הבדלים בין גרסאות בדף "חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור עשרים ואחד"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
 
מ
 
שורה 5: שורה 5:
 
'''שיעור עשרים ואחד'''
 
'''שיעור עשרים ואחד'''
  
* סולא:
+
=סולא=
 +
 
 
לפני שפרש לחיים פרטיים, מעניק סולא לרומים מערכת תחוקתית כדי לייצב את המדינה תחת שלטון הסנאט. מחשבתו היא: הסנאט הוא זה שניהל את רומא והוא רוצה שהסנאט ימשיך למשול. כיוון שהאתגר לשלטון הסנאט הגיע דרך מוסד הטריבונט (שוב מוסד הפלבס לשעבר, שהולך להתנגח במוסד המוביל של האריסטוקרטיה), נסגור את הבאסטה עם הטריבונים האלה. מצמצם את כוחם באופן מובהק, מגביל את סמכויות החקיקה והופך אותה למשרה עם מבוי סתום. למעשה, הטריבונט הופך לאווז צולע.  
 
לפני שפרש לחיים פרטיים, מעניק סולא לרומים מערכת תחוקתית כדי לייצב את המדינה תחת שלטון הסנאט. מחשבתו היא: הסנאט הוא זה שניהל את רומא והוא רוצה שהסנאט ימשיך למשול. כיוון שהאתגר לשלטון הסנאט הגיע דרך מוסד הטריבונט (שוב מוסד הפלבס לשעבר, שהולך להתנגח במוסד המוביל של האריסטוקרטיה), נסגור את הבאסטה עם הטריבונים האלה. מצמצם את כוחם באופן מובהק, מגביל את סמכויות החקיקה והופך אותה למשרה עם מבוי סתום. למעשה, הטריבונט הופך לאווז צולע.  
  
שורה 21: שורה 22:
 
האטרוסקים לא הצטרפו למלחמה האיטלקית ויש להם עוד עצבים להוציא ודם להקיז. הרומאים כולם הם ים תיכונים. לפידוס אמור לצאת להלחם נגד ובסוף הוא משלב איתה כוחות וצבא רומי צריך לצאת מרומא כדי לדכא אותו. אף אחד לא למד שום לקח של שום דבר. בספרד, יושב סרטוריוס, אחד מהמפקדים ששרתו את מאריוס, ברח, הקים צבא גדול בספרד, והוא למעשה מקים לעצמו מדינה פרטית בספרד, עם סנאט ומוסדות. השלטון המרכזי ברומא צריך לטפל עכשיו במדינה מתחרה מריאנית. חסידי מאריוס נוהרים לשם.
 
האטרוסקים לא הצטרפו למלחמה האיטלקית ויש להם עוד עצבים להוציא ודם להקיז. הרומאים כולם הם ים תיכונים. לפידוס אמור לצאת להלחם נגד ובסוף הוא משלב איתה כוחות וצבא רומי צריך לצאת מרומא כדי לדכא אותו. אף אחד לא למד שום לקח של שום דבר. בספרד, יושב סרטוריוס, אחד מהמפקדים ששרתו את מאריוס, ברח, הקים צבא גדול בספרד, והוא למעשה מקים לעצמו מדינה פרטית בספרד, עם סנאט ומוסדות. השלטון המרכזי ברומא צריך לטפל עכשיו במדינה מתחרה מריאנית. חסידי מאריוס נוהרים לשם.
  
 
+
==מיתרידאטס==
 
אם זה לא מספיק, יש לנו את מיתרידאטס. סולא נלחם במיתרידאטס אבל הוא לא משלים את העבודה כי הוא ממהר הביתה למלחמת האזרחים שלו. מיתרידאטס מזלזל וממשיך לעשות את אותן הבעיות שהוא עשה קודם. מישהו צריך לטפל בעניין הזה. יחד עם מיתרידאטס פועלים שודדי הים. לים התיכון הקלאסי יש נטיה להתמלא בשודדי יש כשהשלטון המרכזי לא מספיק חזק. מי שדיכא אותם קודם היה ממשלת רודוס, אבל כיוון שהרודים תפסו את הצד הלא נכון באחד מהמאבקים של יוון נגד רומא, הרומאים חיסלו את הצי של רודוס והכל התמלא בשודדי ים שהתחילו לעבוד עם מיתרידאטס ועמדו בקשר עם סרטוריוס.  
 
אם זה לא מספיק, יש לנו את מיתרידאטס. סולא נלחם במיתרידאטס אבל הוא לא משלים את העבודה כי הוא ממהר הביתה למלחמת האזרחים שלו. מיתרידאטס מזלזל וממשיך לעשות את אותן הבעיות שהוא עשה קודם. מישהו צריך לטפל בעניין הזה. יחד עם מיתרידאטס פועלים שודדי הים. לים התיכון הקלאסי יש נטיה להתמלא בשודדי יש כשהשלטון המרכזי לא מספיק חזק. מי שדיכא אותם קודם היה ממשלת רודוס, אבל כיוון שהרודים תפסו את הצד הלא נכון באחד מהמאבקים של יוון נגד רומא, הרומאים חיסלו את הצי של רודוס והכל התמלא בשודדי ים שהתחילו לעבוד עם מיתרידאטס ועמדו בקשר עם סרטוריוס.  
 
שודדי הים חטפו פרייטור מכהן עם הליקטורים שלו (מקביל לחטיפת תת שר אמריקאי).
 
שודדי הים חטפו פרייטור מכהן עם הליקטורים שלו (מקביל לחטיפת תת שר אמריקאי).
שורה 27: שורה 28:
  
  
* וברומא עצמה:
+
=וברומא עצמה=
עיקרון חשוב הוא עקרון השקיפות.הרבה מההסתכלות שלנו על מערכות פוליטיות באשר הן מתמקדת במנגנונים הרשמיים. אחד הדברים החשובים שמעט תשומת לב יחסית מופנית אליהם, הוא מול מי מתנהלים כל אותם תהליכים רשמים. בתקופת סולא נשאר עיקרון הפומביות.  
+
עיקרון חשוב הוא עקרון השקיפות. הרבה מההסתכלות שלנו על מערכות פוליטיות באשר הן מתמקדת במנגנונים הרשמיים. אחד הדברים החשובים שמעט תשומת לב יחסית מופנית אליהם, הוא מול מי מתנהלים כל אותם תהליכים רשמים. בתקופת סולא נשאר עיקרון הפומביות.  
 
כל דבר, כל הפעילות שהתנהלה ברפובליקה הרומית התנהלה באופן פומבי.  
 
כל דבר, כל הפעילות שהתנהלה ברפובליקה הרומית התנהלה באופן פומבי.  
 
ממפה משוערת של הפורום אפשר לראות את המבנים הראשיים שלו..
 
