מייקל שפירא תשעא ב לידת ישוע

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־07:47, 4 ביוני 2011 מאת Michael Shapira (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

  

העמוד נמצא תחת עריכה, בבקשה לא לשנות דבר עד אשר יושלם. הערות מועילות אפשר לרשום בדף השיחה.


לידת ישוע הנו אירוע לידות של ישוע, כפי שהוא מתואר בבשורות הברית החדשה ובבשורות האפוקריפטיות.  ערך זה מתמקד בלידת ישוע כפי שמופיעה בבשורות על פי מתי ועל פי לוקאס ובהבדלים ביניהם.


הבשורות

סיפור התעברתו ולידתו של ישוע מופיע רק בשניים מהבשורות האוונגיליות של הברית החדשה: בבשורה על פי לוקאס ובבשורה על פי מתי[1]. קיימים הבדלים רבים בין שתי הגיראסות ולעיתים סתירות של ממש. אם זאת, נראה שבמרכיבים עיקריים של הסיפור קיימת הסכמה בין השניים, וניתן יהיה לזקקם למשפט אחד: בתקופת מלכותו של הורדוס הרתה מרים הריון לא טבעי שסופו לידה בבית לחם לתינוק שהעביר את תקופת התבגרותו בנצרת. 

על פי מתי

מתי פותח את בשורתו בפריוט אילן היוחסיין של יוסף.[2] ורק לאחר מכן מגולל את הסיפור עצמו. מתי מספר שלאחר שיוסף ומרים נישאו, אך בטרם ידעו אחד את השנייה, התגלה דבר הריונה. בתגובה, ובמפורש על מנת למנוע חרפה, יוסף שוקל להתגרש בסתר מאשתו הטרייה. בעודו שוקל את הדברים מתגלה בחלומו מלאך לא מזוהה שמסביר שמרים הרתה מרוח הקודש, ושלבן הצפוי יקראו ישוע שכן הוא צפוי להושיע את בני עמו מחטיאהם. בעקבות החלום, יוסף מקבל את מרים לביתו, אך לא יודע אותה עד לידתו של ישוע. [3]

באותו זמן, מגיעים לחצר הורדוס שלושת האמגושים הגיעו לחצר הורדוס. האמגושים מספרים שהם הגיעו בעקבות כוכב שבישר את לידת מלך היהודים. ההודעה מחרידה את הורדוס שמכנס את ראשי הכהנים. ראש הכהנים מספרים לו שכתוב שבבית לחם אכן צפוי להוולד המשיח. הורדוס בתגובה מנסה  לגייס את האמגושים ומבקשם לדווח לו על מיקום הנער על מנת שיוכל גם הוא להשתחוות בפניו. האמוגשים ממשיכים ללכת אחר הכוכב עד שהם מגיעים לביתו של הילד. בהגיעם הם משתחווים בפני ישוע התינוק ומעניקים מנחה של זהב, לבונה, ומר. חלום מצווה אליהם לא לשוב להורדוס, אלא לחזור לארץ מוצאם בדרך שונה.[4]

לאחר עזיבת האמגושים, שוב נגלה מלאך בחלומו של יוסף וזה מזהיר מפני רצונו של הורדוס לפגוע בישוע. בהתאם להנחיות המלאך, יוסף לוקח את מרים ואת ישוע ובורח איתם למצרים. כאשר הורדוס מבין שהאמגושים אינם מתכוונים לחזור, הוא דורש להוציא להרוג את כל בני השנתיים ומטה שנמצאים בבית לחם ובסביבתה, סיפור המוכר כ"טבח התמימים". לאחר מותו של הורדוס, מלאך בחלומו של יוסף ואומר להם לחזור לארץ ישראל. המשפחה חוזרת אך מחשש מארכולוס, בנו של הורדוס, מתשקעת בנצרת.[5]

על פי לוקאס

לוקאס מקדיש את פרק א' של בשורתו בעיקר לסיפור התעברתו העל טבעית, לאם עקרה, של יוחנן המטביל. סיפור התעברתו העל טבעית של ישוע, לאם בתולה כביכול, משולב בזה של יוחנן ורבים הפסוקים המייחסים ליוחנן מאלו המתייחסים לישוע בפרק זה[6]. הסקירה של הסיפור המובאת כאן, נותנת דגש לחלקים הנוגעים לישוע בצורה שאינה משקפת את המקור.

