חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור שבעה עשר

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־08:51, 13 במאי 2010 מאת Ronny Reshef (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תש"ע - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע - סיכומי שעור

שיעור שבעה עשר

ריבוי מקורות או העתקה?


כשיש לנו ריבוי מקורות, הדבר הראשון שאנחנו רוצים לעשות זה לוודא שבאמת יש ריבוי מקורות ולא העתקה או שחזור של אותו חומר בשני מקומות שונים. יכול להיות שמקור א' העתיק ממקור ב', או ששניהם העתיקו ממקור ג'. זה נותן לנו את אותה התוצאה בדיוק. אם יש הבדלים מהותיים בין שני מקורות או יותר, אז אנחנו מניחים שמדובר בשני מקורות שהם עצמאיים זה מזה. כמובן, גם זה לא מחוייב המציאות. זו לא הוכחה מתמטית. מעט מאוד דברים בהיסטוריה עתיקה, אפשר להגיע להוכחה מתמטית. יכול להיות שאחד המקורות הלך ושינה עובדות.


ההוכחה הטובה ביותר במתמטיקה היא זו שיש לה פחות שלבים. כל שלב הוא מקום שבו אפשר לטעות. אם יש לנו שני מקורות, נבחר את החסכוני יותר. אם אנחנו רוצים ללמוד על אפיאנוס, נפנה לוויקיפדיה האנגלית, שבו הערך הוא יותר מפורט, עם יותר נפח, מאשר הערך בעברית. אפיאן כותב 300 שנה אחרי האחים הגרכחים.


ולכן, הוא מקור משני לפחות, אולי אפילו שלישוני. אבל הוא עדין מקור עתיק, ופעמים רבות בהיסטוריה עתיקה אין מקורות ראשוניים. עלינו לקחת את המרחק הזה בין הטקסט לבין המאורעות בחשבון. אם נשווה בין אפיאנוס לפלוטרכוס, נאמר שבגלל שאפיאנוס חי ופועל דור או שניים אחרי פלוטרכוס, כנראה שהוא הושפע מפלוטרכוס. פלוטרכוס ח': כל מני אנשים, שרוצים לדרבן את טיבריוס לעשות משהו, הולכים וכותבים גרפיטי. סביר להניח שמישהו שגר קרוב לרומא כתב את הגרפיטי.


מאוד יכול להיות, שמדובר כאן באנשים שטיבריוס גרכחוס עצמו שכר\שכנע כדי שלכל המהלך הזה יהיה אופי ציבורי. יכול להיות גם שמישהו שהוא נגד הענין רוצה להכפיש את טיבריוס, ולכן הוא שולח אנשים לעשות גרפיטי. אם נמצא את עצמינו בהקשר שבו נדרש דיון בגרפיטי, נצטמצם לאופציות ההגיוניות יותר (לא חייזרים), נחשוב מה בעינינו סביר יותר ולמה, ונסכם בכך שאי אפשר לדעת. המדע מתקיים באמצעות מחלוקות. "העם" (פלוטרכוס ח', לקראת הסוף) – מי זה בכלל העם? הרי אפילו אם נלך על האפשרות שאלה אשכרה אנשים מהשטח שקלטו את טיבריוס גרכחוס ורצו לעודד אותו, הפרשנות המינימליסטית ביותר, עדיין אנחנו צריכים לשאול מי זה העם. לא כל חבר האזרחים הרומי הלך לכתוב גרפיטי ב3 בבוקר. לפחות אנו יודעים שהרושם שהתקבל הוא שיש פה פעולה עממית, ספונטנית, אוטנטית. זה הרושם שפלוטרכוס קיבל וכנראה התכוונו ליצור בשטח. משפט תמים לכאורה זה יוצר לנו דיון שלם.

תמיד לחשוד, dubitu ergo sum

לא לקחת כמובן מאליו דברים כאלה ולא להאמין לפלוטרכוס, אלא לקרוא קריאה ביקורתית ולנסות להבין את העובדות. אם כבר אחד מהטקסטים הולך באופן ממש מובהק עם טיבריוס גרכחוס, זה דווקא אפיאנוס. ענין של יחס הוא אמנם דבר מפתה לדבר עליו, אבל הוא מאוד בעייתי. ננסה להתמקד בדברים פחות סובייקטיבים משאלת היחס.

