. כשאין הסכמה בין שני הקונסולים, העמדה השלילית תתקבל. מדרך הטבע, גישה כזו יכולה להביא לשיתוק ובמצבים מסוימים אסור לנו להיות משותקים. במצבים כאלה, יש לנו דיקטטורה. קורנל אומר שיכול להיות שהיה שלב בהתפתחות ההיסטוריה הרומית שבו הדיקטטור נקרא מגיסטר פופולי- מפקד העם. את זה מסיקים משני דברים: הסגן שלו נקרא מגיסטר אקוויטום (מפקד הפרשים). בנוסף, התואר מגיסטר פופולי מופיע במדינות מסביב. מתוך ההיררכיה של מגיסטר פופולי ומגיסטר אקוויטום אפשר ללמוד על הצבא והמדינה הרומית כמה דברים: 1. העם הוא בעל הכוח המשמעותי יותר מהפרשים. יש 80% מהמעמד הראשון ורק 18 2. קנטוריות של הפרשים. בנוסף, 80 מתוך 193 קנטוריות מצביעות לפני הפרשים. 3. הם לא נותנים את הטון בהצבעה. איך יכול להיות שדווקא חיל הרגלים פחות הציוד והמעמד נותן את הטון? הפלנגות (PHALANX) היו מצוידים בשריון חזה גדול ומגן עגול ביד שמאל (רוב האנשים ימניים), ועמדו בצפיפות. בקצוות שמו את הפרשים, שיגנו על הקצוות. העיקרון הבסיסי הוא שחיל פרשים תמיד ינצח חיל רגלים, אלא אם כן חיל הרגלים הוא בשריון כבד ועומד צפוף. היו כמה שורות כאלה, כדי שהאויב יתקשה להגיע אחורה. ככל שהחי"ר מאומן יותר, כך הוא פחות פגיע. במקרה חירום, הקונצנזוס הופך למותרות וממנים דיקטטור. • יתכן ששמו הקדום של הדיקטטור היה MAGISTER POPULI, כפי שניתן להסיק • מכך שסגנו נקרא MAGISTER EQUITUM. • משרת ה MAGISTER POPULI מוכרת גם ממדינות איטלקיות אחרות. משך הדיקטטורה: חצי שנה, או עד שמסתיים מצב החירום: מה שבא קודם.

  • הייתכן שחוקה כה ייחודית הומצאה בפעם אחת, יש מאין?

יש כמה הנחות שמסתתרות מאחורי השאלה הזו:

  • החוקה הרומית, המערכת הפוליטית הרומית היא ייחודית. שני פקידים בעלי כוח זהה,

שמתחלפים כל שנה ונבחרים ע"י אסיפת עם בעלת מבנה מסוים זו תופעה חסרת תקדים ומפתיעה. הנפש האנושית, כנראה, אוהבת למצוא תקדימים ורוצה לחפש תהליכים (היסטוריונים). ולכן, מגוון רחב של חוקרים ניסו למצוא תהליך הדרגתי שבו מתפתחת החוקה הזו. יש לנו שלושה נימוקים להתפתחות הדרגתית: 1. ה REX SACRORUM הוא מלך שהמשיך לעשות את הטקסים הפולחניים. זה 2. טיעון שנובע משמרנות דתית, יש סדר קיים, בחברה קיימת אמונה שיש קשר בין הסדר הקיים לסדר האלוהי, שלא רוצים להסתבך איתו. אבל המציאות כופה עלינו שינוי הסדר הקיים (או הרצון הפוליטי) ולכן יש משרת Rex Secrorum, שלמרות ביטול המלוכה משאירה את מוסד המלך כדי לא להרגיז את האלים. עמוד 234: בתקופת הרפובליקה, מלך הקודשים (הRex Secrorum) היה כפוף לPONTIFEX MAXIMUS. בימי המלוכה, המצב היה הפוך. היו ימים בהם מלך הקודשים היה מעל הPontifex Maximus. ליוויוס מספר לנו על מהפכה גם בתחום הדת. איפה השמרנות הדתית? רומא גדלה לאימפריה הגדולה בעולם, ומתפרקת, מתפצלת ונעלמת שוב ושוב, ובמשך כל הזמן הזה נשאר Pontifex Maximus, כי בענייני דת לא מתעסקים. בתוך עולם המשרות הדתי, יש היררכיה. בשלב מוקדם יותר, הRex Secrorum היה מעל הפונטיפקס מקסימום והם התחלפו בחשיבותם בהמשך. קורנל אומר לנו שכל טיעון השמרנות הדתית הוא בעצם בעייתי מאוד. בתוך המשחק לא נמצאים רק המלך הישן, הRex Secrorum והPontifex Maximus. גם הקונסולים ירשו הרבה מאוד מהסמכויות של המלוכה. זה החיסרון המרכזי של טיעון השמרנות הדתית: יש שינויים כל הזמן בכל התחומים. נכון שיש דברים שנשארים, אבל מסביבם משתנים המון דברים. אפילו האלוהים משתנה, מול מה עלינו להיות שמרניים? שומרים על השם Pontifex Maximus ומחליפים את האלילים באל. פונטיפקס הוא בנאי גשרים. האפיפיור כיום לא הולך ובונה גשרים. למה דווקא זה נשאר ואילו האל, הדת, עיקרי האמונה, הלבוש ועוד משתנים, ודווקא השם נשאר? איך ננסה לענות על שאלה כזו? כדי שישרוד שם, מוסד, צורת אומנות וכדומה, עליו לשרת את האנשים שמשמרים אותו באיזשהו אופן. דבר חסר תועלת לא ישמר. האלילים הפסיקו להיות מועילים באיזשהו שלב, והחליף אותם האל מישראל.

קורנל מתווה לנו כל מני תיאוריות על מה היה התהליך שעבר על המדינה הרומית ממלוכה לרפובליקה. קיצור טענתו של קורנל על המעבר ממלוכה לרפובליקה: • בשלב הראשון, מלוכה "לגיטימית", מהסוג הישן. • בשלב השני, מלוכה כפולה (אחד בקודשים) טירנית. o מלך פוליטי עם מאפינים טירנים לצד מלך דתי טקסי (Rex Secrorum) o הסתמכות על הPOPULUS (חי"ר) ולא על האריסטוקרטיה\אוליגרכיה. o אסיפת הקנטוריות מבססת את כוחו של הPOPULUS. o המלך ה"ישן" נבעט למעלה REDUCTIO AD SACRA הפחתה אל הקודשים. דרדור המעמד לקודש. o השם המזוהה ביותר עם המהלך הזה הוא כמובן SERVIUS TULLIUS. • בשלב השלישי- רפובליקה. o שני פריאטורים שווי מעמד (קונסולים.) o האצולה תופסת את השלטון, מתוך הסתמכות על העם. האוליגרכיה לא הייתה מצליחה להעיף את המלכים בלי לנתק את הקשר של העם עם המלכים, לכן נאלץ השלטון לשמור על אסיפת הקנטוריות, שמחזקת את העם על חשבון האריסטוקרטים. o מלך הקודשים (Rex Secrorum) סובל פיחות נוסף במעמדו, ומנותק לגמרי מהפוליטיקה. במקום להיות בראש ההיררכיה הדתית, הוא הופך לדמות די אזוטרית. איך משלב ב' לשלב ג', עם כינון הרפובליקה, כשיש מהפכה ענקית בתחום הדת, ה Rex Secrorum, שהומצא מתוך שמרנות דתית, מקבל פיחות נוסף במעמדו? כיצד נסביר את העובדה שמשרת מלך הקודשים, הRex Secrorum, שנוצרה לכאורה מתוך שמרנות דתית, עוברת מהפך כה משמעותי במעמדה במעבר מהמלוכה הפופולארית טירנית למשטר הרפובליקני?

