רוני רשף תשעב ב חדיקת אל אחבאר

מתוך Amitay.haifa.ac.il
גרסה מ־11:05, 20 באפריל 2012 מאת Ronny Reshef (שיחה | תרומות) (הנהדה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

שיחת משתמש:Ronny Reshef

חדיקת אל אח'באר (ערבית: حديقة الاخبار) הוא עיתון ערבי ביירותי דו שבועי אשר נוסד על ידי האינטלקטואל היווני-אורתודוקסי ח'ליל אל ח'ורי (خليل الخوري, 1836-1907) והיה העיתון הראשון שפורסם באופן פרטי בביירות במשך למעלה מ-50 שנים (1858-1911). שמו הראשון של העיתון היה אל פג'ר אל מוניר (الفجر المنير, השחר מאיר העיניים) אך במהרה השתנה לחדיקת אל אח'באר[1]. תכני העיתון תאמו את רעיונות הבורגנות הביירותית בכלל וח'ורי בפרט ודמו לאלה של עיתונים אירופאיים מקבילים ונעו בין סיפורת ערבית ומתורגמת[2], לבין טבלאות ייבוא וייצוא וחדשות מסחריות וכלכליות מביירות ומהמערב. כמו כן, בעיתון נכתב אודות הפעילויות הפוליטיות בפרובינקיות הערביות וכן אודות פוליטיקה בינלאומית. יתר על כן, העיתון פרסם צווים רשמיים של הממשל העות'מאני, מודעות על ספרים שיצאו לאור בערבית ופרסומות, למשל של מכונת התפירה זינגר[3]. למעשה, היה זה העיתון הראשון בסוריה שהקצה מרחב קבוע לפרסומות מסחריות. בנוסף, הודפסו בו לעיתים סיפורים קצרים, הערות שנונות, מכתמים (שירים סאטירים) ואנקדוטות הומוריסטיות[4].

קטע הדן באהבת המולדת, מתוך: חדיקת אל אח'באר, גליון 173, אוגוסט 1861. מקור: פרומה זקס, "התגבשות התפיסה הסורית בכתבי משכילים במאות ה-19 וה-20" (חוברת הקורס, אוניברסיטת חיפה, תשע"ב), עמ' 7.

מימון העיתון ותפוצתו

העיתון נתמך הן על ידי סוחרים עשירים מאזור ביירות כמיח'איל מדור המארוני (ميخائيل مدور, נולד 1822) במטרה לענות על צרכי קהילת המסחר ההולכת וגדלה בעיר והן על ידי הממשל העות'מאני, שנהג לקנות את כשרונותיהם של כותבים מוכשרים ולגייסם כדי לקדם את הדימוי העות'מאני הציבורי באמצעות כתיבתם העיתונאית[5]. למרבה הצער ולמרות שהתפרסם במשך יובל, רק הגליונות של 10 השנים הראשונות השתמרו, בנוסף למספר גליונות משנות ה-1880', אשר נמצאים באוניברסיטה האמריקאית בביירות. עם זאת, ידוע כי עיתון חדיקת אל אח'באר נמכר בתפוצה רחבה בשלושת החודשים הראשונים של פרסומו: היו מנויים אליו כ-400 קוראים בנוסף למכירות קמעונאיות וסך הגליונות שנמכרו הגיע ל-3000. בתקופה זו, היה נהוג להקריא עיתונים בבתי קפה ובמפגשים תרבותיים ולכן מספר האנשים שנחשפו לתכניו הוא רב ממספר המנויים והגליונות שנמכרו. בשנת 1859 חל גידול בתפוצת העיתון, מחירו ירד והוא נודע על ידי הקהילה המקומית ואף על ידי זרים כעיתון של סוריה[6]. בשנת 1860, העיתון נהיה העיתון הרשמי למחצה של פרובינקיית הר הלבנון ובשנת 1865, העיתון הרשמי למחצה של פרובינקיית סוריה. בעליו אל ח'ורי האמין שאימוץ של ז'אנר ספרותי מערבי חדש למסורת הספרותית הערבית המסורתית יספק לתרבות הערבית כלים להחייאת השפה הערבית וליצירת דרכי הבעה חדשות[7].

