הצגת המקור של הדף "נעה אילת ואמיר גורן השבטים הרומולואיים והקוריות"

[[תשעא א - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית ריכוז ערכים]]

=השבטים הרומולואים והקוריות=

בהתייחסנו לההיסטוריה החברתית של רומא, יש לציין כי לאחר ייסוד העיר ותחילת המונרכיה, ההתייחסות להיסטוריה של רומא הינה התייחסות להיסטוריה של לטיום. על פי המסורת מלכה הראשון ומייסדה של רומא הוא רומולוס (קישור לסיפור של רומולוס ורמוס). לדמותו המיתית מיוחס כינונה של מערכת פוליטית וחברתית- אסיפת העם, הסנאט, מערכת הפטרונים- קליינטים, חלוקת האזרחים לפטריקים ופלבאים, ייסוד שלושת השבטים וחלוקה ל- 30 קוריות. לא ניתן להסתמך על ייחוס כל אלו לרומולוס, וקיימות מחלוקות רבות בנוגע למידת אמיתותן. בין אם רומולוס אכן כונן כל זאת, ובין אם לאו- המוסדות הללו הו קיימים על סמך העדויות ההיסטוריות, גם אם מקורם לוט בערפל. להלן יפורטו המבנים החברתיים הבסיסיים של אזרחי רומא בזמן המלוכה- השבטים ה"רומולואים" והקוריות, על מקורם, תכליתם, ומידת הרלוונטיות שלהם בתקופת הרפובליקה.  


על פי המקורות, בתקופת רומא המוקדמת אוכלוסיית רומא הייתה מחולקת לשלושה שבטים בשם- Tities, Ramnes, ו- Luceres. כל אחד מהשבטים חולק ל-10 תת יחדות- הנקראות קוריות (Curiae). השבטים היו הבסיס לאירגון הצבאי הראשון של המדינה. החלק של כל שבט הן בחיל הרגלים והן בחיל הפרשים היה שווה.

==השבטים הרומולואיים מהם?== 

* על פי המסורת, ה Ramnes קיבלו את שמם מרומולוס, המלך הראשון ומייסד רומא- ובהתאם נקראים השבטים הרומולואים. שבט Tities מטיטוס טטיוס . בנוגע לוודאות השם, ישנה פחות וודאות לגבי ה- Luceres. מרבית המקורות מספרים כי נקראו על שם Lucumo, לוחם אטרוסקי שעזר לרומולוס. מסורת זו מהווה ערובה עבור תיאוריות מודרניות הטוענות כי כל אחד מהשבטים מייצג קבוצה אתנית אחרת- רומאים, סבינים ואטרוסקים, אשר היו שלוש הקבוצות שהרכיבו את רומא בתקופה המוקדמת. 

* ווארו טען שהשבטים היו חלוקות מקומיות, על פי מקום ההתיישבות ( 5.55LL). תיאוריה זו יכולה לתאום את התיאוריה האתנית אם נקשר את האישים על שמם נקראו השבטים לבין האזורים השונים שיתכן ושכנו בהם. על פי שיטה זו, נקשר את את הרמנס עם הגבעה הפלטינית , הטיטיים עם ה- Quirinial ("הגבעה הסבינית") והלוקרס עם Caelian, בעל הקשר אטרוסקי. 

קורנל חולק על הטענה הקושרת את חלוקת השבטים למוצא אתני, באומרו כי אין מקור שמעיד על כך. עוד הוא טוען כי התיאוריה של ווארו נעשית מופרכת, מאחר והמיקומים לעיל הינם שרירותיים בלבב, ובאופן כללי צביון השבטים לא הולך בד בבד עם הפרשנות האתנית. מעבר לכך, אף לא נמצא מקור אשר מתאר שה Ramnes היו תומכיו של רומולוס, וכך לגבי שני השבטים האחרים. היחיד, על פי קורנל, אשר יוצא דפן הוא פלורוס, אך טוען כי הוא מספק לנו פרשנות משלו בלבד, ולא מהווה מקור מוסמך.  למעשה, כל התיאוריות מסתמכות על השערות ללא בסיס מוצק, הנגזרות על בסיס שמות השבטים, הנקראים על שם גיבורים מיתיים ותו לא. (קורנל 4.8)