אוֹרי אמיתי

  •  {226} הרפובליקה החדשה: שני קונסולים (בעצם, פראיטורים) במקום מלך אחד. איך מגבילים את כוחם של הקונסולים?
    Provocatio – זכות הערעור על פסק-דין קונסולארי
    o Annuitas – חד-שנתיות של הקונסולאט;
    כפילות המשׂרה מכריחה קונצנזוס (consensus)
  • במקרי חירום הקונצנזוס הופך למותרות, וממנים דיקטטור.
    יתכן ששמו הקדום של הדיקטטור היה magister populi, כפי שניתן להסיק מכך שסגנו נקרא magister equitum.
    משׂרת ה- magister populiמוכרת גם ממדינות איטלקיות אחרות.
  • {227} משך הדיקטטורה: חצי שנה או עד שמסתיים מצב החירום: מה שבא קודם.
  • היתכן שחוקה כה יחודית הומצאה בפעם אחת, יש מאין? אולי פותחה בשלבים? הנה שלושה נימוקים לתאוריית השלבים:
    משׂרת ה-rex sacrorum (מלך הקודשים, מ"ק) מציבה אתגר פרשני. יתכן שמדובר במלוכה שהפכה טקסית עם השנים ואבדה את כוחה הפוליטי – reductio ad sacra.
    מהו ה-praetor maximus? האם היה שלב בו היה מגיסטרט עליון יחיד, "גדול ביותר"?
    הדיקטטורה היא מוסד מוכר ממדינות אחרות בסביבתה של רומא. האם היה שלב בו היה דיקטטור יחיד ברומא, ורק אח"כ נדחקה הדיקטטורה למקרי חירום בלבד?
  • ובחזרה ל-praetor maximus (פ"מ): האם המלך הוחלף במגיסטרט יחיד, או שמא {228} מונה הפ"מ בראשית על-ידי המלך, ואט-אט השתלט על סמכויות המלוכה? אם כן, כיצד נסביר את העובדה שב-Fasti מוזכרים שני שמות כל שנה?
  • אולי משני הפראיטורים היה אחד מהם בכיר יותר?
  • ההסבר של De Martino: בשנים 509 עד 451 היתה דיקטטורה שנתית. אח"כ מועצת העשׂרה – decemviratus. עם כישלון שיטה זו, שני פראיטורים לא-שווים. מאז 444 טריבונים קונסולאריים. רק החל ב-367 זוגות קונסולים.
  • יתרון הסבר זה: מצמיד את רעיון כפילות המשׂרה לפשרה בין הפטריקים והפלבאים ב-367 – נציג אחד לכל קבוצה.
  • חסרון הסבר זה: המאבק הנ"ל נפתר רק ב-342. גם המקורות אומרים שב-367 הוחזרה כפילות המשׂרה, לא שבשנה זו היא נוסדה מלכתחילה.
  • אם הפראיטור הוא maximus, הרי שהוא צריך להיות הגדול ביותר מבין שלושה ומעלה. לפיכך קשה לזהות הפ"מ עם הדיקטטור, ומפריעה לנו גם הכפילות (בסיס 2) המשתקפת ב-Fasti.
  • {229} כך, אם איננו רוצים לדחות את עדות ה-Fasti, אנו חוזרים לקיום הכפילות כבר בשנת 509.
  • ומדוע בכלל לנקוט מדיניות רוויזיוניסטית? הסיבה היחידה לכך היא העדות לקיומו של praetor maximus. חוץ מזה אין כלום שיצדיק ביטול העדויות הקיימות.
  • משמעות המילה maximus בלטינית קדומה יכולה להיות "הגדול מבין שניים". גדול במה? אולי בגיל, אולי בסדר הבחירה (מי קיבל יותר קולות), אולי לפי תור (מי אוחז כרגע ב-fasces). בכל מקרה, ה-potestas של שני הפראיטורים הללו יכולה להיות שווה.
  • ובכלל, האם כפילות משׂרה היא כל-כך ייחודית? הרי הידע שלנו על איטליא בשלהי המאה ה-6 זעום, ואפילו כך יש עדויות שניתן לפרשן על כפילות משׂרה.
  • {230} רפובליקות איטלקיות אחרות: הדוגמאות למקומות אחרים באיטליא לרוב מאוחרות יותר. יש לא-מעט עדויות לערים האטרוסקיות, אבל אי-ידיעתנו את השׂפה מקשה על הפרשנות.
  • אצל האטרוסקים ואחרים בהחלט יש עדויות להיררכיא פקידותית-משׂרתית.
  • מאידך, יש גם עדויות משאר איטליא לחבר-פקידים (חבר: collegium).
  • אולי הרומאים חיקו אחרים; אולי האחרים חיקו את הרומאים. קשה להפיק טענה.
  • {231} מהעולם היווני מוכרים היטב תהליכים בהם מלוכה הופכת לטֻרניא, וזאת הופכת לרפובליקה של בעלי-הון.
  • עד המאה ה-4 כבר אין מלכים בשום מקום באיטליא. לפי המסורת, המלוכה הרומית נשארה אחרי שהרבה אחרות כבר נעלמו.
  • באטרוריא אולי שׂרדה המלוכה עד המאה ה-4.
  • לכל הפחות, קיימת עדות אֵפּיגרָפית למלוכה אטרוסקית במאה ה-4 בעיר Caere.
  • {232} הכתובת מ-Pyrgi מעידה אולי על מלוכה של Thefarie Velianas.
  • בקיצור, בקרב הלטינים החל הגל הרפובליקני כבר במאה ה-6, בעוד שאצל האטרוסקים המלוכה שׂגשׂגה עוד במאה ה-5.
  • לפי פרשנותו של רוזנברג, השיטה הרומית היתה מעין פשרה בין השיטות.
  • הפרדתן של פונקציות פוליטיות ודתיות: {232} תאוריית הסֻנתזא של רוזנברג נותנת תשובה לשאלת הייחודיות והפתאומיות של השיטה הרומית. כמו שאמר מומזן, הרומאים היו גאונים בפוליטיקא.
  • הגאונות מתבטאת בעניין "מלך הקודשים" (מ"ק, rex sacrorum, rex sacrificolus). ברפובליקה זו היתה משׂרה טקסית לגמרי.
  • מדוע צריך אותה? שמרנות דתית. האלים דורשים מלך לפולחן, אז הנה יש מלך.
  • במשטר הרפובליקני מלך הקדשים מנותק לחלוטין, ובמכוון, מן הפוליטיקא.
  • {234} בתקופת הרפובליקה, מ"ק היה כפוף ל-pontifex maximus. בימי המלוכה היה המצב הפוך.
  • מסתבר שבשלב כלשהו הוריד הפונטיפקס מקסימוס את מלך הקודשים מרום מעלתו, ואפילו עבר לשכון ב-regia (ארמון המלך), משכנו לשעבר של המ"ק.
  • לפי ליוויוס (2.2.1) התחוללה המהפכה הפונטיפיקלית עם הקמת הרפובליקה. אבל אם כך, האם אין בכך כדי להרגיז את האלים?
  • תשובה אפשרית: המהפכה הפונט' ארעה רק במאות ה-4 או ה-3. אבל: (א) אין לכך שום עדות (והיינו מצפים לשמוע משהו על זה), ו-
  • {235} (ב) באופן כללי, חלק מהסמכויות הדתיות של המלכים עברו לא ל-rex sacrorum, ואפילו לא לפונטיפקס מקסימוס, אלא דוקא לקונסולים!
  • ואם כך, מה יהיה על הטיעון משמרנות דתית? יתכן שהתשובה לבעיא זו היא שה-rex sacrorum נוצר עוד לפני הרפובליקה, כבר בתקופת המלוכה.
  • אם כך, הרי שה-reductio ad sacrum ארעה עם המעבר ממלוכה לגיטימית למלוכה טֻראנית, אי-שם במאה ה-6.
  • יתכן אפוא שהמלכים האחרונים היו מגיסטרטים לכל החיים, ושאכן יש לנו תקופת מעבר בין מלוכה לרפובליקה (ושהדיקטטורה היא סוג של חזרה זמנית לתקופה זו).
  • {236} שוב, יתכן המצב המתואר בכתובת מפֻּרגי משקפת מצב דומה.
  • לפי הסבר זה, מלך הקדשים בא לעולם עם ירידת המלוכה הישנה, ועם המהפכה הרפובליקנית הוא יורד עוד ממעמדו, והופך כפוף לפונטיפקס מקסימוס.
  • התאוריא לפיכך: במאה ה-6 היתה ברומא מלוכה כפולה, ובה מלך חילוני-פוליטי ומלך דתי-טקסי.
  • זו אמנם רק הֻפותזא, אבל ההסבר הטוב ביותר למוסד המוזר של ה-rex sacrorum.
  • סיכום (לפרק כולו): {237} אכן, סביב שנת 500 ארעה מהפכה רפובליקנית. בלב הסיפור הסוער עמד Lars Porsenna, שבסופו של דבר הובס בידי ברית לטינית.
  • סיפור זה נתמך ע"י עדותו של דיונֻסיוס מהליקרנסוס.
  • אין שום עניין של מהפכה אנטי-אטרוסקית. נהפוך-הוא: סממנים אטרוסקיים נשארו חלק חשוב של המדינה הרומית.
  • לפי העדויות הארכיאולוגיות, הסיפור כולו היה הרבה יותר אָלים ממה שמציגים המקורות הכתובים.
  • {238} מדובר במהפכה אוליגרכית נגד טֻרניא פופולארית. המלוכה הכפולה, אולי מיסודו של סרוויוס טוליוס, ערכה מהפכה אזרחית כדי להגביל את כוח האוליגרכיא.
  • כדי להתגבר על הטֻרניא נאלצה האוליגרכיא לעשׂות ויתורים לעם. כך נותרה אסיפת הקנטוריות על כנה. אם אכן היה נהוג שהמלך מביא את מינויי המצביאים לאסיפת הקנטוריות, ואם אכן היו שני מצביאים כאלה בכל עת, הרי לנו הסבר כיצד תפסו שני מגיסטרטים אלה את מקום המלך שמינה אותם בעבר.
  • בכל מקרה, הטענה שכפילות המשׂרה נראית לנו היום מוזרה, אינה סיבה מספקת לפקפק במסורת, קו"ח לדחותה.


