חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור עשרים ושניים

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־09:08, 13 במאי 2010 מאת Ronny Reshef (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תש"ע - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע - סיכומי שעור

שיעור עשרים ושניים

הדור האחרון של הרפובליקה הרומית

"הפרינקיפאט של פומפיוס"

מדוע לא מונה דיקטטור כדי להלחם בשודדי הים, שעושה את העבודה שלו והולך הבייתה?

את העיקרון לפיו גומרים הולכים לא העבירו לפיקוד הזה, לכן יש לפומפיוס אפשרות לעשות את מה שהוא עשה. יש נאום של קיקרו שבו הוא תמך בפיקוד המיוחד הזה, ואולי בו, באותיות הקטנות יש דיון מדוע ארכו של הפיקוד שלוש שנים, ולא שנתיים או חמש דוקא...

פומפיוס הופך לכובש המזרח, אבל בדרך הוא דורך על לא-מעט אצבעות בקרב האופטימטים, שמתחילים לטפח אליו איבה ארסית. כך, כשהוא שב לאיטליא ומפזר את צבאו להפתעת כולם, הוא זוכה בתמורה (ולהפתעתו) לקבלת פנים צוננת ביותר. קראסוס, מאידך, לא מצליח לסייע לחבריו חוכרי המיסים שהתחייבו במכרז הרשמי לשלם סכומי-עתק לקופת המדינה, וכעת רצו לחזור בהם ממנו. אחרי ששניים מאנשי פומפיוס הגיעו לקונסולאט אך לא הצליחו להשׂיג כלום, חיפשׂו פומפיוס וקראסוס להריץ לקונסולאט כוכב אמיתי, שיעשׂה בשבילם את העבודה.

הטריומוויראט הראשון

גאיוס יוליוס קייסר הוא לא רק פופולרי ואהוד, אלא גם מאוד מוכשר. כבר בשנת 63', בסיפור של מרד קטילינא, למרות שהוא עוד לא היה פרייטור (רמה פוליטית של דרגא עם אימפריום), דעתו בסנאט הצליחה להסיט את הדיון. קאטו (הנין של קאטו ההוא) ויוליוס היו שניהם צעירים שכבר בלטו.. אחת הסיבות שדווקא שני צעירים כאלה התבלטו בדיון אגב מרד קטילינא זה בגלל שזה היה מין תפו"א לוהט- תיכף חוזר פומפיוס מהמזרח וגם אם קטילינא יצליח לעשות משהו, דורכים עליו. לכן, נתנו לדגי הרקק לשחק, ושני האנשים שמנצלים את הבמה הם אלה שהופכים אח"כ להיות האנשים המובילים. הוא צריך אותם כיוון שהוא רוצה להיות קונסול ולהשיג לעצמו פרובינקיה טובה אח"כ. דיברנו אגב גאיוס גרכחוס על מתי קובעים פרובינקיות לקונסולים או לקונסולים לשעבר. יריביו הרבים מאוד של קייסר (על רקע אישי) רצו לקבוע לו פרובינקיה מצחיקה כזו שהוגדרה בתור הגבעות והיערות של איטליא. קונסול שריף שיסתובב ברחבי איטליא וינקה את הדרכים משודדים וידאג שהדרכים סלולות. וקייסר דווקא היה לו בראש כיבושים רבי תהילה ומלחמות מרחיקות לכת. הסנאט רצה לסנדל אותו עם משהו כזה ולו היו תוכניות אחרות. לא פשוט בכלל להבחר להיות קונסול, חוג בעל השפעה רבה מאוד רצה להכשיל את קייסר, שרצה לדאוג לעצמו לשותפים החזקים ביותר. עלינו לזכור גם שאנחנו מדברים פה על שנים שבהן (לא נכנסו לעובי הקורה) הפוליטיקא אלימה מאוד. והשילוב של חיילי פומפיוס מצד אחד וההון של קראסוס מצד שני הוא שילוב מנצח שקשה לסרב לו. מערכת בריתות פוליטית (amicitia, חברות) היא כלי משחק בסיסי בפוליטיקא הרומית. מה שחסר תקדים פה זה לא שהם שלושה אנשים כה דומיננטים כשהם נכנסים לעניין אלא השליטה הכמעט מוחלטת שהם השיגו ברגע בו הם נכנסו לזירה. ככל הנראה, תוך לא הרבה חודשים, או שבועות, (מתוך כהונה בת שנה), התחיל להתחוור לכולם שפה קרה משהו מיוחד. (אפשר לראות בשצמן את המקורות בפרק הרלוונטי). הכל בדיעבד, תמיד האירועים יכולים להתגלגל אחרת. (ביום א' נציף שוב). מתחילה מלחמת אזרחים שיקח לה 18 שנה עד שתמצה את עצמה.

