חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור שמונה עשר

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תש"ע - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע - סיכומי שעור

'שיעור שמונה עשר


הלגיונות מורכבים אך ורק מאזרחים רומיים לפי הגדרה, רק בחילות העזר יש אנשים שהם לא רומיים. אנחנו נמצאים כשרומא כבר עמוק, למעלה ממאתיים שנה, בתוך המומנטום האימפריאליסטי. אין הרבה דוגמאות בהיסטוריה למדינות, או ישויות, שמצאו את עצמן בתו מומנטום אימפריאליסטי שהחזיק 200 שנה. המדינה הרומית תפסיק להתקדם רק במאה הראשונה לספירה, ובמתחילת המאה השני יש עדיין נסיונות לפרוץ מזרחה לאזור עיראק של ימינו (נסיונות כושלים). כלומר, יש לנו מאות שנים של אימפריאליזם.


כבר בתחילת הסמסטר הוזכרה הנקודה לפיה לרומאים יש יתרון כמעט תמידי בכוח אדם, וכשמחוסל צבא אחד זורקים ישר צבא יותר גדול. השימוש בחילות עזר מאפשר את זה. בלעדיו, לא היה לרומאים את אותו יתרון בכוח אדם שאנו רואים בשטח. אורי הוא לא מומחה לאימפריאליזם רומי, אבל יכול להגיד בזהירות עדיין שההסתמכות הזו על בעלי ברית היא במין תהליך של ביצה ותרנגולת שהולך יד ביד עם עיקרון ההפרד ומשול.


למה? שלב א': לדאוג לכך שהישויות הפוליטיות האחרות שנמצאות בשטח (רומא לא תמיד הייתה בצד החזק), לכרות חוזים אישיים, חוזי שלום אישיים, עם כל אחת מהמדינות. זה ימנע התגבשות של קואליציה מול רומא. מדרך הטבע, כשכורתים חוזה אישי.. כ30 שנה לפני טיבריוס גרכחוס, מגיעים לרומא כמה חבר'ה יהודים. אחד מהם אופולימוס בן יוחנן בן נקוץ. הם מגיעים עם מכתבים מיהודה המכבי לכרות ברית עם רומא. ויש לנו את החוזה, בגירסא כלשהיא, בספר מכבים א'. שם כתוב שהרומאים והיהודים יהיו חברים ובעלי ברית. כל מי שיתקוף את רומא, היהודים יסייעו לה וההפך. ברור שאף צד לא מילא את חלקו בעיסקא. אבל זה לא מטעמי ציניות, אלא שיהודה השיג את מה שרצה להשיג. מה שחשוב הוא הנוסח. חברים ובעלי ברית שמתחייבים להגן אחד על השני. יהודים בירושלים ורומאים ברומא, זה יותר עניין של מליצה וכוונה. אבל רומאים ברומא שחותמים על חוזה דומה עם פרגליי, כמה שעות משם, (ישות פוליטית אחרת) באמת יבואו אחד לעזרת השני בעת מלחמה. זה קורה כל הזמן.


וכך, מתוך עקרון ההפרד ומשול מצד אחד ושימוש בחילות עזר מצד שני, נוצרה תופעה שמתגברת את עצמה, וחוקרים אומרים שחצי, או יותר, מכוח הלחימה של רומא, לא היה בידי אזרחים רומים. מראש, אנו קוראים, במסגרת מה שאפיאנוס אומר לנו, שהם רצו לתת לאותם איטלקים אדמות כדי שיהיו הרבה מהם והם יוכלו לסייע להם במלחמה. הצד המנוגד לזה, מה שקרה בפועל, הוא שהתחילו להשתמש בעבדים. אפיאנוס שם לנו את שני הדברים האלה אחד מול השני. הערה: החלוקה לפרקים הם מהתקופה המודרנית, צריך לקחת אותה בערבון מוגבל. מתחיל להתעורר פחד, אולי מאגר כוח האדם הזה לצבא יתייבש.