* גישה נוספת בנוגע למקור חלוקת השבטים ביטא [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%27%D7%95%D7%A8%D7%96%27_%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%96%D7%99%D7%9C דומזיל] (Georges Dumézil),  אשר ראה ברומא מושפעת ביותר מהמורשת האינדו-אירופית. הוא טען כי הארגון של המדינה והחברה הרומאית התאים לדפוס אינדו אירופאי. דפוס זה מורכב משלושה חלקים תפקודיים, אשר היו החלוקה המשוערת של התרבות האינדו אירופאית המקורית, כמרים ושליטים, לוחמים, וייצרנים. על פי אידיאולוגיית שלוש הפונקציות דומזיל ניתח את המבנה הדתי של רומא, והן את המבנה החברתי. לדבריו,  השבטים ה"רומולואיים" היו קבוצות סגורות שונות, אשר היו מוגדרות על פי הפונקציות השונות- הרמנס- ככמרים, הלוסרס- כלוחמים והטיטיים- הייצרנים. מאוחר יותר זנח את תיאוריה זו. (קורנל 3.10)

טענה זו מופרכת אם מסיקים שהשבטים הינם חלוקה מלאכותית. גישה זו מנוגדת לשלל הדעות הגורסות כי זוהי חלוקה אשר התרחשה באופן טבעי, או לחילופין- שהייתה קיימת מקדמת דנא, מתוך קשרי קירבה. רעיון החלוקה המלאכותית מתיישב היטב עם ההנחה כי השבטים מתחלקים לקוריות, והם מהווים הבסיס לצבא. קבלת ההנחה מובילה להבנה כי כל המוסדות הנידונים הינם קשורים בינם לבין עצמם, וכוננו באופן מלאכותי, מטעמים פוליטיים ואדמניסטרטיביים. האם יתכן כי הצבא נבנה על יחידות שוות בגודלן של כל מוצא אתני, אשר התאגד לתת יחידות- הקוריות? או לחילופין- התחלק ליחידות לוחמות על פי הקריטריונים של דמזיל? סביר להניח שלא, ועל כן ההתשובה המתקבלת על הדעת הינה החלוקה המלאכותית.

==הקוריות מהן?==

מקור המילה "קוריה" המשוער הוא co-viria- שמשמעה התאספות. ניתן לראות כי המילה curia  שימשה ברומא הן לתיאור החלוקה הנידונה, והן למקומות מפגש. לדוגמה- ה- curia hostilia, היה בית הסנאט הראשון. 

נוכל להגיד כמעט לבטח כי ההשתייכות לקוריות השונות הייתה נקבעת מלידה. מסקנה זו נובעת מהידיעה כי גנס מסויימים השתייכו לקוריות ספציפיות. השתייכות למשפחה מסויימת, משמעה השתייכות לקוריה שהמשפחה משתייכת לה.

כפי הנראה, החלוקה לקוריות הייתה חלוקה מקומית בעלת טריטוריה מוגדרת. כאמור, החברות בקוריה הייתה מלידה, על פי השתייכות למשפחה. על כן, ניתן לשער כי כאשר הקוריות נוצרו, אותן קבוצות של משפחות - gentes - אשר גרו באיזורים שונים של העיר, התקבצו ביניהן ליצירתה של הקוריה. ישנם שמות של הקוריות אשר ידועים לנו כיום, המקור של חלקם לא ברור. עם זאת, חלקם קשורים לשמות של מקומות מסויימים (Veliensis, Foriensis), וכמה מן האחרים לשמות קלאנים. עובדה זו מחזקת את ההשערה לגבי מקור החלוקה. 

קיימות טענות המציגות את הקוריות כמוסד פטריקי, ובכך מציעות שהפטריקים היו ה"מקומיים", הילידים של איטליה. מכך יוצא שהפלבאים היו גורמים חיצוניים שלא השתייכו לאוכלוסיה המקומית. הנחה זו מתבססת על אותה טענה שגויה כי הפלבס היוו מעמד נפרד עוד בתקופת המלוכה. אם אכן הקוריות היו פטריקיות, ומכיוון שהארגון הפוליטי והצבאי התבסס על הקוריות כתת יחידות של השבטים, הרי נגזר כי האזרחות, הטומנת בחובה הן את הזכויות והן החובות האזרחיות, הייתה מוגבלת לחברי הקוריה. גישה זו נשללה והיא זוכה לתמיכה קלושה מהמקורות.  