קיצור טענתו של קורנל על המעבר ממלוכה לרפובליקה:

  • בשלב הראשון, מלוכה "לגיטימית", מהסוג הישן.
  • בשלב השני, מלוכה כפולה:
    מלך פוליטי בעל מאפיינים טֻרניים, לצד מלך דתי-טקסי (rex sacrorum).
    הסתמכות על ה-populus (חי"ר), ולא על האריסטוקרטיא-אוליגרכיא
    אסיפת הקנטוריות מבססת את כוחו של ה-populus
    המלך ה"ישן" נבעט למעלה – reductio ad sacra
    השם המזוהה ביותר עם המהלך הזה הוא Servius Tullius
  • בשלב השלישי – רפובליקה:
    שני פראיטורים (קונסולים) שווי-מעמד
    האצולה תופסת את השלטון, מתוך הסתמכות על העם.
    מלך הקודשים סובל פיחות נוסף במעמדו, ומנותק לגמרי מהפוליטיקה

כיצד נסביר את העובדה שמשׂרת מלך הקודשים (rex sacrorum), שנוצרה לכאורה מתוך שמרנות דתית, עוברת מהפך כה משמעותי במעמדה במעבר מהמלוכה הפופולארית-טֻראנית למשטר הרפובליקני?


שעור תשיעי 15 נובמבר

אוֹרי אמיתי

There was once a time when it was not considered disgraceful for senators to be passed over, because, just as the kings by themselves used to choose (or to choose as replacements) men who would serve them as public advisers (in publico consilio), so under the Republic the consuls (or military tribunes with consular power) used to choose for themselves their closest friends from among the patricians, and then from among the plebeians.
This practice continued until the law of the tribune Ovinius put an end to it. Ovinius’s law bound the censors by oath to enroll in the Senate the best men from all ranks. The enforcement of this law had the consequence that senators who were passed over, and thus lost their place, were held in dishonour.


השאלות הראשונות שנשאל לגבי כל טקסט שהוא:
• מי כתב? פֵסְטוּס, אנטיקוואר רומי
• מתי? במאה השניה לספירה
• באיזו שׂפה? לטינית

לשם מה מביא קורנל את הטקסט הזה של פסטוס?

קיימת במחקר הנחה, שהפטריקיאט הוגדר באמצעות חברות בסנאט (כלומר, מי שהיה חבר בסנאט, יוצא מכך שהיה פטריקים.
קורנל רוצה לסתור הנחה זו.
כיון שהסנאט זומן למטרה ספציפית, ולא היה גוף קבוע ומאורגן, לא יכול להיות שהגדרה מעמדית חדה תקבע לפיו.
מי שכינס את הסנאט, זימן את חבריו הקרובים, בין פטריקים ובין פלבאים. לפיכך, לא יכול להיות שחברות בסנאט הגדירה את הפטריקיאט.

נסחו שאלה, שהתשובה למעלה עונה עליה בדיוק.



