הצגת המקור של הדף "רון ברק תשעא ב - מיתוס והיסטוריה - דף שיחה"

= מיתוס והיסטוריה =
== אברהם והרקלס: בין שׂפרטא וירושלם ==
:לקראת 17.3 יא אדר ב
:לקרוא את [http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-a-2.htm ספר מקבים א]


ספר חשמונאים א'
(ידוע גם בשמו 'ספר המקבים'). שייך לספרים החיצוניים. נכתב בשליש האחרון של המאה השנייה לפני הספירה על ידי מחבר אנונימי המקורב לחצר החשמונאית, איש הארץ שכתב את ספרו בעברית מקראית משובחת. הספר נחשב לספר היסטוריה מדרגה ראשונה, וניכר כי כותבו היה נגיש למקורות החשמונאים ולתעודות סלבקיות. אי הדיוקים שבו הם מועטים, והוא קרוב ברוחו לספר דניאל ולרוח הזרם הלוחמני במרד. אמינותו ההיסטורית מסתברת מהשוואתו למקורות הלניסטיים בני התקופה וכן מדייקנותו הגאוגרפית בתיאור מלחמות החשמונאים.


ספר מקבים א' מתאר תקופה של 40 שנה, מיום עלותו של אנטיוכוס לשלטון ועד מותו של שמעון. בדרך מסופר על גזרות אנטיוכוס והמתייוונים, כיבושים וקרבות גדולים של יהודה המקבי, מותו של אנטיוכוס, מותו של יהודה המקבי, אישיותו של יונתן וקורותיו ככהן הגדול, וקורותיו של שמעון עד מותו. אין אנו יודעים רבות על המחבר, מלבד שככה"נ היה בן הארץ, כיוון שהתיאורים הגיאוגרפיים מדויקים, והשכלתו בשפה העברית רבה, במקביל תיאוריו את העולם החיצוני אינם מדויקים כלל. גם זמן הכתיבה אינו ידוע, אך ודאי שנכתב לפני שנת 63, כיוון שהספר אוהד את רומא בתיאוריו, ולאחר שנה זו לא היה יהודי פרו- רומי בארץ. לשון הספר מנסה לחקות את לשון המקרא, ואף משתמשת באותם כינויים לעמי האזור (כנען, פלשת), ולדעת החוקרים חובר ע"י אדם אחד. הספר כתוב מתוך אהדה לבית חשמונאי ולמתתיהו, ולשמעון בפרט, אולי כיוון שיסד את הממלכה החשמונאית. דבר נוסף שהספר שם במרכז הוא הקשר עם אלוהים באמצעות תפילה, ואין אמונה בתחיית המתים.  בספר מופיעות תעודות רבות (מכירה, העברת בעלות ועוד) הכוללות תאריכים, בעיקר בתיאור חייהם של יונתן ושמעון. הפירוט הרב שהן מציגות הביא את החוקרים לסבור שהן אמיתיות, ולכן יש לו מקום של כבוד בהיסטוריוגרפיה העברית.


שמו העברי המקורי של הספר לא ברור. אב הכנסייה אאוסביוס מכנה אותו, בשמו של אוריגנס, שהיה גם הוא אב כנסייה, בשם יווני שנוטים לתרגמו בערך ל: "שרי בני עם ישראל". במקור אחר מצוין ששמו המקורי של הספר היה "ספר בית סרבני אל", כנראה תרגום לשם המשמרת יהויריב, שממנה יצאו החשמונאים, ובמטרה לשבח אותם על מלחמתם בשם אלוהים. השם הזה מקבל אישור בכתב יד מהמאה ה11, שכותרתו "ספר הסרבנות של המקבים".
החוקרים חלוקים על זמן כתיבת הספר. היו שקבעו שהספר נכתב בתקופה שבין שלטון ינאי לכיבוש פומפיוס, אך באותם ימים התחולל מאבק בין כיתות הצדוקים והפרושים, ובספר אין כל רמז לכך. רוחו של הספר, רוח של ניצחון וגבורה והעובדה שהמחבר מראה חיבה רבה לרומאים, מוכיחה מעל כל צל של ספק שהספר נכתב לפני הכיבוש הרומי. ככל הנראה, הספר נכתב בסביבות שנת 120 לפנה"ס, בראשית ימי שלטונו של יוחנן הורקנוס, שבעלייתו לנשיאות מסתיים הספר ואין שום זכר לכיבושיו ופעולותיו הדתיות.
גם זהותו של מחבר הספר לא ברורה לגמרי. החל בימיו של אברהם גייגר, נהגו לזהות את מחבר הספר כחבר בכת הצדוקים, אך לאור העובדה שהמחבר כותב, כנראה, בראשית תקופת שלטונו של יוחנן הורקנוס, כאשר היו הצדוקים רחוקים מן המלכות (בעוד שבספר הם מוצגים כנבחרי אלוהים לגאולת ישראל) רוב הסיכויים שזיהוי זה שגוי. כיום נוטים יותר לזהות את המחבר עם הפרושים. ראשית, מסופר בספר שמתתיהו אישר ללוחמיו להתגונן בשבת, היתר שידוע לנו שהפרושים קיבלו, בעוד שלגבי דעת הצדוקים על כך אין לנו מקורות. בנוסף, מדגיש מחבר הספר שקיום המצוות בדת היהודית זהו עניין מרכזי, כדעת חברי כת הפרושים.

ספר מקבים א (מק"א) אינו נמנה עם כ"ד הספרים הכלולים בתנ"ך, שהוא קובץ הספרים שקודשו במסורת היהודית. גיבושו של קובץ זה נמשך תקופה ארוכה ובשלבים, ורק בשלב האחרון, עם גיבוש הכתובים, סביב שנת 100 לסה"נ, בא תהליך זה לידי סיום. משמע, מק"א היה מצוי בידי יהודים בדורות שבהם סודר ונחתם קובץ הכתובים, אך הוא לא נכלל בתנ"ך.1

כיצד אפוא שרד חיבור זה והגיע אלינו? בעוד שהתנ"ך 'נחתם' כשהוא מכיל כ"ד ספרים, התפתח גם בקרב יהדות הפזורה קובץ ספרים, שנכללו בו בעיקר תרגומים ליוונית של ספרות יהודית. מרכזה של פעילות ספרותית זו היה באלכסנדריה של מצרים. גרעינו של קובץ זה הוא תרגום חמישה חומשי התורה, שלפי האגדה טרחו על תרגומם שבעים ושניים זקנים, ומכאן כינויו של תרגום זה – תרגום השבעים (ספטואגינטה – שבעים ביוונית).2 על תרגום התורה נוספו במרוצת הזמן גם תרגומי הנביאים והכתובים, אלא שבכך לא הסתיימה התגבשותו של קובץ זה, שנוספו לו כמה חיבורים שאינם נמנים עם התנ"ך העברי. חלק ניכר מחיבורים אלה גם הם תרגומים מן העברית (או הארמית), אך כמה מהם נכתבו במקורם ביוונית (למשל מק"ב ואיגרת אריסטיאס).

חיבורים אלה, שאינם חלק מן התנ"ך היהודי, אך מצויים ב'תנ"ך' היווני, בספטואגינטה, כוללים, מלבד ספרי מקבים, ספרים כגון בן-סירא, טוביה, יהודית ועוד. בעברית הם מכונים בדרך כלל 'ספרים חיצוניים', כלומר ספרים שמחוץ לתנ"ך. בלועזית רווח כינויים, שמקורו ביוונית, "אפוקריפיים" (כלומר חבויים, או במונח הרווח, גנוזים).3 ברשימת הספרים החיצוניים נכללים אף חיבורים שאינם כלולים לא בקובץ ספרי הקודש העבריים – התנ"ך – ולא בקובץ היווני – הספטואגינטה – אך שרדו בקבצים אחרים של כתבי הקודש שאומצו בידי כנסיות נוצריות מסוימות, כגון האתיופית (למשל ספר חנוך או ספר היובלים). את רובם של האחרונים הולם הכינוי פסוודו-אפיגרפיים (כלומר שמחבריהם נושאים שם בדוי).4 כמה מחיבורים אלה (חנוך, ספר היובלים, צוואות אבות יב השבטים, טוביה) שרדו, אם כי בצורה מקוטעת, בין החיבורים שנמצאו במערות מדבר יהודה.5

מבחינה ספרותית, ה'ספרים החיצוניים' או האפוקריפיים והפסוודו-אפיגרפים מגוונים ביותר. לצד חיבורים היסטוריים, כגון מק"א ומק"ב, ישנם חיבורים ובהם חזונות אפוקליפטיים, כגון חזון ברוך וחזון עזרא, שנכתבו אחרי חורבן הבית השני, וישנם חיבורים מוקדמים יותר, כגון ספר חנוך, שחלקים ממנו קרובים בזמן לחזונות שבספר דניאל המקראי ולזמן חיבורו של מק"א. כן כוללים חיבורים אלה יצירות המסווגות לסוגה של ספרות החכמה (למשל ספר בן-סירא), נובלות (ספר טוביה, ספר יהודית), 'שכתובים' של חלקים מן המקרא (ספר היובלים, צוואות י"ב אבות השבטים ועוד). יש המרחיבים רשימה זו וכוללים בה כל חיבור שנתחבר בין אמצע המאה השנייה לפסה"נ (זמן חיבורם של אחרוני ספרי המקרא) לעריכת המשנה בשלהי המאה השנייה לסה"נ, כלומר פרק זמן של כ-350 שנה.