ההיבטים הספרותיים בחדיקת אל אח'באר

התרבות הספרותית הערבית התפתחה במאה ה-19 במסגרת הקשרים היסטוריים ונסיבות פוליטיות רחבים יותר. כתוצאה מכך, ההיבט הספרותי של העיתון הוא בלתי נפרד מההתפתחויות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות שהתרחשו בתקופה בה הוא יצא לאור. 175 הספרות משקפת שינויים בתפיסות כלליות. עד שליש מהעיתון הוקצה לספרות ולעורכיו הייתה מודעות לתפקידה בפיתוח החינוך והלאום. מטרה נוספת הייתה החייאת השפה הערבית, כדי להתאימה למשמעויות חדשות ולהביאה לרמה של שפות מודרניות שניתן לבטא באמצעותן מידע רב בתחומי האומנות, הקידמה והציוויליזציה[8].

מצב השפה הערבית בעיני ח'ורי לא איפשר לה לתמוך בתהליך ההתפתחות הרצוי. לכן, באמצעות העיתון הוא ניסה להשתמש בשפה הערבית ככלי להתעוררות הכללית של האומה, וראה בחוסר הגמישות של השפה הערבית את אחת הסיבות לנחשלות האוריינטלית מול המערב[9].

בנוסף, פורסמו בעיתון חדיקת אל אח'באר תרגומים מצרפתית של נובלות שאותם ניסה אל ח'ורי להציג כמודלים לטעם ספרותי חדש. המטרה של תרגומים אלה הייתה לסייע לשפה הערבית להתגבר על קשיי ההבעה שלה ולהאיץ שינוי בתפיסות הכתיבה, כדי לתרום ליצירת ז'אנרים נרטיבים ערביים אותנטים. 177 הפרסומים הספרותיים בחדיקת אל אח'באר הם סיפורת נרטיבית מתורסמת מצרפתית במקביל לספרות ערבית קלאסית, כולל שירה, ביוגרפיות של משוררים ואנשי ספרות וספרות של כותבים בני המאה ה-19[10]. ככל הידוע, חדיקת אל אח'באר היה העיתון הערבי הראשון שהיו בו נרטיבים בדויים מתורגמים. העיתון החל לפרסם עבודות ספרותיות מתורגמות בגליון מספר 50 (18\6, דצמבר 1858). אל ח'ורי הודיע על הכוונה לפרסם רומן מתורגם שישעשע את הקוראים[11].

למרות שהעיתון החל כפרויקט מסחרי, הוא נהיה לפרויקט ערבי סורי לאומי והייתה בו קריאה זהירה למודרניזציה, כזו שמשלבת את התרבות הערבית האסלאמית עם השפעות אירופאיות. 179 השפעתו של קהל הקוראים ניכרת בדפי העיתון וכאשר הקוראים שאלו מיהו המתרגם של חלק מהרומנים אל ח'ורי פרסם את שמו בגליון 66 (9.28, אפריל 1859): סלים נופל (1828-1902) מטריפולי, סוריה[12](ראו בנוסף דוגמא להלן, טלגרף חדש).

