הבדלים בין גרסאות בדף "חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור תשעה עשר"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
 
מ
 
שורה 5: שורה 5:
 
'''שיעור תשעה עשר'''
 
'''שיעור תשעה עשר'''
  
 
+
=האצולה=
 
<br>מי שכיהן כקונסול הוא נוביליס (אציל). מי שנולד למשפחה שעמד ממנה ולו קונסול אחד, לפני 300 שנה, גם הוא נוביליס. אנחנו כבר לא מדברים על פטריקים, או על <u>מעמד סנטוריאלי,</u> ש<u>נהיה רחב יותר</u>. מעמד סנטוריאלי כולל הרבה יותר משפחות, <u>ורוב הסנאטורים לא מגיעים ממשפחות האצולה</u>. אחד מהפנים של האתגר הטריבוני הוא בדיוק לתמרן בין טובתו של המעמד החברתי שממנו מגיעים <u>הטריבונים</u>, ו<u>לא כולם מגיעים מהנוביליטס, אבל ללא ספק מגיעים מהמעמד הסנטוריאלי, ממעמד הפרשים או מהמעמד הראשון</u>- אלה ששולטים בקומיטיה קנטוריאטה. בלי הרבה רכוש, לא תוכל להבחר להיות טריבון. להבחר עולה כסף. אתה חלק מהמעמד, <u>מחויב לאינטרסים של המעמד- לאליטה השלטת</u>. <u>אבל עצם המשרה שלך מחייבת אותך גם בטובת הציבור ששלח אותך, בטובת הפלבס</u>. לעמוד בין שני הגורמים הללו, שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר, זה אתגר. כפי שראינו, <u>רוב הטריבונים רוב הזמן, מחוקי ליקיניו סקסטוס במשך 200 שנה משחקים את המשחק לטובת צד אחד. זו התוצאה הפוליטית המרכזית של המהפכה של אמצע המאה הרביעית. בכירי הפלבס מתאחדים עם בחירי הפטריקים ויוצרים אליטה חדשה שמחזיקה כ300 שנה</u>. אוגוסטוס יחסל אותה בשבוע האחרון של הסמסטר.  
 
<br>מי שכיהן כקונסול הוא נוביליס (אציל). מי שנולד למשפחה שעמד ממנה ולו קונסול אחד, לפני 300 שנה, גם הוא נוביליס. אנחנו כבר לא מדברים על פטריקים, או על <u>מעמד סנטוריאלי,</u> ש<u>נהיה רחב יותר</u>. מעמד סנטוריאלי כולל הרבה יותר משפחות, <u>ורוב הסנאטורים לא מגיעים ממשפחות האצולה</u>. אחד מהפנים של האתגר הטריבוני הוא בדיוק לתמרן בין טובתו של המעמד החברתי שממנו מגיעים <u>הטריבונים</u>, ו<u>לא כולם מגיעים מהנוביליטס, אבל ללא ספק מגיעים מהמעמד הסנטוריאלי, ממעמד הפרשים או מהמעמד הראשון</u>- אלה ששולטים בקומיטיה קנטוריאטה. בלי הרבה רכוש, לא תוכל להבחר להיות טריבון. להבחר עולה כסף. אתה חלק מהמעמד, <u>מחויב לאינטרסים של המעמד- לאליטה השלטת</u>. <u>אבל עצם המשרה שלך מחייבת אותך גם בטובת הציבור ששלח אותך, בטובת הפלבס</u>. לעמוד בין שני הגורמים הללו, שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר, זה אתגר. כפי שראינו, <u>רוב הטריבונים רוב הזמן, מחוקי ליקיניו סקסטוס במשך 200 שנה משחקים את המשחק לטובת צד אחד. זו התוצאה הפוליטית המרכזית של המהפכה של אמצע המאה הרביעית. בכירי הפלבס מתאחדים עם בחירי הפטריקים ויוצרים אליטה חדשה שמחזיקה כ300 שנה</u>. אוגוסטוס יחסל אותה בשבוע האחרון של הסמסטר.  
  
 
<br>כשמישהו מגיע כדי לתת סוף סוף מענה, הוא מגיע מהחוגים הגבוהים ביותר, רבי העוצמה ביותר של הנוביליטס, השכבה האליטה ההיברידית, מורכבת. הגרכחים הם פלבאים.  
 
<br>כשמישהו מגיע כדי לתת סוף סוף מענה, הוא מגיע מהחוגים הגבוהים ביותר, רבי העוצמה ביותר של הנוביליטס, השכבה האליטה ההיברידית, מורכבת. הגרכחים הם פלבאים.  
  
 +
=האתגר=
 
<br>יש עוד חלק לאתגר, האתגר הוא לא רק איך להיות נאמן למעמד שלך וגם למי שאתה אמור לשרת, זה לא רק <u>איך אתה מגיע לקונצנסוס בתוך הקולגיום הזה של עשרה חברים</u>, בעיה לא פשוטה <u>כשלכל אחד יש זכות וטו</u>. אתגר נוסף הוא – מאמצע המאה הרביעית, נוצר מצב שבו יש בכל שנה עשרה טריבונים, פקידים, ש<u>יש להם המון כוח ביד</u>. הפוטסטאס שלהם חזקה ביותר. אבל הם <u>לא נחפזים להשתמש בה</u> באופן גורף ומהפכני. <u>המדינה ממשיכה להיות מונהגת ע"י קונסולים, בזמן המלחמות הפוניות יש לנו דיקטטורים, והטריבונים הם עוד משרה בדרך לדברים גדולים יותר</u>. והנה, מגיע טיבריוס גרכחוס וחושף חור במערכת, או <u>נקודת תורפה, במערכת הרומית</u>. <u>טריבון יכול להשתלט</u> על העסק של המדינה, הרפובליקה, במשך שנת כהונתו, <u>וקשה מאוד לעצור אותו</u>. כל המנגנונים האחרים לא מסוגלים לעצור אותו, אם הוא נואם שיודע לשכנע את ההמון וכולי. <u>נקודת הכשל של טיבריוס מגיעה כשהוא מנסה להבחר בפעם השניה. ברגע זה, המתנגדים שלו אומרים- עד כאן, אם הוא יבחר שוב ושוב כל המערכת תקרוס. ואז הם מחסלים אותו.</u>  
 