מק"א שרד, כאמור, כאחד החיבורים הכלולים בקובץ כתבי הקודש ביוונית, הספטואגינטה, והוא כלול במניין הספרים החיצוניים. הלשון שבה הוא הגיע אלינו היא יוונית, כלשונם של כל החיבורים הכלולים בתרגום השבעים. קשה לקבוע מתי והיכן בדיוק תורגם המקור העברי של מק"א (עליו ראה להלן) ליוונית: האם נעשה התרגום באלכסנדריה או בארץ-ישראל? אין בלשונו אפיונים המאפשרים להכריע לכאן או לכאן, כפי שניתן במקרים מסוימים לגבי תרגומי ספרים אחרים הכלולים בתרגום השבעים.6 אשר לתאריך התרגום, אם נקבל את התאריך המשוער שמציעה הארל, השליש האחרון של המאה השנייה או תחילת המאה הראשונה לפסה"נ, ואם נעדיף את האפשרות שהתרגום נעשה בארץ-ישראל על פני האפשרות שנעשה במצרים, אזי אפשר לשער שהתרגום נעשה במסגרת יזמות שננקטו ביהודה להפיץ מידע על אירועים חשובים בתולדות ישראל בקרב יהודי הפזורה, או לפחות בקרב יהודי מצרים – בדומה לתרגום ליוונית של מגילת אסתר, שנעשה בירושלים קודם ל-78/7 לפסה"נ, ואולי גם בדומה לתרגום של ספר יהודית. מגמה כזאת באה לידי ביטוי גם באיגרות שבראש ספר מקבים ב.7

תרגום השבעים עצמו שרד מכיוון שהיה נוסח כתבי הקודש הנגיש והשמיש ביותר שעמד לרשות הנוצרים, שמספר דוברי היוונית ביניהם הלך וגדל במהירות במאות הראשונות לסה"נ. משום כך, ומטעמים נוספים, שלא כאן המקום לעמוד עליהם, זנחו היהודים את תרגום השבעים, ואילו הנוצרים המשיכו להחזיק בו כחלק מכתבי הקודש שלהם. בתוך קובץ זה היה למק"א מקום של כבוד, יחד עם ספרי המקבים האחרים (ב, ג, ד), כחיבור המציג מופת של גבורה ואת הנאמנות לדת של אנשים המוכנים לחרף את נפשם עליה, עד לדרגה עליונה של קידוש האמונה (מרטיריום – ראו בפירוש ל-ב, 38-37). נושא זה היה אקטואלי אצל הנוצרים הראשונים (עמ' 75, הערה 1, להלן).

מק"א נזכר בחיבורים נוצריים מוקדמים,8 ונכלל בין כתבי הקודש של הנוצרים כאחד מן הספרים האפוקריפיים של התנ"ך ('הברית הישנה' במינוח הנוצרי). מק"א נכלל לא רק בתרגום השבעים, אלא גם בכתבי הקודש הנוצריים בלשונות אחרות, כגון הלטינית והסורית, שבהם החזיקו זרמים נוצריים שיוונית לא הייתה לשונם. ואולם תרגומים אלה נעשו מן התרגום היווני, ולא מן המקור העברי.

במסורת היהודית נעדר מקומו של מק"א, והוא חזר אליה בעקיפין רק בימי הביניים, בעיקר ביצועו של ספר יוסיפון, ובמישרין רק בתקופת ההשכלה, בעת החדשה.9 היום הוא מצוי, כאמור, בעברית בשתי מהדורות עבריות של הספרים החיצוניים (ראו בהקדמה ובביבליוגרפיה).

שאלות מעניינות הן: מדוע לא נשמר מק"א במסורת היהודית; האם הוא נשכח באקראי, ביחד עם הספרים החיצוניים האחרים, או שמא הושכח במתכוון? ואם במתכוון, מי השכיחו ומדוע? על שאלות אלה יש להשיב כחלק מבירור נושאים רחבים יותר: יחס חז"ל אל החשמונאים וגורלם של הספרים החיצוניים במסורת היהודית. האם ביקשו החכמים במתכוון לצמצם את מקומם של החשמונאים במסורת היהודית ולכן אזכוריהם בספרות חז"ל מעטים? אם כך עשו, האם עשו זאת מתוך עוינות לחשמונאים, שלפחות מסוף ימי יוחנן הורקנוס הראשון התרחקו מהם (כלומר מן הפרושים, שהחכמים ראו את עצמם ממשיכיהם) וצידדו במתנגדיהם הצדוקים? ואולי ביקשו להמעיט מערכם של החשמונאים כמופת ליהודי ארץ-ישראל החיים תחת שלטון רומי, וזה מחשש לעידוד מרדנות, שעה שהחכמים ביקשו דרכים להשלמה עם מציאות של חיים תחת שלטון רומא? נושא זה מקיף ורחב ביותר, ונסתפק כאן בהפניות לספרות המחקר,10 וכן נפנה את הקורא לדיון בעמ' 81-72, להלן.

אשר לגורלם של הספרים החיצוניים בכלל – לא רק מק"א נשר מן המסורת היהודית, אלא גם רוב רובם של הספרים החיצוניים נשתכחו מקרב היהודים. כתוצאה מכך – היה אשר היה יחסם של הפרושים ושל החכמים אל החשמונאים – אבד למסורת היהודית חלק נכבד מיצירות התרבות של העם היהודי שנוצרו בתקופה ההלניסטית ובתקופה הרומית.11

הערות שוליים:

*על כך שמק"א היה מצוי בעברית בידי יהודים עוד במאה השלישית לסה"נ ראו להלן, הערה 13. לשאלת חתימת המקרא לא נוכל להיכנס כאן, אך ראו: הרן, האסופה המקראית, א; ליימאן, קנוניזציה, ובהם ספרות נוספת.
*האגדה על תרגום התורה ליוונית מסופרת באיגרת אריסטיאס, שממנה צמחו הגרסאות המאוחרות יותר של סיפור זה. על התרגום עצמו ראו ספרה של הארל, התנ"ך היווני, ושם ספרות נוספת.
*על תהליך זה, שהביא גם להכללתו של מק"א בתרגום השבעים, ראו: הארל, התנ"ך היווני, עמ' 119-112, 326.
*על מונחים אלה ראו הערכים במילון אנקור. מכל מקום, חלוקה זו לספרים אפוקריפיים והפסוודו-אפיגרפיים אינה חד-משמעית. חלק מן הספרים החיצוניים הולמים הן את הגדרתם כאפוקריפיים והן כפסוודו-אפיגרפיים, וראו: צ'ארלס, האפוקריפה, בהקדמה; ניקלסבורג, ספרות יהודית, עמ' 6-5.
*לשם הקיצור נפנה לגארסיה מארטינז, מגילות ים המלח (פרסומים נוספים מצוינים ברשימת כתבי היד שבסוף הספר).
*הארל, התנ"ך היווני, עמ' 97-96, 106-105.
*ייתכן שיזמות אלה זכו לעידוד של השלטון החשמונאי. אמנם אין ראיה מפורשת לכך, ותופעת תרגום ספרי הקודש (כ"ד ספרים וחיבורים נוספים, כגון בן-סירא) מעברית ליוונית אינה קשורה בחשמונאים והחלה לפניהם, אולם באיגרות שבראש מק"ב (וגם בספר עצמו) מתגלה רצון להפיץ את סיפור המאורעות שהתרחשו ביהודה ואת חג החנוכה בקרב היהודים, ובמקרה של מק"ב קהל היעד הוא קוראי יוונית, כייחוד במצרים התלמית.
*ראו: שירר, היסטוריה, ג,1, עמ' 189.
*יצחק זעקיל פרענקיל, כתובים אחרונים (כולל ספר חשמונאים א[=מק"א], לייפציג 1830 (ונדפס פעמים מספר לאחר מכן). תרגומו התבסס על תרגום מק"א לגרמנית, ולא על הטקסט היווני שבשבעים.
*אלון, ההשכיחה האומה; שוורץ, התנגדות הפרושים.
*בעניין השתמרותה של הספרות היהודית של תקופת הבית השני דן הר, ספרות יהודית. מקובלים עליי דבריו, שהחיבורים ששרדו הם רק חלק מן הספרות היהודית שהייתה קיימת בימי בית שני, אולם לא כל נימוקיו באשר להישרדות חיבורים אלה באמצעות הכנסייה הנוצרית ולא כל טיעוניו בנוגע לספרות שלא שרדה נראים לי משכנעים דיים. על מק"א ראו: שם, עמ' 225. בנושא הכללי של הדים מספרות בית שני בספרות היהודית של ימי הביניים (בראשית רבתי, צוואת נפתלי, צוואת יהודה, מדרש ויסעו וכו') ראו: פלוסר, ההשכיח; הרן, האסופה המקראית, עמ' 149-145; הימלפארב, ר' משה הדרשן, ושם ספרות נוספת לנושא זה.

