הבדלים בין גרסאות בדף "רון ברק - דרכי ההפצה של הכתובת"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מ
מ (דרכי ההפצה של הכתובת)
שורה 5: שורה 5:
 
הכותרות של הכתובות בלטינית: "מתחת כתובים השגיו של אוגוסטוס האלוהי ... כפי שנכתבו על שני עמודי ארד שהוצבו ברומא"<ref>http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Augustus/Res_Gestae/1*.html</ref> מעידים שהכתובות לא הסתירו את עובדת היותן מבוססות על מקור ברומא.  
 
הכותרות של הכתובות בלטינית: "מתחת כתובים השגיו של אוגוסטוס האלוהי ... כפי שנכתבו על שני עמודי ארד שהוצבו ברומא"<ref>http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Augustus/Res_Gestae/1*.html</ref> מעידים שהכתובות לא הסתירו את עובדת היותן מבוססות על מקור ברומא.  
  
ההנחה שרווחה במחקר הייתה שבהוראת גוף רשמי ברומא, הופצו עותקי ה-RGDA בכל רחבי האימפריה. בחלקה, הנחה זו התבססה על הדעה שתוכן ה-RGDA לא יעניין מישהו מחוץ לרומא: "אין זה סביר שמישהו ב[http://amitay.haifa.ac.il/index.php/%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%A7_-_%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%AA_%D7%94-RGDA_%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA#Ancyra אניקרה], [http://amitay.haifa.ac.il/index.php/%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%A7_-_%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%AA_%D7%94-RGDA_%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA#Apollonia אפולוניה], או [http://amitay.haifa.ac.il/index.php/%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%A7_-_%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%AA_%D7%94-RGDA_%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA#Antioch_.D7.A9.D7.9C.D7.99.D7.93_Pisidia אנטיוכיה], יתעניין ברשימה המשעממת של מעשי ה[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/morph?l=largitiones&la=la&prior=ambitus מתת] ה[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/secondary/SMIGRA*/Frumentariae_Leges.html נדבנות] המשחקים וההצגות שנערכו ב''רומא''."<ref>Augustus and Z. Yavetz, "The Res Gestae and Augustus' Public Image," ed. F. Millar and E. Segal (Oxford, 1984), p. 8. בעקבות מומסן שקבע בספרו (עמ' vi) שאוגוסטוס כתב את שרצה שהפלבס הרומי ידע או יאמין עליו.</ref> רבים מצביעים על כך שאזורי האימפריה מוזכרים רק בהקשר ליעוד האימפריאלי הרומי, כאשר הן נכבשות או נעשות בנות ברית, או כאשר נוצרים בהן פרובינקיות או קולוניות: עניין מועט יהיה למנהיגים הפרובינציאליים בהתמקדותו של אוגוסטוס בנדיבותו לרומא העיר ולאזרחים הרומאים.<ref>Augustus, P A. Brunt, and J M. Moore, ''Res Gestae Divi Augusti: The Achievements of the Divine Augustus'' (Bristol: Arrowsmith, 1967), p. 4.</ref> מכאן המסקנה שרק צירוף מקרים גרם שכל שלוש הכתובות שבידנו שרדו בפרובינקיה אחת.<ref>Augustus and Z. Yavetz, ''The Res Gestae and Augustus' Public Image,'' ed. F. Millar and E. Segal (Oxford, 1984), p. 29. מס' 49: "אין לי הסבר לצירוף המקרים המוזר ששלושת העותקים הידועים היחידים של ה-Res Gestae נמצאו בשלושה מחוזות של פרובינקיה יחידה."</ref> אולם, כפי שנראה [http://amitay.haifa.ac.il/index.php/%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%A7_-_%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%94-RGDA#.D7.94.D7.99.D7.95.D7.95.D7.A0.D7.99.D7.AA כאן] הנחה זו מתבססת על הכיתוב הלטיני בלבד, כיוון שקריאה מעמיקה של הכיתוב היווני מגלה שדבריו של אוגוסטוס מותאמים באמנות לקהל המרוחק מרומא. בייחוד נראה שה-Appendix נוצר במיוחד עבור הקוראים בפרובינקיות.<ref>Augustus and Alison Cooley, ''Res Gestae Divi Augusti: Text, Translation and Commentary'' (Cambridge: Cambridge University Press, 2009), p. 19.</ref> ניכר שהנספח לא נכתב על ידי אוגוסטוס: ראשית, הוא כתוב בגוף שלישי להבדיל מהגוף הראשון בו כתובה יתר ה-RGDA; כמוכן, הסכומים בו מצויינים ב-[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%A1 denarii] ולא ב-[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%95%D7%A1 sestertii] , קרי שימוש במטבע הנהוגה במזרח ההלניסטי ולא בעיר רומא;<ref>Augustus and Alison Cooley, ''Res Gestae Divi Augusti: Text, Translation and Commentary'' (Cambridge: Cambridge University Press, 2009), p. 19.</ref> לבסוף, גם בתוכנו של הנספח ניכר שינוי בדגש מן העיר רומא, כאשר אף שרוב ההוצאות המוזכרות רלוונטיות עדיין לרומא, החלק הרביעי ביוונית (אך לא בכיתוב הלטיני) מזכיר עזרה לערים בפרובינקיות שסבלו מרעידות אדמה ומשריפות. עזרה כזו לפרובינקיות מצויינת גם במקורות אחרים.<ref>http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/54*.html: פרקים 54.23.7, 54.30.3.fckLRhttp://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Suetonius/12Caesars/Tiberius*.html: פרק 8.</ref>  