בין תריסר הרומנים שתורגמו בהמשכים במהלך העשור הראשון של פרסום חדיקת אל אח'באר, ניתן למנות את:

  • Al-Mārkīz dī Fūntānj\Mademoiselle Mārs Tajriba,
  • Alīṣābāt\Alphonse Karr
  • Būlīnih Mūlyān\Iskandar Dīmās
  • Al-Zanābīr\Alphonse Karr
  • Al-Jirjisayn\Mademoiselle Mārs[13]

במקביל לתרגומים מספרות מערבית שהופיעו על דפי חדיקת אל אח'באר, אל ח'ורי הפגין עניין מיוחד בספרות ערבית קלאסית וסיפורת נרטיבית מקומית, שהייתה בעלת מקום בולט בעיתון. נראה כי בבחירת החומרים היה נסיון למשוך קבוצות שונות. הספרות המתורגמת התאימה יותר לקוראים העירוניים שהופיעו בלבנון ובסוריה. הרומנים הערביים עסקו בנושאים כמו המפגש בין המזרח למערב, הצורך באיזון בין התרבויות ובשימוש הזהות הערבית המקורית כדי להשיג מודרניזציה אמיתית (למשל: وي.. إذن لست بإفرنجي)[14].

לספרות חשיבות רבה לפיתוח מחשבה מודרניות ותפיסות שאל ח'ורי השתדל לפרסם בעיתונו. תפקיד החלוץ של הרומן הקצר בא לידי ביטוי ביצירתו של אל ח'ורי "وي.. إذن لست بإفرنجي" בהיבטים הבאים:

  1. הוא קדום לכל הנסיונות האחרים של פרסום סיפורת ערבית נרטיבית מודרנית.
  2. בתחום זה, אל ח'ורי סלל את הדרך לכינון שיח ערבי נרטיבי חדש שהשתמש בטכניקות מהמסורת הערבית של ספרות עממית. כמו כן, הוא סלל דרך שמובילה מעבר לפרוזה הערבית המסורתית. יתר על כן, הוא הניח את אבן הפינה לדור חדש של סופרים ערביים בסוריה ולבנון, שהמשיכו בדרכו. בין כותבים אלה פרנסיס מראש, סלים אל בוסתאני וג'רג'י זידאן.
  3. המודעות החלוצית של הכותב ביחס לתפקיד הקורא בתהליך הנרטיב ניכרת בעבודתו. ישנה פניה ישירה לקוראים, צרכיהם ושאלותיהם נלקחים בחשבון והכותב מאמץ טכניקות כתיבה מודרניות ומשתמש בהם כדי לקדם ולפרסם את עיתונו[15].

העיתון נהיה מדיום חדש וחשוב שתרם לשינוי במערכת המידע והידע בתקופה. מייסד ובעלי העיתון, ח'ליל אל ח'ורי, האמין בצורך לקדם שינוי בתפיסות החינוכיות והפוליטיות. הוא עבד במסגרת רחבה יותר של אינטלקטואלים וסוחרים בביירות, שפעלו במטרה לפתח את חברתם ולהובילה לאופקים תרבותיים חדשים. העיתון לא רק סיפק מידע וחדשות אלא גם יצר פורום ספרותי חיוני שהפיץ חינוך וספרות בשלהי שנות ה-1850'[16].

תרומת העיתון לספרות הערבית המודרנית

לחדיקת אל אח'באר היה תפקיד חלוצי בספרות הערבית המודרנית. לחלק מהרומנים שתורגמו הייתה השפעה נכבדת על התפתחות הסיפורת הערבית. למשל, התרגום הראשון של אחת מעבודותיו של אלכסנדר דיומא היה במסגרת העיתון, 11 שנים לפני שהופצו התרגומים הראשונים שנהיו פופולריים בשנות ה-70' של המאה ה-19. מטרת התרגומים כפי שהוצהרה על ידי המתרגם סלים נופל הייתה להוות דוגמא לספרות האירופאית הידועה כ"רומאנס" או שירה פואטית, שמתארת את המצב החברתי באופן שמושך את הקורא ומשפיע על רגשותיו. סיבות נוספות לתרגום ספרות הרומאנס היו מוסריות, שכן הרומאנס נמנע מתיאורים פיזיים ודן באהבה טהורה ובתולית, שקיימת בהרמוניה עם האסתטיקה, הספרות והטעם החברתי שהיה נפוך בביירות או בלאד אל שאם והערצות הערביות באופן כללי. תרגום זה הכיל את הזרעים הרגשיים למהפכה הרומנטית והציג את הניצוצות הראשונים שלו לספרות הערבית. התרגום היה קרוב למקור ככל האפשר[17].