מלחמת האזרחים

כמובן, כמו כל מלחמה שנמשכת זמן כה רב, יש לה שלבים והתפתחויות. האופן שבו המלחמה הזו מתנהלת זה כמו הישרדות, בתחילה יש הרבה מאוד אנשים, שהם שחקנים מהשורה הראשונה-ראשונה וחצי (אנשים שמסתכלים על המצב ואומרים- וואלה, אם אני אשחק את המשחק הזה נכון, אני אשתלט על העסק). בשנת 49', יש לא מעט כאלה. מה שקורה בתהליכים מהסוג הזה, זה שאנשים של השורה הראשונה ישר משתסים אלו באלו ומתחיל תהליך שחיקה. כי עם כל סיבוב שהולך, הצד המפסיד נעלם. הסיבוב הראשון- קייסר נגד פומפיוס (בשנת 48' הקרב המכריע, קייסר מנצח). מתרוצץ בכל הים התיכון, נלחם במצרים, צפון אפריקה (ליד קרתגו), ובסה"כ עובר חמישה קרבות מאסיביים בחמש שנים באתרים שונים ברחבי הים התיכון. הוא מפיל כמעט את כל המפלגה של פומפיוס וקאטו ונשאר עומד בראש ערימת הזבל. הוא לוקח לעצמו דיקטטורה (בשלב מסוים- לכל החיים) וברומא חוששים שהוא ירצה להיות מלך, לכן הוא נרצח ב15.3.44 (מעניין, אבל לא נכנס לזה). ברגע שנרצח קייסר, בתקופה מסוימת יש כמה שבועות של אי וודאות, שוקלים לעשות חנינה כללית אך הסיעה המחסלת נמלטת מהשטח. מרקוס אנטוניוס היה משתלט על כל העניין אלמלא הגיע הג'וקר בחבילה. גאיוס יוליוס קייסר, בצוואתו, אימץ לבן את הנכד של אחותו ומינה אותו ליורש המרכזי שלו. שמו היה גאיוס אוקטאביוס, וכשאומץ נהיה גאיוס יוליוס קייסר אוטאביאנוס. כך נקרא בשטח (=ספרי המחקר). אוקטאביאנוס בן 19, לומד באפולוניה (אלבניה). זו כשלעצמה נקודה אירונית. כשאתה שייך למשפחה הכי חשובה בעולם המערבי ורוצים לשלוח אותך לקבל את החינוך הכי טוב שיש, שולחים אותך לאלבניה. הוא יושב לו שם באלבניה עם כמה מחבריו הקרובים וחושב מה לעשות. איננו יודעים אם לאוקטביאנוס הייתה אזהרה מראש שהסיפור הזה הולך לקרות, אבל הם מנהלים מועצת מלחמה וההחלטה היא ללכת על כל הקופה. כשמגיע אוקטאביאנוס לרומא מתחיל הסבב השני של מלחמת האזרחים. אחרי קצת תמרונים פוליטיים, כמה קרבות, ושני מנהיגים שמתים- אחד בשדה הקרב והשני באוהל שלו מפצעים לא חמורים בנסיבות מסתוריות, בשנת 43' מקבל אוקטאביאנוס קונסול ויחד עם מרכוס אנטוניוס ולפידוס, שגם היה אחד הגנראלים הוותיקים של קיסר, הם מקימים את הטריומוויראט השני. זה בעצם הטריומוויראט הראשון, כי הם המציאו את השם בהקשר הזה של מלחמות האזרחים, ואנחנו (כבר 200 שנה) במחקר השלכנו את השם אחורה לקומבינה הקודמת. אבל הפעם, ההבדל הוא שהטריומווירט היה משרה רשמית שהעניקה לשלושתם(אוקטאביאנוס, מרכוס אנטוניוס ולפידוס) סמכויות של דיקטטורים, לחמש שנים. ברגע שנגמרו חמש השנים האלה, הם ישר האריכו בעוד חמש שנים, ובפעם השניה, אוקטאביאנוס נשאר על הרגליים והאריך בעוד חמש שנים. מה שבוער להם הוא הצורך בחוקיות. אוקטאביאנוס, שמתחיל לבצר את מעמדו (הוא בחור צעיר אבל לא טיפש) גם בלי קשר לשני הטריומווירים האחרים