+
ההנחה שרווחה במחקר הייתה שבהוראת גוף רשמי ברומא, הופצו עותקי ה-RGDA בכל רחבי האימפריה. בחלקה, הנחה זו התבססה על הדעה שתוכן ה-RGDA לא יעניין מישהו מחוץ לרומא: "אין זה סביר שמישהו ב[http://amitay.haifa.ac.il/index.php/%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%A7_-_%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%AA_%D7%94-RGDA_%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA#Ancyra אניקרה], [http://amitay.haifa.ac.il/index.php/%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%A7_-_%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%AA_%D7%94-RGDA_%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA#Apollonia אפולוניה], או [http://amitay.haifa.ac.il/index.php/%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%A7_-_%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%AA_%D7%94-RGDA_%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%AA#Antioch_.D7.A9.D7.9C.D7.99.D7.93_Pisidia אנטיוכיה], יתעניין ברשימה המשעממת של מעשי ה[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/morph?l=largitiones&la=la&prior=ambitus מתת] ה[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/secondary/SMIGRA*/Frumentariae_Leges.html נדבנות] המשחקים וההצגות שנערכו ב''רומא''."<ref>Augustus and Z. Yavetz, "The Res Gestae and Augustus' Public Image," ed. F. Millar and E. Segal (Oxford, 1984), p. 8. בעקבות מומסן שקבע בספרו (עמ' vi) שאוגוסטוס כתב את שרצה שהפלבס הרומי ידע או יאמין עליו.</ref> רבים מצביעים על כך שאזורי האימפריה מוזכרים רק בהקשר ליעוד האימפריאלי הרומי, כאשר הן נכבשות או נעשות בנות ברית, או כאשר נוצרים בהן פרובינקיות או קולוניות: עניין מועט יהיה למנהיגים הפרובינציאליים בהתמקדותו של אוגוסטוס בנדיבותו לרומא העיר ולאזרחים הרומאים.<ref>Augustus, P A. Brunt, and J M. Moore, ''Res Gestae Divi Augusti: The Achievements of the Divine Augustus'' (Bristol: Arrowsmith, 1967), p. 4.</ref> מכאן המסקנה שרק צירוף מקרים גרם שכל שלוש הכתובות שבידנו שרדו בפרובינקיה אחת.<ref>Augustus and Z. Yavetz, ''The Res Gestae and Augustus' Public Image,'' ed. F. Millar and E. Segal (Oxford, 1984), p. 29. מס' 49: "אין לי הסבר לצירוף המקרים המוזר ששלושת העותקים הידועים היחידים של ה-Res Gestae נמצאו בשלושה מחוזות של פרובינקיה יחידה."</ref> אולם, כפי שנראה [http://amitay.haifa.ac.il/index.php/%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%A7_-_%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%94-RGDA#.D7.94.D7.99.D7.95.D7.95.D7.A0.D7.99.D7.AA כאן] הנחה זו מתבססת על הכיתוב הלטיני בלבד, כיוון שקריאה מעמיקה של הכיתוב היווני מגלה שדבריו של אוגוסטוס מותאמים באמנות לקהל המרוחק מרומא. בייחוד נראה שה-Appendix נוצר במיוחד עבור הקוראים בפרובינקיות.<ref>Augustus and Alison Cooley, ''Res Gestae Divi Augusti: Text, Translation and Commentary'' (Cambridge: Cambridge University Press, 2009), p. 19.</ref> ניכר שהנספח לא נכתב על ידי אוגוסטוס: ראשית, הוא כתוב בגוף שלישי להבדיל מהגוף הראשון בו כתובה יתר ה-RGDA; כמוכן, הסכומים בו מצויינים ב-[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%A1 denarii] ולא ב-[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%95%D7%A1 sestertii] , קרי שימוש במטבע הנהוגה במזרח ההלניסטי ולא בעיר רומא;<ref>Augustus and Alison Cooley, ''Res Gestae Divi Augusti: Text, Translation and Commentary'' (Cambridge: Cambridge University Press, 2009), p. 19.</ref> לבסוף, גם בתוכנו של הנספח ניכר שינוי בדגש מן העיר רומא, כאשר אף שרוב ההוצאות המוזכרות רלוונטיות עדיין לרומא, החלק הרביעי ביוונית (אך לא בכיתוב הלטיני) מזכיר עזרה לערים בפרובינקיות שסבלו מרעידות אדמה ומשריפות. עזרה כזו לפרובינקיות מצויינת גם במקורות אחרים.<ref>http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/54*.html: פרקים 54.23.7, 54.30.3.http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Suetonius/12Caesars/Tiberius*.html: פרק 8.</ref>  
  