*[http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-a-2.htm#14 מקבים א' פרק י"ד]
*[http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-a-2.htm#12 מקבים א' פרק י"ב]

*לברר במגוון מקורות מי כתב את הספר, מתי, וכו'
**[http://books.google.co.il/books?id=bretVHXDejEC&pg=PA250&dq=%D7%A1%D7%A4%D7%A8+%D7%9E%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%9D+%D7%90&hl=en&ei=DhmBTZz7Hsr2sgbpnvH9Bg&sa=X&oi=book_result&ct=book-preview-link&resnum=4&ved=0CFIQuwUwAw#v=onepage&q&f=false על ספרי המכבים]
**נכתב בשליש האחרון של המאה השנייה לפני הספירה על ידי מחבר אנונימי
**התאריך המשוער שמציעה הארל, השליש האחרון של המאה השנייה או תחילת המאה הראשונה לפסה"נ,
**החוקרים חלוקים על זמן כתיבת הספר. היו שקבעו שהספר נכתב בתקופה שבין שלטון ינאי לכיבוש פומפיוס, אך באותם ימים התחולל מאבק בין כיתות הצדוקים והפרושים, ובספר אין כל רמז לכך. רוחו של הספר, רוח של ניצחון וגבורה והעובדה שהמחבר מראה חיבה רבה לרומאים, מוכיחה מעל כל צל של ספק שהספר נכתב לפני הכיבוש הרומי. ככל הנראה, הספר נכתב בסביבות שנת 120 לפנה"ס, בראשית ימי שלטונו של יוחנן הורקנוס, שבעלייתו לנשיאות מסתיים הספר ואין שום זכר לכיבושיו ופעולותיו הדתיות. גם זהותו של מחבר הספר לא ברורה לגמרי. החל בימיו של אברהם גייגר, נהגו לזהות את מחבר הספר כחבר בכת הצדוקים, אך לאור העובדה שהמחבר כותב, כנראה, בראשית תקופת שלטונו של יוחנן הורקנוס, כאשר היו הצדוקים רחוקים מן המלכות (בעוד שבספר הם מוצגים כנבחרי אלוהים לגאולת ישראל) רוב הסיכויים שזיהוי זה שגוי. כיום נוטים יותר לזהות את המחבר עם הפרושים. ראשית, מסופר בספר שמתתיהו אישר ללוחמיו להתגונן בשבת, היתר שידוע לנו שהפרושים קיבלו, בעוד שלגבי דעת הצדוקים על כך אין לנו מקורות. בנוסף, מדגיש מחבר הספר שקיום המצוות בדת היהודית זהו עניין מרכזי, כדעת חברי כת הפרושים.
*הבאת מראי מקום אקדמיים לשאלות אלו תֵראה בעין יפה במיוחד
#Aikhenṿald, Dov, Seckel I. Fränkel, Yisrael Ostersetzer, and S Rubin. Sefarim Ḥitsoniyim: Ben Sira, Tsaṿaʼot Ha-Shve'aṭim, Sefer Ha-Yuvalim, Maḳabim 1. Tel Aviv: Miśkal, 2009
#Rappaport, Uriel. Sefer Maḳabim 1: Mavo, Targum U-Ferush. Yerushalayim: Hotsaʼat Yad Itsḥaḳ Ben-Tsevi, 2004.
#Weiss, Mosheh, Yechezkel Luger, and Yoseph Agur. Mavo La-Torah Shebe-ʻal-Peh. Tel-Aviv: ha-Universiṭh ha-petuḥah, 1991 p. 52.
#Kasher, Aryeh. Edom, ʻarav Ṿe-Yiśraʼel: Yehudim Ṿe-ʻameme Ha-Sefar Ba-Teḳufah Ha-Helenisṭit Ṿeha-Romit (332 Li-F. S. Ha-N.-70 Li-S. Ha-N.). Yerushalayim: Yad Yitsḥaḳ Ben-Tsevi, 1988. p. 44.
#Bar-Kochva, Bezalel. Milḥamot Ha-Ḥashmonaʼim. Yerushalayim: Hotsaʼat Yad Yitsḥaḳ Ben-Tsevi, 1980. pp. 128, 183.
#http://books.google.co.il/books?id=LNxDAAAAIAAJ&q=%D7%A1%D7%A4%D7%A8+%D7%9E%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%9D+%D7%90&dq=%D7%A1%D7%A4%D7%A8+%D7%9E%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%9D+%D7%90&hl=en&ei=DhmBTZz7Hsr2sgbpnvH9Bg&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=6&ved=0CFcQ6AEwBQ pp. 34-36. 
*מי קהל היעד של הספר?

*מה מטרותיו הספרותיות והפוליטיות של המחבר?
:מתן לגיטימיות ועומק היסטורי לבית חשמונאי.
:מתוך:
:האם ניתן להכין ביוגרפיה על פי כתביהם של היסטוריונים יהודיים בני העת העתיקה?
:הביקורת עשל התלמוד והמצוטטת אצל יוספוס היא שהחשמונאים רצו להיות כוהנים גדולים בנוסף למלכות. לכן, נראה שמטרת הספר לבסס את ההנהגה האזרחית בנוסף לכהונה עבור בית חשמונאי.

פרופ' ישעיהו גפני
סיכמה עליזה גוטמן

הסיפור על מתתיהו שראה יהודי ממלא אחר מצוות המלך, הורג אותו וגם את הפקיד שהביא את הפקודה, מציין את ראשית המרד. בתיאור האירוע חוזרים ומופיעים ביטויים הנגזרים מהשורש "קנא" , בדומה לתיאור של פרשת פינחס הכהן בתורה. במקרה של פינחס הגמול על מעשהו היה ההבטחה שהוא ובניו יזכו לכהונת עולם. למקרה שהקורא של ספר מקבים עדיין לא הבין שהכוונה של המחבר בקטע זה היא להצדיק את הענקת משרת הכהן הגדול לבניו של מתתיהו, בא הפסוק "כאשר עשה פנחס לזמרי ...." כדי להסיר כל ספק.  המסקנה היא שספר מקבים א' הוא יצירה ספרותית מגמתית הבאה להצדיק את העברת הכהונה למתתיהו ובניו. מדובר במקרה זה ב"הלבשת" סיפור מקראי על אירוע שאין לגביו פרטים של ממש, ולא בכתיבה היסטורית.

בכל מקרה יש לשאול על מגמת המחבר ועל דרכי העבודה שלו.  במקרה של ספר מקבים א' ברור שמדובר בהיסטוריון מגויס. במקבים א', פרק ה' פסוק 55 יש תיאור של אירוע שולי בו שניים ממפקדי הצבא יצאו למבצע צבאי כדי להאדיר את שמם ונחלו תבוסה בה נהרגו 2000 איש. ההסבר לתבוסה בספר מקבים הוא  שהמפקדים שיזמו את המבצע לא היו מזרע המקבים ולכן לא היו ראויים לניצחון. החשיבה הבאה לידי ביטוי בספר היא של יעוד משפחתי.

=== שאלות ===
*כיצד נספרות השנים? למשל, אזוהי השנה: "בשנת שלוש וארבעים ומאה"? [http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-a-2.htm (כב) ויהי אחרי שובו מהכות את מצרים, בשנת שלוש וארבעים ומאה, ויעל על ישראל למלחמה, ויבוא בחיל כבד ועצום ירושלימה.]
:הספירה היא התיארוך הסלווקי. שמתחיל ב-312 לפנה"ס. סלאווקוס שהיה אמור להיות הנציב באתיופיה ברח לתלמי במצריים. ב-312 לפנה"ס נשלח סלאוקוס לבבל ע"י תלמי ומשתלט ואז מתחילה הספירה. היו שתי שיטות ספירה סלווקיות עם הפרש של כחצי שנה.
*האם מודיעין? [http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-a-2.htm#2 (א) בימים ההם היה כהן בישראל ושמו מתתיהו בן יוחנן בן שמעון מבני יהויריב בירושלים והוא יושב בהר מודעית. ... (יד) ויהי כאשר באו פקידי המלך עיר מודעית להעביר את העם מתורת ה' לעבודת האלילים]
*מלחמה מותרת בשבת? אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו, ולא נמות כמות אחינו במערות.
:מתתיתיהו המציא את "פיקוח נפש דוחה שבת".
"מלחמה בשבת הינה המצאה של מתיתיהו. בספרי מלכים א' ו-ב' מתנהלות מלחמות ארוכות ולכן ברור שנלחמו בשבת. באיזשהו שלב בתקופה ההלניסטית היהודים מחליטים שלאר להלחם בשבת, ז"א מקבלים שיהיו תחת שלטון זר.
*קהלו של יהודה המכבי בקיא בתורה, אין צורך בהסברים: יהודה אומר:
:מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, או ארש אשה ולא לקחה, או נטע כרם ולא חללו, או איש אשר ירך לבבו - ילך וישוב לביתו
:לעומת דברים פרק כ:  וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ:
:ו. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ:
:ז. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:
:ח. וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ:
=== זמנים ===
323 BC 	  	Death of Alexander the Great:

322 	  	Death of Aristotle

307 	  	Epicurus established his school in Athens

300 	  	Stoic school founded by Zeno of Citium

297 	  	Library and Museum at Alexandria Founded

264-241 	  	First Punic War

218-202 	  	Second Punic War

202 	  	Defeat of Hannibal at Zama

149-146 	  	Third Punic War [Carthage Destroyed]