<br>יש עוד חלק לאתגר, האתגר הוא לא רק איך להיות נאמן למעמד שלך וגם למי שאתה אמור לשרת, זה לא רק <u>איך אתה מגיע לקונצנסוס בתוך הקולגיום הזה של עשרה חברים</u>, בעיה לא פשוטה <u>כשלכל אחד יש זכות וטו</u>. אתגר נוסף הוא – מאמצע המאה הרביעית, נוצר מצב שבו יש בכל שנה עשרה טריבונים, פקידים, ש<u>יש להם המון כוח ביד</u>. הפוטסטאס שלהם חזקה ביותר. אבל הם <u>לא נחפזים להשתמש בה</u> באופן גורף ומהפכני. <u>המדינה ממשיכה להיות מונהגת ע"י קונסולים, בזמן המלחמות הפוניות יש לנו דיקטטורים, והטריבונים הם עוד משרה בדרך לדברים גדולים יותר</u>. והנה, מגיע טיבריוס גרכחוס וחושף חור במערכת, או <u>נקודת תורפה, במערכת הרומית</u>. <u>טריבון יכול להשתלט</u> על העסק של המדינה, הרפובליקה, במשך שנת כהונתו, <u>וקשה מאוד לעצור אותו</u>. כל המנגנונים האחרים לא מסוגלים לעצור אותו, אם הוא נואם שיודע לשכנע את ההמון וכולי. <u>נקודת הכשל של טיבריוס מגיעה כשהוא מנסה להבחר בפעם השניה. ברגע זה, המתנגדים שלו אומרים- עד כאן, אם הוא יבחר שוב ושוב כל המערכת תקרוס. ואז הם מחסלים אותו.</u>  
  
שורה 15: שורה 16:
  
 
<br>אחרי זה נראה, בשבוע הבא, איך אוגוסטוס מטפל בהרבה מאוד מאותן בעיות ממש. וזה מקרה נוסף כמו המלחמה האיטלקית שדובר עליה. מהמקרים האלה של היינו יכולים לפתור את זה כל כך בקלות עם פחות, או כמעט ללא שפיכות דם, אבל בגלל הראש הקשה נשפך הדם.  
 
<br>אחרי זה נראה, בשבוע הבא, איך אוגוסטוס מטפל בהרבה מאוד מאותן בעיות ממש. וזה מקרה נוסף כמו המלחמה האיטלקית שדובר עליה. מהמקרים האלה של היינו יכולים לפתור את זה כל כך בקלות עם פחות, או כמעט ללא שפיכות דם, אבל בגלל הראש הקשה נשפך הדם.  
 +
 +
=קולוניות ותקנות=
  
 
*דבר ראשון - קולוניות. <u>גאיוס גרכחוס פונה לייסד קולוניות, בגלל שיש בעית אדמות ואנשים צריכים מקום יישוב, כי הם ירדו מנכסיהם</u>. הוא הולך לדרום איטליה, ו<u>רוצה לייסד קולוניה בשם יוניוניה, על העיר קרתגו</u>, שב146 סקיפיו אפריקנוס, הגיס שלו, החריב אותה לגמרי. סוף המלחמה הפונית השלישית. סקיפיו אפריקנוס הצעיר חרש את האדמה עם מחרשה וזרע מלח והטיל קללות איומות ונוראות על כל מי שאי פעם יעז להתיישב בה שוב. קרתגו הייתה טראומה קשה לרומאים.
 
*דבר ראשון - קולוניות. <u>גאיוס גרכחוס פונה לייסד קולוניות, בגלל שיש בעית אדמות ואנשים צריכים מקום יישוב, כי הם ירדו מנכסיהם</u>. הוא הולך לדרום איטליה, ו<u>רוצה לייסד קולוניה בשם יוניוניה, על העיר קרתגו</u>, שב146 סקיפיו אפריקנוס, הגיס שלו, החריב אותה לגמרי. סוף המלחמה הפונית השלישית. סקיפיו אפריקנוס הצעיר חרש את האדמה עם מחרשה וזרע מלח והטיל קללות איומות ונוראות על כל מי שאי פעם יעז להתיישב בה שוב. קרתגו הייתה טראומה קשה לרומאים.
שורה 27: שורה 30:
  
 
<br>
 
<br>
 +
=תעסוקה יזומה ופרובינקיא אסיא=
  
 
*<u>סלילת דרכים והנהגת מכסים- תעסוקה יזומה והעשרת קופת המדינה.</u>
 
*<u>סלילת דרכים והנהגת מכסים- תעסוקה יזומה והעשרת קופת המדינה.</u>
שורה 35: שורה 39:
  
 
<br>
 
<br>
 
+
==הצד השני==
 
*הצד השני של העניין הזה הוא <u>העברה של כוח וסמכות מהסנאט אל האקוויטס</u>, <u>מעמד</u> שעד עכשיו לא היה פוליטי <u>הופך לפוליטי </u>בעקבות גאיוס גרכחוס. אלה 18 הקומיטיות (קנטוריות?) העשירות ביותר. אחת התופעות המוכרות והידועות בקולוניזציה הרומית הייתה שמושלי פרובינקיות השתררו על הפרובינקיות שלהם ולא היה מי שיעצור אותם, לא היה טריבון שיגם על אנשי הפרובינקיה. הנציבים הרומים היו סוחטים את הפרובינקיות שלהם למוות. טיבריוס גרכחוס הצר מאוד על כך שלא יוכל לחזור עם הפנקסים הבייתה. כנראה שפנקסיו לימדו שהוא לא פשט את העור של איש. גאיוס גרכחוס <u>מוסיף חוקים על סחיטה. הופך את העניין לעבירה שיש לה קלון. קובע שמי שלוקח יצטרך להחזיר כפול, ונותן את השיפוט למעמד הפרשים, מה שהופך אותם למי שאחראי על ההתנהגות הישרה של הסנאטורים</u>. רק על העניין הזה של בידי מי יהיו בתי הדין יהיו לנו 50 שנה של מלחמות איומות ונוראות. <u>למה דווקא הפרשים? הם האליטה המדינית של המדינה שלא היו מעורבים עד כה פוליטית. כשהמעמד הסנטוריאלי מוציא מתוכו את הנציבים ואת השופטים,</u> זה לתת לחתול לשמור על השמנת. המחשבה של גאיוס גרכחוס היא שניגוד המעמדות יבטיח שיהיה שיפוט הוגן יותר. מה שקרה בשטח זה שמעמד הפרשים הצטרף לסנאטורים לבזוז את כל השמנת.
 