 
בעיה נוספת בהנחה שה-RGDA הופצה בכל רחבי האמפריה היא שככלל, מסמכים לא הופצו בדרך זו: המדינה הרומית לא הפיקה הוראות חובקות אימפריה להפיץ מסמכים בכיתוב על אנדרטאות. אם נבנו כתובות כאלו, נעשה הדבר ביזמה של יחידים או קהילות: כאשר מסמך כוון לקהל מסויים, הוא הוצב ככתובת ביזמה של העילית המקומית. רק במקרים מעטים הורה הסנאט להפיץ מסמכים ככתובות חרוטות. דוגמאות לכך היו הוראותיו של הסנאט להפצה כללית של ה-Tabula Siarensis<ref>Julián González, "Tacitus, Germanicus, Piso, and the Tabula Siarensis," ''American Journal of Philology''. 120.1 (1999), p. 123-142.</ref> וההחלטה בנוגע לגורלו של [http://en.wikipedia.org/wiki/Gnaeus_Calpurnius_Piso Gnaeus Calpurnius Piso]: שתי ההחלטות היו בהקשר למותו בטרם עת של [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A1_%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A1_%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%93%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A1_%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%A8 גרמניקוס], והקונסולים - בהוראת הסנאט - הדריכו את ראשי הציבור הן באיטליה והן מחוצה לה להראות את הכבוד הראוי בכך שיציבו במקום מרכזי כתובות ובהן יחרט תוכנם של שני המסמכים הללו.<ref>Michael H. Crawford, ''Roman Statutes'' (London: Institute of classical studies, 1996), 518 number 37.</ref> שתי הדוגמאות הללו להפצה כללית הינן חריגות ובהקשר היסטורי מיוחד: באותו הזמן (שנת 20 לספירה) ניסה הסנאט לתמוך בביסוס שילטונו של טיבריוס כיורש הקיסרי הראשון,<ref>Greg Rowe, ''Princes and Political Cultures: The New Tiberian Senatorial Decrees'' (Ann Arbor: University of Michigan Press, 2002), p. 8.</ref> כשבמקביל ניסה למצוא את מקומו הוא בסדר החדש של ה[http://en.wikipedia.org/wiki/Principate פרינקיפט]. הסנאט הבין את החשיבות שבהפצת החלטותיו כדרך לקידום המסרים של המשפחה הקיסרית, במקביל לחיזוק מעמדו שלו כשני בחשיבות רק לה - כמורה ההתנהגות לעם הרומי.<ref>Alison Cooley, "The Moralizing Message of the 'senatus Consultum De Cn. Pisone Patre'," ''Greece and Rome'', 45.2 (1998), pp. 199-212.</ref> יתרה מזאת, בפירסום החלטותיו ניכס לעצמו הסנאט סמכות החקיקה שאמורה הייתה להיות בידי [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%9D_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%90_%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94 אספות העם], בניגוד גמור למקובל עד אז.<ref>Greg Rowe, ''Princes and Political Cultures: The New Tiberian Senatorial Decrees'' (Ann Arbor: University of Michigan Press, 2002), pp. 43, 64-66.</ref>  
 