===אסיפת הקוריות===

כאמור, כנראה מקור השם המשוער של הקבוצה נבע מ"התאספות". אכן, ישנן הוכחות כי לכל אחת מ- 30 הקוריות היה מקום מפגש והתכנסות מסויים בעיר משל עצמה, כנראה בטריטוריה בה נוצרה. הקוריות היו היחידות שהרכיבו את ה comitia curiata- אסיפת הקוריות. לכל קוריה היה מנהיג אשר כונה קוריו (curio), אשר היה חייב להות מעל גיל 50 בכניסתו לתפקיד, וכיהן בתפקידו בכל שארית חייו. אחד מאותם מנהיגים נבחר להיות ה- curio maximus. 
ככל הנראה, תחומי סמכותה היו הענקת האימפריום למלך ובתקופה מאוחרת יותר במלוכה למגיסטרטים. כמו כן, נגעו החלטותיה גם להענקת תוקף לחוקים והחלטות לגבי מלחמה ושלום. סמכויות אלו היו שרירות עד לרפורמה של  סרוויוס טוליוס (ראה ערך נפרד). שבמסגרת המהפכה, נטלה אסיפת הקנטוריות את סמכויותיה של אסיפת הקוריות.      


הגידול הדמוגרפי וניידות של האוכלוסיה עם חלוף הזמן, הביא להחלשת הקשר בין מקום המגורים לבין החברות בקוריה. כמו כן, נוצרה מסגרת השתייכות חדשה עם היווסדות אסיפת הקנטוריות. כתוצאה מכל אלה, לבסוף הקשר ל"מוצא הקורייתי" התרופף לחלוטין, עד כדי אי ידיעה של התושבים לאיזו קוריה השתייכו. אף אם ידעו לאיזו קוריה השתייכו, ספק אם היו יודעים לשייך אותה לשבט המקורי שלה.

==תפקידם של השבטים והקוריות ברפובליקה הרומית==

על פי הנאמר לעיל, עם החלשות הקשר בין האזרחים לבין מוצאם השבטי והקוריה אליה השתייכו היינו מצפים שמוסד זה יעלם לחלוטין מעל פני אדמת רומא. עם זאת, נותרו שרידים למוסדות ארכאיים אלו.


שמות השבטים המקוריים נשתמרו עם חלוף הזמן באופן סמלי במוסד אחד אשר ידוע לנו, והוא בשמות קנטוריות הפרשים. באסיפת הקנטוריות שנוסדה בזמן הרפובליקה (comitia centuriata), היו ה ramnes, ה- Tities וה- Luceres המוקדמים והמאוחרים. כלומר- Remnes priores, Remnes posteriors וכן הלאה. יצירת כפילויות אלו מיוחסות לטרקוויניוס פריסקוס, מלכה ה-5 של רומא,  אשר הגדיל את היקף חיל הרגלים של הצבא (אשר כאמור, הורכב בזמן המלוכה משלושת השבטים). ישנו סיפור מסורתי על עימות, בו איש כהונה דתית, אטוס נביוס, עצר בעדו מפני נתינת שמות חדשים לקנטוריות המסורתיות ([[Livius 1.36.2-5]]). קנטוריות הפרשים הוא המוסד היחיד אשר בידיעתנו, המשמר את שמות השבטים הרומולואיים. 

יש לציין כי סרוויוס טוליוס, מלכה ה-5 של רומא, ביצע חלוקה מידש של אזרחי רומא לשבטים, חלוקה אשר הלכה והתפתחה עם השנים, עד להגעה ל- 35 במספר (להרחבה יש לעיין בפרק [[תשעא חברה ומשטר ברפובליקה הרומית - המהפכה של סרוויוס טוליוס|המהפכה של סרוויוס טוליוס]]).    

לא כפי שעלה בגורלם של השבטים מבחינת שימורם, לקוריות היה תפקיד בחיים הציבוריים של הרפובליקה הרומית, בשני היבטים. בכל היבט ניתן למצוא מרכיב אשר מחזק את הטענה כי חלוקת הקוריות לא התבססה על סמך השתייכות מעמדית. 
:::"לא כפי שעלה..." - משפט לא ברור. [[משתמש:Oamitay|ד&quot;ר א.]] 11:16, 14 בפברואר 2011 (UTC)

==משמעות פוליטית של אסיפת הקוריות ברפובליקה==
ה- comitia curiata היה מוסד שהשתמר עד לסופה של הרפובליקה. כמצוין לעיל, עם היווסדות אסיפת הקנטוריות, ניטלו ממנה הסמכויות המקוריות שלה. עם זאת, שתי האסיפות המשיכו להתקיים זו לצד זו. בעוד הסמכויות המעשיות היו בידי אסיפת הקנטוריות, מעמד אסיפת הקוריות היה טקסי-רשמי בלבד. האסיפה התכנסה בנסיבות של אישור ההחלטה של הענקת ה[[אימפריום]] ל- [[מגיסטראט|מגיסטראטים]] הבכירים, ולשם המטרות הרשמיות האחרות, כמו כמו עדות לאימוצים וצוואות. בתקופה המוקדמת של הרפובליקה, את תפקיד ה-curio maximus  מילא  תמיד אזרח ממוצא פטריקי. חריגה מכך הייתה ב- 209 BC, כאשר את משרה זו אייש נציג ממוצא פלבאי. עדות זו מחזקת את הטענה כי הייתה נוכחות פטריקית לצד פלבאית בקוריות.