אפיאנוס ופלוטרך


משהו דומיננטי מאוד אצל אפיאנוס שאין לנו כמעט בכלל בפלוטרך: איזה פרט עובדתי זהה בין שתי הגרסאות בקשר לחוק האדמות? אדמת ציבור, 500 יוגרה. כבר אנחנו מקבלים כיוון לזה שמדובר פה על אותו הדבר. אצל אפיאנוס יש יותר מידע על כמות ראשי הבקר או החיות הקטנות יותר שאפשר להחזיק. זה משהו אצל אפיאנוס שלא הופיע אצל פלוטרכוס. מכך אפשר ללמוד שבנקודה הזו, אפיאנוס המאוחר יותר מכיל פרטים עובדתיים שלא הופיעו אצל פלוטרכוס, כלומר יש לו איזה מקור אחר שהוא לא פלוטרכוס. זה עוזר לנו ללמוד על עצמאיות המקורות אחד מהשני.יכול להיות גם מצב שבו שניהם הביאו את המידע שלהם מאותו מקור ופלוטרכוס לא ראה צורך להזכיר את הפרט הזה, ואפיאנוס כן. פלוטרכוס מספר לנו באופן ישיר שטיבריוס הציע לאוקטביוס כסף, ואצל אפיאנוס זה לא מופיע. בפרק 12 של אפיאנוס מסופר על התהליך של הדחת אפיאנוס וזה לא מצוין. זה הבדל עובדתי ברור בין שתי הגירסאות. ממה שאנחנו יודעים על שני הסופרים האלה, איך נוכל להסביר את ההבדל הזה הסבר קצר וחסכוני לאור מה שכבר ידוע לנו על שני המחברים האלה? פלוטרכוס מתענין בפן האישי של הסיפור, אפיאנוס כותב היסטוריה שמתחילה פה ותגמר עם אוגוסטוס. (החלק הזה, של מלחמות האזרחים). זו רק ההקדמה של ההקדמה. הביוגרפיה שכותב פלוטרכוס מוקדשת כולה לחיי האדם הזה, ואילו אפיאנוס מציג פרט אחד מתוך סיפור שנמשך 100 שנה, ורק בהתחלה..


נושא קריטי להבנת הבעיה שיש לנו: בעלות הברית האיטלקיות. אצל פלוטרכוס, הזווית האיטלקית כמעט ולא קיימת. כשנבוא לבדוק את המקורות שלנו, אנחנו צריכים להביא בחשבון את האג'נדה הסיפורית. עלינו להבין מהי הסוגה שכל אחד מהטקסטים שייך אליה ולהביא את זה בחשבון במידת הצורך. יש לנו כאן תשובה\התייחסות לדברים שהתמיהו אותנו בשבוע שעבר. אפיאן פרק 7. אנו נכנסים למגננה, כי הקולוניזציה היא אחרי חוקי ליקיניו סקסטיאן. השאלה שעלתה בשבוע שעבר, מאיפה מגיע הנוהל המוזר של להקצות אדמת ציבור, מקבלת פה תשובה חלקית. מאז שמתחילה המהפכה החקלאית, טריוויאלי שאדמה שייכת למישהו. גם מתוך מהלך האירועים פה, ניתן לראות שבעלות פרטית על האדמה היא הדבר הטבעיף ומנסים לארגן פה שיטה של אדמות ציבור ששייכות למדינה בשותף, והיא לא מצליחה מלכתחילה וגם אחרי חוקי ליקיניו סקטיוס. היא תמיד חזרה לבעלות חלקית, כי זה מה שקורה לאדמה בעולם של חקלאות.

הזורעים ברינה.. ונקסום


פרק 10- טענות האנשים: אפיאנוס מספר לנו שיש לנו אדמה, קיבלנו אותה.. כשנהייתה אדמת ציבור, פירות העבודה שהושקעה באדמה לפני הכיבוש נחרבו, זו היתה אדמה שהיה צריך להשקיע בה עבודה כדי שהיא תיתן משהו. החבר'ה האלה השקיעו בה, כעת יש בה תבואה ובוסתנים. לחלקם יש בתים עליה, הם השקיעו באדמה הזו. אם היא הייתה נשארת אדמת בור, שרועים עליה פרות, אז לא הושקעו בה מאמצים. אבל אדמה שהיתה שוממה ויש בה בוסתנים ובתים, מי יפצה על ההשקעה? הטענה הזו היא מוצדקת. חלק מהרפורמה של טיבריוס גרכחוס כוללת מערך פיצויים.


חזרה לפרק 7: האלטרנטיבה לעיבוד באמצעות עבדים היא נקסום. הנקסום בוטל, ולפיו החובות כלפי מי שמעבד את האדמה הן להשאיר לו מספיק מהפירות כדי שהוא יוכל לשרוד. המחויבות שלך כלפי רכושך, עבד CHATTEL, היא קודם כל לקנות אותם- השקעה כספית. צריך להאכיל אותם, לשים להם גג מעל הראש. לשמור את העבד בחיים ובמצב מתפקד, אחרת מפסידים את הכסף שהושקע. קאטו הזקן כתב מדריך לחקלאי איך למקסם ממנו את הרווח, ולמכור אותו כשהתפוקה שלו מתחילה לרדת אבל עדיין טובה. את הנקסום לא צריך להאכיל, להלביש, לא משלמים עליו. הקטע הקריטי שנאמר, הוא שעבד לא הולך לצבא. כל הפרק הזה, כולו נגוע באנכרוניזם, כיוון ש(קורנל דיבר על זה) עבדות CHATTEL לא הייתה מרכיב חשוב בכלכלה הרומית כל עוד היה קיים הנקסום. פרק 7 הוא סיפור אנכרוניסטי, מביא מציאות מאוחרת ומשליך אותה על תקופה מוקדמת.

כדאי ללמוד לטינית.