59 	  	First Triumvirate Created

45 	  	Cicero writes De Finibus

44 	  	Assassination of Julius Caesar

43 	  	Second Triumvirate Created

31 	  	Battle of Actium

29 BC-14 AD 	  	Reign of Augustus in Rome

3 BC 	  	Birth of Jesus of Nazareth in Bethlehem

*תחילת הספירה 312 לפנה"ס.
*(7)המלך שאיתו מתחיל ספר מכבים א' הינו '''אנטיוכוס 4 אפיפנס'''.
*(11)עלה לשלטון '''בשנת 175'''.
*(16)תקופת הספר: 135'''-175 לפנה"ס'''.
*(ו)(יח) ויהי כשבת אנטיוכוס בטח על כסא מלכותו, ...
(כב) ויהי אחרי שובו מהכות את מצרים, בשנת '''שלוש וארבעים ומאה''', ויעל על ישראל למלחמה, ויבוא בחיל כבד ועצום ירושלימה. 312-143=169.
:הרומאים לא רצו לעמוד מנגד כשאנטיוכוס מבסס מחדש את העוצמה הסלאוקית. הסיום המוצלח של המלחמה המקדונית השלישית שחרר מכוחות רומים רבים וגאיוס פופיליוס לינאס, ראש המשלחת שביקרה בשנה שעברה באלכסנדריה, שהה באי דלוס בים האגאי. משנודע לו על ההתפתחויות במצרים הפליג מיד דרומה ופגש את אנטיוכוס בדרכו לאלכסנדריה במקום שנקרא אלאוסיס (Eleusis). הסצנה המתוארת במקורות ההיסטוריים מדגימה את העוצמה הרומית: אף שלינאוס נחת בליווי מספר ליקטורים בלתי חמושים בלבד, הוא הצליח לכפות על אנטיוכוס להתפנות ממצרים בפקודת הסנאט הרומי. לאחר שנתן לו את ההוראה, שרטט לינאוס עיגול סביב רגליו של אנטיוכוס בחול וביקש ממנו לתת תשובה מידית לפני שיצא מגבולות העיגול. אנטיוכוס שלא רצה להסתכן בעימות ישיר עם רומא נאלץ להיכנע. הרומאים לא הסתפקו בנסיגתו של אנטיוכוס ממצרים, אלא אף דאגו להחזיר את קפריסין לידי התלמיים.
*(ט)(נג) ויהי בשנת '''מאה וארבעים וחמש''', בחמשה עשר יום לחודש כסלו, ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה', ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב. 
*(טו)(נ) ויהי כי זקן מתתיהו וקרבו ימיו למות ויקרא אל בניו ויאמר אליהם. ... (עא) ויברך אותם וייאסף אל אבותיו. (עב) וימת בשנת מאה וארבעים ושש, ויקברו בניו אותו אל קבר אבותיו בעיר מודעית.
*(יח)(כו) ויהי כשמוע אנטיוכוס את הדברים האלה ותבער כאש חמתו וישלח בכל מדינות מלכותו ויזעק חיל גדול ועצום מאוד. (כז) ויפתח את אוצרו וייתן לכל צבאו שכר שנה תמימה, ... (לו) ויהי בשנת '''שבע וארבעים ומאה''' וייקח המלך את מחצית כל חילו ויסע מאנטוכיא הבירה, ויעבור את נהר פרת לעלות אל הארצות העליונות.
*(לג)(יח) וימת אנטיוכוס '''בשנת מאה וארבעים ושמונה'''. (יט) וישמע ליזיאש כי מת המלך, וימלך את בנו למלך תחתיו, כי הוא היה באומנה אתו, ויקרא את שמו אאופטר. 
*(לד)
*(לז)
*(מו)
*(נ)
*(נד)
*(נה)
*(נח)

=== רומי ===
*16:
*17:
*מא-מה:פרק ח [יהודה כורת ברית עם רומי]
:(א) וישמע יהודה את שמע אנשי '''רומא''' כי אבירי לב המה, ונותנים יד לחפצי אהבתם, וכורתים ברית למבקשי שלומם וכי עצמו במאוד מאוד. (ב) וגם שמע את המלחמות ואת הגדולות אשר עשו בארץ גלתי, כי הכניעו את העם למשמעתם ויתנו אותם למס עובד. (ג) ואת המעשים אשר עשו באשפניא, ויכבשו את הרי הנחושת אשר ימצא שם זהב וכסף. (ד) ואת הארצות הרחוקות מהם אשר כבשו וירדו בהן בדעת ובחוכמה. (ה) וכל המלכים אשר יצאו מקצווי ארץ למלחמה לקראתם הוכו במגפה ויכניעום ויתנום למס. (ו) כאשר עשו לשני מלכי הכתים, לפוליפוס ולבנו פרזיוס, אשר קמו עליהם, ויכו אותם עד הישמדם. (ז) ואת אשר עשו לאנטיוכוס הגדול מלך אסיא, אשר יצא בחרב לקראתם ואתו מאה ועשרים שנהבים וסוס ורכב וחיל רב עד אין מספר ויינגף לפניהם. (ח) ויתפשו אותו חי וישימו אותו ואת זרעו אחריו למס עובד, ויצוו לשלוח להם בני תערובות. (ט) וייקחו את מיטב ארצותיו מידו, את ארץ הודו ומדי ולוד ויתנו אותם למלך אאומינס. (י) וכאשר התייעצו יושבי יון לנפול עליהם ולהכריתם ויוודע הדבר להם. (יא) וישלחו אחד משלישיהם ויך אותם במערכה, ויפלו חללים רבים, וישבו מהם שבי וינהגו את נשיהם ואת טפם ואת רכושם. (יב) ויירשו את ארצם ויהרסו את מבצריהם ויתנום לעבדים עד היום הזה. (יג) וכן השמידו את כל הממלכות וכל איי הים המתקוממים בם הכניעו תחת ידם. (יד) הקרובים והרחוקים שמעו לקולם, כי נפל פחדם על כל העמים. (טו) אולם היטב היטיבו לכל אוהביהם ולאנשי בריתם. (טז) את אשר יושיעו נושע והוקם על ממלכתו ואת אשר לא יחפצו בו יורידו מכיסאו כי עתקו גם גברו מאוד. (יז) ובכל זאת אין בהם לא מעוטר עטרה ולא לבוש ארגמן להראות את גדלו. (יח) כי אם בית משפט להם, וזקני הארץ שלוש מאות ועשרים ישפטו בו יום יום את העם. (יט) ומדי שנה בשנה יבחרו להם איש אחד לנגיד עליהם ועל כל ארצותם ולו ישמעון וגאה וקנאה אין בינותם.
:(כ) '''ויבחר יהודה את אאופולימוס בן יוחנן בן הקוץ ואת ישוע בן אלעזר''' '''וישלחם לרומא להקים ברית אהבה ושלום אתם.''' (כא) למען הסיר את העול מעל שכמם, ובני ישראל לא ידוכאו עוד תחת רגלי היונים. (כב) '''ויישאו את רגלם וילכו מהלך רב עד בואם לרומא,''' ויבואו לפני זקני העם ויאמרו. (כג) יהודה המכבי ואחיו ועם היהודים שלחונו אליכם להקים ברית שלום אתכם. (כד) ועתה הואילו נא כתוב זיכרון בספר, כי אחיכם ואנשי בריתכם המה. (כה) וייטב הדבר בעיני זקני העם.
:(כו) וזאת משנה הספר אשר כתבו על לוחות נחושת וישלחו אותו ירושלימה להיות להם לזכר הברית.
:(כז) '''יצו ה' את ברכתו שלום לעם רומא ולעם יהודה גם בים וגם ביבשה, וחרב לא תעבור בארצם עד עולם.''' :(כח) ''אולם כי תקרה מלחמה ברומא או בכל ארץ ממשלתם או בארץ בעלי בריתם יעזרו אותם היהודים באמת ובתמים'' כפי מצב הדבר. (כט) ''ולא יכלכלו את אויבי רומא לא בציד ולא בנשק לא בכסף ולא באניות '''כרצון הרומאים.''''' (ל) כל אלה ישמרו לעשות חנם בלי קחת דבר.
:(לא) ''וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר.'' (לב) ''ונתון לא יתנו לאויבי היהודים לא אוכל ולא נשק לא כסף ולא אניות, כי זה '''רצון הרומאים,''''' ואת אלה ישמרו לעשות בלי מעל ומרמה. 
:(לג) על פי הדברים האלה הוקמה הברית בין בני רומא ובין היהודים. (לד) וכי יעלה על לב שניהם להוסיף על אלה או לגרוע מהם - כחפצם יעשו, וכל אשר יוסיפו או יגרעו יקום. 
*סב:פרק יב [חידוש הברית עם רומא]
:(א) וירא יונתן כי הייתה לו הרווחה מסביב, ויבחר לו אנשים וישלחם '''לרומא''' להקים ולחדש את הברית את יושביה. (ב) וגם לאנשי '''אשפרתא''' ולמקומות אחרים כתב ספרים דברי שלום ואמת. (ג) ויהי בבואם '''לרומא''' ויעמדו לפני זקני העם ויאמרו. (ד) יונתן הכהן ועם היהודים שלחונו אליכם, לחדש את ברית האהבה אשר הקימותם אתנו זה ימים. (ה) ויאותו להם זקני '''רומא''', ויתנו להם ספרים לאנשי בריתם אשר בכל מדינה ומדינה על הדרך, למען השיבם בטח אל ארץ יהודה.
:(ו) וזה משנה הספר אשר שלח יונתן ליושבי '''אשפרתא'''.
:(ז) יונתן כהן הגדול וזקני העם והכוהנים וכל עם היהודים לאחיהם אנשי '''אשפרתא''' שלום.
:(ח) הנה זה ימים רבים ואריוש מלככם שלח ספרים אל חוניו כהן הגדול לאמור כי אנשים אחים אנחנו, ככתוב במשנה הספר אשר מתחת. (ט) וחוניו שמח לקראת הציר אשר שולח, ויקח את ספר הברית והאהבה מידו. (י) ועתה אם אמנם לא חסרנו דבר ותורת ה' אשר בידינו לתנחומים לנו. (יא) לא חדלנו משלוח לכם את מלאכינו אלה לחדש ולחזק את ברית האהבה והאחווה עמכם, פן נחשב כזרים בעיניכם כי ארכו הימים אשר שלחתם אלינו. (יב) לכן דעו נא כי כל שבת ומועד אשר נקריב בהם קרבן לאלוהים, ונזכרתם גם אתם על עולותינו ובתפילתנו, כאשר יאות להעתיר אל ה' בעד שלום האחים. (יג) כי בשלומם ובכבודם יגל וישמח לבנו. (יד) ואף כי צרות רבות ורעות עברו על נפשנו, כי נלחמנו עם כל המלכים מסביב אשר קמו עלינו להשחיתנו. (טו) ''לא עלה על לבנו להוגיע אתכם או את בעלי בריתנו לבקש עזרה מידם במלחמות האלה.'' (טז) כי ה' אלוהים היה בעזרנו, והצילנו מכף צרינו ויכניעם לפנינו. (יז) אולם בשלחנו כעת את מלאכינו את '''''נומיניוס בן אנטיוכוס ואת אנטיפטר בן ישוע''''' '''לאחינו בני רומא לחדש את ברית האהבה הנושנת עימהם.''' (יח) הפקדנו אותם ללכת גם אליכם לשאול בשלומכם, ולתת את הספר הזה בידכם, '''ולחדש את בריתנו אתכם.''' (יט) ואם ייטב בעיניכם תשיבו אותנו דבר. 
:(כ) וזה משנה הספר אשר שלח אריוש לחוניו.
:(כא) '''אריוש מלך אשפרתא לחוניו כהן הגדול''' שלום.
:(כב) ''מצאנו כתוב בדברי הימים כי יושבי אשפרתא והיהודים אנשים אחים המה ואברהם אב לשניהם.'' (כג) ועתה כי ידענו זאת, הואילו נא וכתבו לנו השלום לכם, וגם אנחנו נכתוב לכם. (כד) גורל אחד יהיה לכולנו, מקנינו וקניינינו יהיו לכם, ומקניכם וקנייניכם יהיו לנו, אנוכי שפטתי אל נכון להודיעכם את כל אלה. 
*עו-עז:פרק טו [שמעון מחדש את הברית עם רומי]
:(יג) ויהי בעת ההיא '''''וישב נומיניוס ואשר הלכו אתו מרומא וספרים בידם לכל המלכים ולכל המדינות לאמור'''''.
:(יד) לוקיאש זקן אנשי רומא, למלך תלמי שלום.
:(טו) שמעון ראש הכוהנים ועם היהודים בעלי בריתנו, שלחו מלאכים אלינו לחדש את ברית שלומם אתנו, ויגישו לנו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו. (טז) לכן חשבנו למשפט לכתוב לכל המלכים ולכל העמים לבל ירעו עם היהודים, ולא יצאו למלחמה על ארצם ועריהם. (יז) גם לא יבואו לעזרת איש אשר יצא למלחמה עליהם, כי לקחנו את מנחתם את מגן הזהב מידם. (יח) וכי ינוכו אנשי רשע אליכם אשר העוו בארצם, והסגרתם אותם ביד שמעון הכהן ליסרם כמשפטם.
*עג:פרק יד [שמעון נשיא וכה"ג]:
:(כה) ואחרי כן שלח שמעון את '''''נומיניוס לרומא''''' למען הקים את בריתו עם יושביה, ויתן בידו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו.
:(כו) ויהי כשמוע העם את כל הדברים האלה, ויאמרו איש אל אחיו הכי לא נשלם גמול לשמעון ולבניו. (כז) הלא הוא ואחיו וכל בית אביו הרימו את קרן עמנו, ואחרי הכניעם את כל אויבינו לפנינו קראו דרור בארץ לכל יושביה.
:(כח) ויגזרו אומר לחרות את כל הקורות על לוחות נחושת, ולחברם על עמודים בהר ציון. (כט) וזה פתשגן הכתב אשר הקימו.
:(ל) בשמונה עשר יום לחדש אלול בשנת מאה ושבעים ושתים. (לא) בשנה השלישית לשמעון הכהן הגדול, בהתאסף ראשי העם יחד והכוהנים והזקנים בירושלים. (לב) מודעת זאת בכל הארץ כי מלחמות רבות היו בארצנו. (לג) ויקם שמעון בן מתתיהו ממשפחת יהויריב ואחיו, וישליכו את נפשם מנגד, ויתייצבו בפני שונאי עמם לבל תופר תורת ה' ומקדשו, וירימו את קרן עמם. (לד) ויונתן הקהיל את העם ויהי לכוהן גדול. (לה) ויהי בהיאסף יונתן אל עמיו, וישובו האויבים להשם את ארצנו ולשלוח יד במקדש ה'. (לו) ויקם שמעון וירק את חניכיו להלחם בעד עמו, ומכספו נתן להם שכרם. (לז) ויבצר את ערי יהודה ואת בית צור בקצה הארץ, אשר הייתה עיר מסכנות לאויב, וייתן יהודים למשמר בתוכה. (לח) ויחזק את יפו על שפת הים, ואת גזר בגבול אשדוד והאויבים ישבו בה לפנים, וישכן ישראל בתוכה, ויכלכל אותה בכל אשר חסרה.
:(לט) וירא העם את שמעון כי כל מעשהו באמונה, ודורש אך טוב לעמו, ויגמלו לו כצדקתו וכיושר לבבו ויבחרוהו לנשיא ולכהן גדול עליהם. (מ) ויהי ה' עמו וכל אשר עשה ה' הצליח בידו, כי הוריש את הגויים מארצנו ומעיר דוד ומן המצודה אשר נאחזו בה. (מא) כי ממנה פרצו הגויים ויטמאו את כל סביבות הקודש, וישביתו את עבודת ה'. (מב) והוא לקחה בחוזק יד, וייתן יהודים בתוכה להגן על הארץ ועל הקריה, ויגביה את חומותיה.
:(מג) וגם המלך דימיטריוס הקימו על משמרת הכהונה, ויכבדהו ויהי לו לאוהב. (מד) כי שמע את הברית אשר כרת הרומאים את היהודים, ויקראו אותם בשם אחים ויאספו את שלוחי שמעון בכבוד ובתפארת. (מה) ויואילו כל היהודים והכוהנים להיות שמעון נשיא וכהן גדול עליהם כל ימיו, עד כי יקום נביא אמת בישראל. (מו) וישימוהו לקצין העם לשמור את מקדש ה' ולהפקיד פקידים על העבודה ועל הארץ ועל החלוץ ועל כל עיר מבצר. (מז) וכל העם ישמעו לקולו וכל הספרים יכתבו בשמו, והוא ילבש ארגמן ובגדי זהב. (מח) ולא יזיד איש מן העם או מן הכוהנים להפר את הדברים האלה או למרות את פיו או לשמוע את העם מבלעדיו או ללבוש ארגמן ולחגור אבנט זהב. (מט) ואיש איש אשר יעשה בזדון לעבור על אחת מאלה ונשא עונו. 
:(נ) וייטב הדבר בעיני העם לעשות כדבר שמעון. ושמעון הואיל להיות ראש הכוהנים ונשיא על כל קהל ישראל. :(נא) ויצו העם לחרות את דברי הכתב הזה על לוחות נחושת ולחברם ביציע הבית לעיני כל העם. (נב) ולתת את משנה הכתב אל אוצר הבית והייתה לשמעון ולבניו למשמרת עולם.