*הצד השני של העניין הזה הוא <u>העברה של כוח וסמכות מהסנאט אל האקוויטס</u>, <u>מעמד</u> שעד עכשיו לא היה פוליטי <u>הופך לפוליטי </u>בעקבות גאיוס גרכחוס. אלה 18 הקומיטיות (קנטוריות?) העשירות ביותר. אחת התופעות המוכרות והידועות בקולוניזציה הרומית הייתה שמושלי פרובינקיות השתררו על הפרובינקיות שלהם ולא היה מי שיעצור אותם, לא היה טריבון שיגם על אנשי הפרובינקיה. הנציבים הרומים היו סוחטים את הפרובינקיות שלהם למוות. טיבריוס גרכחוס הצר מאוד על כך שלא יוכל לחזור עם הפנקסים הבייתה. כנראה שפנקסיו לימדו שהוא לא פשט את העור של איש. גאיוס גרכחוס <u>מוסיף חוקים על סחיטה. הופך את העניין לעבירה שיש לה קלון. קובע שמי שלוקח יצטרך להחזיר כפול, ונותן את השיפוט למעמד הפרשים, מה שהופך אותם למי שאחראי על ההתנהגות הישרה של הסנאטורים</u>. רק על העניין הזה של בידי מי יהיו בתי הדין יהיו לנו 50 שנה של מלחמות איומות ונוראות. <u>למה דווקא הפרשים? הם האליטה המדינית של המדינה שלא היו מעורבים עד כה פוליטית. כשהמעמד הסנטוריאלי מוציא מתוכו את הנציבים ואת השופטים,</u> זה לתת לחתול לשמור על השמנת. המחשבה של גאיוס גרכחוס היא שניגוד המעמדות יבטיח שיהיה שיפוט הוגן יותר. מה שקרה בשטח זה שמעמד הפרשים הצטרף לסנאטורים לבזוז את כל השמנת.
  
שורה 43: שורה 47:
  
 
<br>
 
<br>
 
+
=אזרחות=
 
*<u>פיזור אזרחות רומית ליותר אנשים</u>, כרגע לכל מי שנחשב לטיני. זה ממש בקצרה.. אפשר לקרוא בשצמן. <u>המהפכה הזו עוד לא התרחשה, היא תתרחש בשלבים ויוקז המון דם</u>. זה טבעה של ההיסטוריה הרומית, למה לעשות משהו בקלות אם אפשר לעשות אותו בדרך הקשה? בהיסטוריה הרומית אפשר למצוא דוגמא לכל דבר וכל עניין. אבל, בה במידה שאנחנו מדברים על אינטרס מעמדי, האינטרס של הסנאט הוא להשאיר את העניינים כמו שהם, כי אחרי המלחמה הפונית השניה הסנאט מנהל את המדינה והם לא רוצים לאבד את זה. ואת האדמות. מי שנהנה מהסטטוס קוו לא רוצה מהפכות.
 
*<u>פיזור אזרחות רומית ליותר אנשים</u>, כרגע לכל מי שנחשב לטיני. זה ממש בקצרה.. אפשר לקרוא בשצמן. <u>המהפכה הזו עוד לא התרחשה, היא תתרחש בשלבים ויוקז המון דם</u>. זה טבעה של ההיסטוריה הרומית, למה לעשות משהו בקלות אם אפשר לעשות אותו בדרך הקשה? בהיסטוריה הרומית אפשר למצוא דוגמא לכל דבר וכל עניין. אבל, בה במידה שאנחנו מדברים על אינטרס מעמדי, האינטרס של הסנאט הוא להשאיר את העניינים כמו שהם, כי אחרי המלחמה הפונית השניה הסנאט מנהל את המדינה והם לא רוצים לאבד את זה. ואת האדמות. מי שנהנה מהסטטוס קוו לא רוצה מהפכות.
  
שורה 50: שורה 54:
 
<br>
 
<br>
  
*מושגים חדשים:
+
=מושגים חדשים=
**<u>OPTIMATES</u> - מתוך שצמן: האופטימאטים והפופולארים הם 2 מחנות מנוגדים שפעלו בפוליטיקה הפנימית ברומא מאז הגרקכים. אופטימאטים היה הכינוי שבחרו לעצמם אנשי האוליגרכיה ברומא. הם&nbsp;החזיקו במשרות הגבוהות, פיקדו על הצבא,כיהנו כנציבים בפרובינקיות ובידיהם הייתה השפעה מכרעת בסנאט. הם התעשרו, הגדילו נכזים והרחיבו את הקליינטלות שלהם.עם האופטימאטים נמנו רוב אנשי האצולה, וגם אלה שרצו לשמור על הסגר הקיים. כל אנשי הממסד מבין המעמד הסנאטורי ומבין מעמד הפרשים וכל התלויים בהם.  
+
*<u>OPTIMATES</u> - מתוך שצמן: האופטימאטים והפופולארים הם 2 מחנות מנוגדים שפעלו בפוליטיקה הפנימית ברומא מאז הגרקכים. אופטימאטים היה הכינוי שבחרו לעצמם אנשי האוליגרכיה ברומא. הם&nbsp;החזיקו במשרות הגבוהות, פיקדו על הצבא,כיהנו כנציבים בפרובינקיות ובידיהם הייתה השפעה מכרעת בסנאט. הם התעשרו, הגדילו נכזים והרחיבו את הקליינטלות שלהם.עם האופטימאטים נמנו רוב אנשי האצולה, וגם אלה שרצו לשמור על הסגר הקיים. כל אנשי הממסד מבין המעמד הסנאטורי ומבין מעמד הפרשים וכל התלויים בהם.  
**<u>פופואלרים (שצמן)</u> - שם שניתן למי שביקשו להגן על זכויות העם ולקדם את הקריירה האישית שלהם בהסתמכם על תמיכה עממית.  
+
*<u>פופואלרים (שצמן)</u> - שם שניתן למי שביקשו להגן על זכויות העם ולקדם את הקריירה האישית שלהם בהסתמכם על תמיכה עממית.  
**לא מדובר במפלגות במובן המודרני, ודאי שלא מבחינה ארגונית. אלה שעסקו בפוליטיקה פעלו כיחידים וניצלו קשרים (אישיים, קשרי משפחה וידידות) כדי לקדם את הקריירה האישית שלהם. <u>החלוקה</u> לאופטימאטים ופופולארים&nbsp;היא <u>לפי העמדות</u> שנקטו בנושאים שונים.&nbsp;הסבר על האג'נדות - אצל שצמן.&nbsp; עמ' 358-360.
+
*לא מדובר במפלגות במובן המודרני, ודאי שלא מבחינה ארגונית. אלה שעסקו בפוליטיקה פעלו כיחידים וניצלו קשרים (אישיים, קשרי משפחה וידידות) כדי לקדם את הקריירה האישית שלהם. <u>החלוקה</u> לאופטימאטים ופופולארים&nbsp;היא <u>לפי העמדות</u> שנקטו בנושאים שונים.&nbsp;הסבר על האג'נדות -אצל שצמן.&nbsp; עמ' 358-360.
  