רוני רשף

השאלה היא, בעצם, מאיפה הגיעו, או מה מקורם, איך נוצרו שתי הקבוצות המוגדרות הללו, פטריקים ופלבאים? זו השאלה הבסיסית. ההיסטוריונים שכותבים על הבעיה חיים בחצי השני של המאה השניה לפנה"ס. כלומר, מאות שנים לאחר האירועים שעליהם אנו מדברים, ואין לנו מקור ראשוני. האם זה מונע מאיתנו לקבל ולנסח ולארגן בסיס עובדתי ראוי כדי לבנות עליו סיפור היסטורי? לפעמים, אין מקורות ראשונים, או כמעט אין, אבל המקורות המשניים עשו עבודה טובה ויש כמה שיותר כאלה, והתמונה הכללית שעולה מכולם היא אותה תמונה. אנו גם רוצים שיהיו כמה נקודות של אי הסכמה, שמרמזת אולי, על מקורות שונים למקורות המשניים. וזה טוב, מקורות מגוונים הם יתרון. מנקודות אי ההסכמה נלמד מעט על האג'נדות של ההיסטוריונים. המקורות העתיקים לא שואלים איך זה התפתח, הם מניחים שיש פטריקים ויש פלבאים, ואתה או זה או זה, ואיך כרוכה ההגדרה שלהם אחד בשני? פלבאי הוא מי שהוא לא פטריקי. זה כל כך הרבה זמן לפני ימיהם ככה, שזה נראה מספיק רחוק כדי להשליך את זה אחורה עד כמה שאפשר להשליך משהו אחורה. במאה הראשונה לפנה"ס, אין שום סכסוך בין פטריקים ופלבאים כמעמדות, או כקבוצות אוכלוסיה. ההבדל היחיד הוא שיש מגוון של משרות כהונה, שהן פתוחות אך ורק לפטריקים. אפשר להניח ברוב החברות, שהשמרנות הדתית היא בכ"ז אחד מהגורמים החזקים. אפילו אחרי שלא היו מלכים, היה אזור קטן בעולם הדת שבו נשארה המלוכה. באזורים אלה נשארים סדרים עתיקים שמאבדים את משמעותם באזורים פוליטיים. TRIBUNI PLEBS היא אחת מהמשרות הבכירות יותר במדרג, כלי פוליטי רב עוצמה. במשך כל תקופת הרפובליקה, המשרה הזו היא נעולה וסגורה בפני הפטריקים דווקא. אלה השרידים המרכזיים של הבדלי המעמדות בין הפטריקים לפלבאים שפעם היו עניין בוער בפוליטיקה. במאה הראשונה, בימי קיקרו, האדם שהוא הכי שנא בחלק זה של חייו היה קלאודיוס הפטריקי, שרצה מאוד להיות טריבון. כדי להפוך למועמד לטריבונה הפלבית, הוא עשה TRANSITIO AD PLEBEM, כלומר וויתר על מעמדו הפוליטי ועל יכולתו לכהן בשורה של משרות דתיות. כדי להפוך לפלבאי מפטריקי, פלבאי אחד אימץ את קלאודיו והפך אותו לבן של מי שאימץ אותו. היה גם טקס. הדבר דומה לדרגות בצבא, תת אלוף נפתח לשני מסלולים: אפשר להגיע לאלוף משנה אם תהיה תת אלוף וגם אם לא תהיה תת אלוף. כלומר, יש שתי דרכים להגיע לדרגת אלוף משנה. הייתה משרה מקבילה לטריבונט, גם היא פלבאית במקורה. PETER-PATRES, PATRICIUS, PATRONUS, PATRIARCHIA, PATER FAMILIES. פטריכיוס שייך לקבוצת הפטריקיה, פאטר פמיליאס הוא אב המשפחה, כמו בעולם הערבי. הפטריארכליה שנשקפת מזה היא שאבי משפחה יכול להוליד 8 בנות במשך 20 שנה וזה לא נחשב לכלום, אבל אם נולד בן הוא יקרא אבו.. כי זה מי שירש אותו. ברומא, אב יכול להוציא להורג את בנו מבלי לתת דו"ח לאיש. המדינה המודרנית מתחלחלת מהמחשבה הזו. האב מחליט על ענייני הכספים של המשפחה ואחראי לשידוכים, והדמות המשפטית המרכזית של המשפחה. אם נרצה להמשיל את הפטר פאמיליאס לפי העולם הרומי, הוא מלך המשפחה. בתוך המשפחה, כמו במלוכה, ברור שמקום הנשים בתהליך ההחלטות בדינמיות הפנימיות הוא כביר. הנשים בבית הרומי הן שחקניות ראשיות, אך לא נראה זאת מחוץ לבית. אנו רואים רק את הפטרס שיוצאים החוצה ומנהלים את הדברים בזירה הציבורית. (=RESPUBLICA) פטרונוס הוא מונח שהולך עם CLIENT, כדי להבין מה זה אומר נערום את כל סרטי המאפיה שראינו אי פעם. אם אנחנו מאפיונר קטן ברחוב ומישהו מנסה להתנחל על פינת הרחוב שלנו, ואין לנו סיכוי בקרב יריות, נפנה למי שמעלינו. למאפיונר אין סיכוי לשרוד בלי ארגון משלו, כי כל השאר בחבורות. לכן, נעבוד בשביל מישהו, אנחנו הקליינט, והוא יהיה הפטרון שלנו. אותה השיטה הייתה נהוגה ברומא של אז. הקלינט עובד האדמה פונה לפטרון שלו כשכבשים משתלטות לו על השטח ואוכלות לו את החיטה. הפטרון פותר בעיות כאלה בשיחה עם הפטרון של רועי הכבשים. קשר כזה הוא קשר מחייב, הפטרון מחויב כלפי הקלינט, אם לפטרון יש שאיפות פוליטיות (כשנלך מספיק למעלה בפירמידה), (עד למאה השניה לפנה"ס, הבחירות םה לא חשאיות) הוא צריך את הקולות שלי. במקרה של סכסוך, הפטרון מאחד את הקלינטים לפתרון בעיות. כשפוליטיקאי רומי יוצא בבוקר לפורום הפוליטי שלו, מחכה לו קהל של קליינטים כדי שכשהוא יצא מהבית הוא יהיה שמח ויגיע עם קהל גדול לפורום. כל זה שייך אך ורק לגברים. הנשים לא מעורבות מחוץ לפמיליה. מה שבד"כ רוצים המלומדים לעשות זו הקבלה בין פטרס לבין חברות בסנט. חברים בסנט הם פטריקים, או רק פטריקים יכולים להיות בסנט, או משהו דומה. קורנל נותן ארבע סיבות לסתור את העניין, 1. אין שום עדות לכך שרק פטריקים היו בסנט, יש שם PATRES ET CONSCRIPTI, כלומר יש סנטורים שהם לא פטרס. 2. המקורות מלאים בדיבור על מי יכול להיות קונסול. הפטריקים רוצים להגיע למצב שרק הם יכולים להבחר לקונסולט, ומולם יש מאבק עיקש שעליו אנו שומעים. אין שום מקום שבו פלבאים רוצים להכנס לסנט, אלא להיות קונסולים. פה אנו נתקלים בטיעון מן השתיקה, ARGUMENTUM EX SILENTIO. סוג כזה של הטיעון הוא אחד מהיותר מסוכנים, ומותר לנו להשתמש בו אך ורק כשהשתיקה רועמת במיוחד. כשציפינו מאוד למצוא משהו ועדיין הוא לא קיים. השאלות הראשונות שנשאל לגבי כל טקסט הוא: מי כתב את הטקסט? מתי? באיזו שפה? שאר הדברים יגזרו מהדברים הללו. (טקסט של פסטוס) אנחנו רוצים לדעת אם אנו קוראים תרגום או מקור, לכן השפה חשובה. תרגום יכול להיות מגמתי, לא מדויק, אפשר לאבד בו את כל המשמעויות הנלוות, כמו אירוניה. לשם מה מביא קורנל את הטקסט הזה של פסטוס? א. קיימת במחקר הנחה, שהפטריקיאט הוגדר באמצעות חברות בסנאט (כלומר, מי שהיה חבר בסנט, יוצא מכך שהיה פטריקים.) ב. קורנל רוצה לסתור הנחה זו.

כאן מסתיימת התשובה לשאלה. כלומר, עלינו לשנות את השאלה. כיון שהסנאט כונס למטרה ספציפית, ולא היה גוף קבוע ומאורגן, לא יכול להיות שהגדרה מעמדית חדה תיקבע לפיו.

מי שכינס את הסנאט, זימן את חבריו הקרובים, בין פטריקים ובין פלבאים, לפיכך, לא יכול להיות שחברות בסנאט הגדירה את הפטריקיאט.

קורנל מביא את הטקסט כדי לסתור את ההנחה.

בסופו של דבר, אלה שהיו האריסטוקרטיה בתקופת המלוכה הם שיצרו את המהפכה ומתוכם יש קבוצה שמטכססת כדי להשתלט על העסק. אין להם יחודיות אחרת, הם החליטו להתאגד בשטח ולהשאיר את כולם בחוץ כדי להשיג מונופול על האימפריום. אם האימפריום יתחלף כל שנה, אלה שרואים את עצמם בעלי סיכוי לתפוס אותו רוצים לצמצם את התחרות ככל האפשר.

שיעור עשירי 17 בנובמבר

מדוע התשובה שלנו לא מתאימה לגמרי לשאלה שלמעלה? אם השאלה שלנו היא, לשם מה מביא קורנל את הטקסט של פסטוס, התשובה היא א. קיימת במחקר הנחה.. וב. קורנל רוצה לסתור הנחה זו. כל השאר הוא לא שייך.

נסיון לשאלה שהתשובה עונה עליה בדיוק: לשם מה מביא קורנל את הטקסט של פסטוס, ומה מסקנותיו? פה יש שתי שאלות, אבל הן נותנות צידוק לשני הסעיפים.

טיפ: לוותר על שאלות שמתחילות במהי חשיבותו של.. נסיון נוסף: האם הפטריקיאט הוגדר באמצעות חברות בסנאט? זו שאלת כן ולא, כדאי להזהר משאלות שהתשובה להן יכולה להיות כן ולא, הן לא תמיד שאלות טובות. אם אפשר לסגור את התשובה בכן או לא, הניסוח הוא לא מדויק כנראה.