לפי לוקאס בימי מלכות הורדוס היה כהן בא בימים בבית המקדש ושמו זכריה שהיה נשואי לאלישבע העקרה. במהלך עבדותו של זכריה בבית המקדש מתגלה בפניו המלאך גבריאל ומבשר לו שאשתו עתידה ללדת בן ושמו יוחנן. גבריאל מוסיף שיוחנן צפוי להיות מלא ברוח הקודש עוד מרחם אמו ושבחייו ישיב רבים מבני ישראל אל חיק אלוהים[7].

שישה חודשים לאחר הבשורה, בעוד אלשבע בהריון נשלח המלאך גבריאל לעיר נצרת ל"בתולה מאורסת לאיש מבית דוד ושמו יוסף".[8] גבריאל מעדכן את מרים שהיא עתידה ללדת בן ושמו ישוע. ישוע, צפוי לקבל מאלוהים את כסא דוד אביו ולמלוך על בית יעקוב לעולם. כאשר מרים שואלת כיצד ייתכן הדבר שהרי אינה יודעת איש, גבריאל משיב שרוח הקודש תבוא עליה, ולכן הילוד יהיה בן האלוהים. גבריאל מוסיף שאין מעשה שנופל מאלוהים ומציין את כדוגמא קרובתה של מרים, אלישבע, שנמצאת כבר בחודש השישי להריונה על אף שנחשבה עקרה.[9]

רק בפרק ב' מתחיל לוקאס להתמקד בישוע. כראה לקראת סוף הריונה של מרים ובעוד קורניוס הנו הנציב בסוריה, מוציא אוגוסטוס קיסר צו לבצע רישום של כלל התושבים בעולם. יוסף לוקח את משפחתו לבית לחם, עיר מוצאו על מנת להענות לדרישות המפקד. המשפחה ישנה באבוס שם עומדת ללדת מרים את ישוע.[10]

באותו זמן, כנראה בסביבות בית לחם שוהים רועים העסוקים לשמור על עדריהם. לפתע נצב מול הרועים מלאך שמבשר להם על "שמחה גדולה אשר  תהיה לכל העם.", שכן היום נולד בעיר דוד המשיח האדון. המלאך אומר למלכים ללכת ולחפש את התינוק באבוס. הרועים מוצאים במהרה את האבוס המדובר ומספרים להם את אשר נאמר על הילד.[11] לאחר האירועים הללו, לוקאס מספר על הגעתם של המשפחה הקדושה לירושלים לטובת טקס ברית המילה של ישוע כמו גם טקסי טהרה והעלת קורבן להולדת בן זכר. בסיום אלו, לקואס מתאר את המשפחה כחוזרת לעירה נצרת.  

 

השוואה בין הבשורות

קיימים הבדלים רבים בין שתי הגיראסות ולעיתים סתירות של ממש. אם זאת, נראה שבמסרים עיקריים של הסיפור קיימת הסכמה בין השניים, וניתן יהיה לזקקם למשפט אחד: בתקופת מלכותו של הורדוס הרתה מרים הריון לא טבעי שסופו לידה בבית לחם לתינוק מנצר בית דוד, שהעביר את תקופת התבגרותו בנצרת. [12] . 


אילנות היוחסיין

בעוד שאצל מתי אילן היחסיין פותח את סיפור הלידה, לוקאס מספר אותו רק בשלב מתקדם יותר של הסיפור. [13]  לוקאס מציג אילן של הנו אף ארוך מזה של לוקאס, ומקשר בין אדם לישוע בעוד מתי מסתפק בקישור עד אברהם אבינו. אילנות היוחסיין אינן זהות אפילו בשמות האבות, והאמהות שהם מציינים.