=== ספרטה ===
*17:
*סב-סד
:(א) וירא יונתן כי הייתה לו הרווחה מסביב, ויבחר לו אנשים וישלחם לרומא להקים ולחדש את הברית את יושביה. (ב) וגם לאנשי אשפרתא ולמקומות אחרים כתב ספרים דברי שלום ואמת. (ג) ויהי בבואם לרומא ויעמדו לפני זקני העם ויאמרו. (ד) יונתן הכהן ועם היהודים שלחונו אליכם, לחדש את ברית האהבה אשר הקימותם אתנו זה ימים. (ה) ויאותו להם זקני רומא, ויתנו להם ספרים לאנשי בריתם אשר בכל מדינה ומדינה על הדרך, למען השיבם בטח אל ארץ יהודה.

:(ו) וזה משנה הספר אשר שלח יונתן ליושבי אשפרתא.

:(ז) יונתן כהן הגדול וזקני העם והכוהנים וכל עם היהודים לאחיהם אנשי אשפרתא שלום.
:(ח) הנה זה ימים רבים ואריוש מלככם שלח ספרים אל חוניו כהן הגדול לאמור כי אנשים אחים אנחנו, ככתוב במשנה הספר אשר מתחת. (ט) וחוניו שמח לקראת הציר אשר שולח, ויקח את ספר הברית והאהבה מידו. (י) ועתה אם אמנם לא חסרנו דבר ותורת ה' אשר בידינו לתנחומים לנו. (יא) לא חדלנו משלוח לכם את מלאכינו אלה לחדש ולחזק את ברית האהבה והאחווה עמכם, פן נחשב כזרים בעיניכם כי ארכו הימים אשר שלחתם אלינו. (יב) לכן דעו נא כי כל שבת ומועד אשר נקריב בהם קרבן לאלוהים, ונזכרתם גם אתם על עולותינו ובתפילתנו, כאשר יאות להעתיר אל ה' בעד שלום האחים. (יג) כי בשלומם ובכבודם יגל וישמח לבנו. (יד) ואף כי צרות רבות ורעות עברו על נפשנו, כי נלחמנו עם כל המלכים מסביב אשר קמו עלינו להשחיתנו. (טו) לא עלה על לבנו להוגיע אתכם או את בעלי בריתנו לבקש עזרה מידם במלחמות האלה. (טז) כי ה' אלוהים היה בעזרנו, והצילנו מכף צרינו ויכניעם לפנינו. (יז) אולם בשלחנו כעת את מלאכינו את נומיניוס בן אנטיוכוס ואת אנטיפטר בן ישוע לאחינו בני רומא לחדש את ברית האהבה הנושנת עימהם. (יח) הפקדנו אותם ללכת גם אליכם לשאול בשלומכם, ולתת את הספר הזה בידכם, ולחדש את בריתנו אתכם. (יט) ואם ייטב בעיניכם תשיבו אותנו דבר. 