מי העביר את חוקי ליקיניו סקסטוס? ליקיניוס וסקסטוס. אבל אמרנו שהמערך הפוליטית שעמדה מאחורי חוקי ליקיניוס וסקסטוס.. בשלב מסוים, כמה קונפליקטים התנקזו לנקודה אחת ומצאו פתרון ששינה את כל זרימת ההיסטוריה הרומית. מצד אחד, מקרב הפלבס, (לא העם) עלה רצון לאחוז במשרות השלטון הגבוהות ביותר, גם מתוך הפלבס וגם משכבות אחרות, כנראה, עלתה בעיה חריפה ואמיתית בקשר לאדמות הציבור, שרואים אצל אפיאן. ובקרב גנטס פטריקיות מסוימות, שכנראה היו במיצרים פוליטיים, ושברו את הכלים ועברו לשחק עם הפלבס. כך נוצרה אליטה חדשה, פטריקית פלבאית, שהשתלטה על המוסדות הראשיים והפכה מוסדות פלביים למוסדות של כל העם הרומי (מלבד הפטריקים). אליטה זו נקראת הנוביליטאס. באותה עסקא, מציע קורנל, שחוקי ליקיניו סקסטוס בכל מה שקשור לאדמות הציבור, זה היה הגזר שהיה אמור להרגיע ולפתות את כל אותם אגפים בקרב הפלבס שלא רצו לעשות פשרה עם הפטריקים. (היו גם כאלה). כבר בכל מה שאמרנו עד כאן, או לעומתו, הטקסט של אפיאנוס מעלה סתירה פנימית חריפה מאוד, ולא מתיישב בנקודה אחת היטב עם כל מה שאמרנו עד עכשיו. אם היינו רק עם ההגבלה בטקסט של אפיאנוס, אין לנו סתירה. ברגע שבו נוציא, נסלק מהאדמות את האנשים שמחזיקים שנתחים גדולים, התפנו אדמות וכל מני אנשים יכולים לתפוס אותן. בחוקי ליקיניו סקסטאס מדובר על חלוקה של אדמות לאזרחים רומיים, אז איפה האיטלקים נכנסים פה לתמונה? בעיה זו הולכת לכל אורך הטקסט, ומצבנו גרוע יותר כי פלוטרכוס לא מדבר בכלל על האיטלקים העניים, שסובלים מהסטטוס קוו. הקאטש פה הוא שחלק מאותם בעלי הון, שהשתלטו על נחלות גדולות, הם באמת איטלקים. חלק מבעלי האדמות הגדולות שהשתלטו הם לא אזרחים רומיים אלא איטלקים. הם נמצאים בבעיה כפולה, כיוון שהם לא חלק מהמדינה הרומית- איך הם יביעו את מחאתם? חלק מהם, השקיעו כבר הרבה מאוד בקרקע, חלק אחר משתמש בזה כמשכון להלוואה, נדוניה, ירושה, קבר של סבא. אזרח רומי שנמצא באליטה ויש לו הרבה אדמות, יש לו ערוצים כדי למחות, אבל איטלקי, איך הוא יכול למחות? אם הוא מנסה, תוך רבע שעה, כל רומא אצלו בדלת האחורית.. הדרך היחידה למחות היא לארגן את כולם, אבל אחרי כמה מאות שנים של הפרד ומשול זה לא קל. גם היום קשה לארגן עובדים..


ערוץ שבו יש דרך להביע מחאה פוליטית הוא : אם אתה איטלקי שמן עם אדמה גדולה, שרוצים לקחת לו את הקרקע, הוא יכול לפנות לאזרח רומי שיש לו בדיוק את אותו מעמד כלכלי ואת אותו גודל אדמה. הם חברים מהצבא, ממסיבות משותפות.. האיטלקי מזמין את הרומי לא.ערב ומבקש ממנו לעשות משהו בסנאט, או במסגרת אחרת. בתמורה לשק כסף, שידוך בין הילדים וכו'. בעיה נוספת, היא שהפיצויים אמורים להגיע רק לאזרחים. בעל אדמות רומי, שהאדמות שלו נלקחות ע"י טיבריוס גרכחוס, אמור לפחות לקבל פיצוי. מי שאינו אזרח לא מקבל אפילו פיצויים.