ממפה משוערת של הפורום אפשר לראות את המבנים הראשיים שלו..
שורה 39: שורה 40:
 
Contio*  
 
Contio*  
  
 +
=אסיפת עם לא רשמית=
 
   
 
   
 
אסיפת עם לא רשמית, במונחים של ימינו אפשר אולי להגדיר את זה כהפגנה, אבל יש הבדל בין קונטיו לבין סתם הפגנה, והוא שבהנחה שיש נגיד קונסול, שמכנס אסיפת עם בלתי רשמית- קונטיו, הוא יכול בכל רגע נתון להפוך אותה לרשמית. בייחוד אם הוא טריבון, כי קונסול צריך לכנס את אסיפת הקנטוריות.  
 
אסיפת עם לא רשמית, במונחים של ימינו אפשר אולי להגדיר את זה כהפגנה, אבל יש הבדל בין קונטיו לבין סתם הפגנה, והוא שבהנחה שיש נגיד קונסול, שמכנס אסיפת עם בלתי רשמית- קונטיו, הוא יכול בכל רגע נתון להפוך אותה לרשמית. בייחוד אם הוא טריבון, כי קונסול צריך לכנס את אסיפת הקנטוריות.  
שורה 52: שורה 54:
 
הקטן- לא בגלל שהוא היה קצב קטן, אלא בגלל שהוא היה בחור צעיר שקצב המון אנשים.
 
הקטן- לא בגלל שהוא היה קצב קטן, אלא בגלל שהוא היה בחור צעיר שקצב המון אנשים.
  
 
+
=טריומף=
 
עם 6 לגיונות הוא דורש טריומף, תהלוכת ניצחון. הוא לא היה אמור לקבל טריומף באמצע מלחמת אזרחים, וכשסולא שאל לפשר העניין, הוא אמר- יותר אנשים משתחווים לשמש העולה מאשר לשמש השוקעת.  
 
עם 6 לגיונות הוא דורש טריומף, תהלוכת ניצחון. הוא לא היה אמור לקבל טריומף באמצע מלחמת אזרחים, וכשסולא שאל לפשר העניין, הוא אמר- יותר אנשים משתחווים לשמש העולה מאשר לשמש השוקעת.  
 
יש מחלוקת במחקר, האם סולא השתעשע מהסיפור הזה או נחרד ופחד מזה שפומפיוס וששת לגיונותיו יצעדו על קברו.
 
יש מחלוקת במחקר, האם סולא השתעשע מהסיפור הזה או נחרד ופחד מזה שפומפיוס וששת לגיונותיו יצעדו על קברו.
שורה 67: שורה 69:
 
במלחמה בספרד, יש לפחות הילה של מישהו שהדביר שבט פראי במיוחד, אבל מלחמה בעבדים היא די בזיון בתפיסה הרומית.
 
במלחמה בספרד, יש לפחות הילה של מישהו שהדביר שבט פראי במיוחד, אבל מלחמה בעבדים היא די בזיון בתפיסה הרומית.
  
 +
=קראסוס ופומפיוס=
  
 
אם זה לא מספיק גרוע, קראסוס עשה את רוב העבודה, אבל הייתה קבוצה שהצליחה להמלט ואותה פומפיוס חיסל בדרך הביתה, חזר לרומא והתפאר בחיסולם הסופי של העבדים.
 
אם זה לא מספיק גרוע, קראסוס עשה את רוב העבודה, אבל הייתה קבוצה שהצליחה להמלט ואותה פומפיוס חיסל בדרך הביתה, חזר לרומא והתפאר בחיסולם הסופי של העבדים.
שורה 72: שורה 75:
 
מה יעשה מצביא מנצח החוזר עם צבא גדול הביתה?
 
מה יעשה מצביא מנצח החוזר עם צבא גדול הביתה?
 
מהפכה.
 
מהפכה.
 +
 
יש לנו שני אנשים כאלה, ששניהם של סולא.
 
יש לנו שני אנשים כאלה, ששניהם של סולא.
 
הם הולכים ומעבירים שורת חוקים שמחזירה את כל סמכויות הטריבונים ומסירה את כל ההגבלות.
 
הם הולכים ומעבירים שורת חוקים שמחזירה את כל סמכויות הטריבונים ומסירה את כל ההגבלות.
שורה 77: שורה 81:
 
אחרי עשר שנים כאלה, נשארה הרפורמה של סולא קליפה ריקה.
 
אחרי עשר שנים כאלה, נשארה הרפורמה של סולא קליפה ריקה.
 
פומפיוס מסיים את שנת הקונסולאט שלו, ואז מה יעשה עם עצמו? מגיל 23 הוא נלחם באנשים, לא יודע לעשות משהו אחר.. ולכן נשלח למזרח ומקבל פיקוד מיוחד נגד שודדי הים, למשך 3 שנים. לרוב, המשימה מוגדרת לשנה. פומפיוס מקבל משימה מראש לשלוש. לפעמים לקח יותר משנה, אבל הפרוקונסולים נשלחו לשנה.  
 
פומפיוס מסיים את שנת הקונסולאט שלו, ואז מה יעשה עם עצמו? מגיל 23 הוא נלחם באנשים, לא יודע לעשות משהו אחר.. ולכן נשלח למזרח ומקבל פיקוד מיוחד נגד שודדי הים, למשך 3 שנים. לרוב, המשימה מוגדרת לשנה. פומפיוס מקבל משימה מראש לשלוש. לפעמים לקח יותר משנה, אבל הפרוקונסולים נשלחו לשנה.  
 +
 
כאן, אנחנו נכנסים לעניין של מדרון חלקלק.
 
כאן, אנחנו נכנסים לעניין של מדרון חלקלק.
 
עוד דבר יוצא דופן בפיקוד- הפיקוד שלו היה על כל הים התיכון, ועם רדיוס, כברת אדמה משמעותית מאוד מעבר לחוף, כדי לרדוף אחרי אנשים מעבר לחוף, מה שבאופן טבעי כלא אותו לעימות סמכויות עם כל מצביא רומי שהיה בשטח. וכדי לפתור מראש את ההתנגשויות האלה, הוחלט כבר באותה הצעת חוק שנתנה לו את הפיקוד שלו, שהפיקוד שלו יותר גדול. ואז, בכל מקום אליו הגיע, אם נתקל בהתנגדות של הנציג הרומי בשטח, הוא הראה לו את המסמכים של הסנאט ואמר 'לי יש יותר גדול'. וככה הוא מחסל את מיתרידאטס שכבר היה מותש. שוב מגיע פומפיוס למקום שבו מישהו עשה את העבודה הקשה, מסיים וקוצר את התהילה.
 