 +
=הכי טוב=
 
אופטימום- הכי טוב. אנחנו רגילים למינימום ומקסימום, ואופטימום יכול להיות משהו באמצע. הכוונה היא ל<u>אריסטוקרטים</u>, הכי טובים בפוליטיקה, בייחוס המשפחתי, בכסף- הכי עשירים. <u>יש נטייה לאליטות באשר הן לנכס לעצמן או לייחס לעצמן גם עליונות מוסרית</u>, ובמקרים מסוימים אפילו גזעית. <u>הדור הזה, שמיד אחרי הגרכחים נשלט כולו בידי משפחה אחת</u>. לקוינטוס מטלוס מקדוניקוס (ניהל מלחמה במקדוניה) יש לא פחות מארבעה בנים קונסולים. לאחים האלה יש לא פחות משני בני דודים. כלומר, ב15 שנה, 6 מתוך 30 קונסולים היו בני דודים. יש גם שתי בנות שנשואות לקונסול. זו דוגמא קיצונית מאוד שממחישה היטב את אופן תפקוד הפוליטיקה הרומית ועד כמה כל הסיפור הזה הוא משפחתי, וכל השיטה בעצם בנויה על בסיס מאוד צר. כל אחד מהם התמודד במערכת בחירות.  
 
אופטימום- הכי טוב. אנחנו רגילים למינימום ומקסימום, ואופטימום יכול להיות משהו באמצע. הכוונה היא ל<u>אריסטוקרטים</u>, הכי טובים בפוליטיקה, בייחוס המשפחתי, בכסף- הכי עשירים. <u>יש נטייה לאליטות באשר הן לנכס לעצמן או לייחס לעצמן גם עליונות מוסרית</u>, ובמקרים מסוימים אפילו גזעית. <u>הדור הזה, שמיד אחרי הגרכחים נשלט כולו בידי משפחה אחת</u>. לקוינטוס מטלוס מקדוניקוס (ניהל מלחמה במקדוניה) יש לא פחות מארבעה בנים קונסולים. לאחים האלה יש לא פחות משני בני דודים. כלומר, ב15 שנה, 6 מתוך 30 קונסולים היו בני דודים. יש גם שתי בנות שנשואות לקונסול. זו דוגמא קיצונית מאוד שממחישה היטב את אופן תפקוד הפוליטיקה הרומית ועד כמה כל הסיפור הזה הוא משפחתי, וכל השיטה בעצם בנויה על בסיס מאוד צר. כל אחד מהם התמודד במערכת בחירות.  
  
 +
=סופו של טיבריוס ומאריוס כאנטי תזא=
 
טיבריוס גרכחוס מוצא את מותו עם 300 מחבריו הטובים ביותר, וגאיוס גרכחוס מוצא את מותו עם 3000 מחבריו הטובים. קווינטוס מתליוס נומידיקוס, קונסול 109. נומידיה- מערב אלג'יריה ודרום תוניסיה. היה מלך בשם יוגורטה, שהיה נומידי ועלה על פרינציפ, קלט את רומא של תקופתו היטב. מה שהוא קלט היה שהוא יכול לעשות בערך מה שהוא רוצה, כולל לתפוס אזרחים רומיים ובעלי ברית איטלקיים ולשחוט אותם כחלק מהפעילות של בטחון שוטף וכיבוש נתחי שטחים. ללא צורך לתת הסברים ברומא. איך? שוחד. מסופר על אותו יוגורטה שבעוד אחת מההשתחררויות שלו, הוא ניצל את ההזדמנות כדי לחסל כמה מהמתחרים שלו מתוך בית המלוכה הנומידי שמתחרים בו בעודו בבית המשפט. בעודו עולה על הספינה כדי להפליג חזרה לביתו באפריקה, הוא הביט אל רומא ואמר- הוא, העיר הניתנת למכירה אם רק ימצא לה קונה. בשלב כלשהוא, הוא הגדיש את הסאה ושלחו נגדו גנרלים רומיים. הוא שיחד גם אותם. אחד אחד.. כל קונסול שהגיע העביר את השנה שלו בהתבטלות במחנה במקום לצאת למלחמה, עד שהוגדשה הסאה ויצא קווינטוס מטלוס עם הסגן שלו, מאריוס.  
 