מבחן התוצאה חלק א': קמה ברומא תנועת מחאה נגד טיבריוס גרכחוס, ואיננו יודעים כמה ממנה היו איטלקים. נדב צודק לגמרי, ובאמת גם אצל פלוטרכוס, האיטלקים נכנסים לתמונה בזמן של אחיו של טיבריוס, גאיוס, עשר שנים אחרי טיבריוס. הויכוח בין המקורות הוא מתי בדיוק נכנסים האיטלקים לתמונה. היום, 2000 שנה אחרי זה, עשר השנים האלה מפריעות לנו להבין מה באמת קרה בשטח. אין תשובה של 100%. אכן, מהגרכחים ואילך, עולה על סדר היום בפוליטיקה ברומא ובשאר איטליה שאלת האזרחות. אם עד עכשיו שיטת העבודה לפיה חלק מאיטליה זה אגר רומנוס, אדמה שהיא רסמי של העם הרומי, והשאר מתחלק בין רכוש פרטי של מדינות אחרות לבין אדמה ציבורית, מתחילה לצוף שאלה חדשה, כשיותר ויותר איטלקים אומרים לעצמם- די, נוותר על המדינות שהיו לנו פעם, אנחנו רוצים להיות אזרחים רומים.


מבחינה מסוימת, (ההקבלות מכוונות, למרות שיש להן החסרונות) בהסכם השלום עם מצרים היה חלק לפיו שומרון, יהודה ועזה יהיו אוטונומיה - ינהלו את העניינים בשטח בעצמם. עלתה שאלה, האם תושבי השטחים יהיו אזרחי ישראל בעצמם. במקום להיות אזרח בנאפולי, עדיף להיות אזרח רומי, ולהמשיך לנהל את העירייה של נאפולי.. הריבונות בעת העתיקה היא הזכות המפוקפקת ביותר לצאת למלחמה בעצמך על דעתך הפרטית. האיטלקים כבר מזמן לא יוצאים בעצמם למלחמות. ברומא מחליטים מתי להלחם. בתקופה של הגרכחים, העניין הזה עוד בחיתוליו. אבל יעבור דור ארוך שבסופו, זו תהפוך לדרישה הגורפת של פוליטיקאים איטלקים בכל רחבי חצי האי. אזרחות רומית מלאה. השיטה הרומית לקלוט לתוכה אוכלוסיות לאזרחות מהתחלה הייתה גם היא בשיטת הפרד ומשול. תמיד התקבלו קבוצות לאזרחות הרומית, אבל בקבוצות קטנות. עכשיו קורה דבר מסוכן מבחינת הפרד ומשול והיחסים עם האיטלקים: פתאום, נהיה מכנה משותף לאיטלקים שהם לא אזרחים רומים: יש הצעת חוק אחת שיוצאת מרומא ומשפיעה על כולם באופן שווה. אם אתה יושב שלא כדין על אדמות ציבור, יקרה לך אותו הדבר. ואז, בכל המקומות יחד, עולה על שולחן הדיונים שאלת האזרחות באותו אופן. אפיאן 13: משפט אחרון. הסיעה של בעלי ההון, כבר יודעת שהוא זרע את הזרעים לפורענות עתידית. (נבואה) להגיד מתוך דברים שהם מאוד הגיוניים בשטח, שטיבריוס דופק אותם זה הגיוני. אבל להתנבא?

אם התרגום מעולה, למה לא נקבל את ההצעה של נדב שמדובר פה באנשים שמעריכים מה יקרה? זה בפאסט פרפקט, הוא כבר זרע, התהליך הזה כבר נגמר, אנחנו כבר יודעים שיהיו פורענויות בעתיד, כעובדה. אם נדב היה צודק, היינו מנסחים- "והם גם שיערו שתצמחנה פורענויות .." על סמך האנגלית, אנחנו כבר רחוק אחרי זה. האם אפשרי להגיד, כשאני רואה מישהו באוניברסיטה עושה משהו לא נכון שהוא מחריב את האוניברסיטה? לא אפיאנוס גולש ממה שהוא מדווח לגבי התרחשות בעבר לתוך פרשנות פרטית שלו.


טיפ: כשאנחנו רואים כזה דבר, פעמוני האזהרה צריכים לצלצל בראש. אפיאנוס לא מפריד בין דיווח עובדתי לבין פרשנות.