עוד דבר יוצא דופן בפיקוד- הפיקוד שלו היה על כל הים התיכון, ועם רדיוס, כברת אדמה משמעותית מאוד מעבר לחוף, כדי לרדוף אחרי אנשים מעבר לחוף, מה שבאופן טבעי כלא אותו לעימות סמכויות עם כל מצביא רומי שהיה בשטח. וכדי לפתור מראש את ההתנגשויות האלה, הוחלט כבר באותה הצעת חוק שנתנה לו את הפיקוד שלו, שהפיקוד שלו יותר גדול. ואז, בכל מקום אליו הגיע, אם נתקל בהתנגדות של הנציג הרומי בשטח, הוא הראה לו את המסמכים של הסנאט ואמר 'לי יש יותר גדול'. וככה הוא מחסל את מיתרידאטס שכבר היה מותש. שוב מגיע פומפיוס למקום שבו מישהו עשה את העבודה הקשה, מסיים וקוצר את התהילה.
 +
 
באותו השוונג, הוא יורד לסוריה ומחסל סופית את הממלכה הסלאוקית. קיימת משלהי המאה הרביעית לפנה"ס (היוונים של חנוכה). הופך את סוריה לפרובינקיה רומית ואת ארמניה לבעלת ברית.
 
באותו השוונג, הוא יורד לסוריה ומחסל סופית את הממלכה הסלאוקית. קיימת משלהי המאה הרביעית לפנה"ס (היוונים של חנוכה). הופך את סוריה לפרובינקיה רומית ואת ארמניה לבעלת ברית.
 
קובע גבול מול הפרתים בפעם השניה, סולא כבר פגש נציג פרתי. מגיע אפילו ליהודה, ופחות או יותר מחסל את העצמאות המדינית שלה. יהודה נהיית מדינה ווסאלית של רומא- פרק מעניין וחשוב בדברי עם ישראל.
 
קובע גבול מול הפרתים בפעם השניה, סולא כבר פגש נציג פרתי. מגיע אפילו ליהודה, ופחות או יותר מחסל את העצמאות המדינית שלה. יהודה נהיית מדינה ווסאלית של רומא- פרק מעניין וחשוב בדברי עם ישראל.
שורה 86: שורה 92:
 
קטילינא הוא אציל פטריקי מהמשפחה הסרגית הפטריקית, הצד הזה של המשפחה לא הצליח להוציא אף דמות משמעותית בפוליטיקה זה עידן ועידנים.הוא מכין מרד כדי להשתלט על המדינה הרומית בכח. מולו נעמד בסנאט הקונסול קיקרו.
 
קטילינא הוא אציל פטריקי מהמשפחה הסרגית הפטריקית, הצד הזה של המשפחה לא הצליח להוציא אף דמות משמעותית בפוליטיקה זה עידן ועידנים.הוא מכין מרד כדי להשתלט על המדינה הרומית בכח. מולו נעמד בסנאט הקונסול קיקרו.
  
 
+
=שחרור העבדים, הטריומווירט הראשון=
 
מה שחשוב לעניינינו זה שכל הפרשה הזו מתפוצצת בשנת 63' ופומפיוס יושב במזרח ואנשיו מדווחים לו שהולך לפרוץ סקנדל גדול- קטילינוס רוצה לבטל את החובות ולשחרר את העבדים. אם תחזור בזמן, תהיה מלך העולם.
 
מה שחשוב לעניינינו זה שכל הפרשה הזו מתפוצצת בשנת 63' ופומפיוס יושב במזרח ואנשיו מדווחים לו שהולך לפרוץ סקנדל גדול- קטילינוס רוצה לבטל את החובות ולשחרר את העבדים. אם תחזור בזמן, תהיה מלך העולם.
 
עד שחוזר פומפיוס, קיקרו ואנטוניוס מחסלים בשבילו את הבעיה.
 
עד שחוזר פומפיוס, קיקרו ואנטוניוס מחסלים בשבילו את הבעיה.
שורה 96: שורה 102:
 
בעיקר זה שהתיש את מיתרידאטס התחיל להתסיס וליצור התנגדויות. כשפומפיוס חוזר, הוא נעדר מרומא כ"כ הרבה זמן שהוא לא יודע מה הולך בחיים הפוליטיים.
 
בעיקר זה שהתיש את מיתרידאטס התחיל להתסיס וליצור התנגדויות. כשפומפיוס חוזר, הוא נעדר מרומא כ"כ הרבה זמן שהוא לא יודע מה הולך בחיים הפוליטיים.
 
גם באסיפת העם, אין לו הצלחה.
 
גם באסיפת העם, אין לו הצלחה.
 +
 
קיקרו מספר לנו על הנאום הזה שפומפיוס בא ונואם באסיפת העם, ולנאום אין הרבה מחיאות כפיים. הקהל לא מגיב מי יודע מה.
 
קיקרו מספר לנו על הנאום הזה שפומפיוס בא ונואם באסיפת העם, ולנאום אין הרבה מחיאות כפיים. הקהל לא מגיב מי יודע מה.
 
עלינו להבין שהגרכחים היו מסוג האנשים שנעמדים מול קהל והקהל מתחשמל.
 
עלינו להבין שהגרכחים היו מסוג האנשים שנעמדים מול קהל והקהל מתחשמל.
שורה 111: שורה 118:
 
שלושת אלה מגיעים להסכם חשאי שהם לא יניחו לדבר לקרות ללא אישורם.
 
שלושת אלה מגיעים להסכם חשאי שהם לא יניחו לדבר לקרות ללא אישורם.
 
בשנת 59', אכן נבחר (כשמאחוריו כל החיילים המשוחררים של פומפיוס שהגיעו בפקודה לאסיפה, וכל הכסף של קראסוס, כי בחירות קונים.) ברוב גדול לקונסולאט קיסר.
 
בשנת 59', אכן נבחר (כשמאחוריו כל החיילים המשוחררים של פומפיוס שהגיעו בפקודה לאסיפה, וכל הכסף של קראסוס, כי בחירות קונים.) ברוב גדול לקונסולאט קיסר.
 +
 
הוא צ'יק צ'ק מטפל בבעיות של קראסוס ומגיע להסדר במזרח, ומיישב את החיילים המשוחררים של פומפיוס על אדמות ציבור משובחות, עד כדי כך שאף אחד לא נגע בהן עד עכשיו.
 
הוא צ'יק צ'ק מטפל בבעיות של קראסוס ומגיע להסדר במזרח, ומיישב את החיילים המשוחררים של פומפיוס על אדמות ציבור משובחות, עד כדי כך שאף אחד לא נגע בהן עד עכשיו.
 
ומעכשיו, תהיה רק דרך אחת להשיג עוד אדמות באיטליה לחלק לאנשים שלך- לקחת אותן בכח ממישהו אחר. אין יותר אגר פובליקוס ברומא.
 
