חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור שישה עשר

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תש"ע - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע - סיכומי שעור

שיעור שישה עשר

השאלה הראשונה נובעת מהקפיצה שלפני 230 - הפשרה ההיסטורית,שביטלה את המחלוקת הפטריקית פלבאית,והציעה פתרון גורף לבעית האדמות (367 לפנה"ס). אם מאתיים ומשהו שנה הענינים האלה לא צפו אל לפני השטח, למה הם כן צפים אל פני השטח דווקא בזמנו של טיבריוס גרכחוס? הכריזמטיות ויכולת הנאימה של טיבריוס הם מאפיינים שעוזרים להבנת הסיפור.

כריזמה- חסד האל. מתנת האל שמאפשרת להם לסחוף אחריהם אחרים ולשכנע בקלות. ההנחה שאם מישהו יצירתי באופן כלשהו, יש לו מוזה (יש 9, כל אחת אחראית על תחום אחר של עולם האומנות, כמו דיבוק שמוציא מתוכנו את מה שהוא רוצה וממשיך הלאה). מה קורה במחצית השניה של המאה השניה לפנה"ס, שבעית הקרקעות שנרגעה בסוף המאה הרביעית מתפרצת פתאום?

תיקון השאלה: מדוע פרץ המשבר האגרארי (משבר האדמות) דווקא בימיו של טיבריוס גרכחוס? 60 שנה בדיוק אחרי הסקנדל הגדול של טיבריוס גרכחוס, יתפרץ מרד עבדים.

ספרטקוס היה נסיך שיש לו את ההכשרה הבסיסית המנטאלית להיות מנהיג של אנשים.

בדרך כלל, מהפכות סוציאליות, גם אם החיילים בשטח הם מהמעמדות הנמוכים, מי שלפחות מתחיל את העסק הוא תמיד מישהו מהאליטות. אחרי שמהפכה מתחילה להתגלגל (כמו המהפכה הצרפתית), אחרי כמה שנים של מהפכה גם אנשים שבאים מבחוץ יכולים להכנס לתהליך, אבל האליטה התחילה אותה. זה נוגד את ההגיון המרכסיסטי, אבל הוא לא קשור פה למציאות.

אדם שנמצא במלחמת קיום מתמדת – אין לו זמן לחולל מהפכות.

היום יש וועדי עובדים, דבר שלא היה כה פופולרי מהעליה השלישית. ההסבר הזה מסביר איך מישהו שמגיע מהאליטה של האליטה, כמו טיבריוס, הולך להלחם את מלחמתם של מעוטי היכולת.

הרפורמה האגררית שלו התבצעה בסופו של דבר, אם הוא לא היה נרצח, היה זוכה בקליינטרה. כל 20000 האנשים שהציל הם אסירי תודה לו. קל וחומר, אם היה מחלק נחלות אדמה למעוטי יכולת.  

פרק ט': דמגוגיה- דמוס עם פדגוגיה- ילד +חינוך\הובלה ביד הפדגוג הוא עבד שתפקידו לחנך את הילדים ולהובילם ביד.

דמגוגיה זה בדיוק אותו הדבר, רק לעם. מי שמדריך, מוביל או מחנך את העם. למה דמגוג זו מילה שאנו אוטומטית חושבים עליה באופן שלילי? מילים הם רק תיבה של אותיות. למה בכל פעם ששומעים את זה, זה היה במשמעות שלילית? האם טיבריוס גרכחוס הביא קבלות? חופשי. הוא נרצח, אבל הוועדה לחלוקת אדמות שהוא ייסד, המשיכה לחלק אדמות כמעט 20 שנה אחר כך.
המילה דמגוג נולדת מתוך הדמוקרטיה האתונאית. משמעותה הראשונית היא מי שמנהיג את הדמוס, העם. אנחנו חונכנו שדמוקרטיה זה טוב. אז אם דמוקרטיה זה טוב, הדמוס הוא טוב. אבל, הספרות שמספרת לנו על הדמוקרטיה האתונאית משקפת לרוב לא את נקודת ההשקפה הדמוקרטית אלא את נקודת ההשקפה האוליגרכית. אנחנו מדברים על מאבקים עזים שגולשים לשפיכות דמים על ימין ועל שמאל. כשמישהו אומר על מישהו שהוא דמגוג, הוא מתכוון שהאיש הזה הוא מנהיג בסיעה הדמוקרטית, שרוצה לתת לדמוס יותר מהשלטון. כיוון שזה יריבו הפוליטי, הוא משחיר אותו עד בלי די.