:(כ) וזה משנה הספר אשר שלח אריוש לחוניו.

:(כא) אריוש מלך אשפרתא לחוניו כהן הגדול שלום.
:(כב) מצאנו כתוב בדברי הימים כי יושבי אשפרתא והיהודים אנשים אחים המה ואברהם אב לשניהם. (כג) ועתה כי ידענו זאת, הואילו נא וכתבו לנו השלום לכם, וגם אנחנו נכתוב לכם. (כד) גורל אחד יהיה לכולנו, מקנינו וקניינינו יהיו לכם, ומקניכם וקנייניכם יהיו לנו, אנוכי שפטתי אל נכון להודיעכם את כל אלה.
*עב-עג:
:(טז) וישמעו יושבי רומא ואשפרתא כי מת יונתן ויתעצבו אל לבם. (יז) ויהי בשמעם כי הוקם שמעון אחיו לכהן הגדול תחתיו וכל הארץ וכל הערים תחת ידו. (יח) ויכתבו לו ספר ברית על לוחות נחושת ברית אהבה ושלום כאשר כרתו את יהודה ואת יונתן אחיו ויקרא באזני כל קהל ישראל בירושלים. (יט) '''וזה פתשנן הכתב אשר שלחו אנשי אשפרתא.'''

:(כ) ראשי בני אשפרתא והעיר, לשמעון הכהן הגדול ולזקנים ולכוהנים ולכל עם יהודה אחינו שלום.
:(כא) המלאכים אשר שלחתם אלינו ספרו לנו את כבודכם ואת גדולתכם בארץ, ושמחנו מאוד לקראתם. (כב) את אשר בקשו ממנו כתבנו על ספר דברי הימים אשר לקרייתנו לאמור. (כג) נומיניוס בן אנטיוכוס ואנטיפטר בן ישוע שלוחי היהודים באו אלינו לחדש את ברית האהבה אשר כרתנו עימהם. 

:(כד) וייטב בעיני העם לאסוף את האנשים האלה בכבוד ובתפארת, ולכתוב את דבריהם על ספר דברי הימים לזכר עם אשפרתא, ומשנה הספר שלחנו לשמעון כהן הגדול.

=== אגרות ===
*18:
*19:
=== לקראת 31.3 כה אדר ב ===

* לקרוא שוב בקפדנות את כל החלקים במק"א העוסקים בשׂפרטא וברומא
* לברר ולבאר את כל השמות והמושׂגים שאינם מוכרים. לצורך בירור מומלץ להשתמש ב:
#Hornblower, Simon, and Antony Spawforth. 1996. The Oxford classical dictionary 3rd ed. Oxford; New York: Oxford University Press.
#          Cancik, Hubert, Helmuth Schneider, Christine F. Salazar, and David E. Orton. 2002. Brill's New Pauly: Encyclopaedia of the Ancient World: Antiquity. Leiden; Boston: Brill.
* לעיין גם במראי המקום הבאים:
#מקבים ב (פרק) ג (פסוק) א - ה י (וביחוד פרק ה פס' ה-י).
:'''פרק ג [מפלתו של היליודרוס]'''
:(א) ויהי בהיות שלום בקריה הקדושה, וחוקי ה' נשמרים ונעשים, כי לבב חוניו שלם עם ה' אלוהיו ושנא לכל פעלי עוול. (ב) ויתאמצו גם המלכים מסביב להיטיב עם העיר ולכבדה, וישלחו מתנות יקרות אל היכל ה'. (ג) וגם סליקוס מלך אסיא הוציא כסף מבית אוצרו, לקנות קורבנות להקריבם בבית ה'. (ד) ובימים ההם היה שומר הבית בירושלים ושמו שמעון למטה בנימין, והוא שונא לכהן הגדול, יען כי חשך אותו מעשות כל רע בירושלים. (ה) ויהי כי ירא מפניו, וילך אל אפלוניוס בן תרשי נציב ארם וצור, ויאמר לו.
:(ו) הנה אוצר הבית מלא כסף וזהב, אשר לא יספר מרוב, ורב מידי העבודה לקורבנות הבית, ולמלך שווה לקחתו.
:(י) ויענהו הכהן ויאמר: הנה הכסף הופקד לפיקדון איתנו, והוא למחיית אלמנות ויתומים. 

:'''פרק ה [אנטיוכוס בוזז את אוצרות המקדש]''' 
:(ה) ויעתירו כולם אל ה' לבעבור יהיו להם האותות האלה לטובה.
:[שמועות על מות אנטיוכוס, מרד ישוע]
:(ו) ובימים ההם עבר קול שקר בארץ לאמור, מת אנטיוכוס. (ז) וישמע ישוע ויזעק כאלף איש וייפול פתאום על העיר, ואחרי הכותו את שומרי החומות לכד את העיר. (ח) וינס מינילאוס אל המצודה, וישוע הרג ולא חמל ביושבי ירושלים, ויעלוץ ליבו בתחבולותיו כאיש גבר על אויביו, ולא זכר כי עשה טבח בעמו. (ט) אך לא השיגה ידו להחזיק בממשלה, כי בלכדו בשחיתותיו נס בחרפה ובוז שנית ארצה בני עמון. (י) וייאסר אחרי כן לבושתו בבית הסוהר על יד אריטה מלך ערב, ואחר הימלטו משם נע מעיר לעיר, ויהי נתעב ונאלח בעיני כל רואיו, כאיש אשר מרד באלוהיו ובארץ מולדתו ויידח מצריימה. 

#מקבים ב' פרק יא [ברית שלום בין ליזיאש ויהודה המכבי]
:(כט) וזה משנה הכתב אשר שלח המלך ליהודים.
:(ל) המלך אנטיוכוס לזקני יהודה ולכל קהל ישראל שלום.
:(לא) אם שלום לכם ישמח לבי גם אני, ואני שלום. (לב) הנה שמעתי מפי מינילאוס כי כלתה נפשכם לשוב אל אחוזתכם ואל משפחותיכם. (לג) לכן הנני נותן את בריתי שלום לכל העוברים בארצי, למן היום הזה עד יום השלושים לחודש האביב. (לד) ויוכלו לאכול ולשתות כפי חוקותם ומשפטם, ולא ירע להם איש על אשר עברו את מצוותי בשגגה עד היום. (לה) ושלחתי לכם את מינילאוס למען הודיעכם את בריתי זאת והיה זה לכם שלום. (לו) בחמישה עשר יום לחודש האביב, שנת שמונה וארבעים ומאה. 
:'''(לז) וגם זקני רומא כתבו ספר ליהודים לאמור:'''
:(לח) קווינטוס ממיוס וטיטוס מנליוס שלוחי רומא לעם יהודה שלום.
:(לט) כל ההנחות אשר עשה לכם ליזיאש שאר המלך הקרוב אליו ישרו בעינינו ושמחנו בן. (מ) ועל אודות הדברים אשר אמר לכם להביא לפני המלך. (מא) מהרו ושלחו מכם אחד אלינו להודיענו את אשר בלבבכם, למען נתבונן בדבר הטוב הוא אם רע, כי נוסעים אנחנו כעת לאנטוכיא. (מב) רק אל תעצלו להשיב אותנו דבר, כי ירט מדרך לנגדנו והיה זה לכם שלום.  
#יוספוס, ענתיקות (קדמוניות) 12.227
#יוספוס, עתיקות 14, 148-145, פרק 8, 5:
5. When Antipater had made this speech, Caesar appointed Hyrcauus to be high priest, and gave Antipater what principality he himself should choose, leaving the determination to himself; so he made him procurator of Judea. He also gave Hyrcanus leave to raise up the walls of his own city, upon his asking that favor of him, for they had been demolished by Pompey. And this grant he sent to the consuls to Rome, to be engraven in the capitol. The decree of the senate was this that follows: (13) "Lucius Valerius, the son of Lucius the praetor, referred this to the senate, upon the Ides of December, in the temple of Concord. There were present at the writing of this decree Lucius Coponius, the son of Lucius of the Colline tribe, and Papirius of the Quirine tribe, concerning the affairs which Alexander, the son of Jason, and Numenius, the son of Antiochus, and Alexander, the son of Dositheus, ambassadors of the Jews, good and worthy men, proposed, who came to renew that league of goodwill and friendship with the Romans which was in being before. They also brought a shield of gold, as a mark of confederacy, valued at fifty thousand pieces of gold; and desired that letters might be given them, directed both to the free cities and to the kings, that their country and their havens might be at peace, and that no one among them might receive any injury. It therefore pleased [the senate] to make a league of friendship and good-will with them, and to bestow on them whatsoever they stood in need of, and to accept of the shield which was brought by them. This was done in the ninth year of Hyrcanus the high priest and ethnarch, in the month Panemus." 