ומעכשיו, תהיה רק דרך אחת להשיג עוד אדמות באיטליה לחלק לאנשים שלך- לקחת אותן בכח ממישהו אחר. אין יותר אגר פובליקוס ברומא.
שורה 118: שורה 126:
 
למעשה, זה מתחיל כבר בעניין של שודדי הים.. ממשיך את השליחים כי זה מצא חן בעיניו, והיי- למה לשבת בספרד כשאפשר לשבת באיטליה?
 
למעשה, זה מתחיל כבר בעניין של שודדי הים.. ממשיך את השליחים כי זה מצא חן בעיניו, והיי- למה לשבת בספרד כשאפשר לשבת באיטליה?
  
 
+
=גאליה=
 
קייסר מקבל מינוי לחמש שנים בגאליה. אמור לקבל את גאליה שמדרום לאלפים, עמק הפו ואת איליריה- החוף של קרואטיה, החוף המערבי של הים האדריאטי. אבל מי שהיה אמור לקבל את פרובאנס מת בנסיבות פתאומיות, והעדיפו לשלוח אותו לפרובאנס במערב. בעקבות האירוע ההיסטורי הזה יש לנו היום צרפת. לולא המעבר הזה, קייסר במקום לכבוש את מה שנהיה בערבות הימים צרפת היה עולה על יגוסלביה.  
 
קייסר מקבל מינוי לחמש שנים בגאליה. אמור לקבל את גאליה שמדרום לאלפים, עמק הפו ואת איליריה- החוף של קרואטיה, החוף המערבי של הים האדריאטי. אבל מי שהיה אמור לקבל את פרובאנס מת בנסיבות פתאומיות, והעדיפו לשלוח אותו לפרובאנס במערב. בעקבות האירוע ההיסטורי הזה יש לנו היום צרפת. לולא המעבר הזה, קייסר במקום לכבוש את מה שנהיה בערבות הימים צרפת היה עולה על יגוסלביה.  
 
קראסוס בהמשך רואה את שני חבריו ורוצה גם להיות מצביא גדול עם הצלחה תבאית כבירה. הוא מחליט ללחום בפרתים, שלא עשו לרומא שום דבר. אז לא היה נפט.
 
קראסוס בהמשך רואה את שני חבריו ורוצה גם להיות מצביא גדול עם הצלחה תבאית כבירה. הוא מחליט ללחום בפרתים, שלא עשו לרומא שום דבר. אז לא היה נפט.
שורה 130: שורה 138:
 
מכה שניה, קראסוס מבין את מה שיבינו שורה שלמה וארוכה של מצביאים רומים מכאן ואילך- שאת הפרתים אי אפשר לנצח.
 
מכה שניה, קראסוס מבין את מה שיבינו שורה שלמה וארוכה של מצביאים רומים מכאן ואילך- שאת הפרתים אי אפשר לנצח.
  
 
+
=איראן ואיטליא=
 
אף שליט רומי לא יכול לנצח את כח המעצמה האיראנית, כל עוד שתיהן קימות. הן התישו זו את זו במשך מאות שנים עד שהחליפות כבשו הכל למען האיסלאם.
 
אף שליט רומי לא יכול לנצח את כח המעצמה האיראנית, כל עוד שתיהן קימות. הן התישו זו את זו במשך מאות שנים עד שהחליפות כבשו הכל למען האיסלאם.
 
כשנעלם קראסוס, נשארנו רק עם פומפיוס וקייסר, שבמקום ברית משולשת (דבר חזק, לכל השלושה יש אינטרס לשתף פעולה). כשהם נהיים שניים, יותר קל לעשות להםהפרד ומשול.
 
כשנעלם קראסוס, נשארנו רק עם פומפיוס וקייסר, שבמקום ברית משולשת (דבר חזק, לכל השלושה יש אינטרס לשתף פעולה). כשהם נהיים שניים, יותר קל לעשות להםהפרד ומשול.
שורה 142: שורה 150:
 
פומפיוס מקבל הוראה מהקונסולים לגייס צבא ולהשתמש בצבאו הקיים כדי להציל את המדינה. קייסר מוכרז כאויב העם הרומי.
 
פומפיוס מקבל הוראה מהקונסולים לגייס צבא ולהשתמש בצבאו הקיים כדי להציל את המדינה. קייסר מוכרז כאויב העם הרומי.
 
קייסר מקבל את הבשורות על כך שהסנאט החליט ככה..
 
קייסר מקבל את הבשורות על כך שהסנאט החליט ככה..
 +
 
ובחודש ינואר 49', הקוביה נזרקה (ביטוי של מהמרים), קייסר חוצה את הרוביקון בראש צבאו, חורג מהפרובינקיה ונכנס לאיטליה. זה אסור, ומסמל את העובדה שהוא מקבל את המלחמה. מכאן ואילך, שוקעת המדינה הרומית במלחמת אזרחים שלוקחת 18 שנה- דור שלם.
 
ובחודש ינואר 49', הקוביה נזרקה (ביטוי של מהמרים), קייסר חוצה את הרוביקון בראש צבאו, חורג מהפרובינקיה ונכנס לאיטליה. זה אסור, ומסמל את העובדה שהוא מקבל את המלחמה. מכאן ואילך, שוקעת המדינה הרומית במלחמת אזרחים שלוקחת 18 שנה- דור שלם.
 
מאבדים את חייהם בשדה הקרב ובחיסולים פוליטיים, ורעב ומחלות וכל מה שמלווה מלחמות טוטאליות- עשרות אלפי אנשים.
 
מאבדים את חייהם בשדה הקרב ובחיסולים פוליטיים, ורעב ומחלות וכל מה שמלווה מלחמות טוטאליות- עשרות אלפי אנשים.
 
כשהמדינה הרומית שוב תוציא את הראש מעל המים, לא נשאר דבר מהמערכת הרפובליקנית.
 
כשהמדינה הרומית שוב תוציא את הראש מעל המים, לא נשאר דבר מהמערכת הרפובליקנית.
 
כל זאת ועוד בפרק הבא..
 
כל זאת ועוד בפרק הבא..

גרסה אחרונה מ־09:06, 13 במאי 2010

תש"ע - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע - סיכומי שעור

שיעור עשרים ואחד

סולא

לפני שפרש לחיים פרטיים, מעניק סולא לרומים מערכת תחוקתית כדי לייצב את המדינה תחת שלטון הסנאט. מחשבתו היא: הסנאט הוא זה שניהל את רומא והוא רוצה שהסנאט ימשיך למשול. כיוון שהאתגר לשלטון הסנאט הגיע דרך מוסד הטריבונט (שוב מוסד הפלבס לשעבר, שהולך להתנגח במוסד המוביל של האריסטוקרטיה), נסגור את הבאסטה עם הטריבונים האלה. מצמצם את כוחם באופן מובהק, מגביל את סמכויות החקיקה והופך אותה למשרה עם מבוי סתום. למעשה, הטריבונט הופך לאווז צולע.