בעיה נוספת בהנחה שה-RGDA הופצה בכל רחבי האמפריה היא שככלל, מסמכים לא הופצו בדרך זו: המדינה הרומית לא הפיקה הוראות חובקות אימפריה להפיץ מסמכים בכיתוב על אנדרטאות. אם נבנו כתובות כאלו, נעשה הדבר ביזמה של יחידים או קהילות: כאשר מסמך כוון לקהל מסויים, הוא הוצב ככתובת ביזמה של העילית המקומית. רק במקרים מעטים הורה הסנאט להפיץ מסמכים ככתובות חרוטות. דוגמאות לכך היו הוראותיו של הסנאט להפצה כללית של ה-Tabula Siarensis<ref>Julián González, "Tacitus, Germanicus, Piso, and the Tabula Siarensis," ''American Journal of Philology''. 120.1 (1999), p. 123-142.</ref> וההחלטה בנוגע לגורלו של [http://en.wikipedia.org/wiki/Gnaeus_Calpurnius_Piso Gnaeus Calpurnius Piso]: שתי ההחלטות היו בהקשר למותו בטרם עת של [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A1_%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A1_%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%93%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A1_%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%A8 גרמניקוס], והקונסולים - בהוראת הסנאט - הדריכו את ראשי הציבור הן באיטליה והן מחוצה לה להראות את הכבוד הראוי בכך שיציבו במקום מרכזי כתובות ובהן יחרט תוכנם של שני המסמכים הללו.<ref>Michael H. Crawford, ''Roman Statutes'' (London: Institute of classical studies, 1996), 518 number 37.</ref> שתי הדוגמאות הללו להפצה כללית הינן חריגות ובהקשר היסטורי מיוחד: באותו הזמן (שנת 20 לספירה) ניסה הסנאט לתמוך בביסוס שילטונו של טיבריוס כיורש הקיסרי הראשון,<ref>Greg Rowe, ''Princes and Political Cultures: The New Tiberian Senatorial Decrees'' (Ann Arbor: University of Michigan Press, 2002), p. 8.</ref> כשבמקביל ניסה למצוא את מקומו הוא בסדר החדש של ה[http://en.wikipedia.org/wiki/Principate פרינקיפט]. הסנאט הבין את החשיבות שבהפצת החלטותיו כדרך לקידום המסרים של המשפחה הקיסרית, במקביל לחיזוק מעמדו שלו כשני בחשיבות רק לה - כמורה ההתנהגות לעם הרומי.<ref>Alison Cooley, "The Moralizing Message of the 'senatus Consultum De Cn. Pisone Patre'," ''Greece and Rome'', 45.2 (1998), pp. 199-212.</ref> יתרה מזאת, בפירסום החלטותיו ניכס לעצמו הסנאט סמכות החקיקה שאמורה הייתה להיות בידי [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%9D_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%90_%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94 אספות העם], בניגוד גמור למקובל עד אז.<ref>Greg Rowe, ''Princes and Political Cultures: The New Tiberian Senatorial Decrees'' (Ann Arbor: University of Michigan Press, 2002), pp. 43, 64-66.</ref>  