טוקידידס- היסטוריון כביר, שמלכלך על דמגוג. לכן, דמגוג היא מילה שלילית בעינינו.

הקטע שבסוף פרק ט' הוא ללא ספק דמגוגיה. המילה עצמה מופיעה בטקסט המקורי של פלוטרכוס.לכן, האמירה שזו דמגוגיה היא אמירה מדויקת, אבל ערן אמר דמגוגיה זולה. האם מה שקורה פה הוא זול? הענין הזה לא זול בכלל, אלא יקר באופן קיצוני. כי הוא רוצה לקחת חלקים גדולים ששייכים לאנשים מסוימים ולתת אותם לאנשים אחרים. המקבילה של זה היא לקחת מפעל ולתת אותו לעובדים. זה יקר מאוד. הבעיה שטיבריוס גרכחוס מצביע עליה פה היא מצב שבו האנשים שנלחמים וכובשים את כל העולם חוזרים הביתה ואין להם שום דבר.

ברומא, אין ספק שכמות העושר גדלה באופן דרמתי בעקבות האימפריאליזם, איך כחלק מהמכונה האימפריאליסטית אין להם כלום? בעלות הברית, או אזרחיה, הם חלק ממכונת המלחמה הרומית שהוא לא פחות חשוב מהלגיונות. רשמית, הם נחשבים חילות עזר. לא חלק מהלגיון. יש זרם לא מבוטל במחקר שטוען שהצבא של מדינות בעלות הברית הוא זה שנשא בשטח ברוב הלחימה הרומית. לחלק חלק מהשלל למדינות בעלות הברית, לפי ההגיון הזה, הוא דבר סביר. איך מגיעים למצב שבו לחייל, אין אפילו מאורה או מלונה כמ ו זאב וכלב, איך אין לו קורת גג? נחזור לישור הקו האגרארי במאה הרביעית. באותו זמן, מתחיל האימפריאליזם הרומי לתפוס תאוצה בקנה מידה גדול. כמובן שהרומאים כבשו מדינות שכנות בכל הזדמנות בתקופות מוקדמות יותר, אבל אז הם היו גם מפסידים לפעמים. מאמצע המאה ה4, המדינה הרומית גדלה ומתפשטת באופן דרמטי כל הזמן. בשלב הראשון, כל עוד אנו באיטליה, זו מערכת כלכלית מושלמת, כי את הלחץ על האדמות משחררים באמצעות קולוניות.כובשים שטח, חלק מהאדמה של המדינה שנכבשה מופקע, ומקימים עליו קולוניה.

התנחלות. וכמו ההתנחלויות שאנחנו מכירים, בכוונה שותלים את הקולוניות האלה בנקודות מפתח אסטרטגיות, על דרכים, צמתים ומעברות נהר חשובים. הקולוניות האלה, שמיושבות על ידי אנשים שסבלו מבעיות אגראריות, נושאים נשק, ואם העם הכבוש יתקומם- יש לרומאים חיל מצב על אזרחי כבר בשטח. גם ההתנחלויות שלנו, יש בהן כמויות נשק שאין לנו בבית. בהתנחלות ממוצעת, ל90% מהאנשים יש נשק בבית.