תשובה: א. רווחת במחקר הנחה, שהפטריקיאט הוגדר באמצעות חברות בסנאט (כלומר, מי שהיה חבר בסנט, יוצא מכך שהיה פטריקים.) קורנל רוצה לסתור הנחה זו, וטוען: ב. כיון שהסנאט כונס למטרה ספציפית, ולא היה גוף קבוע ומאורגן, לא יכול להיות שהגדרה מעמדית חדה תיקבע לפיו.

ג. מי שכינס את הסנאט, זימן את חבריו הקרובים, בין פטריקים ובין פלבאים, לפיכך, לא יכול להיות שחברות בסנאט הגדירה את הפטריקיאט.

שאלת המחץ של נדב: איך הבאת הטקסט של פסטוס אצל קורנל משנה את תפיסתנו על כך שחברות בסנאט הגדירה את הפטריקיאט? זו שאלה מסורבלת וארוכה, אבל היא מכוונת בדיוק לתשובה.

פלבס ופלבאים: מתי מוגדר הפלבס?

  • טיב המקורות דורש זהירות רבה.
  • תאריך מסורתי הוא 494 לפנה"ס.
  • בכל מקרה, עוד בדור הראשון לאחר הכרזת הרפובליקה.

טיפ: בגלל שאנו מביטים בפרספקטיבה של זמן ארוך מאוד, רוב הבעיות בכרונולוגיה נעלמות, ופעמים רבות כדאי להגדיר באיזה דור מדובר. (אצל אנשים, דור הוא תלוי בהיסטוריה של החברה, יכול להיות בין 20 ל40 שנה ויותר. אפשר להגדיר דור קצר או ארוך). מי נכלל בהגדרה?

  • פטריקים לא יכולים להיות חלק מהפלבס.
  • בני חורין המעוניינים בכך. (ללא עבדים ונשים).
  • אנשים שהייתה להם סיבה לא להיות מרוצים מהסטטוס קוו. STATUS QUO (מילולית: המצב אשר בו אנו נמצאים), עד כדי נכונות להצטרף למרי אזרחי, ולחולל מהפכה.

יש כאן משל מעניין מאוד למדינה הרומית כולה וגם להיום. כשיש קבוצה מוגדרת, מעצם הגדרתה היא מגודרת, כדי להבחין בין האנשים שבפנים לאנשים שבחוץ. כשמגדירים, צריך להחליט באילו תנאים אפשר לעזוב או להצטרף. השאלה החשובה יותר היא למי נותנים להכנס. הגישה האינקלוסיבית נותנת למי שרוצה להכנס (ארה"ב בעבר), ויש גישה אקסקלוסיבית, שלא נותנת לאיש להכנס. הפטריקים הם אקסקלוסיבים ואילו הפלבס אינקלוסיבי, שנותן לכולם להכנס מלבד הפטריקים. סביר להניח שהפטריקים היו עשירים, והייתה חפיפה גדולה בין השתייכות לפטריקיאט לבין הון גדול. בשלבים מאוחרים יותר של הפטריקיה נראה תופעה של משפחות פטריקיות שיורדות מנכסיהן. זה גרם לפטריקים לנסות להשיב את כבוד המשפחה בכל מחיר. בנוסף, לפי הגישה של קורנל, סביר להניח שהאנשים המבוססים יותר לא היו חלק מהקבוצה הפלבאית, כי הם היו בסדר עם הסטטוס קוו הקיים. לאיזה צורך הוגדר?

  • כדי להגן על האינטרסים של מי שנכלל בפלבס (הפלבאים).
  • גישה חופשית לאדמת הציבור (AGER PUBLICUS)
  • הגנה מפני שרירות לבו של השלטון, בייחוד במקרים של פגיעה פיזית.
  • האפשרות להבחר לקונסולט. (במאה הרביעית בעיקר).

פלבס אורבנה- אנשים שהם לא פטריקים וגרים בעיר. מבחינת המתודולוגיה המחקרית, זו פתיחה טובה מאוד. היו מלומדים שבהתאם לרוח הרווחת בזמנם (סוף המאה ה19, תחילת המאה העשרים) חשבו במונחים גזעניים ולכן חשבו תשובות גזעניות לשאלות אלה. בחברות שעוד אין בהן כתב, אפשר ללמוד הרבה ממנהגי הקבורה שלהם. ברומא, במאות 8-6 לפנה"ס, יש באותו אתר ברומא העתיקה גופות שנשרפו וגופות שנקברו. מכך אפשר ללמוד שהיו שתי קבוצות אוכלוסיה שונות לגמרי, אחת שקברה ואחת ששרפה. מכאן קל להבין שהיו שתי קבוצות גזעיות שונות ולהסיק שאחת מהן היא פלבאית והשניה פטריקית. אך, עלינו לזכור כי הצעדים הללו הם לא מחייבי המציאות. משני סגנונות קבורה באתר אי אפשר להסיק שהיו שתי קבוצות גזעיות שונות. רעיונות גזענים כאלה עזבו את המדע במלחה"ע השניה. כיום יש ניתוק מודע של ההבדלים הגזעים של בני אדם בשאלות מוסר ופוליטיקה.

הדעה המקובלת היא שהפטריקים הוגדרו כקבוצה, ושהפלבס הוא כל מי שלא נמנה על הפטריקיאט. כלומר, אין הגדרה של פלבאי, אלא הגדרה של פטריקי. קורנל מקבל את החלק הראשון של ההצהרה לעיל, ודוחה את החלק השני. לטענתו, הפלבאים הם קבוצה נבדלת ומוגדרת היטב.

למדינה הרומית יש כל מני מוזרויות, בשנים הראשונות של הרפובליקה הייתה השאלה מאיפה צצה פתאום צורת השלטון המוזרה הזו. הם היו עם בעלי ראיה מקורית ברמה הפוליטית. זו תופעה שאין לה מקבילות ידועות (לאורי), זה אפילו לא זהה לתפיסה הקומוניסטית של רכוש משותף, כיוון שתפיסה זו כופרת ברכוש פרטי. הרומאים כובשים אדמות שאת חלקן הם מחלקים לאנשים ועל רובן הם מכריזים כעל אדמות ציבוריות ששייכות לעם הרומי, כאשר לכולם מותר לעשות בהן שימוש. מצב כזה הוא שדה קורא לבריון, אם לכאורה הגישה לשם פתוחה לכולם, מה שיקרה בשטח הוא שמי שיוציא את מירב התועלת מהאדמה הוא מי שיכול להשתרר עליה.

מתוקף מה שואב הפלבס את כוחו?

  • LEX SACRATA התרת דמו של מי שפוגע בפלביאנס.
  •  מדינה בתוך מדינה. מייסדי הפלבס מייסדים ישות עצמאית בתוך המדינה הרומית, שזו מהפכה.
  •   מוסדות הפלבס:
  • טריבונים 2<--10 
  • גופו של הטריבון –קדוש. אסור לגעת בו, מי שיעז לעשות כן, דמו מותר, הוא SACER 
  • מועצת הפלבס(CONCILIUM PLEBIS) 
  • אסיפת השבטים (COMITIA TRIBUTA)  האידילים ורישום החלטות הסנאט. 
  • השפעה יוונית ברורה. 
  • היווצרות ארכיון רשמי ועלית מעמדו של החוק הכתוב. 
  • הכרה בהחלטות הפלבס כחוקים המחייבים את כל העם הרומי. (מאוחר יותר)

הטריבונים נבחרים כל שנה, אחת מהגדולות שלהן היא שהקימו את המוסדות באופן דומה ומקביל לזה של המדינה. הטריבונים הללו הם קדושים ואסור לגעת בהם. היתרון של מועצת הפלבס היא שהיא הייתה מחולקת לפי האזורים הגיאוגרפים והתקבלו בה החלטות שייצגו את הריבוד המעמדי אחרת לגמרי. באופן טבעי, מועצה כזו משכה אנשים, כי יש להם סיכוי להשפיע. בשטח, עם הזמן, נוצרה אסיפה נוספת, אסיפת השבטים, שנוספו לה הפטריקים. זה הופך לגוף בו מתקיימות רוב הצעות החקיקה ברפובליקה התיכונה והמאוחרת. האידילים הם כנראה מפקחי המקדש, או אנשים בכוחם נבע מהמקדש של קרס ליבר וליברה, והם דורשים ומקבלים את הסמכות להחזיק ארכיון. לפני כן, החלטות סנאט לא נרשמו בשום מקום.