עוד עושה סולא: הוא קובע נוהל מסודר להתקדמות בסולם המשרות- גיל מינימום לקוויסטורה, פרייטורה וקונסולאט, כדי שלא יגיעו צעירים מדי להיות קונסולים. רק אנשים בתחילת שנות ה40 לחייהם יוכלו להיות קונסולים ואלה כבר הורידו הילוך או שנים בקצב הטבעי שלהם. דבר שלישי, חזרה לנוהל הישן והידוקו לפיו הסנאט מושל במדיניות החוץ (טיבריוס גרכחוס רצה להפקיע את נכסי פרובינקיה אסיה), ריכוז כל מדיניות החוץ בידי הסנאט, חלוקה לפרובינקיות לפקידי המדינה הבכירים בידי הסנאט.


בשיעור הקודם, אמרנו שמכל הדברים שתכנן סולא, יש נקודת תורפה אחת והיא שהוא קבע תקדים, לפיו מצביא רומי שמשהו לא מוצא חן בעיניו לוקח את הצבא שלו ועולה על העיר שלוץ מהתקדים הזה, לא משנה אילו רפורמות יעשו, אי אפשר יהיה להתחמק. אבל, זה לא הדבר היחיד שרומא מתמודדת איתו בשנות ה70'. בשנת 78' עולה לפידוס, שסולא אמר שהוא לא צריך להתמנות לקונסול. מתוך העובדה שלפידוס אכן נבחן, אנחנו רואים שסולא היה רציני בקשר לרפורמה הפוליטית שלו, כי אם רצה, בשנת 79' היה לו הכח לשלוח אנשים חמושים ולפזר את הבחירות האלה, או לדאוג לכך שהן תנבנה את התוצאות שהוא רוצה, וזה לא קורה. יש כל מני תיאוריות בנושא זה, אבל עובדה- בשנת 79' נבחר קונסול לשנת 78' שסולא, דעתו אינו נוחה עליו בנושא זה. הוא מחזיר אנשים שיצאו לגלות, מחזיר אנשים שיצאו לגולה, עוד לא משיב את הסמכות הטריבונית אבל מעורר את הנושא (לפידוס), ומנהל מלחמה באטרוריה, טוסקנה. האטרוסקים לא הצטרפו למלחמה האיטלקית ויש להם עוד עצבים להוציא ודם להקיז. הרומאים כולם הם ים תיכונים. לפידוס אמור לצאת להלחם נגד ובסוף הוא משלב איתה כוחות וצבא רומי צריך לצאת מרומא כדי לדכא אותו. אף אחד לא למד שום לקח של שום דבר. בספרד, יושב סרטוריוס, אחד מהמפקדים ששרתו את מאריוס, ברח, הקים צבא גדול בספרד, והוא למעשה מקים לעצמו מדינה פרטית בספרד, עם סנאט ומוסדות. השלטון המרכזי ברומא צריך לטפל עכשיו במדינה מתחרה מריאנית. חסידי מאריוס נוהרים לשם.

מיתרידאטס

אם זה לא מספיק, יש לנו את מיתרידאטס. סולא נלחם במיתרידאטס אבל הוא לא משלים את העבודה כי הוא ממהר הביתה למלחמת האזרחים שלו. מיתרידאטס מזלזל וממשיך לעשות את אותן הבעיות שהוא עשה קודם. מישהו צריך לטפל בעניין הזה. יחד עם מיתרידאטס פועלים שודדי הים. לים התיכון הקלאסי יש נטיה להתמלא בשודדי יש כשהשלטון המרכזי לא מספיק חזק. מי שדיכא אותם קודם היה ממשלת רודוס, אבל כיוון שהרודים תפסו את הצד הלא נכון באחד מהמאבקים של יוון נגד רומא, הרומאים חיסלו את הצי של רודוס והכל התמלא בשודדי ים שהתחילו לעבוד עם מיתרידאטס ועמדו בקשר עם סרטוריוס. שודדי הים חטפו פרייטור מכהן עם הליקטורים שלו (מקביל לחטיפת תת שר אמריקאי). אם אין מספיק צרות, באיטליה פורצת מלחמת העבדים המפורסמת של ספרטקוס. בקיצור, כל הים התיכון כמרקחה. וכדי לעשות סדר בכל זה, סדר אמיתי יכול לעשות רק איש חזק.


וברומא עצמה

עיקרון חשוב הוא עקרון השקיפות. הרבה מההסתכלות שלנו על מערכות פוליטיות באשר הן מתמקדת במנגנונים הרשמיים. אחד הדברים החשובים שמעט תשומת לב יחסית מופנית אליהם, הוא מול מי מתנהלים כל אותם תהליכים רשמים. בתקופת סולא נשאר עיקרון הפומביות. כל דבר, כל הפעילות שהתנהלה ברפובליקה הרומית התנהלה באופן פומבי. ממפה משוערת של הפורום אפשר לראות את המבנים הראשיים שלו.. העובדה שההמון שגר בעיר רגיל להשתתף בעסק הזה, היא כבר 3/4 צעד לקראת החזרת המערכת הישנה. כל הרפורמה הזו של סולא מחזיקה פחות מעשר שנים. הצעד הראשון קורה במשמרת של הקונסול קוטא, שמבטל את תקנת התחנה האחרונה. הוא לא מחזיר לטריבונט את מלוא הכוח שלו, אבל הטריבונט כבר לא בית קברות פוליטי. אנשים חדשים במערכת שאומרים- אוקיי, זה המקסימום שאני יכול להשיג עכשיו הלכו למשרת הטריבונט. אבל כשזה בוטל, חוזרים אנשים אמביציוזים לטריבונט. הוא עושה זאת כשהנוביליטאס מתנגדת ועם התאמצות גדולה של העם. יש תסיסה מלמטה שדורשת את הטריבונט בחזרה. לפי קיקרו, המטוטלת מתחילה לנוע ברצינות שוב בשנת 74', שנה אחר כך, כשפעיל טריבון בשם קווינקטיוס, כבר צץ ורוצה את השלב הבא. Contio*