עלינו לזכור שפלוטרכוס מרוחק מהאירועים כ230 שנה. בכל מקום שבו נקרא טקסט ונתקל בדיבור ישיר, ציטוט, שטיבריוס נואם כטריבון, חלק מזכויות הטריבון היא לכנס אסיפת עם. ההתנחלויות מוקמו מראש באזורים אסטרטגים. ההתנחלויות הרומיות האלה, לפי תיעוד, שימשו כחיל מצב מצד אחד, וכשסתום ללחצים חברתיים. במקום להיות מחוסר אדמה סביב רומא, אני מגיע לנרניה, ונוסיה או 1001 מקומות אחרים ובה מקבל נחלה והופך לבעל בית. זה טוב מאוד. זו האופנה הבולטת במאה הרביעית. במאה השלישית, קורה משהו דרמטי- שתי מלחמות נגד קרתגו, תוניסיה של היום. שם ישבו הצאצאים של המתיישבים, פיניקים, דיברו שפה קרובה לעברית. שתי מלחמות כבירות שמשחקות את אותו תסריט, והמלחמות האלה, בעקבותיהן קורים שני דברים שמשנים לגמרי את המשחק. רומא הופכת ממעצמה איטלקית למעצמה ים תיכונית, מעבר לים. בפעם הראשונה, לרומא יש שטחי מדינה שהם מחוץ לאיטליה. בשניה שיוצאים מאיטליה, משתנה השיטה. מקימים פרובינקיות. כל סיציליה נהיית פרובינקיה- יחידה פוליטית אחת, ורומים לא מקבלים בה אדמות אם הם רוצים לבוא לגור בה.

פרובינקיה- חבל ארץ ששייך למדינה הרומית, נושא מס לרומא, לא איטליה. יש עליו נציב (לרוב פרייטור). פאולוס, אבי הנצרות, נעצר בירושלים, מובא לקיסריה ומכריז בפני הנציג הרומי שהוא אזרח רומי. אז בוא מובא לאיטליה להשפט בפני הקיסר כי זה החוק הרומי. המקום בו מתנהלת המלחמה פיזית סובל הכי הרבה, כי הקרקע נחרבת.

המלחמה נגד חניבעל השאירה את איטליה במצב כלכלי איום ונורא. זה קורה 69 שנה לפני ימי טיבריוס. במהלך 70 השנה האלה, לא היה תהליך שיקום של איטליה, אלא רק עוד ועוד מלחמות חוץ. הבעיה עם מלחמות חוץ, להבדיל מהמלחמות של פעם, היא שהמלחמות הקלאסיות ברומא התנהלו קרוב לבית. אם יצאה הוראה שיש מלחמה, כולם מתאספים, הולכים ברגל יום יומיים, נלחמים, חוזרים הביתה לשדה. קינקינטוס, דיקטטור רומי מפורסם (סינסינאטי בארה"ב) חרש בשדה שלו, וקראו לו למלחמה, הוא רץ, נלחם, ניצח והלך להמשיך לחרוש את השדה שלו. היה יכול להיות דבר כזה. אבל אם נלחמים ביוון, בספרד או בצפון אפריקה, אפשר להפסיד עונה. בצבא הרומי, מתגייסים ל12 שנה לפחות, או כמה שצריך. אב משפחה קטנה, ושלושה בנים, (ושני עבדים) שנלקחים ממנו האב ושני הבנים הגדולים, אם האב נהרג, בן אחד חוזר בלי ידיים והבן השלישי, הקטן, בלי כף רגל. המשפחה הזו כנראה תקרוס מבחינה כלכלית. זה לא תרחיש בלתי אפשרי, דברים כאלה קרו כל הזמן, אבל הם לא מתועדים בכתבי ההיסטוריה שכותבות האליטות.אם נוסיף לזה את הלחץ שבעלי האמצעים מקיימים כל הזמן על חסרי האמצעים, משפחה כזו, שלפני שגויסה מחזיקה מעמד, יכולה להחרב מבחינה כלכלית במערכה אחת. ואז, אין ברירה, צריך לקחת הלוואות וצ'יק צ'ק מאבדים את האדמה. על זה מדבר טיבריוס גרכחוס. האם הוא תאב כוח או סוציאליסט? אנחנו לא נשפוט את כוונותיהם של אנשים (אלא אם כן יש לנו מסמכים מתועדים, יומן אישי שלא לפרסום) יש לנו לרוב תיעוד של מעשי האנשים ולא של כוונותיהם.

כדי לדעת בדיוק למה הוא מתכוון עלינו להצטייד במכונת זמן ובמכשיר לקריאת מחשבות.