Divus Iulius

בראשית שנת 42 דואג אוקטביאנוס להפוך את אביו המאמץ, גאיוס יוליוס קיסר, לאל. לשם כך מנוסחת החלטת סנאט ונחקק חוק באסיפת העם. כאן, הדרך שבה זה קורה היא שאוקטאביאנוס דואג לכך שהסנאט יעביר החלטה כזו ושאסיפת האם תאשר אותו. לנו, כמונותיאיסטים זה נשמע בדיחה אבל בתפיסה הרומית אם יצא חוק כזה, אז ככה זה. אפילו אם המציאות הפוליטית ומאזני הכח התרחקו מזמן מאסיפת העם, עדיין בלי אישור רשמי שלה שום דבר לא יזוז. יש כבוד לזה. לפי אותו הגיון, זה שיוליוס קייסר בצוואתו אימץ את אוקטאביאנוס, כולם קוראים לו גאיוס קייסר. עצם העובדה שהצוואה מספיקה כדי להפכו לבן, משקפת כבוד אדיר לחוק. הנקודה החשובה לנו בסיפור הזה זה פחות שיוליוס קייסר הופך לאל ויותר שאוטאביאנוס נהיה בן של אל, כי יוליוס קייסר כבר מת. לא משנה לו כלום. לאוקטאביאנוס זה משנה, הוא חותם במכתבים כגאיוס יוליוס קייסר בן האלוהים.


הרוצחים באותה שנה (42') של קייסר מחוסלים ביוון. ואחרי זה, מוצאים את עצמם שלושת הטריומווירים בראש הגבעה , וכמובן הם מתנפלים אחד על השני. בסופו של דבר, מוצאים את עצמם אוקטאביאנוס שיושב באיטליא ומפקד על כל המערב (צפון אפריקה, גאליה, ספרד ואיטליא), מרכוס אנטוניוס, שהמטה שלו בכלל יושב באלכסנדריא שבמצרים, שהיא לא חלק מהאימפריה הרומית אלא תחת שליטת קליאופטרה, עם האף. קליאופטרה הייתה אשה מרשימה מאוד, התאהבו בה יוליוס קייסר האב ומרכוס אנטוניוס, ובשלב זה, המלחמה מקבלת נופך של מזרח מול מערב, רומא מול מצרים. מסתובבות אפילו שמועות (נכונות או לא) באיטליא, שאם ינצח מרכוס אנטוניוס, הוא יעביר את בירת האימפריה מרומא לאלכסנדריה.


קרב אקטיום ותוצאותיו

לאחר הנצחון המהדהד (של אגריפא) ב-2 ספטמבר 31 נשאר אוקטביאנוס שליט יחיד בים התיכון.