אסיפת עם לא רשמית

אסיפת עם לא רשמית, במונחים של ימינו אפשר אולי להגדיר את זה כהפגנה, אבל יש הבדל בין קונטיו לבין סתם הפגנה, והוא שבהנחה שיש נגיד קונסול, שמכנס אסיפת עם בלתי רשמית- קונטיו, הוא יכול בכל רגע נתון להפוך אותה לרשמית. בייחוד אם הוא טריבון, כי קונסול צריך לכנס את אסיפת הקנטוריות. הרוסטרא שדובר בהם זה חרטומים, או אפים. למה? היו ספינות שנתפסו במהלך המלחמה הפונית הראשונה, אחרי הנצחון הימי הגדול של רומא, יותר ממאה וחמישים שנה לפני תקופתנו הנוכחית. בנו מהחרטומים האלה במה שעליה נשאו נאומים. עברו כמה שנים מאז שהייתה אסיפת עם כזו. קיקרו בדרכו אומר בעדות אגבית זו איך קם לנו, מיד ברגע בו בוטל עניין התחנה האחרונה טריבון נמרץ שרוצה לקדם את הטריבונט לשלב הבא, ע"י המרצת הפעילות הציבורית שמתרחשת מול ציבור האזרחים. יש אזרחים רומיים שגרים בדרום-צפון איטליה, באסיה הקטנה ובכל מני מקומות. ברור שאם יש לך אחוזה בנאפולי אתה לא חלק מההמון הזה. אבל רומא גדלה, וגם אוכלוסייתה, ויותר ויותר אנשים, יש משברים אגראריים קשים, ודאי אחרי המלחמות של סולא שהפקיע אדמות וזרק אנשים מהבית- מתאספים ברומא. נוצר פלבס אורבנה- הפלבס העירוני, הציבור שגר בעיר וחי ונושם פוליטיקה. פומפיוס הגדול – הוא בן של קונסול שהיה כ"כ פופולרי בקרב חייליו שהוא נרצח על ידיהם. כשסולא חוזר הביתה, פומפיוס הוא כבר ראש המשפחה, שמגייס באופן פרטי 3 לגיונות לטובת סולא. זה סדר גודל של 15 אלף לוחמים. די הרבה אנשים, כוח משמעותי. הוא מגייס צבא כזה באופן פרטי. הוא פשוט קורא לאנשים שלו, כבן למשפחה אריסטוקרטית מצפון איטליה, בדרך לרוונה, והוא מביא משם 3 לגיונות ומתייצב לצד סולא. ב82', כשהוא בן 24, (כדי להיות קוויסטור צריך להיות בן 28, שליש של מישהו עם אימפריום), הוא מתמנה להיות פרו פרייטור- גנרל מצביא עם אימפריום על תקן פרייטור, ונשלח להלחם באנשי מאריוס בסיציליה ובאפריקה. הוא מחסל אותם באופן שיטתי ויעיל שבעקבותיו זכה לכינוי המלבב- הקצב הקטן. הקטן- לא בגלל שהוא היה קצב קטן, אלא בגלל שהוא היה בחור צעיר שקצב המון אנשים.

טריומף

עם 6 לגיונות הוא דורש טריומף, תהלוכת ניצחון. הוא לא היה אמור לקבל טריומף באמצע מלחמת אזרחים, וכשסולא שאל לפשר העניין, הוא אמר- יותר אנשים משתחווים לשמש העולה מאשר לשמש השוקעת. יש מחלוקת במחקר, האם סולא השתעשע מהסיפור הזה או נחרד ופחד מזה שפומפיוס וששת לגיונותיו יצעדו על קברו. 78' פומפיוס נשלח נגד לפידוס, בפיקוד מיוחד- פרו פרייטורה, הוא כבר בן 28 ויכול תיאורטית להבחר פרייסטור, אבל יש לו אימפריום כבר בפעם השניה. לפי החוקה של סולא, זה בדיוק מה שלא אמור לקרות. פומפיוס מפזר את לפידוס וצבאו לכל עבר, חוזר לרומא ומיד נשלח לספרד לחסל את סרטוריוס, כי המפקדים הרומאים שהיו עד אז בספרד ניהלו את המערכה בהצלחה מוגבלת עד בלתי קיימת. קאטולוס, אחד מבכירי הסנאט באותו דור, אמר שפומפיוס נשלח לספרד לא פרו קונסול, על תקן קונסול, אלא במקום הקונסולים (פרו קונסוליבוס). מלחמות בספרד הן לא פופולריות כי יש מעט שלל, וסרטוריוס הביס שורת מצביאים שהגיעו קודם. שני הקונסולים לא רצו לצאת ושלחו את פומפיוס, שהיה זכאי להבחר לקוויסטור שנה לפני זה ויצא כקונסול. פומפיוס ומי ששולח אותו עושה צחוק מהחוקה של סולא. איזה סיכוי היה לרפורמה של סולא? עלינו לזכור כי אנשיו בשלטון עכשיו, התעלמו לחלוטין מעיקרי הרפורמה, ולכן לא היה לה סיכוי מהרגע הראשון. פומפיוס גורם בעיות רבות לסרטוריוס, ועם צוות מצר צעדיו. בשלב מסוים, מצטרף לסרטוריוס פרפרנה האפריקאי, שחותך לספרד, מצטרף לסרטוריוס וחושב שהוא יכול לנהל את המלחמה הזו לא פחות טוב מסרטוריוס, ואם הוא מספר שתיים, למה שלא יהיה מספר 1? הוא שוחט את סרטוריוס בלילה ומסתבר שהוא לא מפקד טוב כמוהו. זה מקל על הענין. בשנת 71' פומפיוס חוזר הביתה עם צבא גדול, והוא צריך משהו לעשות. הוא כבר 12-13 שנה עומד בראש צבאות, בלי הפסק ונשאלת השאלה מה יהיה איתו עכשיו. במקביל לו, קראסוס "העשיר" (נהג לומר שמי שלא יכול לממן לגיון מכיסו הפרטי אינו ראוי להקרא עשיר). קראסוס קיבל את המשימה כפוית הטובה לבטל את מרד ספרטקוס. כפוית טובה- עבודה קשה מאוד, ומלחמת עבדים. ללחום בעבדים זה סוג של בזיון, לא כמו להלחם נגד מוקדון או הגרמאנים. במלחמה בספרד, יש לפחות הילה של מישהו שהדביר שבט פראי במיוחד, אבל מלחמה בעבדים היא די בזיון בתפיסה הרומית.

קראסוס ופומפיוס

אם זה לא מספיק גרוע, קראסוס עשה את רוב העבודה, אבל הייתה קבוצה שהצליחה להמלט ואותה פומפיוס חיסל בדרך הביתה, חזר לרומא והתפאר בחיסולם הסופי של העבדים. קראסוס התעצבן וניצתה יריבות איומה ונוראה. על אף היריבות, שניהם נבחרים לכהן כקונסולים באותה שנה. מה יעשה מצביא מנצח החוזר עם צבא גדול הביתה? מהפכה.