==== מושגים ומקורות ====
===== Galatians =====
[[http://www.unrv.com/provinces/galatia.php]]
===== פיליפוס ... פרסאוס =====
פיליפוס החמישי ובנו פרסאוס - נוצחו בידי רומא במלחמות המקדוניות ה-2 וה-3, 197, 168 לפנה"ס.
===== כיתיאים =====
מקדונים. ראה מק"א 1 א.
===== אנטיוכוס =====
אנטיוכוס ה-III 223-287 ,3 
חוזה עם הרומאים: פוליביוס 21, 43.
:43 The proconsul having sworn to this treaty he at once dispatched Quintus Minucius Thermus and his own brother Lucius Manlius, who had just returned bringing the money from Oroanda, 2 to Syria with orders to exact the oath from Antiochus and make sure that the treaty would be carried out in detail. He then sent dispatches to Quintus Fabius Labeo, the commander of the fleet, 3 ordering him to sail back to Patara, and, taking possession of the ships there, to burn them. [[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/21*.html]]
===== ארץ הודו ומדי ולידיה =====
רק [[http://en.wikipedia.org/wiki/Lydia לידיה]] הייתה בידי אנטיוכוס לתיתה לרומאים.
===== אוומנס =====
אוומנס ה-2, בעל ברית של הרומים. הפסוק (מק"א ח 8)נכון היסטורית. סעיף 9 לא ברור: את מי נועצו להשמיד? הרומאים? האם המלחמה של הברית האכאית ברומאים? פסוק 14 נכון בחלקו, כיוון שלקונסולים הרומיים היה פס ארגמן בבגד.
===== בולווטריון =====
מיוונית: מועצה. לפי מספר החברים נראה שהכוונה לסנאט ולא לאספות העם. טעות במספר הקונסולים!
===== אוופולמוס בן יוחנן בן הקוץ, יאסון בן אליעזר =====
משמר הקוץ - ממשמרות הכהונה. יוחנן אביו השיג זכויות מאנטיוכוס ה-3.
===== ידידות וברית =====
socii et amici
פסוק 20: ברית ןשלום: מדוע שלום?
פסוק 26: אוניות? (יפו נכבשת רק בפרק 14 פסוק 6 בשלוט שמעון). האם אלו ביטויים שכיחים בתעודות ברית?

===== המלך דימיטריוס =====
דימיטריוס הראשון. פרק י'.
פסוק 30: מאפש לשנות החוזה ללא הסכמת הצד השני?!
פסוק 31: כבר לא חלק מהברית.
===== פרק 12 - יונתן ורומא =====
===== ארווס מלך ספרטא =====
ארווס הראשון 309-265. שיתף פעולה עם תלמי השני פידליפוס (ששלט בארץ ישראל)
היו מספר כהנים גדולים בשם חוניו.
פסוק 16: גם שמות השליחים וגם שמות אבותיהם יוונים. שלא כמו במשלחת הקודמת.
===== פרק 14 =====
פסוק 24: לא מתקשר לכלום.
מדוע רק נומניוס, היכן אנטיפטרוס? בפרק 15, אכן חוזר רק נומניוס. בפסור 17 מוזכרים "צירי היהודים" כלומר, יותר מאחד.
===== פרק 15 =====
לוקיוס, קונסול -  Lucius Caecilius Metellus קונסול 142.
תלמי המלך - תלמי ה-8. 146-116.

====לקראת 7.4 ג ניסן====
לקרוא:
*Goldstein, Jonathan A. 1976. ''The Anchor Bible. 41, I Maccabees''. New York: Doubleday, 444-462. 
**כאן: [[קובץ:Gldstein 1976 - I Maccabees c 12 1-23 pp 444-462.pdf]]
*[http://www.jstor.org/stable/295199 Katzoff, Ranon. 1985. “Jonathan and late Sparta”. '''The American Journal of Philology''' 106(4): 485–489.] י
*Gruen, Erich S. 1998. ''Heritage and Hellenism''. Berkeley: University of California Press, pp. 253-268.
**כאן: [[קובץ:Gruen 1998 - Heritage and Hellenism - 252-269.pdf]]
===== זכריה פרק ט =====
א מַשָּׂא דְבַר-יְהוָה בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ, וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ:  כִּי לַיהוָה עֵין אָדָם, וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  ב וְגַם-חֲמָת, תִּגְבָּל-בָּהּ; צֹר וְצִידוֹן, כִּי חָכְמָה מְאֹד.  ג וַתִּבֶן צֹר מָצוֹר, לָהּ; וַתִּצְבָּר-כֶּסֶף, כֶּעָפָר, וְחָרוּץ, כְּטִיט חוּצוֹת.  ד הִנֵּה אֲדֹנָי יוֹרִשֶׁנָּה, וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ; וְהִיא, בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל.  ה תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא, וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד, וְעֶקְרוֹן, כִּי-הֹבִישׁ מֶבָּטָהּ; וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה, וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב.  ו וְיָשַׁב מַמְזֵר, בְּאַשְׁדּוֹד; וְהִכְרַתִּי, גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים.  ז וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו, וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו, וְנִשְׁאַר גַּם-הוּא, לֵאלֹהֵינוּ; וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה, וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי.  ח וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָה מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב, וְלֹא-יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ:  כִּי עַתָּה, רָאִיתִי בְעֵינָי.  {ס}

ט גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת.  י וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ.  יא גַּם-אַתְּ בְּדַם-בְּרִיתֵךְ, שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר, אֵין מַיִם, בּוֹ.  יב שׁוּבוּ, לְבִצָּרוֹן, אֲסִירֵי, הַתִּקְוָה; גַּם-הַיּוֹם, מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ.  יג כִּי-דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה, קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם, וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן, עַל-בָּנַיִךְ יָוָן; וְשַׂמְתִּיךְ, כְּחֶרֶב גִּבּוֹר.  יד וַיהוָה עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה, וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ; וַאדֹנָי יְהוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן.  טו יְהוָה צְבָאוֹת, יָגֵן עֲלֵיהֶם, וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי-קֶלַע, וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ-יָיִן; וּמָלְאוּ, כַּמִּזְרָק--כְּזָוִיּוֹת, מִזְבֵּחַ.  טז וְהוֹשִׁיעָם יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, בַּיּוֹם הַהוּא--כְּצֹאן עַמּוֹ:  כִּי, אַבְנֵי-נֵזֶר, מִתְנוֹסְסוֹת, עַל-אַדְמָתוֹ.  יז כִּי מַה-טּוּבוֹ, וּמַה-יָּפְיוֹ--דָּגָן, בַּחוּרִים, וְתִירוֹשׁ, יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת.
===== יוספוס קדמוניות פרק 5 =====  
8.  Jonathan having thus gotten a glorious victory, and slain two thousand of the enemy, returned to Jerusalem. So when he saw that all his affairs prospered according to his mind, by the providence of God, he sent ambassadors to the Romans, being desirous of renewing that friendship which their nation had with them formerly. He enjoined the same ambassadors, that, as they came back, they should go to the Spartans, and put them in mind of their friendship and kindred. So when the ambassadors came to Rome, they went into their senate, and said what they were commanded by Jonathan the high priest to say, how he had sent them to confirm their friendship. The senate then confirmed what had been formerly decreed concerning their friendship with the Jews, and gave them letters to carry to all the kings of Asia and Europe, and to the governors of the cities, that they might safely conduct them to their own country. Accordingly, as they returned, they came to Sparta, and delivered the epistle which they had received of Jonathan to them; a copy of which here follows: "Jonathan the high priest of the Jewish nation, and the senate, and body of the people of the Jews, to the ephori, and senate, and people of the Lacedemonians, send greeting. If you be well, and both your public and private affairs be agreeable to your mind, it is according to our wishes. We are well also. When in former times an epistle was brought to Onias, who was then our high priest, from Areus, who at that time was your king, '''by Demoteles''', concerning the kindred that was between us and you, '''a copy of which is here subjoined''', we both joyfully received the epistle, and were well pleased with Demoteles and Areus, although we did not need such a demonstration, because we were satisfied about it from the sacred writings (10) yet did not we think fit first to begin the claim of this relation to you, lest we should seem too early in taking to ourselves the glory which is now given us by you. It is a long time since this relation of ours to you hath been renewed; and when we, upon holy and festival days, offer sacrifices to God, we pray to him for your preservation and victory. As to ourselves, although we have had many wars that have compassed us around, by reason of the covetousness of our neighbors, yet did not we determine to be troublesome either to you, or to others that were related to us; but since we have now overcome our enemies, and have occasion to send Numenius the son of Antiochus, and Antipater the son of Jason, who are both honorable men belonging to our senate, to the Romans, we gave them this epistle to you also, that they might renew that friendship which is between us. You will therefore do well yourselves to write to us, and send us an account of what you stand in need of from us, since we are in all things disposed to act according to your desires." So the Lacedemonians received the ambassadors kindly, and made a decree for friendship and mutual assistance, and sent it to them.

===== מכתבו של ארווס אצל יוספוס =====
10. At this time Seleucus, who was called Soter, reigned over
Asia, being the son of Antiochus the Great. And [now] Hyrcanus's
father, Joseph, died. He was a good man, and of great
magnanimity; and brought the Jews out of a state of poverty and
meanness, to one that was more splendid. He retained the farm of
the taxes of Syria, and Phoenicia, and Samaria twenty-two years.
His uncle also, Onias, died [about this time], and left the high
priesthood to his son Simeon. And when he was dead, Onias his son
succeeded him in that dignity. To him it was that Areus, king of
the Lacedemonians, sent an embassage, with an epistle; the copy
whereof here follows:
"Areus, King Of The Lacedemonians, To Onias, Sendeth Greeting.
"We have met with a certain writing, whereby we have discovered
that both the Jews and the Lacedemonians are of one stock, and
are derived from the kindred of Abraham (14) It is but just
therefore that you, who are our brethren, should send to us about
any of your concerns as you please. We will also do the same
thing, and esteem your concerns as our own, and will look upon
our concerns as in common with yours. Demoteles, who brings you
this letter, will bring your answer back to us. This letter is
four-square; and the seal is an eagle, with a dragon in his
claws."
====== אינטרס של ארווס לברית עם היהודים ======
* היהודים ידועים כחיילים. לספרטא יש מחסור בכח אדם. לארווס יש שאיפות צבאיות.
* באותו זמן של יציאת מצרים מגיעים לפלופונסוס הדנאוס (שבן דן). ראה הספר - מי היו הפניקים.
====== שאלות ======
* Lacedemonians אצל יוספוס מול ספרטא אצל מקבים א'.
* יוספוס מזכיר במכתב לספרטנים את
** Demoteles
** a copy of which is here subjoined
* השוואה עם בקשת העזרה של Lampaskos.
* רומא באה לעזרתה של ספרטא המותקפת על ידי הברית האכאית, יתכן וזהו הסבר נוסף לרצון לחדש הברית עמה: אין אפשרות להציג קשרים ישירים לרומא, אך אפשר להציג קשרים לספרטא, בעלת בריתם לש הרומאים.
* האם יוונים יקבלו טענת קשר לאברהם (הברברי) ולא לאיזה יווני/אל עתיק?
* אתונה ופרגמום מחפשות ברית עם היהודים תחת יוחנן הורקנוס.
* אם המכתב הינו זיוף, הרי שבמקבים מוזכרת ברית כאשר במכתב מארווס אין תזכורת כזו (גם יוספוס לא מזכיר ברית).
* מכתבו של ארווס נראה כאילו נכתב במקור בארמית: יתכן ותורגם כדי לשמרו בארכיון המקדש, או שאפילו נכתב במקור בארמית.