צפון מערב פלופונז, יוון של ימינו. 2.9.31- הקרב, באופן מאוד לא רומאי הוא קרב ימי, ואין בו אפילו הרבה מאוד אבידות. הוא מסתיים בנצחון כביר של הצד של אוקטאביאנוס, כמעט בלי אבידות. הנצחון למעשה הוא של אגריפה, חבר נעורים של אוקטאביאנוס שילווה אותו עד שימות. העניין החשוב הוא שאחרי הקרב מסתיים המשחק הזה. נשארנו עם אדם אחד שהוא שליט על הים התיכון, דבר שלא היה עד אז, לא היה מאז, ועם קצת מזל גם לא יהיה. להבדיל מהישרדות, שפה נגמר המשחק ומתחיל משהו אחר לגמרי, השאלה הגדולה שעומדת בפני אוקטאביאנוס היא- אוקיי, ניצחתי במלחמת האזרחים, מה עושים עכשיו? זו אחת מהנקודות האלה בה נגמר הסרט. • פיזור הצבא (ללא תשלום) מחשש למרידות אוקטאביאנוס מתחיל לפזר את הצבא, והסיבה היא שאין לו יותר מה לעשות עם הצבא, וצבא שלא מועסק בפעילות מבצעית הוא מקור לבעיות, קל וחומר צבא שב18 השנים האחרונות היה עסוק במלחמת אזרחים. לגיונות על לגיונות שעומדים בלא מעש זה מזמין גנראל שיחליט שהוא ממשיך את המשחק. כרגע- משוחררים בלי תשלום. • חזרה לאיטליא להרגיע הרוחות צ'יק צ'ק הוא חוזר לאיטליא להרגיא את הרוחות. לאוקטאביאנוס ברור שלב המשחק הוא באיטליא, ומי שרוצה להחזיק בים התיכון חייב קודם כל להחזיק את איטליא כמו שצריך, לכן הוא מגיע לשם להיות בשטח. יבוא יום ובו מרכז האימפריה ינדוד לביזנטיום. • קיץ 30: יורד למצרים – הורדוס (800 טלנטים) – אנטוניוס וקלאופטרה מתאבדים. בקיץ 30', ממהר אוקטאביאנוס ויורד למצרים, כי אנטוניוס וקליאופטרה עוד שם, וצריך לטפל בהם. בדרך, הוא פוגש בהורדוס, מי שיהיה מלך יהודה, אוסף ממנו 800 טלנטים (אוקיאנוס של כסף, מספיק לכלכל צבא 4 שנים). הסיבה לשמה היה אוקטאביאנוס שליט כה מוצלח, היא שהוא ידע לגייס לצדו את החברים הנאמנים ביותר, והניח להם מספיק מקום לצדו כדי שהם לא יתנפלו עליו. הוא השאיר לאנשים שלידו המון מקום גם להם להבליט את החזה. ברגע שמגיע אוקטאביאנוס לשטח, אנטוניוס וקליאופטרה מתאבדים, כי הם מבינים שהמשחק נגמר. אולי מישהו עזר להם לקרות, אבל זה לא משנה. • מצרים הופכת לנחלה פרטית של אוקטביאנוס – laographia – איסור כניסה מצרים הופכת להיות לא פרובינקיה רגילה (מה שקרה עד עכשיו), אלא רכוש פרטי של אוקטאביאנוס. זו רמה אחרת לגמרי של הפרטה, מתחילת הסמסטר יש לנו אדמות ציבור שאנחנו מנסים להפריט. פה, משהו שהיה אמור להיות פרובינקיה של העם הרומי לא מגיע בכלל להיות נחלה ציבורית אלא נהיה רכושו הפרטי של אוקטאביאנוס. מצרים שלפני סכר אסואן- עם נילוס כמו שצריך. ההישג הגדול של הסובייטים הוא שהם שלחו אנשים לחלל. ההישג השני הכי גדול שלהם זה שהם הרגו את הנהר הגדול בעולם. (הנילוס). כל הארץ העשירה הזו נהיית נחלה פרטית. לאו גרפייה- רישום עם. כמו קנסוס, למטרות גביית מסים. מיד עוברת תקנה, שלסנאטורים אסור להכנס למצרים. כדי שלא יקרה, חס וחלילה, מקרה בו מישהו שהוא מהנוביליטאס, בכיר מספיק בסולם הדרגות, ישתלט על מצרים ויהופכה לבסיס למלחמה נגד רומא. • לסנאטורים – פראיפקטוס פרש – מתנות לכל חייל במקום זה, ממונה פרייפקטוס, שהוא ממעמד הפרשים. מעמד הפרשים לפתע מוציא מתוכו נציבים, לפרובינקיה החשובה ביותר. וכמובן, באלכסנדריא יש ארמונות על ארמונות ובכל ארמון יש מרתפים על מרתפים ובכל מרתף יש ארגזים על ארגזים מלאים כסף שמלכי תלמי צברו. מכל הכסף המזומן, יש לחלק מזומנים לחילים שמחכים לכסף. • יכולתו של הפרינקס לממן מכיסו כמעט כל דבר

אחרי כיבוש מצרים והפיכתה לנחלה פרטית, אוקטאביאנוס לא תלוי באף אחד.