טיבריוס גרכחוס מוצא את מותו עם 300 מחבריו הטובים ביותר, וגאיוס גרכחוס מוצא את מותו עם 3000 מחבריו הטובים. קווינטוס מתליוס נומידיקוס, קונסול 109. נומידיה- מערב אלג'יריה ודרום תוניסיה. היה מלך בשם יוגורטה, שהיה נומידי ועלה על פרינציפ, קלט את רומא של תקופתו היטב. מה שהוא קלט היה שהוא יכול לעשות בערך מה שהוא רוצה, כולל לתפוס אזרחים רומיים ובעלי ברית איטלקיים ולשחוט אותם כחלק מהפעילות של בטחון שוטף וכיבוש נתחי שטחים. ללא צורך לתת הסברים ברומא. איך? שוחד. מסופר על אותו יוגורטה שבעוד אחת מההשתחררויות שלו, הוא ניצל את ההזדמנות כדי לחסל כמה מהמתחרים שלו מתוך בית המלוכה הנומידי שמתחרים בו בעודו בבית המשפט. בעודו עולה על הספינה כדי להפליג חזרה לביתו באפריקה, הוא הביט אל רומא ואמר- הוא, העיר הניתנת למכירה אם רק ימצא לה קונה. בשלב כלשהוא, הוא הגדיש את הסאה ושלחו נגדו גנרלים רומיים. הוא שיחד גם אותם. אחד אחד.. כל קונסול שהגיע העביר את השנה שלו בהתבטלות במחנה במקום לצאת למלחמה, עד שהוגדשה הסאה ויצא קווינטוס מטלוס עם הסגן שלו, מאריוס.  
  

גרסה אחרונה מ־08:58, 13 במאי 2010

תש"ע - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע - סיכומי שעור

שיעור תשעה עשר

האצולה


מי שכיהן כקונסול הוא נוביליס (אציל). מי שנולד למשפחה שעמד ממנה ולו קונסול אחד, לפני 300 שנה, גם הוא נוביליס. אנחנו כבר לא מדברים על פטריקים, או על מעמד סנטוריאלי, שנהיה רחב יותר. מעמד סנטוריאלי כולל הרבה יותר משפחות, ורוב הסנאטורים לא מגיעים ממשפחות האצולה. אחד מהפנים של האתגר הטריבוני הוא בדיוק לתמרן בין טובתו של המעמד החברתי שממנו מגיעים הטריבונים, ולא כולם מגיעים מהנוביליטס, אבל ללא ספק מגיעים מהמעמד הסנטוריאלי, ממעמד הפרשים או מהמעמד הראשון- אלה ששולטים בקומיטיה קנטוריאטה. בלי הרבה רכוש, לא תוכל להבחר להיות טריבון. להבחר עולה כסף. אתה חלק מהמעמד, מחויב לאינטרסים של המעמד- לאליטה השלטת. אבל עצם המשרה שלך מחייבת אותך גם בטובת הציבור ששלח אותך, בטובת הפלבס. לעמוד בין שני הגורמים הללו, שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר, זה אתגר. כפי שראינו, רוב הטריבונים רוב הזמן, מחוקי ליקיניו סקסטוס במשך 200 שנה משחקים את המשחק לטובת צד אחד. זו התוצאה הפוליטית המרכזית של המהפכה של אמצע המאה הרביעית. בכירי הפלבס מתאחדים עם בחירי הפטריקים ויוצרים אליטה חדשה שמחזיקה כ300 שנה. אוגוסטוס יחסל אותה בשבוע האחרון של הסמסטר.


כשמישהו מגיע כדי לתת סוף סוף מענה, הוא מגיע מהחוגים הגבוהים ביותר, רבי העוצמה ביותר של הנוביליטס, השכבה האליטה ההיברידית, מורכבת. הגרכחים הם פלבאים.

האתגר


יש עוד חלק לאתגר, האתגר הוא לא רק איך להיות נאמן למעמד שלך וגם למי שאתה אמור לשרת, זה לא רק איך אתה מגיע לקונצנסוס בתוך הקולגיום הזה של עשרה חברים, בעיה לא פשוטה כשלכל אחד יש זכות וטו. אתגר נוסף הוא – מאמצע המאה הרביעית, נוצר מצב שבו יש בכל שנה עשרה טריבונים, פקידים, שיש להם המון כוח ביד. הפוטסטאס שלהם חזקה ביותר. אבל הם לא נחפזים להשתמש בה באופן גורף ומהפכני. המדינה ממשיכה להיות מונהגת ע"י קונסולים, בזמן המלחמות הפוניות יש לנו דיקטטורים, והטריבונים הם עוד משרה בדרך לדברים גדולים יותר. והנה, מגיע טיבריוס גרכחוס וחושף חור במערכת, או נקודת תורפה, במערכת הרומית. טריבון יכול להשתלט על העסק של המדינה, הרפובליקה, במשך שנת כהונתו, וקשה מאוד לעצור אותו. כל המנגנונים האחרים לא מסוגלים לעצור אותו, אם הוא נואם שיודע לשכנע את ההמון וכולי. נקודת הכשל של טיבריוס מגיעה כשהוא מנסה להבחר בפעם השניה. ברגע זה, המתנגדים שלו אומרים- עד כאן, אם הוא יבחר שוב ושוב כל המערכת תקרוס. ואז הם מחסלים אותו.


אבל יש לו אח, ופלוטרכוס אומר שהמכשול הגדול בדרכם של הגרכחים היה שהיה ביניהם פער של עשר שנים. ואילו שניהם היו נכנסים למערכת הפוליטית בו זמנית, אי אפשר היה לעצור אותם. זו אמירה שבאה מאוד בזול. קל לנו לדבר על דברים שלא קרו. זה לא טוב למחקר. סיפורו של גאיוס גרכחוס הוא, מבחינת התוכן, הרבה יותר עשיר, אבל תמיד מדברים על טיבריוס כי הוא היה הראשון, זה שעלה על החור במערכת ונרצח ראשון. גאיוס גרכחוס הולך בעקבותיו ועושה הכל, אבל גדול יותר מאחיו. הוא נבחר לטריבון בפעם השניה, לכאורה בלי בעיות, ומחוסל רק במהלך הטריבונט השלישי שלו. גוף של רפורמות שגאיוס גרכחוס ניסה להעביר: (יותר בפירוט בשצמן 344-355) גאיוס גרכחוס הגיע מוכן יותר מאחיו, ראה מה קרה, יש פה תוכנית לרפואה שלמה לרפובליקה. הוא חשב כמעט על הכל. אילו היה עולה בידו..


אחרי זה נראה, בשבוע הבא, איך אוגוסטוס מטפל בהרבה מאוד מאותן בעיות ממש. וזה מקרה נוסף כמו המלחמה האיטלקית שדובר עליה. מהמקרים האלה של היינו יכולים לפתור את זה כל כך בקלות עם פחות, או כמעט ללא שפיכות דם, אבל בגלל הראש הקשה נשפך הדם.