גרסה מ־11:34, 21 באפריל 2011

דרכי ההפצה של הכתובת

כיוון ששלושת העותקים ששרדו נמצאו כולם בגלטיה, נשאלת השאלה כיצד הופצה הכתובת אל מחוץ לרומא?[1]
שונה הדבר אם ההוראה להפיץ את הכתובת ברחבי האימפריה באה מגוף רשמי, כמו הסנאט, או שההחלטה להציג לראווה את ה-RGDA היתה יוזמה מקומית של האוכלוסיה בקולוניות. אלו אינן האפשרויות היחידות: יתכן גם שהייתה זו יזמה של נציב הפרובינקיה וכיוון שכל העותקים נמצאו בפרובינקיה אחת אפשרות אחרונה זו נראית סבירה.

הכותרות של הכתובות בלטינית: "מתחת כתובים השגיו של אוגוסטוס האלוהי ... כפי שנכתבו על שני עמודי ארד שהוצבו ברומא"[2] מעידים שהכתובות לא הסתירו את עובדת היותן מבוססות על מקור ברומא.

ההנחה שרווחה במחקר הייתה שבהוראת גוף רשמי ברומא, הופצו עותקי ה-RGDA בכל רחבי האימפריה. בחלקה, הנחה זו התבססה על הדעה שתוכן ה-RGDA לא יעניין מישהו מחוץ לרומא: "אין זה סביר שמישהו באניקרה, אפולוניה, או אנטיוכיה, יתעניין ברשימה המשעממת של מעשי המתת הנדבנות המשחקים וההצגות שנערכו ברומא."[3] רבים מצביעים על כך שאזורי האימפריה מוזכרים רק בהקשר ליעוד האימפריאלי הרומי, כאשר הן נכבשות או נעשות בנות ברית, או כאשר נוצרים בהן פרובינקיות או קולוניות: עניין מועט יהיה למנהיגים הפרובינציאליים בהתמקדותו של אוגוסטוס בנדיבותו לרומא העיר ולאזרחים הרומאים.[4] מכאן המסקנה שרק צירוף מקרים גרם שכל שלוש הכתובות שבידנו שרדו בפרובינקיה אחת.[5] אולם, כפי שנראה כאן הנחה זו מתבססת על הכיתוב הלטיני בלבד, כיוון שקריאה מעמיקה של הכיתוב היווני מגלה שדבריו של אוגוסטוס מותאמים באמנות לקהל המרוחק מרומא. בייחוד נראה שה-Appendix נוצר במיוחד עבור הקוראים בפרובינקיות.[6] ניכר שהנספח לא נכתב על ידי אוגוסטוס: ראשית, הוא כתוב בגוף שלישי להבדיל מהגוף הראשון בו כתובה יתר ה-RGDA; כמוכן, הסכומים בו מצויינים ב-denarii ולא ב-sestertii , קרי שימוש במטבע הנהוגה במזרח ההלניסטי ולא בעיר רומא;[7] לבסוף, גם בתוכנו של הנספח ניכר שינוי בדגש מן העיר רומא, כאשר אף שרוב ההוצאות המוזכרות רלוונטיות עדיין לרומא, החלק הרביעי ביוונית (אך לא בכיתוב הלטיני) מזכיר עזרה לערים בפרובינקיות שסבלו מרעידות אדמה ומשריפות. עזרה כזו לפרובינקיות מצויינת גם במקורות אחרים.[8]