לסיכום: יש לנו קבוצה מהפכנית שמכניסה שיטות ממשל מתקדמות מאוד לדורה ובסופו של דבר, בזכות העבודה הנכונה שלה, היא צוברת כל כך הרבה כח ותמיכה שהמדינה מאמצת אותה.


שיעור אחד עשר 22 בנובמבר

  • דקמוירי= עשרה גברים, דקם=עשר, ויר= איש, גבר.

עצם המספר עשר, והידיעה שהיו עשרה טריבונים, מרמז לנו על כך שהמוסדות הפלבאים משתקפים או נותנים השראה למוסד הדקמווירים. בחוקים על שם וולריוס והוראטיוס, אשר מטרתם לנעול את הDecemvirate, יש מוסד פלבאי שקיבל אישור שגם הוא סוג של Decemvirate, היודיקס, עשרת השופטים.

  • גופים של עשרה היו כנראה חזקים מאוד בתפיסה הפלבאית.

אחת מהדרישות והמנהגים שהונהגו בעקבות קבלת הדרישה, היתה שהחלטות סנאט הופקדו בידי שומרי מקדש קרש (דמטר, אלת האדמה והתבואה והחיטה) והיא אלה שמקושרת בעולם היווני בין השאר עם מתן חוקים. התנועה הפלבאית (לפי קורנל והמקורות) מושפעת מיוונים בכל הסיפור הזה, וצריך לציין שבעולם היווני, מגמת רישום החוקים בשלב הנוכחי היא כבר בת 200 שנה. היוונים החלו ברישום חוקיהם כבר באמצע המאה השביעית לפנה"ס. יש סיפור על משלחת שיוצאת מרומא ליוון, מגיעה לאתונה ושם מקבלת את חוקי סולון. סולון הוא דמות מסוף המאה השביעית לפנה"ס, אדם אשר היה המחוקק הגדול של אתונה. סולון עשה בשביל אתונה מה שסרוויס טוליוס עשה בשביל רומא (חילק למעמדות לפי רכוש, ארגן את גוף האזרחים, ביטל שעבוד גוף- מצב בו אנשים משכנו את אדמתם ואז את גופם). אחד הדברים היפים בסולון הוא שכשהוא מונה, הוא מונה בסמכויות אשר במונחים הלטיניים היינו קוראים להן דיקטטוריות, לא היו עליו סמכויות ערעור, והוא כתב חוקים שכולם יצאו לא מרוצים מהם. סולון השביע את כולם שלא ישנו את החוקים שהוא כתב, ויצא מאתונה למשך עשר שנים, כדי שלא יבואו אליו בטענות ולא יוכלו לשנות את החוקים. כשהמשלחת של 454 מגיעה לאתונה, היא פוגשת את הדמוקרטיה האתונאית באחד מהזינוקים הגדולים שלה. החוקים של סולון הם בני למעלה ממאה וחמישים שנה. אורי חולק על קורנל בגלל שבאתונה המשיכו לחוקק חוקים וקראו להם חוקי סולון, כדי שתהיה להם יוקרה. אפשר לראות איך מגיעה משלחת של רומאים ברבריים לאתונה, ששומעת את השם סולון ומעוניינת בה. הדבר הדומה הוא שהגוף המחוקק אמור להיות אד הוק, לעשות את עבודתו וללכת הביתה. אבל אז הדסמווירט מסרב לסיים את תפקידו. בשנה השניה, יש לפתע חמישה פלבאים ולא רק פטריקים כפי שכנראה היו בשנה הראשונה. הדבר הברור הוא, שיש פה סוג של תפיסת שלטון באמצעים שהם, לכל הפחות, מפוקפקים. באותה שנה, לא היו קונסולים ולא היו טריבונים. המוסדות הרשמים והלא רשמיים של הפלבס עשו הפסקה לטובת הדסמווירט. השאלה היא מי מוביל את הצבא בשלב הזה, כשיש מלחמה מול הסאבינים. קורנל מספר מה היה הקש ששבר את גב הגמל, על ווירגיניה.

  • ליוויוס על ווירגיניה:

בכל פעם שבה אנו נתקלים בטקסט נשאל מי כתב את הטקסט, מתי ובאיזו שפה. היסטוריון שכתב על הרפובליקה של רומא, חי בסוף המאה הראשונה לפנה"ס עד תחילת המאה הראשונה לספירה, כתב בלטינית.

תרגיל שאלות על סיפורה של ווירג'יניה: פרק 44 בספר של ליוויוס:

מהו אותו פשע ראשון אשר סיפורה של ווירגיניה מוצג כהמשך לו? באיזו "עיר" התרחש הכל? רומא! Urbs. כותרת החיבור של ליוויוס, AB URBE CONDITA, מאז ייסוד העיר. LUCRETIA - היא הבחורה שאחרון מלכי רומא חשק בה, ונקט באמצעים לא כשרים כדי לכפות את עצמו עליה. מתוך הסקנדל הזה, פרצה המהפכה שבעקבותיה קצה הרפובליקה. מי היה Ap.Claudius. קלאודיוס? (נחפש בוויקיפדיה לפי השנה והעלילה, יהיו כמה בגלל שזה שם שחוזר ברומא). מי הם ורגיניוס וIcilius הנ"ל?

  • טיפ: לקרוא את כל הטקסט, אם הוא לא ארוך, ואז ללכת לחפש את המושגים.

התפקיד הראשי של טריבון הוא הגנה על הפלבאים משרירות לבם של השליטים.

  • עניינים תוכניים:

ליוויוס מספר לנו כי מדובר בנערה מבית טוב עם הורים שופרא דשופרא. אביה הוא לוחם אמיץ שנלחם נגד הסבינים. לפתע מגיע Marcus וטוען כי ווירגיניה היא שפחתו. Marcus וAp.Claudius. הם בני משפחה, או שיש ביניהם קשר משפחתי אחר (עבד משוחרר, נספח למשפחה), הם מאותו גנטס וגם פטרון וקליינט (Marcus הוא הקליינט). חשוב להדגיש שזה כל מה שצריך כדי להתחיל נוהל משפטי. בשניה שהוא בא והכריז שהיא שפחתו, התחיל ה"קייס". ברור כי זו תואנת שווא, ווירגיניה היא לא באמת שפחתו של Marcus קלאודיוס. גם אם היא לא שפחה, Ap.Claudius. רוצה שווירגיניה תהיה במעצר ולא במעצר בית. היחס לווירגיניה הוא כאל רכוש. גם אשה בת טובים ובת חורין, היא בחזקה מוחלטת של אב המשפחה, הPater Familias, ואם לא הוא, החוג שסביבו. מה זה QUIRITES? מילה אחרת לאזרחים הרומיים. בכיכר העיר, בדרך לבית הספר, Marcus קלאודיוס רוצה לתפוס את ווירגיניה ואנשים מתחילים להתאסף. השליח זימן את הילדה לבית המשפט. זו נטיה רומית להסתכל על דברים ולקחת אותם לבית משפט, בדומה לחברה האמריקאית. העניין לפיו הכל שפיט הוא חלק מובהק מהמנטליות הרומית. אפשר ללמוד מכך על חשיבות המשפט בחברה הרומית. Ap.Claudius. הכין מראש את המצב בו הוא יהיה השופט בתיק הזה, וידע שהתיק הולך להגיע, לכן ירד לפורום. בגלל זה Ap.Claudius. שלח את Marcus, הקליינט שלו. לטענת Marcus (בשליחותו של Ap.Claudius., כמובן), כשהייתה ילדה קטנה, נגנבה ווירגיניה מהבית של קלאודיוס לבית של ווירגיניוס, אשר חשב שזו בתו. במצב כזה, אין סיבה שווירגיניה לא תהיה שפחתו של Marcus קלאודיוס. לווירגינה אין מעמד משפטי חוקי כשלעצמה, היא או רכוש או שייכת לאביה. Ap.Claudius מסכים לקרוא לאביה של ווירגיניה, שבינתיים תהיה מוגנת אצל Marcus Claudius. למה פובליוס נומיטוליוס הוא לא אבי המשפחה? Icilius (ארוסה של ווירגיניה) היה טריבון בעברו, וזו שרירות לבו של השלטון- לחטוף נערה צעירה. LICTOR- חייל שמסתובב עם SFASTE Icilius מאיים במלחמה. כשממנים את הדסמווירים, משעים את שאר המערכת הפוליטית וכרגע אין טריבון, שיגן על זכויות הפלבים משרירות לבו של השלטון. הערכים בנאום של Icilius הם חירות, כבוד. Ap.Claudius. טוען שIcilius מעוניין בהתססה פוליטית ולא בווירגיניה בכלל. קלאודיוס מסכים לתת לילה נוסף כדי לתת לאבי וירגיניה הזדמנות להגיע, בידיעה שלוקח לאביה יומים להגיע לעיר מהמחנה. ווירגיניוס מגיע, מוקדם בבוקר. קליינטים מתייצבים מול בית אדונם עם הזריחה, כדי ללכת לפורום. Ap.Claudius. לא מתרשם מווירגיניוס וחבורתו. וורגיניוס, מיואש מכך שעומדים לקחת את בתו, מבקש מAp.Claudius. רשות לדבר עם המינקת. לאחר שקיבל רשות, דקר ווירגיניוס את ווירגיניה למוות, כדי לשמור על חירותה. בפורום יש מקדשים, אלים ופסלי אלים רבים. כאן, יש לנו בעצם טקס שבו אדם אחד שופך את הדם, אבל באופן פומבי, הוא מטיל את אשמת הדם על מישהו אחר. לאשמת דם יש היבט משפטי והיבט דתי. זה מוצג כמאבק על החירות ויש לזה ריח של קורבן אדם.


שיעור שניים עשר 24.11.2009

שני אתרים מועילים לעת העתיקה: Lacus Curtius. Perseus.tufts.edu

הצבא הרומי נמצא בהר אלגדוס ונלחם נגד הסבינים, מלחמה מקומית עם הרבה זמן מת. בזמן כזה, משתדלים למצוא תעסוקות יזומות כדי למנוע צרות. אנשים עקורים מההקשר החברתי המידי שלהם שבכל רגע יכולים לקרוא להם למלחמה וכל שעה יכולה להיות שעתם האחרונה הם אנשים בעלי חושים מחודדים מאוד שהמוסר שלהם בהשעיה לקראת או אחרי טבח. זה זמן בעייתי ומסוכן, שבתוכו אדם שגם הוא חבר בפלבס ויש לו תודעה פוליטית מפותחת מתחיל לנהל משא ומתן בסביבותיו. לפי ליוויוס, הוא עוסק בעניינים לגיטימיים בתחום הפרט שלא מסכנים את המדינה. יחד עם זאת, פעילותו לא נושאת חן בעיני הדרג הבכיר ובשלב מסוים נרקמת נגדו מזינה והוא מחוסל. האשימו את האויב, בכך שהוא הניח מארב לאדם הזה. כשחיילים אחרים מגיעים לשטח ומביטים על הגופות, הם רואים שאין אף גופה של האויב והגופות של כוחותינו מפוזרות כאילו האנשים תקפו את האדם הזה והוא התגונן ופגע בהם. החיילים מבינים שזו הייתה התנקשות פוליטית, מה שמעורר בקרב הצבא ואחר כך בעיר כעס, בעיקר בפלבס. הסיפורים האלה קשורים בעיני ליוויוס, ננסה להבין מדוע. אולי זו סיבה למהפכה, מילה שמציינת שינוי כיוון שמתבטא בשינוי שיטת המשטר. גם בסיפור של Virginia וגם בסיפור על האדם הפלבאי שנרצח בגלל פעולותיו הפוליטיות, יש אקט אלים נגד הפלבאים. אנו נמצאים כעת בתוך תהליך מהפכני מתגלגל, ואם נעשה זום אאוט, אנו עוסקים באבולוציה של הרפובליקה הרומית. בתחילה היו לנו שני פרייטורים. בשלב מסוים, בעקבות דרישות לרשום את החוקים שעולות, ככל הנראה, מהפלבס, ואחרי שיוצאת המשלחת ליוון ומסתובבת, לומדת ואוספת הצעות, חוקות ורעיונות- יש החלטה שהייתה חייבת להגיע בקונסנסוס. ההחלטה היא להשעות את כל פקידי המדינה, של הפטריקים ושל הפלבס כאחד, ולמנות את הDECEMVIRIS שיתנו חוק כתוב.

  • מייקל שואל מדוע לבטל את הקונסולים, הטריבונים והאידילים ושאר הפקידים בזמן כתיבת החוקים?

אם כל אלה יבחשו בקלחת, יהיה הרבה יותר קשה להגיע לתוצאה מאורגנת בסופו של דבר. בשלב הזה, כדי לחוקק חוק (להביא למצב בו העם הרומי יצביע על הצעת חוק), לאדם שיוזם את התהליך צריך להיות אימפריום. בעקבות ההסדר של וולריו והוראטיוס, אפשר לחוקק חוק גם אם אין לך אימפריום. הפלבס בשלב זה צובר כוח, וכל עוד הפטריקיאט מול הפלבס יש מערכת של איזונים ובלמים שמפריעה לDECEMVIRIS. אנו לא רוצים שהמדינה תסחף למקום אחד מהר מדי. לפעמים קשה לבלום תהליכים מדיניים שצוברים תאוצה. המטרה היא להגביל את הנזק, במערכת של איזונים ובלמים. כרגע אין צורך בבלמים כי המטרה היא לפרוץ קדימה. כל אלה הן השערות, איננו יודעים בוודאות. הסיפור בפרק 43, לכל הפחות ממחיש לנו את המתיחות הפוליטית שעדין קיימת ומביאה לכדי רצח של אזרחים. מהבחינה הזו, הסיפור קשור לעניינינו.

  • Virginius הוא בצבא, כיצד הוא יכול לעזוב את משמרתו ולחזור העירה?