חרף ההבדלים, הקורא יכול להבחין שגם מתי וגם לוקאס מסכימים כי ישוע הוא צאצא בית דוד דרך אביו למרות שהקשר לאביו מצויין כחריג, כאילו לרמוז שאינו ישיר. מתי מסיים את אילן היוחסיין שהוא מציג בציון שיוסף היה בעלה של מרים אם ישוע ואלו לוקאס מתחיל בכך שיוסף "נחשב" אביו של ישוע. בשני המקרים, התייחסות הנה יוצאת דופן משאר יחסי דורות שהמבשרים מציינים. 


מגורי המשפחה

בעוד שני המבשרים ממקימים את הלידה עצמה בבית לחם, הרי שניתן להבין דברים שונים לגבי מקום המגורים המקורי. מתי אינו מציין במפורש שהיכן המשפחה, אך מסיפור החזרה ממצרים ניתן להסיק זאת. בפרק 2, מתי מספר המשפחה בוחרת להגיע לנצרת ולא לחזור ליהודה מתוך חשש מבנו של הורדוס, שכעט שולט ביהודה. לוקאס לעומתם, בפרוש מציין שהמשפחה חייה בנצרת לפני הלידה ומגיע לבית לחם בעקבות הציווי הקיסרי של אוגוסטוס. בכל מקרה, שני המבשרים מסכימים שהלידה כאמור הנה בבית לחם ואלו התבגרותו של ישוע עוברת עליו בנצרת והגליל. 


מועד הלידה

נראה כי שני המבשרים מסכימים לגבי היות הלידה בזמן מלכותו של הורדוס. שהיסטורית הסתיימה ב - 4 לפנה"ס. לוקאס נותן רמזים נוספים למועד, כמו ציון הקנזוס שאותו ציווה לדבריו אוגוסטוס קיסר, או היות קורניוס שליט בסוריה. לצערנו, אין בנמצא מידע נוסף על הקנזוס האוגיסטייני מלבד עדתו של לוקאס. קיימת גם סברה שסיפור הרועים שמספר לוקאס מלמד שהלידה לא התרחשה בחורף, כפי שמהמסרות גורסת, אלא באביב או מאוחר יותר. המסקנה מתקבלת מתוך הנחה שרעיית צאן אינה נעשת בחורף.


ההתערבות האלוהית

כאמור, גם לוקאס וגם מתי מדווחים על כך שמלאך מודיע למשפחה על הלידה העל טבעית וחשיבותו של הבן הצפוי. אם זאת, למבשרים גרסאות שונות לגבי אופן ההודעה. אצל מתי מקבל הבשורה הוא יוסף, שמלאך לא מזוהה מתגלה בפניו ואלו אצל לוקאס זוהי מרים שמקבלת את הבשורה מפי המלאך גבריאל. גם כאן, הנרטיבים השונים מעברים מסר אחיד בדבר אלוהותו וחשיבותו של הרך הצפוי. 



לקריאה נוספת


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. דוד פלוסר. ישו (ירושלים: כנרת, זמורה ביתן ודביר והוצאת ספרים ע"ש י"ל מאנגס, האוניברסיטה העברית, 2009) 37.
  2. הבשורה על מתי, פרק א' פסוקים 2-16
  3. הבשורה על פי מתי. פרק א' פסוקים 18-25
  4. הבשורה על פי מתי. פרק ב, פסוקים 1-12
  5. הבשורה על מתי. פרק ב' 13-23
  6. Geza Vermes. The Nativity History and Legend. (Kindle Ed: Doubleday, 2006) location: 1731
  7. הבשורה על פי לוקאס. פרק א' פסוקים 5-17
  8. הבשורה על פי לוקאס. פסוקים 26-27
  9. הבשורה על לוקאס. פרק א' פסוקים 34-37
  10. הבשורה על פי לוקאס. פרק ב' פסוקים 1-7
  11. הבשורה על פי לקואס. פרק ב' פסוקים 8-20
  12. ↑ Geza Vermes. The Nativity History and Legend. (Kindle Ed: Doubleday, 2006) location: 173
  13. הבשורה על פי לורקאס. פרק ג' פסוקים 23-38