==== Gruen Heritage and Hellenism ====
* מבטל כל הדעות בקשר למקוריות של המכתב מספרטא ולספרטא, אחת לאחת. אך לא משכנע בתשובה לשאלה - מדוע היה צריך להמציא מכתבים אלו עם כל כך הרבה בעיות: כתיבה בארמית כנראה, יונתן לא מבקש כלום מהספרטנים,
* בחזרת המשלחת השלישית מרומא, הרומאים מזהירים אומות רבות שלא לפגןע ביהודי - כולל את הספרטנים: לא נראה שיש קשר מיוחד בין ספרטא ויהודה.
* Hecataeus of Abdera (or of Teos) was a Greek historian and sceptic philosopher who flourished in the 4th century BC.
* הקבלה בין משה וליקורגוס בשטח מתן החוקים.
* ארווס הראשון המוציא מטבעות ספרטניות עם דיוקנו, מצליח לנצח את אפירוס בראש ליגה ובעזרת שכירי חרב מכרתים. מתנגד למקדונים.
==== שלוש גישות ====
* זיוף גמור, דחיה.
* לא מתייחסים לאותנטיות ומנסים לגלות את מטרות היהודים והספרטנים בקשר
* כנ"ל, אך מנסים גם להתייחס לטענת הזיוף.

==== מאמרים מ-JSTORE ====
* [[קובץ:Review_of_The_Hasmoneans_and_Their_Supporters_From_Mattathias_to_the_Death_of_John_Hyrcanus_I.pdf]]
*[[קובץ:JONATHAN_AND_LATE_SPARTA.pdf]]
*[[קובץ:SPARTA_AND_JUDAEA.pdf]]
** Areus wished to play at any cost an important part in international politics." In many respects he differed from the great majority of Sparta's kings, who adhered to  he austere national tradition; even a scholar of such an extraordinary rank as Wilamowitz-Moellendorff did not appreciate sufficiently this fact.'2 The policy of increasing Sparta's international influence by concluding treaties with foreign states corresponded entirely with the tendencies of this king. From this point of view an attempt to bring his country into close relationships with the Jews seems quite probable. 
** In the literary fragments of this period which we possess, one does not find the trace of that hostility toward the Jews with which many Hellenistic authors of the following period are so thoroughly imbued. On the contrary, Jews are often designated as a nation of philosophers-an epithet which showed a definite respect on the part of  he Greeks for the Jews. We may suppose that Areus shared this interest in Judaism ** one may even guess the name of the author who influenced Areus in this regard. It was Hecataeus of Abdera, who was much better informed about Judaism than most of his ontemporaries. The 
*** Aiguptiaka, Diodorus xl. 3
** By means of a successful guerrilla warfare on one side and on the other by a clever diplomatic game which exploited the competition between the many pretenders to the   Syrian throne, Jonathan made his country practically independent. Under these  сonditions a desire naturally awoke in him to announce his success to friendly countries. In this way the sending of a delegation to Sparta seems to be very  сonsistent.
** would not this anonymous author, desiring to emphasize Jonathan's success by telling us of an alliance between Judaea and a Hellenistic state, have chosen as Judaea's ally a more powerful country than Sparta? 
** the fact that I Maccabees attributes to Jonathan a rapprochement with Sparta is precisely a serious argument in support of its authenticity.
** שיקולים אפשריים:
*** קהילה יהודית אפשרית בספרטא.
*** כניסה ל"קהילה הארופית" (אך לשם כך יש צורך במוצא מאה קדמון יווני ולא שיוונים יהיו מאב קדמון יהודי).
*** חיזוק הקשר עם רומי (שכיבדה הספרטנים) - בעיה: המשלחת לספרטה תוכננה לדרך חזרה.
*** מקבילה לשינוי חוקים ומנהגים בספרטה ע"י גורם חיצוני (Livy 38.34.3) בדומה למאורעות שקדמו למרד המכבים.
*** Jonathan's assertion of kinship with Sparta, I suggest, was motivated, at least in part, by the desire to identify one feature common to the educational system of each- their non-Hellenic character. Whatever we may think of the archaic origins of the Spartan agoge, in the Hellenistic period it differed radically from the standard  Hellenistic paideia, which was the defining characteristic of Hellenism.21 Yet Sparta's claim to an honored place in the community of Hellenic states was  unimpeachable. Jonathan, I suggest, was asserting the same claim for the Jews to membership in the  community of civilized nations, despite the particularistic non-Hellenic character of  the Jewish paideia. The claim, I would imagine, was made to impress Hellenized Jews, rather than gentiles, into accepting the Hasmonean regime.

=== מעניין ===
*לא:
:(ס) יען אשר לא שמעו לקול יהודה ואחיו ויחשבו לעשות נפלאות, '''והם לא היו מזרע האנשים''' אשר בחר ה' בהם לתת בידם תשועה לעמו.
*מז:(ל) לכן בחרנו בך להיות '''לראש ולנגיד עלינו''' תחת יהודה אחיך, וללחום את מלחמותינו.
*נג:
:(מא) ושלושת הנפות בארץ שומרון והגליל הנוספות על ארץ יהודה '''לכהן הגדול תהיינה למנה''', ולו יעבדו, למען דעת כי הוא אדוני הארץ לבדו. 
*ס:
:(נא) וישלח לו יונתן שלושת אלפים איש בחור, ויבואו אל המלך לאנטוכיא וישמח לקראתם. (נב) ואנשי העיר נקהלו ברחובות, ומספרם כעשרים ומאה אלף איש, ויבקשו להרוג את המלך. (נג) וימלט המלך אל תוך הארמון. (נד) ויהי כי כבשו אנשי העיר את מבואי העיר, ויחלו להרעיש את החומות. (נה) ויקרא המלך אל היהודים לקום לעזרתו, ויתקבצו אליו וישוטו על פני כל העיר. (נו) ויהרגו ביום ההוא כמאה אלף נפש, ויציתו אש בעיר וישללו שלל רב ויפדו את המלך. (נז) ויראו אנשי העיר כי גברה יד היהודים עליהם, וימס לבבם ויתחננו אל המלך ויבקשו רחמים ויאמרו.

:(נח) תנה לנו ידך להצילנו, ולא ילחמו היהודים עוד בנו ובעירנו. 

:(נט) וישליכו איש איש את חרבו וישלימו, וליהודים הייתה יקר וגדולה בעיני המלך ובעיני עם הארץ וישובו ברכוש גדול ירושלימה. 
*סד:
:(כב) מצאנו כתוב בדברי הימים כי יושבי אשפרתא והיהודים אנשים אחים המה ואברהם אב לשניהם. (כג) ועתה כי ידענו זאת, הואילו נא וכתבו לנו השלום לכם, וגם אנחנו נכתוב לכם. (כד) גורל אחד יהיה לכולנו, מקנינו וקניינינו יהיו לכם, ומקניכם וקנייניכם יהיו לנו, אנוכי שפטתי אל נכון להודיעכם את כל אלה. 
*סט:
:(מא) ויהי בשנת שבעים ומאה, וישבר עול הגויים מעל בני ישראל. (מב) ומאז החלו לכתוב בדברי הימים ובכל ספריהם, '''בשנה הראשונה לשמעון הכהן הגדול שר ונשיא ליהודים'''. 
*עב:
*עד:
*עז:
== מיתוסים ==
# ציונות:  מצדה, מחתרות, פלמ"ח, העפלה, חומה ומגדל, כיבוש השממה.
# מורשת קרב: הל"ה, כ"ג יורדי הסירה, תל חי וטרומפלדור, לטרון, קסטל: המפקדים יחפו, הטוראים יסוגו.
# מסורת: ביאת המשיח ואחרית הימים
# תורה: לך לך, העקידה, יציאת מצרים, מתן תורה
# גרמניה הנאצית: הפיהרר, היהודים
# עם פלסטינאי
# [http://www5.tau.ac.il/wordpress/history/?page_id=2194 קורנל: מיתוס רומא האטרוסקית]
# חניבעל בשערים (Hannibal ad portas), [http://en.wikipedia.org/wiki/Marcus_Manlius אווזים מצילים את רומא], [http://www.whereincity.com/stories/patriotic/1416.html הקרב על גשר העץ], הקונסול ההורג את בנו על סרוב פקודה שגרמה לניצחון, ייסוד הרפובליקה - לוקרטיה, סרוויוס טוליוס