קולוניות ותקנות

  • דבר ראשון - קולוניות. גאיוס גרכחוס פונה לייסד קולוניות, בגלל שיש בעית אדמות ואנשים צריכים מקום יישוב, כי הם ירדו מנכסיהם. הוא הולך לדרום איטליה, ורוצה לייסד קולוניה בשם יוניוניה, על העיר קרתגו, שב146 סקיפיו אפריקנוס, הגיס שלו, החריב אותה לגמרי. סוף המלחמה הפונית השלישית. סקיפיו אפריקנוס הצעיר חרש את האדמה עם מחרשה וזרע מלח והטיל קללות איומות ונוראות על כל מי שאי פעם יעז להתיישב בה שוב. קרתגו הייתה טראומה קשה לרומאים.


והנה, כ23 שנה אחרי זה, מגיע גאיוס גרכחוס ואומר שזה מקום נפלא לעיר, הבה נביא הרבה רומאים ונייסד קולוניה רומית. אחת השאלות שאין תשובה עליהן- למה בוער לרואמים שהקולוניות יהיו בתוך איטליה? יש התנגדות עזה לקולוניות מחוץ לאיטליה ובעיקר במקום עם קללה. שם יקים אוגוסטוס קולוניה. המלחמות הפוניות הן כמו מלחמות העולם הראשונה והשניה. המלחמה השלישית לא הייתה כוחות, קאטו בערוב ימיו החליט לחסל את קרתגו. לפי הסיפור, הוא היה באוסטיה בנמל, ואכל תאנה טעימה, ושאל מאיפה מגיעות התאנים.. מקרתגו. לכן, חשב קאטו שאם מגיעה משם כזו תאנה טריה, אוטוטו יגיע משם צבא. לכן הוא נתן נאום קבוע נגד קרתגו.


  • צבא: דיברנו על זה שהיו בעיות חריפות מאוד במציאת כוח האדם לצבא. שתי תקנות שגאיוס גרכחוס מנהיג: פטור מניקוי הוצאות ציוד מהמשכורת. מה שהיה קורה, אנשים כבר לא מביאים את הנשק מהבית, עכשיו זה צבא רציני עם נשק אחיד. היו קבלנים שסיפקו את הנשק, אבל היו מנכים לך מהמשכורת את הציוד. הוא ביטל את העניין הזה, ויש כאן רמז לכך שאנשים שמשרתים בצבא הם כבר לא כ"כ אמידים כמו פעם- בהמשך. הדבר השני- לגייס רק מגיל 17 חיילים. גאיוס גרכחוס, כמו שטריבון צריך לעשות, נעמד ומגן על האנשים שזקוקים להגנתו (הנוער). עוד דבר, שיהיה קריטי ויחזור על עצמו שוב ושוב, ויהיה מורשת לתוך התקופה הקיסרית ומתחיל אותו גאיוס גרכחוס-גם כדי להקל על העניים וגם כדי להפוך את עצמו לפופולרי, הוא מציע חוק לסבסוד על תבואה. כמו בלחם שאנחנו קונים.


ברגע שנכנס כזה דבר, אי אפשר לבטל אותו. דברים כמו סבסוד הם דברים שמתרגלים אליהם מהר מאוד, מתיחסים אליהם כאל זכות טבעית ואבוי למי שינסה לקחת את זה.מנהיגים משני צדדי המתרס ישחדו את העם, ההמון, בעיקר ברומא העיר, הפרולטריאט העירוני, מגדילים את הסובסידיא עוד ועוד עד שבשלב כלשהוא המחיר נהיה חינם, ואז כבר אי אפשר להוריד את המחיר אז מגדילים את המכסות. בתקופה הקיסרית, בשלבים מסוימים, זה הנטל העיקרי על הקופה.


תעסוקה יזומה ופרובינקיא אסיא

  • סלילת דרכים והנהגת מכסים- תעסוקה יזומה והעשרת קופת המדינה.

החונטה ששולטת במשרד האוצר רוצה לצמצם כמה שיותר, והאנשים מהצד השני דוגלים בשיטה ההפוכה-להשקיע. יש הרבה תקדימים לכל העניינים הללו של גאיוס.

  • עניין קריטי יותר- חוק להחכרת מיסי פרובינקיה אסיה, שקיבלו הרומאים בירושה. כאן, מתמסדת שיטת מיסוי שגם אותה מנחיל גאיוס גרכחוס לרומא, עמוק לתוך תקופת הקיסרות. מהרבה מאוד בחינות, דווקא הטריבון המהפכני הזה מנחיל, או מנסה להנחיל (הוא נכשל כמעט בהכל) על העקרונות האלה תהיה מבוססת שיטת הקיסרות. שיטת הפובליקאני- פרשים עשירים ללא שאיפות פוליטיות. הם עורכים מכרז, שבו לכאורה ההצעה הטובה יותר זוכה. יש מכרז על פרובינקיה אסיה, כל קבוצה מתיימרת להוציא ממנה יותר כסף, וזו שמתחייבת להציע יותר כסף תזכה. מדרך הטבע, הקבוצות שמתחרות על הזכות להיות גובות המסים של הפרובינקיה, תוך כדי המכרז, ינפחו את ההצעות שלהם כמה שיותר, ויגיעו לשטח, ויצטרכו לגבות את מה שהם התחייבו לגבות ויותר- כדי להרוויח בעצמם. הם יסחטו את הפרובינקיה.