==משמעות הקוריות בחיי הדת==
פסטיבלים פולחניים מסויימים, אשר היו נחגגים מידי שנה, היו נחגגים על ידי מוסד הקוריה. ב- Fornacalia, פסטיבל אשר היה נחגג בפברואר, הייתה התכנסות על פי הקוריות. מועד ההתכנסות היה ביום האחרון של הפסטיבל שנקרא בשם Quirinalia, או בשם הפופולרי שלו "the feast of fools". אלו שלא ידעו לאיזה קוריה השתייכו, גם יכלו להשתתף. ניתן ללמוד ממנהג זה מספר דברים. ראשית, מדגים כיצד ההשתייכות לקוריה הפכה לבעלת חשיבות מועטה ביותר עבור רוב האזרחים. שנית, מחזק את הטענה המגדירה את החלוקה לקוריות ככזו שמקיפה את כלל האזרחים כך שלכל תושב הייתה השתייכות, העוברת מכוח לידה, לקוריה כלשהי, גם אם אינו מודע אליה. מכאן יוצא, חיזוק לטענה  כי אין ההשתייכות מעמדית, ואינה תלויית השתייכות למעמד הפטריקי, כפי שנידון לעיל.   
 
'''לסיכום חלק זה...'''
ניתן לסכם שתי נקודות חשובות בדיון זה-
* שלושת השבטים והקוריות היו יחידות מלאכותיות שיוסדו באופן מכוון למטרות אדמניסטריביות ופוליטיות. מתוקף זה, לא ייתכן כי נוסדו טרם ייסוד עיר המדינה, ואכן, היווצרותם וייסוד עיר המדינה הולכים יד ביד. ניתן לומר שהמסורת מתחשבת בתכלית ארגון חברתי זה, בכך שהיא מייחסת אותו לרומולוס.   הופיעו יד עם עיר המדינה, מתוך היותם יחידות אדמינסטרטיביות ופוליטיות. לכן הייחוס של היווצרותן לרומולוס.

* השבטים ותת-היחידות שלהם, הקוריות, היו אלמנט חשוב בארגון הפוליטי והצבאי של רומא בתקופות המוקדמות.
השרידים של המערכת המסורתית הזו נותרו במנהגים דתיים, ב comitia curiata, ובשמות של שש קנטוריות הפרשים. על כן, אסיפת הקוריות מהווה דוגמה למוסד חדש אשר "מורכב" על בסיס מוסד ישן, במקום לעקרו מהשורש. זהו ביטוי לשמרנות הרומאית, המשולבת ביכולת התחדשות המיוחסת לה. כאופן זה המושגים המסורתיים לא נכחדו, והמשיכו להתקיים לצד אלו החדשים, בצורה שהיא סמלית בלבד.

==השפעות חיצוניות על היווצרות צורת הארגון החברתי לשבטים וקוריות==

מבנה הקוריות המורכב שהוצג לעיל הינו ייחודי לרומא. על אף שידוע על קוריות בקהילות לטיניות אחרות, אין הקבלה לרומא בחלוקה הראשונית והמשנית של השבטים והקוריות, ברמת מורכבותה וברמת אופן החלוקה, אשר התבצעה בצורה מלאכותית. עם זאת, קיימת מקבילה לה, בנוגע למאפיין אחרון זה והיא חלוקה שנמצאה בעולם היווני בפוליס, עיר-המדינה היוונית. זהו מאפיין מייצג, המדגים את השפעת התרבות היוונית על איטליה במאה ה-7 BC.

 
=ביבליוגרפיא=

Cornell, Tim. 1995. ''The beginnings of Rome&nbsp;: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (c. 1000-264 BC)''. London; New York: Routledge - chapter 4.8. 

Hornblower, Simon, and Antony Spawforth. 1996. ''The Oxford classical dictionary'' 3<sup>rd</sup> ed. Oxford; New York: Oxford University Press.<br>-  curia (pages 414-415), centuria (pages 310-311), tribes 

Cancik, Hubert, Helmuth Schneider, Christine F. Salazar, and David E. Orton. 2002. ''Brill's New Pauly: Encyclopaedia of the Ancient World: Antiquity''. Leiden; Boston: Brill.<br>- rome history (pages 670-679),  comitia (pages 622-623)