יש לנו שני אנשים כאלה, ששניהם של סולא. הם הולכים ומעבירים שורת חוקים שמחזירה את כל סמכויות הטריבונים ומסירה את כל ההגבלות. שני עמודי תווך שכל הפרויקט הגדול של סולא בנוי עליהם- צמצום הטריבון, והגבלת הגיל לכל תפקיד- קפוט. אחרי עשר שנים כאלה, נשארה הרפורמה של סולא קליפה ריקה. פומפיוס מסיים את שנת הקונסולאט שלו, ואז מה יעשה עם עצמו? מגיל 23 הוא נלחם באנשים, לא יודע לעשות משהו אחר.. ולכן נשלח למזרח ומקבל פיקוד מיוחד נגד שודדי הים, למשך 3 שנים. לרוב, המשימה מוגדרת לשנה. פומפיוס מקבל משימה מראש לשלוש. לפעמים לקח יותר משנה, אבל הפרוקונסולים נשלחו לשנה.

כאן, אנחנו נכנסים לעניין של מדרון חלקלק. עוד דבר יוצא דופן בפיקוד- הפיקוד שלו היה על כל הים התיכון, ועם רדיוס, כברת אדמה משמעותית מאוד מעבר לחוף, כדי לרדוף אחרי אנשים מעבר לחוף, מה שבאופן טבעי כלא אותו לעימות סמכויות עם כל מצביא רומי שהיה בשטח. וכדי לפתור מראש את ההתנגשויות האלה, הוחלט כבר באותה הצעת חוק שנתנה לו את הפיקוד שלו, שהפיקוד שלו יותר גדול. ואז, בכל מקום אליו הגיע, אם נתקל בהתנגדות של הנציג הרומי בשטח, הוא הראה לו את המסמכים של הסנאט ואמר 'לי יש יותר גדול'. וככה הוא מחסל את מיתרידאטס שכבר היה מותש. שוב מגיע פומפיוס למקום שבו מישהו עשה את העבודה הקשה, מסיים וקוצר את התהילה.

באותו השוונג, הוא יורד לסוריה ומחסל סופית את הממלכה הסלאוקית. קיימת משלהי המאה הרביעית לפנה"ס (היוונים של חנוכה). הופך את סוריה לפרובינקיה רומית ואת ארמניה לבעלת ברית. קובע גבול מול הפרתים בפעם השניה, סולא כבר פגש נציג פרתי. מגיע אפילו ליהודה, ופחות או יותר מחסל את העצמאות המדינית שלה. יהודה נהיית מדינה ווסאלית של רומא- פרק מעניין וחשוב בדברי עם ישראל. ואת כל המפעלים האלה הוא משלים עד שנת 63'. בינתיים, באיטליה מתרחשת פרשת קטילינא. יחס חשיבותה לעומת כמות התיעוד מראה את חוסר ההתאמה הגדול ביותר. היא לא הייתה מי יודע מה חשובה אבל מתועדת שאפשר להשתגע. קטילינא הוא אציל פטריקי מהמשפחה הסרגית הפטריקית, הצד הזה של המשפחה לא הצליח להוציא אף דמות משמעותית בפוליטיקה זה עידן ועידנים.הוא מכין מרד כדי להשתלט על המדינה הרומית בכח. מולו נעמד בסנאט הקונסול קיקרו.

שחרור העבדים, הטריומווירט הראשון

מה שחשוב לעניינינו זה שכל הפרשה הזו מתפוצצת בשנת 63' ופומפיוס יושב במזרח ואנשיו מדווחים לו שהולך לפרוץ סקנדל גדול- קטילינוס רוצה לבטל את החובות ולשחרר את העבדים. אם תחזור בזמן, תהיה מלך העולם. עד שחוזר פומפיוס, קיקרו ואנטוניוס מחסלים בשבילו את הבעיה. אחרי שכבש יותר שטחים מכל מצביא רומי לפניו, הוא מפזר את צבאו באופן מפתיע ולא נהיה סולא שתיים. יש לו עכשיו שני עניינים דחופים על סדר היום: הסנאט צריך לאשר את כל מה שהוא עשה במזרח- ביטל ממלכות, יסד פרובינקיות.. וגם, יש לו המון חיילים משוחררים, וראינו שגנראל שמשחרר את צבאו מצופה להעניק כמענק שחרור חלקות אדמה. אלה שני פרויקטים שעל פומפיוס לטפל בהם. אלא מה? בזמן שהוא עשה גדולות ונצורות במזרח, אנשים בסנאט התחילו לקנא ולדאוג. בעיקר זה שהתיש את מיתרידאטס התחיל להתסיס וליצור התנגדויות. כשפומפיוס חוזר, הוא נעדר מרומא כ"כ הרבה זמן שהוא לא יודע מה הולך בחיים הפוליטיים. גם באסיפת העם, אין לו הצלחה.

קיקרו מספר לנו על הנאום הזה שפומפיוס בא ונואם באסיפת העם, ולנאום אין הרבה מחיאות כפיים. הקהל לא מגיב מי יודע מה. עלינו להבין שהגרכחים היו מסוג האנשים שנעמדים מול קהל והקהל מתחשמל. (כמו שלמה ארצי). פומפיוס לא היה כזה, והוא טעה אם בנה על זה שיצליח לו. הוא הלך וארגן משחקים ואירועים ציבוריים שבהם מתאספים כולם, מכספו, ורצה לעשות את משחקי הציד בהם אנשים קוטלים את החיות או ההיפך. הוא הביא פילים, והקהל ריחם על הפילים.. כל מה שעושה פומפיוס לא מצליח. ביאושו, הוא פונה לקרסוס, שיש לו בעיה חריפה בעצמו. קבוצת אנשים חכרה את המסים של אסיה, וכדי לנצח במכרז הם הציעו הצעה לא ריאלית וזכו. כשהגיעו לאסיה, הבינו מהר מאוד שהם הולכים לשקוע בהפסדים נוראיים. הם הלכו לקרסוס שהיה חברם הקרוב של אנשים כבדים ממעמד הפרשים ואמרו לו- שמע, אולי תעביר איזה חוק שיאפשר לנו לגבות פחות מסים כדי שישאר לנו משהו בכיס? קרסוס מנסה לקדם את הענין בצינורות המקובלים ולא מצליח, כי מול מי שזכה במכרז יש הרבה קבוצות שלא זכו וגם להם יש לובי פוליטי. הם יושבים ביחד ומנסים למצוא מועמד שיהיה קונסול כזה שיעביר איזה חוק שהוא רוצה ואיש לא יעמוד לו בדרך. הם מוצאים את גאיוס יוליוס קייסר. הוא אריסטוקרט מהנוביליטאס, פטריקי, שאם נלך אחורה נגיע למלכים של אלבה לונגה, מהם הגיעו רומולוס ורמוס, ואם נלך עוד יותר אחורה, נגיע לוונוס. הוא היה פופולרי ברומא באופן יוצא דופן בקרב נשים וגברים כאחד. וכך נוצר לו , מה שזכה לכינוי הטריומוויראט הראשון. בשטח, אדם בשם ווארו קרא לזה המפלצת בעלת 3 הראשים\הקרניים. שלושת אלה מגיעים להסכם חשאי שהם לא יניחו לדבר לקרות ללא אישורם. בשנת 59', אכן נבחר (כשמאחוריו כל החיילים המשוחררים של פומפיוס שהגיעו בפקודה לאסיפה, וכל הכסף של קראסוס, כי בחירות קונים.) ברוב גדול לקונסולאט קיסר.