הצד השני

  • הצד השני של העניין הזה הוא העברה של כוח וסמכות מהסנאט אל האקוויטס, מעמד שעד עכשיו לא היה פוליטי הופך לפוליטי בעקבות גאיוס גרכחוס. אלה 18 הקומיטיות (קנטוריות?) העשירות ביותר. אחת התופעות המוכרות והידועות בקולוניזציה הרומית הייתה שמושלי פרובינקיות השתררו על הפרובינקיות שלהם ולא היה מי שיעצור אותם, לא היה טריבון שיגם על אנשי הפרובינקיה. הנציבים הרומים היו סוחטים את הפרובינקיות שלהם למוות. טיבריוס גרכחוס הצר מאוד על כך שלא יוכל לחזור עם הפנקסים הבייתה. כנראה שפנקסיו לימדו שהוא לא פשט את העור של איש. גאיוס גרכחוס מוסיף חוקים על סחיטה. הופך את העניין לעבירה שיש לה קלון. קובע שמי שלוקח יצטרך להחזיר כפול, ונותן את השיפוט למעמד הפרשים, מה שהופך אותם למי שאחראי על ההתנהגות הישרה של הסנאטורים. רק על העניין הזה של בידי מי יהיו בתי הדין יהיו לנו 50 שנה של מלחמות איומות ונוראות. למה דווקא הפרשים? הם האליטה המדינית של המדינה שלא היו מעורבים עד כה פוליטית. כשהמעמד הסנטוריאלי מוציא מתוכו את הנציבים ואת השופטים, זה לתת לחתול לשמור על השמנת. המחשבה של גאיוס גרכחוס היא שניגוד המעמדות יבטיח שיהיה שיפוט הוגן יותר. מה שקרה בשטח זה שמעמד הפרשים הצטרף לסנאטורים לבזוז את כל השמנת.


זה לא מיועד לעזור לאזרחים ברומא, אלא למדינה הרומית. ואכן, אחד הדברים המרכזיים שהקיסרים יתנו עליהם את תשומת ליבם זה איך לגרום לכך שהנציבים לא ישחטו את הכבשים אלא רק יגזזו להן את הצמר. פרובינקיה שמתעללים בה יותר מדי מתמרדת.

  •  חוק לחלוקת פרובינקיות לקונסולים לפני בחירתם- התערבות קיצונית של טריבון בסדרי המדינה. הוא עושה את זה כי המצב שהיה נהוג קודם הוא שנבחרים קונסולים ואז הסנאט תוך כדי ולקראת סוף כהונתם הקצה להם פרובינקיות. יש כל מני סוגים של פרובינקיות, כאלה שאפשר להתעשר מהן מאוד (פרו קונסולים), עם מלחמה גדולה ורווחית, או פרובינקיה שאין בה מלחמה אבל היא עשירה ואפשר להתעשר בה, זה טוב. כולם רוצים להיות הפרו קונסולים באחיה ביוון, או באסיה. להיות הקונסול במערב צפון ספרד זה לא פופולרי. במצב שלפני גאיוס גרכחוס, זו סנקציה שהסנאט מטיל על הקונסולים, אם יתנהגו יפה יקבלו פרובינקיה טובה. גאיוס גרכחוס אומר שקודם כל יוחלט מה יהיו הפרובינקיות של הקונסולים ואחרי זה יהיו בחירות, חותך את הפרוטקציות והתככים הפוליטים.


אזרחות

  • פיזור אזרחות רומית ליותר אנשים, כרגע לכל מי שנחשב לטיני. זה ממש בקצרה.. אפשר לקרוא בשצמן. המהפכה הזו עוד לא התרחשה, היא תתרחש בשלבים ויוקז המון דם. זה טבעה של ההיסטוריה הרומית, למה לעשות משהו בקלות אם אפשר לעשות אותו בדרך הקשה? בהיסטוריה הרומית אפשר למצוא דוגמא לכל דבר וכל עניין. אבל, בה במידה שאנחנו מדברים על אינטרס מעמדי, האינטרס של הסנאט הוא להשאיר את העניינים כמו שהם, כי אחרי המלחמה הפונית השניה הסנאט מנהל את המדינה והם לא רוצים לאבד את זה. ואת האדמות. מי שנהנה מהסטטוס קוו לא רוצה מהפכות.

 רשימה של נתוני הקנסוס במאה השניה לפנה"ס. מליוויוס ואחרים ששמרו אותם. בקנסוס אנחנו סופרים את האזרחים הכשירים לשירות הצבאי. בין 131 לפנה"ס לבין 125 לפנה"ס יש כ28% של עליה במספר האזרחים הכשירים לשירות צבאי. את טיבריוס גרכחוס חיסלו, אבל הוועדה שלו המשיכה לחלק אדמות. עד אמצע שנות העשרים התרבתה הכמות של האזרחים הכשירים לשירות באופן דרמטי. כן חילקו אדמות. האדם חוסל אך המדיניות ממשיכה. זו המהפכה שכן קרתה. פן אחד שלה.


מושגים חדשים

  • OPTIMATES - מתוך שצמן: האופטימאטים והפופולארים הם 2 מחנות מנוגדים שפעלו בפוליטיקה הפנימית ברומא מאז הגרקכים. אופטימאטים היה הכינוי שבחרו לעצמם אנשי האוליגרכיה ברומא. הם החזיקו במשרות הגבוהות, פיקדו על הצבא,כיהנו כנציבים בפרובינקיות ובידיהם הייתה השפעה מכרעת בסנאט. הם התעשרו, הגדילו נכזים והרחיבו את הקליינטלות שלהם.עם האופטימאטים נמנו רוב אנשי האצולה, וגם אלה שרצו לשמור על הסגר הקיים. כל אנשי הממסד מבין המעמד הסנאטורי ומבין מעמד הפרשים וכל התלויים בהם.
  • פופואלרים (שצמן) - שם שניתן למי שביקשו להגן על זכויות העם ולקדם את הקריירה האישית שלהם בהסתמכם על תמיכה עממית.
  • לא מדובר במפלגות במובן המודרני, ודאי שלא מבחינה ארגונית. אלה שעסקו בפוליטיקה פעלו כיחידים וניצלו קשרים (אישיים, קשרי משפחה וידידות) כדי לקדם את הקריירה האישית שלהם. החלוקה לאופטימאטים ופופולארים היא לפי העמדות שנקטו בנושאים שונים. הסבר על האג'נדות -אצל שצמן.  עמ' 358-360.