ממלחמה לאזרחות

דה-מיליטריזציא

• הצבא מצומצם מ-75 ל-28 לגיונות. יש צורך במענקי שחרור (מאריוס) בסוף מלחמת האזרחים, עומד הצבא הרומי על 75 לגיונות. לא כולם מלאים (5000 אנשים). לאחר התייעצות עם חבריו הקרובים ביותר, הגיע אוגוסטוס למסקנה שמספיקים 28 לגיונות. זה צמצום של בערך 1:2. עדיין, זה דבר מטורף. ולא מדובר פה על צה"ל, שאפשר לקצץ 1:10 וחיש מהר הוא יתחיל לתפקד הרבה יותר טוב. אבל פה, מדובר בלוחמים. o קולוניזציא בכל רחבי הים התיכון (בעקבות גאיוס גראקכוס) o מאדמות מוחרמות

. אבל עוד מימי מאריוס, התקבע המנהג שחייל שמשתחרר מקבל מענק שחרור גדול ונאה. המצב הרגיל היה חלקת אדמה, אבל כמעט ואין חלקות אדמה באיטליא. בינתיים, היו החרמות אדמות, הטריומווירט השני עשה שורה של רשימות שחורות שהיו גורמות לסולא להחוויר מבושה, אבל עדיין, באיטליא לא היה מספיק, ואוקטאביאנוס התחיל ליישב אנשים מחוץ לאיטליא, בעקבותיו של גאיוס גרכחוס (במודע או לא במודע). בקרתגו נוסדת קולוניה גדולה. באזורינו, אוגוסטוס מייסד קולוניה בבירות עם 5000-6000 איש, ותוך כמה דורות, בקולוניא הזו נמצא את ביה"ס למשפטים הטוב ביותר התיכון. עד היום, זו הבירה. • אך בעיקר מהון מצרים בעיקר, האדמות האלה משולמות (איך משיגים אותן? לוקחים בכוח, מה שיוצר תסיסה, או באמצעות הכסף שנלקח ממצרים, בעזרתו קונים או מפצים תמורתן). • אפשרות חלופית - מענקי שחרור במזומן חלק מהאנשים מקבלים מענק שחרור ביד. לחלק מהאנשים לא התחשק ללכת לחור באסיה לעבד את האדמה אלא לפתוח טברנה בדרך לפורום.


מדיניות כלכלית

• ויתור על פיגורים במס; ריסון הריבית 18 שנה של מלחמת אזרחים אכזרית מספיקה כדי להחריב כל כלכלה. את מהמשימות שעומדות כעת בפני אוקטאביאנוס היא לשקם את הכלכלה. הדבר הראשון שהוא עושה זה לבטל את הפיגורים במס. כל מי שלא יכל לשלם, ונקלע לפיגורים ולריביות.. הוא מבצע שמיטת חובות לא מוחלטת אבל מאוד נרחבת. • הגדלה קיצונית של חלוקת התבואה (גאיוס גראקכוס) . ריסון הריבית- הריבית על הלוואות גדלה, כי רוב האנשים לא רצו לקחת את הסיכון שהמלווה יקים צבא, ובכלל לא רוצים שהכסף שלהם יסתובב בשטח, אלא קוברים אותו בכד 5 מטר מתחת לבלטות. • עבודות תשתית בקנה מידה נרחב מגדיל באופן קיצוני את חלוקת התבואה, וכדי להמריץ את המשק, הוא מתחיל ולמעשה לא יסיים לאורך ימי כהונתו הארוכים ביותר עבודות תשתית ובניה-דרכים, מקדשים, עבודות יזומות שיצרו כסף נזיל. קבלן יכל לחשוב כמה שנים קדימה, עד שנגמרת עבודת בניית המקדש שלקחת על עצמך. הקבלן משלם לפועלים, ומביא חומרי גלם. כל האנשים שעוסקים בכל העבודות האלה צריכים לאכול משהו, ויש להם כסף ללכת למסעדות. כל הכלכלה מתאוששת . מי שעבד בחציבת שיש, הקופון שלו היה קטן יותר ממי שניהל את המבצע (ברור). אבל בכ"ז, יש לנו מין נס כלכלי כזה, שלא קורה מהיום למחר. דור שלם שמתחזק את הנס הכלכלי הזה