לא הגיע פקיד רשמי עם צו בית משפט, אלא הגיעו בריצה בהולה כמה בני משפחה שקראו לVirginius בדחיפות לשוב לביתו. אורי קורא כאן (פרשנות לעובדות שמציג בפנינו ליוויוס) ריח של איום פרישה. טרם הזכרנו את העניין הקריטי הזה בקשר לפלבס. SECESSIO(N) – במלחמת האזרחים של ארה"ב, מדינות הדרום פרשו ממדינות הצפון. הסיבה לפרישה הייתה שלכל מדינה יש אוטונומיה לקיים את חוקיה שלה ולצפון אין סמכות מתוקף החוקה האמריקאית להתערב בעניינים. למעשה, מבחינה חוקתית הם צדקו'מבחינה מוסרית לא. (בנושא העבדות). אבן המחלוקת החוקית הייתה על סמכות האיחוד להתערב בחוקות המדינות. המדינה האמריקאית שאפה הרבה מונחים קונקרטיים ומוסדות ודרכי מחשבה מהמדינה הרומית. הSECESSIO מקורי הוא כלי הנשק של הפלבס כנגד הפטריקים. אם לא ימלאו את כל או לפחות מספיק מדרישותיהם, הם יקומו, יעזבו את המדינה וייסדו גוף פוליטי משלהם. הרעיון הזה הוא פחות מופרך ממה שהוא נשמע בהתחלה. בעולם הים תיכוני היה זה רגיל שקבוצת אוכלוסיה מתוך האוכלוסיה הכוללת עוזבת את הפוליס שלה ומקימה פוליס חדשה. זה נהוג מהמאה ה8 לפנה"ס. הפטריקים מסתכלים ואומרים-'אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו שהחבר'ה האלה יפרשו, הם חלק חיוני מהמדינה.' אנו לא יודעים להגדיר את הפלבס לקבוצה אחת דווקא. ההשערה של אורי היא שפשוט גדולת הפלבס היא שהוא אסף לתוכו מספיק אנשים ושהקבוצה הזו נהייתה מספיק מגוונת עד שהפכה לחלק משמעותי מהציבור, כזה שלא רצוי לוותר עליו באבחה אחת. היו חמישה אירועים בהם הפלבס עלו לגבעהלא ירדו ממנה עד שהייתה פשרה. הפרישות האלה לא היו אלימות. מלחמת אזרחים היא מצב לא רצוי. רעיון ההליכה משדה המערכה והחזרה לעיר, כי בעיר יש בעיה (אישית, אבל לא רק) מצביע על כך שהפלבאים קמים ופורשים כאשר דבר מה לא מוצא חן בעיניהם. נומיטוס הוא הסבא. אם הסבא בחיים, הוא אמור להיות הפאטר פאמיליאס. מייקל תוהה אם זה הסבא מצד האם, ולכן הוא פאטר פאמיליאס של משפחה אחרת וVirginius הוא הפאטר פאמיליאס של בתו. זה סיפור שהוא על גבול המיתוס, לכן קשה להסיק ממנו מסקנות על המצב המשפחתי של הדמויות. לפי מה שכתוב פה, Virginius כנראה יתום, אחרת אביו היה מגן על Virginia. ברור לנו מדוע יש פה סיפור אישי. איפה, או מהי הזווית או הביטויים של הסיפור הזה שהם לא אישיים אלא פוליטיים? התחבולה של אפיוס קלאודיוס הופכת את כל הסיפור לפוליטי, כי הוא חושב לארגן את אירוע ההתייחדות דרך המערכת המשפטית, שהיא במהותה פוליטית. יש לנו פה מצב שבו המחוקק, זה שהכל הושעה עבורו, יוצא בצד אחד של המשווה ובצד השני יש לנו את המשפחה, שהיא המוסד הכי מסורתי ובסיסי, ללא חוקים. החוק של המדינה, במובנים רבים, נעצר על סף הדלת. לא סתם ליוויוס שם בפיו של איקיליוס את המילים "את הווטו לקחתם לנו, אל תתעללו לנו בנשים ובילדים". הזכות שהייתה לטריבונים הייתה להתייצב בפני פקידי המדינה ולהגן פיזית על חברי הפלבס מפני שרירות לבו של השלטון. הטריבונים הם האיזונים והבלמים, שבמקרה שבו למישהו עם הרבה כוח אין גבולות הטריבון בולם אותו. כאן זה נהיה סיפור פוליטי. יש רגע אחד בסיפור, שבו אנו רואים איך הסמכות של הפאטר פאמיליאס לא רק שלא מתחשבת בחוק של המדינה, אלא עולה עליו ומשאירה אותו באבק. לפי הסיפור, Virginia נחטפה וסיננו אותה לתוך ביתו של Virginius, לכן הוא לא אביה ואין לו עליה אבהות ושררה. ברגע שבו Virginius לוקח את הסכין והורג אותה, הוא אומר שפסק הדין של השופט הזה לא תקף בעיניו. אומרים כי אדם הוא בחזקת חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו. ברגע שבית משפט הרשיע אותך בדין, זה לא משנה אם אתה באמת אשם או לא, כי אתה אשם. כדי שמערכת משפטית תוכל לתפקד, היא חייבת לצאת מהנחה שכשהשופט פוסק שאדם אשם הוא אשם נקודה. פה אין אפילו ערעור, כי כבר אי אפשר יהיה לערער (בהנחה שיש למי לערער). אם Virginius היה דורש שכל עשרת הדקמווירים יפסקו (ערכאה עליונה יותר), אולי העניין היה נפתר. אך Virginius לא מכיר בסמכות בית המשפט, קורא בשם האלים והאלות להעיד שהוא אכן עושה מעשה צדק בהורגו את בתו. ראינו דוגמא נוספת לרצח מקודש בטריבונט, במונח שנקרא SACROSANCTITAS TRIBUNICIA, קדושה טריבונית, הכוח של הטריבון להתייצב מול פקיד השלטון שריר הלב באה מידיעתו שאם מישהו יפגע בו לרעה, כל חבריו יכריזו על מי שפגע בו כSACER ESTO, מוחרם. לאורך כל הדרך, אפיוס קלאודיוס פוטר את כל מי שבא אליו כאל מישהו שרוצה לעורר בעיות מטעם הפלבס. ביום שבו אפיוס קלאודיוס בא לשפוט, אחרי המשפט של Virginia, אף אחד אחר לא רוצה להשפט אצל אפיוס קלאודיוס וכולם משוחחים על המקרה.

  • האם זה סיפור אמיתי בכלל? לפי קורנל, לא.
  • האם אפשר להאמין לקורנל? כבדהו וחשדהו.

זה הכלל הכי טוב שצריך לנקוט לכל סופר.

  • כלל גדול בהיסטוריה: תמיד המניע האמיתי הוא הבחורה.
  • טיפ: תמיד לחשוד, לכל אורך הלימודים האקדמיים. מחובתינו להטיל ספק.

גם האנשים הכי מכובדים, שנבחרו לכתוב ספרים בהוצאות הכי מכובדות ואורי המליץ עליהם והם בעצמם מזהירים על כל צעד ושעל משתמשים בשטיקים. כל עוד כף האמון הרבה יותר כבדה, לא נעשה שום דבר בקשר לזה. אם לפתע האיזון משתנה, כדאי לבדוק למה. יש לזה ריח של בלדה, סיפור עם לפחות. לקחנו את ליוויוס, שחי בסוף המאה הראשונה לפנה"ס ותחילת המאה הראשונה לספירה, אנחנו במרחק של יותר מ400 שנה מהאירוע של Virginia. זה המון זמן. ליוויוס הוא בן תקופתו, הוא פועל בתוך הקשר היסטורי תרבותי פוליטי וכולי.

  • כלל גדול בהיסטוריה: מעצם ההגדרה, כל מי שכותב או מספר היסטוריה מספר גם, אולי בעקיפין, על זמנו שלו.

הקיצוניים יגידו שכל מי שמספר משהו מספר רק על תקופתו שלו. זה קצת מוגזם. ברור שכל אחד מספר את ההיסטוריה מתוך הרקע והדעות הקדומות של תקופתו. אוגוסטוס עמד בפני בעיה אתיאולוגית ולוגיסטית גדולה מאוד: איך מקימים משטר מונכרי בלי שאף אחד שם לב. הדרך הייתה בשיטת הסלמי, חתיכה חתיכה בכל פעם. הכיסוי היה שהאנשים המשיכו לחשוב שיש רפובליקה. היה דגש על הערכים הישנים, ערכי משפחה, צניעות. סיפור כזה, שיש בו גם הגנה על הפרט מפני שרירות לבו של השלטון, גם קידוש ערכי המשפחה וגם הגנה על תומתם של הנשים הלך מצוין באווירה הפוליטית ששררה במסדרונות השלטון בתקופת אוגוסטוס. ליוויו הוא איש של אוגוסטוס. מי שמשלם את חשבונותיו הוא מאיקנס, מצנט שממן את עולם התרבות והאומנות והמשטרה החשאית. הוא שילם את שכר הדירה של ליוויוס שהנפיק בתורו את התוצאות הרצויות.