טיפ: בדרך כלל, כשאנו פוגשים משוואות של או או, עלינו למחוק את האו ולכתוב גם. כמעט תמיד זה עובד. רק במקרים נדירים האפשרויות השונות שוללות זו את זו. לרוב, הן משלימות זו את זו. מה רע לנו לחשוב על טיבריוס כעל אדם שרוצה להיות קונסול, אולי בכיר הפוליטיקאים הרומים בדורו, מישהו שידברו על הטריבונט והקונסולט שלו כאחד מרגעי הזוהר של המדינה הרומית. זה מובנה באישיות של פוליטיקאים רומים ואריסטוקרטים. הוא לא בוחר לעשות את זה ע"י זה שהוא יהיה מצביא בכיר, או מתוך הדילים של הנוביליטאס, אלא מתוך דאגה לאינטרסים של מעוטי היכולת. יש לו אופציות אחרות.

בפרק ח':

טיבריוס לא היה גאון תיאורטי שניתח את המצב החברתי והבין משהו שאיש לא הבין לפניו. הוא הסתכל בעיקר שמאלה וראה את התופעה. גאיוס ליליוס גם מנסה להעביר רפורמה שהיא כנראה דומה במהותה. ומתעוררת התנגדות, והוא יורד מזה. אפשר לייחס לטיבריוס רצון לקדם את עצמו, אבל להתעלם מהדרך בה הוא החליט לקדם את עצמו זה להחמיץ את האיש.

סקיפיו גם הגיע לשפיץ של הפירמידה, ולא דרך רפורמות אגראריות אלא באמצעים אחרים. כשמטיל טיבריוס וטו, האם זו נקודת האל חזור? לא, אוקטאביוס יכול לוותר. המשרה של אוקטאביוס היא טריבון, התפקיד שלו בסיפור הוא להיות האופוזיציה לטיבריוס. אופוזיציה זו מורכבת מקבוצה של אנשים שלא רוצים להפסיד את הקרקעות שלהם.

טיבריוס רואה שאוקטביוס מתנגד לו ולכן מציע באסיפת העם להדיח את אוקטאביוס. כל הפרשייה הזו של טיבריוס גרכחוס היא כל כך לא שגרתית שלאף אחד לא היה לגמרי ברור אם זה כן חוקי או לא חוקי, ובטוח שזה היה לא נהוג. בפרק י"ב מדובר על אסיפת העם של הפלבס. אחרי שהצביעו 17 מתוך 35 יחידות הצבעה, טיבריוס עוצר את ההצבעה ומבקש מאוקטביוס לסגת מדעתו. הזכרנו שיחידות ההצבעה מצביעות כמו הראשונה שהצביעה. אוקטאביוס לא יכול לסגת מדעתו, כי אוקטאביוס מרגיש מאוים מהעשירים, שהיו מאפיה. התנהגותו של טיבריוס גרכחוס כפי שרואים בטקסט מייצגת נקודת הסלמה, הדחת טריבון לראשונה. הסנאט נוקט פה בתרגיל (פרק י"ד), מאשר תקציב זעום. כדי לממן בכל זאת את הצעת הקרקעות שלו, טיבריוס גרכחוס דורש את הכסף מהממלכה. אטאלוס מלך פרגמון (חוף בתורכיה של היום) נעזר ברומאים כדי לעלות על כס המלוכה. כשנפטר, רשם בצוואתו שאם הוא מת בלי יורשים כל הממלכה עוברת לרשות העם הרומי. הוא נפטר ולא הספיק להעמיד יורשים.

הסנאט מוצא את עצמו עם ממלכה שלמה שעוברת אליו בירושה. מאיפה אם מלך פרגמון לא היה מת, טיבריוס היה מממן את הכסף? יש לטיבריוס שנה לבצע את הרפורמה שלו. עד שהגיע מלך פרגמון עם הצוואה, הסנאט בלם את העסק. אנו דוחקים את נקודת האל חזור עוד ועוד. איפה הנקודות שבהן שתי הגירסאות אינן מסכימות האחת עם השניה?