תעמולה ופוליטיקא

ב-1.1.29 נסגרים שערי מקדש יאנוס (האל של ינואר, אל הסף עם שני הפרצופים). שהיו פתוחים כל עוד רומא הייתה שרויה במלחמה. לפי המסורת הרומית, מאז ייסוד העיר בימי רומולוס עד אוגוסטוס, נסגרו השערים פעמים. אוקטאביאנוס סוגר את השערים, וזה לא שלא היו מלחמות. הוא הוסיף במלחמות כיבוש יותר מכמעט כל אחד לפניו או אחריו. אבל יש שלום, וכאן נטבע מונח- פקס רומאנה, השלום הרומאי. כשנסתכל על ההיסטוריה הרומית דרך המשקפיים הצבאיים, זה כמעט אוקסימורון, שלום רומי. סתירה לנתון. על הים התיכון לא יהיו מלחמות למשך 100 שנים, דבר שספק אם היה אי פעם קודם או אח"כ. • אוגוסטוס קונסול יחד עם אגריפא, אבל הוא גם טריומויר. באופן רשמי, אוגוסטוס הוא קונסול כרגע והוא עדיין טריומוויר, בקדנציה השלישית, אבל הוא מתחיל לנכס לעצמו כל מני סמכויות אחרות. עוד בשנת 36 לפנה"ס הוא לוקח לעצמו את הקדושה הטריבונית. כל מי שפוגע בגוף הטריבון, דמו מותר. • סמכויות טריבוניות: o עוד בשנת 36: tribunicia sancrosanctitas o משנת 30: ius auxilii הסמכות הטריבונית להגן על כל אזרח שפקידים מתעמרים בו. • סמכות למנות פטריקים חדשים , כי יש כ"כ מעט מהם ויש סכנה שהעסק יגמר. • censoria potestas o צמצום הסנאט מ-1000 ל-600 כלומר זורק החוצה את כל מי שלא מוצא חן בעיניו. הסנאט התנפח מאוד, כי במלחמת האזרחים כל מי שרצה לשחד מישהו מיד צרף אותו לסנאט. ואוקטאביאנוס מעיף כמות גדולה מהם הביתה, וכל מי שנשאר יודע בזכות מי הוא נשאר. o אוקטביאנוס princes senatus כלומר, ראשון הסנאט (מקביל ליו"ר הכנסת) o עורך קנסוס אחרי תקופה ארוכה של חשׂך. מתברר שלרומא יש כ4 מליון אזרחים, לא כולל נשים, עבדים, גרים. ניתן להניח שאוכלוסיית איטליא בשלב הזה משמעותית מעל 10 מליון איש • 28: תום ההארכה השניה של הסמכות הטריומוירית ואוקטאביאנוס ניצב בפני בעיה: הוא אומר לעצמו- יצרנו את הטריומווירט לצורך מלחמת האזרחים. אם אשאיר אותה, זה נראה שאנחנו עדין במלחמה ואני רוצה לשדר שלום. מצד שני, זו משרה פנטסטית, אז האם לשדר עסקים כרגיל או לשמור את העצמה הזו ביד?


ההסדר של שנת 27

בישיבת סנאט חגיגית ב-13 ינואר 27 מתפטר אוקטביאנוס מהטריומוויראט. • ממשיך להיות קונסול הוא ממשיך להיות קונסול ויש לא את כל הסמכויות שהוא צריך כדי לנהל את המדינה. הוא יו"ר הסנאט- הפרינקפס סנאטוס. גם קונסול וגם שולט בסנאט, וגם, הוא משנה את שמו לאוגוסטוס, הנעלה. • (תרגום לא מוצלח, לא מעביר את מלוא המשמעויות.) • אוגוסטוס: Augustus, auctoritas, princpes