בעיה נוספת בהנחה שה-RGDA הופצה בכל רחבי האמפריה היא שככלל, מסמכים לא הופצו בדרך זו: המדינה הרומית לא הפיקה הוראות חובקות אימפריה להפיץ מסמכים בכיתוב על אנדרטאות. אם נבנו כתובות כאלו, נעשה הדבר ביזמה של יחידים או קהילות: כאשר מסמך כוון לקהל מסויים, הוא הוצב ככתובת ביזמה של העילית המקומית. רק במקרים מעטים הורה הסנאט להפיץ מסמכים ככתובות חרוטות. דוגמאות לכך היו הוראותיו של הסנאט להפצה כללית של ה-Tabula Siarensis[9] וההחלטה בנוגע לגורלו של Gnaeus Calpurnius Piso: שתי ההחלטות היו בהקשר למותו בטרם עת של גרמניקוס, והקונסולים - בהוראת הסנאט - הדריכו את ראשי הציבור הן באיטליה והן מחוצה לה להראות את הכבוד הראוי בכך שיציבו במקום מרכזי כתובות ובהן יחרט תוכנם של שני המסמכים הללו.[10] שתי הדוגמאות הללו להפצה כללית הינן חריגות ובהקשר היסטורי מיוחד: באותו הזמן (שנת 20 לספירה) ניסה הסנאט לתמוך בביסוס שילטונו של טיבריוס כיורש הקיסרי הראשון,[11] כשבמקביל ניסה למצוא את מקומו הוא בסדר החדש של הפרינקיפט. הסנאט הבין את החשיבות שבהפצת החלטותיו כדרך לקידום המסרים של המשפחה הקיסרית, במקביל לחיזוק מעמדו שלו כשני בחשיבות רק לה - כמורה ההתנהגות לעם הרומי.[12] יתרה מזאת, בפירסום החלטותיו ניכס לעצמו הסנאט סמכות החקיקה שאמורה הייתה להיות בידי אספות העם, בניגוד גמור למקובל עד אז.[13]

בהקשר ל-RGDA, ייתכן ויוזמה מקומית של הנציב הפרובינקיאלי, ולא החלטה רשמית ברומא, היא שהביאה לפרסום הכתובת ברחבי גלטיה.[14] איננו יודעים את שמו של נציב גלטיה באותו הזמן, אך ידוע לנו על אירוע מקביל של הצבת כתובת ה-SCPP[15] ב-Baetica.[16]

אפשרות נוספת היא שה-RGDA הוצבה בהוראת מועצת הפרובינקיה אשר פיקחה על הטמעת פולחן הקיסר ברמת הפרובינקיה, יתכן בשיתוף הנציב. מקבילה לכך ניתן למצוא בהוראות שפורסמו בכל פרובינקית Asia להפצתו של לוח שנה חדש לכבודו של אוגוסטוס ב-9 לפנה"ס.[17] נציב הפרובינקיה Paullus Fabius Maximus הורה להציב את לוח השנה על לוחות שיש במקדשי רומא ואוגוסטוס ברחבי הפרובינקיה.[18]

אף אם היוזמה להפצת כתובת ה-RGDA הייתה ברמת הפרובינקיה מטעם הנציב של גאלטיה, או מועצת הפרובינקיה, הרי שמהדיון לעיל נראה שכל אחת מהכתובות הייתה מיוחדת והפכה למוצג מקומי ייחודי, כך שייתכן בהחלט והעילית המקומית בכל עיר שיחקה תפקיד בייצורה ובהצבתה בעירם. אין הכוונה לטעון שפקידים רומיים לא היו מעורבים בשום שלב. נהפוך הוא, נראה שהכתובות אושרו על ידי הפקידות הרומית: העובדה שהתרגום היווני באנקירה ובאפולוניה נובע ממקור משותף (עד כדי הצגה בשניהם של אותן השגיאות) רומזת שתרגום יווני רשמי נעשה ברמת הפרובינקיה.[19]