עניין שחסר לרובנו כנראה: מלחמה איומה ונוראה ועקובה מדם אכן פרצה על הרקע הזה בדיוק. במשך הדור, מהאחים הגרכחים והלאה, שאלה זו הלכה והתחדדה בכל רחבי איטליה וברומא. עד שבשנות ה90 של המאה הראשונה לפנה"ס, נוצרת ברית פוליטית ברומא שמטרתה להעניק אזרחות רומית מלאה לכל תושבי איטליה באשר הם. הטריבון ליביוס דרוסוס מעלה הצעת חוק כזו והורגים אותו. אביו, כשהיה טריבון, היה אחד היריבים הגדולים ביותר של גאיוס גרכחוס והבן הצטרף לצד השני של המפה הפוליטית. בעקבות הרצח של ליוויוס דרוסוס, מנהיגים איטלקים ברחבי חצי האי מצאו את הדרך לאחד כוחות והקימו, לראשונה בהיסטוריה, מדינה בשם איטליה. מדינה זו הוקמה כתמונת מראה של רומא. הגדרתה הייתה, מי שאיתרע גורלו להיות באיטליה ולא להיות אזרח רומי. קרוב למאה אלף איש בכל צד לחמו באיטליה, במלחמה הזו. זו כמעט מלחמת אזרחים, למרות שהאיטלקים הם לא אזרחים. עד רבע שעה לפני המלחמה הזו, שני הצדדים נלחמו יחד נגד שאר העולם. לרבע שעה יש סכנה קיומית למדינה הרומית.


הפתרון: כל מי שעדיין לא הספיק להצטרף למרד, קיבל אזרחות רומית באופן אוטומטי ובמקביל יצא צו שכל מי שכבר הצטרף למרד אבל יניח את נשקו יקבל אזרחות באופן אוטומטי,ובסופו של דבר, אפילו אלה שנלחמו עד הסוף המר, מי מהם שנשאר בחיים ולא נטבח ללא רחם, קיבל אזרחות בסוף באופן אוטומטי. כמה צרות היו נחסכות אילו המפגרים ברומא היו מפגינים קצת יותר נדיבות ונותנים בחינם מה שהם נתנו בכל מקרה. איזה אינטרס יש להם לטבוח אחד בשני, אם הם היו אמורים ללחום ביחד בכל העולם? מיתוס מקובל: מלחמות גדולו ת גוררות בעקבותיהן שגשוג כלכלי. לעיתים זה קורה, והפריקים של המלחמות, חובבי תעשיית הנשק לדורותיהם, אוהבים לדבר על המקרים האלה ופחות על המקרים בהם מלחמות משמידות מדינות שלמות. כשפראגוואי החליטה להכריז מלחמה על דרום אמריקה. על כל דוגמא של בום כלכלי כביר, יש 10 דוגמאות לקטסטרופה.


הסגולים מתעסקים בטריבונט (בטקסט של אפיאן). פלוטרכוס מפרט יותר, אבל אוקטאביוס רוצה לעצור את הרפורמה. מתוך עשרה טריבונים, טיבריוס גרכחוס הוא טריבון אבל בעלי ההון שכנעו את אוקטאביוס להתנגד, והקול השלילי מנצח את הקול החיובי. ההתנגדות היא חזקה מההצעה החיובית. טיבריוס מוצא את עצמו בבעיה, והשאלה שהוא שואל היא האם סמכות הטריבון תקפה כאשר הטריבון פועל נגד האינטרסים של העם? טריבון אחד יכול לשתק את כל המדינה. מה שקורה פה, זה – זו הפעם הראשונה הידועה לנו, שבה אחת מהחולשות הפנימיות המרכזיות של השיטה הפוליטית הרומית, בעקבות חוקי ליקיניו סקסטוס, צצה על פני השטח. מה קורה כשטריבון מתחיל להשתולל? מפסיק לשחק את המשחק המקובל ומפליג למחוזות מסוכנים. אנחנו נפגוש את התופעה הזו עוד בהמשך הסמסטר, במה שנשאר לנו ממנו. כאן יש לנו בעצם השלכה אחורה, ולא בפעם האחרונה, להסדר של 367. לפניו, הטריבונט היה משרה של חלק מהציבור, מדינה בתוך מדינה. ברגע שיצאנו מהמסגרת הזו, תפקיד הטריבון השתנה באופן דרסטי. הוא עדיין הגן על האנשים משרירות לבו של השלטון, אבל עכשיו כמעט על כל האוכלוסיה (מלבד הפטריקים, שדאגו לעצמם).