נקשר את המונח אוגוסטוס למונח אוקטוריטאס, שהיא ההפך מפוטסטאס (הסמכות החוקית לעשות משהו, לטריבון יש פוטסטאס לכנס אסיפת עם ולקונסול- להכריז על גיוס. מה שיש במסגרת התפקיד). אוקטוריטאס זה המצב שבו אתה אומר לאנשים שצריכים לעשות משהו, והם הולכים ועושים כי אתה אמרת לו, לא בגלל שיש לך איזו סמכות. הקשר בין המילים היא שבערוב ימיו כתב אוגוסטוס- דוח מפעלותיו של האוגוסטוס האלוהי, והעמיד את זה ככתובת מרכזית בכל האימפריה. אחת הכתובות נשתמרה באנקרה, תורכיה- נקודת יישוב לא מרכזית וחשובה. שם, עושה אוגוסטוס צימעס מעניין האוקטוריטאס ומדבר על התפטרותו ומכריז על כך שהוא מושל מאותו רגע באמצעות האוקטוריטאס שלו בלבד. כן, כשאתה מפקד הצבא, האיש הכי עשיר וכו'..קל לרמוז לאנשים מה לעשות.

• אחיינו מרקלוס בן ה-18 מקבל מראש הנחה של 10 שנים בבחירה לקונסולאט.

27-23: קונסול כל שנה. תחילה בספרד, אח"כ חזרה לרומא ומחלה.

קונסול כל שנה. גם זה סוג של בעיה, שיש לה כל מני היבטים.

הבעיה המרכזית היא שבכל פעם שאוגוסטוס קונסול, מישהו אחר לא יכול להיות. הוא סותם אחד מהקונסולאטים כל שנה. ופוליטיקאים רומיים, אין שום דבר בעולם שהם רוצים יותר מלהיות קונסול. הוא יוצר סיבה לטינה נגדו. (פישוט העניין). ההחלטה לשנות משהו מגיעה, הוא מבלה את תחילת הזמן הזה בספרד, לא מצליח להשתלט עליהן (אגריפה ישתלט עליהן) הוא נהיה חולה ולרגע חושבים שהוא הולך למות. הוא מוריד את הטבעת באחד מרגעיו הקשים במיטה ונותן אותה לאגריפה, יד ימינו. אחד הרגעים שהיה יכול להיות קריטי בהיסטוריה אבל לא הפך להיות קריטי. החלים מהמחלה, בזכות רופאו מוסא (לא חשוב מאיזו עדה) שהמליץ לו על טיפול של אמבטיות קרות. הוא מתאושש, ואומר- אוקיי, עכשיו, יחד עם ההתאוששות מהמחלה, זו הזדמנות טובה לעשות ארגון מחדש של המערכת הפוליטית וסוף סוף להשתיתה על יסודות איתנים.

פה בא לקיצו סיפורנו,כמעט.


ההסדר של שנת 23

עם החלמתו, מוותר אוגוסטוס על הקונסולאט, ומקבל במקומו: • tribunicia potestas מלאה, כולל כנוס אסיפת עם וסנאט (טיבריוס גראקכוס) ברגע בו הוא מתאושש, הוא מתפטר מהקונסולאט, ומאותו רגע עד סוף ימיו (14 לספירה, עוד הרבה זמן) הוא יכהן פה ושם כקונסול אבל רק בשנים מיוחדות, כשאחד מהצעירים של המשפחה נהיה קונסול בעצמו, אוגוסטוס נהיה קונסול איתו. מעכשיו, הוא פותח את הקונסולאט ומפסיק לחסום את צוואר הבקבוק הזה. במקום, הוא מקבל עכשיו את כל חבילת הטריבוניקיא פוטסטאס. כולל היכולת לכנס את הסנאט, ואסיפות עם, ולהציע חוקים. הוא וויתר על הקונסולט, קונסול יכול לכנס את הסנאט, אסיפות עם ולהציע חוקים. הוא איבד במאזן הזה רק את כינוס אסיפת הקנטוריות, שלא מעבירים בה חוקים כבר מאז חוקי ליקיניו סקסטוס. כאן, שוב, הוא ממשיך דרכם של הגרכחים. • במקביל, מקבל Imperium proconsulare maius (פומפיוס). טיבריוס גרכחוס היה האיש הראשון שהפך את הטריבונט למכשיר מהשורה הראשונה. אוגוסטוס למד לקח ומבין שמי שמחזיק את הסמכות הטריבונית לא צריך להיות קונסול ברומא. מה שיש לקונסול ואין לטריבון זה אימפריום. כדי לחפות על זה, הוא בצניעותו כי רבה, דאג לכך שיתנו לו איפריום פרו קונסולרא מאיוס, כלומר אימפריום על תקן קונסול, אבל גדול יותר. בדיוק כמו שקיבל פומפיוס קודם לכן. בעצם, אוגוסטוס הוא תלמידה הגדול של ההיסטוריה הרומית. הוא למד מכולם את את השטיקים, ואסף, איחד ושילב אותם במסכת הפוליטית שהוא יוצר. כלומר, מה קורה עכשיו? כשהוא בעיר, יש לו כל הסמכויות של טריבון והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה (כולל וטו). מחוץ לרומא, הוא המפקד העליון של כל הצבאות הרומיים באשר הם. בנוסף,הוא האדם הכי עשיר בעולם שכל מצרים מזרימה לו כסף לכיס ואלה שלוש הרגליים שעליהם נשען המשטר המלוכני\מלוכני לכאורה שהוא מייסד, משטר הפרינקיפאט. כיף ללמוד לטינית.