הכי טוב

אופטימום- הכי טוב. אנחנו רגילים למינימום ומקסימום, ואופטימום יכול להיות משהו באמצע. הכוונה היא לאריסטוקרטים, הכי טובים בפוליטיקה, בייחוס המשפחתי, בכסף- הכי עשירים. יש נטייה לאליטות באשר הן לנכס לעצמן או לייחס לעצמן גם עליונות מוסרית, ובמקרים מסוימים אפילו גזעית. הדור הזה, שמיד אחרי הגרכחים נשלט כולו בידי משפחה אחת. לקוינטוס מטלוס מקדוניקוס (ניהל מלחמה במקדוניה) יש לא פחות מארבעה בנים קונסולים. לאחים האלה יש לא פחות משני בני דודים. כלומר, ב15 שנה, 6 מתוך 30 קונסולים היו בני דודים. יש גם שתי בנות שנשואות לקונסול. זו דוגמא קיצונית מאוד שממחישה היטב את אופן תפקוד הפוליטיקה הרומית ועד כמה כל הסיפור הזה הוא משפחתי, וכל השיטה בעצם בנויה על בסיס מאוד צר. כל אחד מהם התמודד במערכת בחירות.

סופו של טיבריוס ומאריוס כאנטי תזא

טיבריוס גרכחוס מוצא את מותו עם 300 מחבריו הטובים ביותר, וגאיוס גרכחוס מוצא את מותו עם 3000 מחבריו הטובים. קווינטוס מתליוס נומידיקוס, קונסול 109. נומידיה- מערב אלג'יריה ודרום תוניסיה. היה מלך בשם יוגורטה, שהיה נומידי ועלה על פרינציפ, קלט את רומא של תקופתו היטב. מה שהוא קלט היה שהוא יכול לעשות בערך מה שהוא רוצה, כולל לתפוס אזרחים רומיים ובעלי ברית איטלקיים ולשחוט אותם כחלק מהפעילות של בטחון שוטף וכיבוש נתחי שטחים. ללא צורך לתת הסברים ברומא. איך? שוחד. מסופר על אותו יוגורטה שבעוד אחת מההשתחררויות שלו, הוא ניצל את ההזדמנות כדי לחסל כמה מהמתחרים שלו מתוך בית המלוכה הנומידי שמתחרים בו בעודו בבית המשפט. בעודו עולה על הספינה כדי להפליג חזרה לביתו באפריקה, הוא הביט אל רומא ואמר- הוא, העיר הניתנת למכירה אם רק ימצא לה קונה. בשלב כלשהוא, הוא הגדיש את הסאה ושלחו נגדו גנרלים רומיים. הוא שיחד גם אותם. אחד אחד.. כל קונסול שהגיע העביר את השנה שלו בהתבטלות במחנה במקום לצאת למלחמה, עד שהוגדשה הסאה ויצא קווינטוס מטלוס עם הסגן שלו, מאריוס.

מאריוס היה אנטי תזה לכל הנוביליטאס. הראשון ממשפחתו שהסתער על הפוליטיקה הרומית לא משנה מה. הגיע לקוויסטור, בגיל מאוחר יחסית (40), המשיך לפלס את דרכו כלפי מעלה עד שהגיע להיות הסגן של מטלוס. בשלב מסוים, הוא החליט שהוא רוצה להיות גם קונסול. הוא פנה אל מתלוס, שהיה הפטרון שלו ובן גילו ואמר, אנא ממך, עזור לי להגיש את מועמדותי לקונסולט של שנה הבאה. מתלוס אמר- למה בשנה הבאה? בוא תחכה להיות קונסול עם הבן שלי. זה היה עלבון מהול ברגשי עליונות והתנשאות שהיו אופייניים לנוביליטאס בכלל ולמטאלים בפרט. מאריוס כעס, כי העליבו אותו באופן אישי (בחיים הכל אישי). וזה מה שמספר לנו סאלוסטיוס: מאריוס מגיע לרומא ומנסה להתמנות לקונסול, ומצליח, למרות שאין לו זכות אבות. לכן, הוא מרגיש שהוא במלחמה שצריך לנהל כדי שמישהו מבחוץ יוכל להכנס לנוביליטאס. המובלע הוא שלגייס צבא זה דבר בלתי פופולארי בעליל. כאן, נרקם לנו לראשונה, ונראה את זה מתדרדר מהר מאוד, קשר בין חיילים לבין מצביא בלי תיווך של שום דבר. זה עניין מסוכן מאוד. דיברנו על דוגמאות קודמות. כאן, נזרעים זרעים של פורענות גדולה שמיד נראה אותה. בפעם הראשונה בהיסטוריה הרומית, מבוטל העיקרון המעמדי בגיוס לצבא. או כי חסרו אנשים בעלי ממון, או כדי לחזר אחרי החלשים. הפרולטריון צריך להתמרד כיוון שאין לו מה להפסיד חוץ מהכבלים שלידיו. (במרקסיסטית). גילוי נאות\אזהרה: יש לפעמים נטיה במחקר להציג את מה שמאריוס עשה כמהפכה נחשונית, וזה לא לגמרי מדויק. בדיקה של המקורות מלמדת שלאורך המאה השניה ירד בהדרגה סף הרכוש המחייב גיוס מ12,500 ל4000 ואז ל1500 אסים. עוד לפני מאריוס, יש לנו ירידה של סדר גודל שלם. רשימת הקנסוס כוללת את הירידות האלה. זה לא סתם שאנשים חששו שיום אחד לא יהיה את מי לגייס. במהלך המאה השניה מורידים את הרף והמספר של האנשים שמתגייסים לא עולה. מה שמאריוס עושה, קודם כל, זה לא כזה מהפכני, אלא הנגזרת ההגיונית של מה שקרה קודם. הציוד עובר להיות מסופק ע"י המדינה וזהו. זה בונה על משהו שגאיוס גרכחוס כבר עשה.

הצבא עושה צעד אדיר קדימה לקראת מצוינות. מאריוס עושה חידושים גדולים דווקא בתחום הצבאי. הוא מארגן מחדש את הלגיון, מחלק כל לגיון לעשר, והופך את היחידה הבסיסית ל500 600 איש. זו תהיה היחידה הבסיסית של הצבא הרומי עמוק לתוך הקיסרות. הוא הגיע למסקנה שבשדה הקרב זה הגודל הנכון של יחידה צבאית בסיסית. הכניס שיטות אימון של החיילים שלמד בבתי הספר לגלדיאטורים, שקיבלו אימון לשימוש בנשק במשך כל חייהם. העביר שיטות אלה ללגיון. ועשה מהפכה כללית בשיטת אריזת הפקלים, והביא לכך שהחיילים יסתובבו עם כמויות פק"ל אדירות לגביהם. את החידוש האחרון הוא עשה בחנית ההטלה.