טיבריוס הולך לעשות פה משהו חסר תקדים, והנקודה החלשה בטיעון שלו היא מי קובע מה האינטרס של העם? טיבריוס חושב שתוכנית מסוימת היא לטובת העם ואוקטאביוס חושב שתוכנית ב' משרתת את העם טוב יותר. לטיבריוס אין שום דבר שתומך בו, לא מבחינת החוק ולא מבחינת התקדים. יש לו רק את ההצבעות להראות בשטח, ובאותו יום יש לו יתרון. טיבריוס נסמך על הרבה מאוד עזרה מהכפר. כשאנשים מהכפר חוזרים לכפר, הוא מוצא את עצמו פתאום בבידוד יחסי, רק עם הקליינטים שלו, בזמן שהמתנגדים ישארו בעיר כמה זמן שצריך כדי לטפל בבעיה הזו. בעיה זו תפיל את טיבריוס ואת גאיוס, עשר שנים אחריו, שהרבה מאוד מהתמיכה שלהם לא נמצאת בעיר עצמה.


נקודת האל חזור: הרגע שבו טיבריוס מביא לפיטוריו של אוקטאביוס, באסיפת השבטים, גוף שבו אפשר להעביר חוקים כאלה, בניגוד לאסיפת הקנטוריות. מה הצעד האסטרטגי שעושים מתנגדיו של טיבריוס אחרי שהוא זורק את אוקטאביוס לכל הרוחות? בסוף הוא יסיים את הקדנציה. הרי יש לו שנה, ובסופה הוא לא יהיה טריבון יותר. מה שהוא לא יספיק בשנה הזו לא יקרה. טיבריוס רואה שמסמסו לו את הזמן ומנסה להבחר בשנית, דבר מאוד לא מקובל. ביום של הבחירות האלה, נאסיקה אומר "מי לטבוח בטיבריוס גרכחוס אליי" בערך, והם טובחים בטיבריוס כשהוא מנסה להבחר בשנית. אם טיבריוס גרכחוס לא היה מנסה להבחר בשנית, זה לא היה קורה. נקודת האל חזור- רעיון פיקטיבי, שאין לו כמעט אחיזה במציאות. עובדתית, הדברים קרו וזהו. ובכל זאת, יש מקומות בהם אנו יכולים לומר שמרגע שנעשה משהו, באמת שכבר לא הייתה ברירה.


אפיאנוס מעלה שאלה מעניינת: (פרק 16) מדוע לא מונה דיקטטור? לקח: שום דבר לא מחויב המציאות, כל מני דברים יכולים לקרות. ההיסטוריה מלאה בתרחישים מוזרים, בהם המציאות עולה על כל דמיון. דברים מוזרים ובלתי צפויים קורים כל הזמן, שום דבר הוא לא הכרחי. להיסטוריונים יש נטייה לראות סטיכיה, היסטוריה שחייבת להתפתח בכיוון מסוים, ואין לה ברירה. אבל זה לא נכון, תמיד יש ברירה.


כל אדם, לפני שהוא עושה משהו, יכול לעצור ולעשות משהו אחר. אם הוא יעשה, זו שאלה אחרת. כשאנו אומרים שמשהו חייב לקרות, אנו שוללים את הרצון החופשי. ברגע שהרגנו מישהו, אי אפשר להשיבו לחיים.


פה נכנס למערכת רצח פוליטי, אבל מאז חוקי ליקיניו סקסטוס או קצת קודם, אנחנו לא מכירים רציחות פוליטיות גלויות ברומא. בעצם המעשה, האנשים שעושים אותו משדרים שאין פתרון פוליטי לענין, אלא פתרון אלים. מאותו רגע, התקדים הזה כבר נקבע. את התקדים אי אפשר יהיה לבטל.

מתקופת הגרכחים ואילך, יש לנו מקרים כאלה מלוא החופן. לפני כן, היה זה אירוע שכמעט ולא קיים. מהנקודה הזו ואילך, מפלס האלימות הפוליטית רק ילך ויעלה.