22: משבר החיטה וה-Cura annonae שנה אחרי ההתפטרות, מיד אחרי כן, פורץ ברומא משבר תבואה איום ונורא, מחסור חמור מאוד בתבואה בשוק. אנשים מגיעים לאי נוחות ולרעב. ברחובות העיר רומא מתחילה תסיסה קשה מאוד, והם צובאים על ארמונו של אוגוסטוס ודורשים ממנו לקבל את הקונסולאט תיכף ומיד ולפתור את בעית התבואה. זו נקודה שיש מי שחושב עליה יותר ויותר במהלך הסמסטר.. לפעמים,יש לכל מני סמלים חשיבות שלנו קצת קשה להתחבר אליה. למשל כאן, למה הם חושבים שבזה שהוא יהיה קונסול כל העניין יתפטר? עובדה שזו הדרישה. הוא יוצא אל הקהל, ואומר- תשמעו, אני לא רוצה להיות יותר קונסול, זה כבד לי, עול המדינה על כתפיי, אבל אני מוכן לקבל מינוי מיוחד להיות הדואג לתבואה. אוקיי, עברה הצעת חוק רשמית שנתנה לו את הדאגה לתבואה, הוא הקליק באצבעותיו ונגמר המשבר תוך יומיים- הוא פשוט פותח את המחסנים. זה בדיוק התרגיל של יוסף במצרים, לאגור את המלאי כשהוא קיים וכל האחרים מכלים אותו, וכשמגיעה שעת משבר, אתה היחיד שיש לו. זה כתוב בפרשת מקץ(כנראה) בספר בראשית- כך השתעבדה מצרים. האפקט שיוצר אוגוסטוס, בו מספיק שיפנו אליו והכל יסתדר, זה מה שהוא רצה. הוא לא רצה להיות קונסול.

ומה נותר כדי לחתום את התבנית המלוכנית? ירושה. הרמז הוא באחיינו מרקלוס, שמת ולא זוכה לשום דבר. מאבקי הירושה האכזריים, או סיפור הירושה של מי יבוא אחרי אוגוסטוס הניב את הרומן ההיסטורי הגדול של כל השנים, אני קלאודיוס. (מומלץ). הדרך לסמן מישהו כיורש היא אם הוא צעיר, הפטורים האלה, כדי להגדיל את המעגל. סימון של מישהו כיורש חוזר לטריבוניקיה פוטסטאס ואימפריום פרוקונסולאר מאיוס. אגריפה מת בגיל צעיר ואוגוסטוס סחב עד 78-79 למרות שתמיד נראה חיוור וחלוש. שתי הסמכויות האלה תוענקנה אח"כ גם לטיבריוס, וזה הסמל ליורש. כשימות אוגוסטוס, בזמן הקצר שיעבור מהרגע בו הוא מת ועד לרגע שבו ההודעה תצא, (חודש, חודש ומשהו לכל היותר), טיבריוס כבר השתלט על כל הצבא ואוצר המדינה, והמעבר עובר חלק לחלוטין. ביום א', לעבור על השאלות ואם ישאר זמן, נדבר על לקחים מהקורס הזה .