הערות וקישורים

  1. A. E. Cooley, "The publication of Roman official documents in the Greek East" in K. Lomas, R.D. Whitehouse and J.B. Wilkins (eds) Literacy and the State in the Ancient Mediterranean (Accordia Specialist Studies on the Mediterranean 7) (2007), pp. 203-218.
  2. http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Augustus/Res_Gestae/1*.html
  3. Augustus and Z. Yavetz, "The Res Gestae and Augustus' Public Image," ed. F. Millar and E. Segal (Oxford, 1984), p. 8. בעקבות מומסן שקבע בספרו (עמ' vi) שאוגוסטוס כתב את שרצה שהפלבס הרומי ידע או יאמין עליו.
  4. Augustus, P A. Brunt, and J M. Moore, Res Gestae Divi Augusti: The Achievements of the Divine Augustus (Bristol: Arrowsmith, 1967), p. 4.
  5. Augustus and Z. Yavetz, The Res Gestae and Augustus' Public Image, ed. F. Millar and E. Segal (Oxford, 1984), p. 29. מס' 49: "אין לי הסבר לצירוף המקרים המוזר ששלושת העותקים הידועים היחידים של ה-Res Gestae נמצאו בשלושה מחוזות של פרובינקיה יחידה."
  6. Augustus and Alison Cooley, Res Gestae Divi Augusti: Text, Translation and Commentary (Cambridge: Cambridge University Press, 2009), p. 19.
  7. Augustus and Alison Cooley, Res Gestae Divi Augusti: Text, Translation and Commentary (Cambridge: Cambridge University Press, 2009), p. 19.
  8. http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/54*.html: פרקים 54.23.7, 54.30.3.http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Suetonius/12Caesars/Tiberius*.html: פרק 8.
  9. Julián González, "Tacitus, Germanicus, Piso, and the Tabula Siarensis," American Journal of Philology. 120.1 (1999), p. 123-142.
  10. Michael H. Crawford, Roman Statutes (London: Institute of classical studies, 1996), 518 number 37.
  11. Greg Rowe, Princes and Political Cultures: The New Tiberian Senatorial Decrees (Ann Arbor: University of Michigan Press, 2002), p. 8.
  12. Alison Cooley, "The Moralizing Message of the 'senatus Consultum De Cn. Pisone Patre'," Greece and Rome, 45.2 (1998), pp. 199-212.
  13. Greg Rowe, Princes and Political Cultures: The New Tiberian Senatorial Decrees (Ann Arbor: University of Michigan Press, 2002), pp. 43, 64-66.
  14. Arthur E. Gordon, "Notes on the 'Res Gestae' of Augustus," California Studies in Classical Antiquity, 1 (1968), pp. 129-130, 137.
  15. Damon, Cynthia. "The Trial of Cn. Piso in Tacitus' Annals and the Senatus Consultum De Cn. Pisone Patre: New Light on Narrative Technique." American Journal of Philology, 120.1 (1999), p. 143.
  16. Augustus and Alison Cooley, Res Gestae Divi Augusti: Text, Translation and Commentary (Cambridge: Cambridge University Press, 2009), p. 21.
  17. http://penelope.uchicago.edu/~grout/encyclopaedia_romana/romanurbs/horologium.html
  18. Augustus and Alison Cooley, Res Gestae Divi Augusti: Text, Translation and Commentary (Cambridge: Cambridge University Press, 2009), p. 22.
  19. להשוואה בין שתי הגרסאות: Augustus and John Scheid, Res Gestae Divi Augusti: Hauts Faits Du Divin Auguste (Paris: Belles Lettres, 2007), pp. lxviii-lxxi.