הוא צ'יק צ'ק מטפל בבעיות של קראסוס ומגיע להסדר במזרח, ומיישב את החיילים המשוחררים של פומפיוס על אדמות ציבור משובחות, עד כדי כך שאף אחד לא נגע בהן עד עכשיו. ומעכשיו, תהיה רק דרך אחת להשיג עוד אדמות באיטליה לחלק לאנשים שלך- לקחת אותן בכח ממישהו אחר. אין יותר אגר פובליקוס ברומא. לקח לפחות 500 שנה להגיע לזה, וככה צריך לעשות הפרטה- לאט. השלושה מארגנים לעצמם פיקודים צבאיים יוצאי דופן. פומפיוס מקבל מינוי ל5 שנים לאספקת התבואה לרומא. מטרתה לתת לפומפיוס אימפריום, והוא נשאר מחוץ לרומא (עם אימפריום ללא קונסול הוא לא יכול להכנס לרומא) ומנהל את צבאו באמצעות שליחים, לגאטים. למעשה, זה מתחיל כבר בעניין של שודדי הים.. ממשיך את השליחים כי זה מצא חן בעיניו, והיי- למה לשבת בספרד כשאפשר לשבת באיטליה?

גאליה

קייסר מקבל מינוי לחמש שנים בגאליה. אמור לקבל את גאליה שמדרום לאלפים, עמק הפו ואת איליריה- החוף של קרואטיה, החוף המערבי של הים האדריאטי. אבל מי שהיה אמור לקבל את פרובאנס מת בנסיבות פתאומיות, והעדיפו לשלוח אותו לפרובאנס במערב. בעקבות האירוע ההיסטורי הזה יש לנו היום צרפת. לולא המעבר הזה, קייסר במקום לכבוש את מה שנהיה בערבות הימים צרפת היה עולה על יגוסלביה. קראסוס בהמשך רואה את שני חבריו ורוצה גם להיות מצביא גדול עם הצלחה תבאית כבירה. הוא מחליט ללחום בפרתים, שלא עשו לרומא שום דבר. אז לא היה נפט. לאופטימטים בסנאט לוקח זמן להבין שקרתה קטסטרופה מיוחדת וכל נסיונותיהם לעשות משהו כנגד זה נתקלים בחיילי פומפיוס. שנמצאים בעיר ומוודאים שכל מה שהשלישיה רוצה קורה. פומפיוס באיטליה, יושב באיטליה ומנהל את ההצגה, קייסר יושב בצרפת וגורם לה לקרות. וקראסוס הלך לצפון סוריה ועיראק. הבקע הראשון בטריומווירט מתרחש כשיוליה, הבת של יוליוס קייסר ואשת פומפיוס (שמבוגר מקייסר בכמה שנים ונשא לאשה את בו של קייסר), וראו זה פלא- זה היה סיפור אהבה מהסרטים. אלא מה? יום אחד, חוזר פומפיוס הביתה מהעבודה עם דם על הטוגה, כי היו מכות באותו יום. היא, בהריון מתקדם, ראתה אותו מלאה בדם האויבים, נבהלה, נכנסה לצירים מוקדמים, הפילה ומתה. עם העובר. זו הייתה מכה קשה לכולם. קייסר ופומפיוס איבדו את החוליה שחיברה אותם. מכה שניה, קראסוס מבין את מה שיבינו שורה שלמה וארוכה של מצביאים רומים מכאן ואילך- שאת הפרתים אי אפשר לנצח.

איראן ואיטליא

אף שליט רומי לא יכול לנצח את כח המעצמה האיראנית, כל עוד שתיהן קימות. הן התישו זו את זו במשך מאות שנים עד שהחליפות כבשו הכל למען האיסלאם. כשנעלם קראסוס, נשארנו רק עם פומפיוס וקייסר, שבמקום ברית משולשת (דבר חזק, לכל השלושה יש אינטרס לשתף פעולה). כשהם נהיים שניים, יותר קל לעשות להםהפרד ומשול. הסיעה האופטימטית מתיישבת לפומפיוס על הווריד ולא מרפה עד שהוא עובר לצד שלהם. לפחות פומפיוס לא מסתובב עם הנשים של כולם, אז את קייסר הם שונאים יותר. עם תום המינוי, עליו לפזר את צבאו בגאליה (שלהי שנת 50 לפנה"ס), אולטימום לקיסר.. חזור הביתה, פזר את הצבא או ש.. קייסר אומר- אין בעיה, אני אפזר את צבאי, אבל שגם פומפיוס יפזר את צבאו. הוא יודע היטב עד כמה הכתיב הצבא של פומפיוס את הפולטיקה הרומית בעשר השנים האחרונות. הוא רואה את פומפיוס בצד השני, דואג לעצמו ובצדק. הרבה מו"מ פוליטי מכל הכיוונים מתנהל על העניין הזה. בסיפור המורכב הזה, הכל מתנקז להצבעה אחת בסנאט. פשרת קייסר: שניהם יהיו אזרחים פרטיים. הסנאט מאשר את ההצעה של קייסר- 370 מול 22. הבעיה היא שבתוך ה22 האלה נמצאים ראשי הסיעה האופטימטית. פומפיוס מקבל הוראה מהקונסולים לגייס צבא ולהשתמש בצבאו הקיים כדי להציל את המדינה. קייסר מוכרז כאויב העם הרומי. קייסר מקבל את הבשורות על כך שהסנאט החליט ככה..

ובחודש ינואר 49', הקוביה נזרקה (ביטוי של מהמרים), קייסר חוצה את הרוביקון בראש צבאו, חורג מהפרובינקיה ונכנס לאיטליה. זה אסור, ומסמל את העובדה שהוא מקבל את המלחמה. מכאן ואילך, שוקעת המדינה הרומית במלחמת אזרחים שלוקחת 18 שנה- דור שלם. מאבדים את חייהם בשדה הקרב ובחיסולים פוליטיים, ורעב ומחלות וכל מה שמלווה מלחמות טוטאליות- עשרות אלפי אנשים. כשהמדינה הרומית שוב תוציא את הראש מעל המים, לא נשאר דבר מהמערכת הרפובליקנית. כל זאת ועוד בפרק הבא..