לרוב, נשמרו בתרגומים שמות הדמויות המקומות המקוריים וכן את הרקע התרבותי של מהלך האירועים. כמו כן, במסגרת התרגומים הללו יוחס לנשים ומשמעותן החברתית והמוסרית תפקיד חדש. כלומר, הדמויות הנשיות ייצגו את האישה העירונית הפעילה שהייתה שותפה להחלטות בנוגע לקידמת החברה. בתרגומים אלה, הדמויות הגבריות התעמתו עם דמויות נשיות שלא נהגו לפי דפוסי ההתנהגות השכיחים בחברה האוריינטלית. הנשים נעו מהשוליים החברתיים למרכז וזכו לחלק שווה ופעיל והשתתפות אמיתית בקבלת ההחלטות. אם זאת, למרות המודל החדש שהוצג לנשים, הן לא נדחפו מחוץ לטווח ההגעה של הגברים ופעולותיהן נותרו במסכרת החברתית והמוסרית המקובלת[18].

שינויים בתפיסות העיתון

עיתון חדיקת אל אח'באר מילא חלל תרבותי שהצטלב עם צרכים פוליטיים, כלכליים ועירוניים ובזמן קצר נהיה אמצעי להפצת אידאולוגיות ביחס לאינדיבידואל, לזהויות ולקהילה. תפקידו היה לא רק להפיץ חדשות אלא גם לחנך ולחשוף את קהל הקוראים לרעיונות חדשים. לדעת ח'ורי, העיתונות היא אחד מהכלים החשובים ביותר לחינוך הציבור[19]. למרות ששרדו רק גליונות מהעשור הראשון לתפוצתו, ניתן לראות שינויים בתפיסות שהציג העיתון: בשלב הראשון (1858-1861) הדיון הוא בעיקר אודות התרבות הערבית, השפה הערבית והערביות בכלל. לאחר מכן, אחרי הטבח בהר הלבנון (1861) המיקוד עובר מהערביות לסוריות, דהיינו לשפה ולזהות הסורית וישנם יותר מונחים סוריים. בתקופות המאוחרות יותר (1870-1880 בקירוב) שעליהן ידוע פחות חלה ככל הנראה חזרה מהסוריות לערביות[20]. למשל, בגליון 173 שהתפרסם באוגוסט 1861 (ראו חלק ממנו בתמונה), כתב אל ח'ורי לקוראיו איך יוכלו ליצור ביניהם ובתוכם אהבה פטריוטית. מבחינתו, הפטריוטיזם בא לידי ביטוי באהבת האדם שנולד באותו האזור. בקטע זה, שהוא ההגדרה הראשונה לוטניות[21] ואף הטפה לוטניות, מתמקד אל ח'ורי בנקודות הבאות:

  1. צריך שתהיה תחושה פטריוטית, מפני שזה הדבר שיביא לאיחוד בין כולנו. לכן, הוא רואה מתפקידו לכתוב על הנושא ולהטיף לזה.
  2. יש להזהיר את האנשים מפילוג, שכן זה דבר שלילי.
  3. יש להזהירם מעוינות ואיבה עדתית, או בין אסכולות.
  4. יש להזהירם פן יהיו בעלי קנאות דתית מוגזמת, שכן היא הסיבה להרחקת כל הצלחה מהאזור הזה.
  5. צריך שיבין כל אדם שהאינטרסים האישיים פחות חשובים מהאינטרסים הכלליים.
  6. מכאן, הוא הטיף לאהבה בין האנשים שתביא להרמוניה וטנית ולהתחשבות ולאיחוד ולהדגשת הדברים הטובים לכולם והדרת הדברים הפוגעים במכנה המשותף של אנשי הוטן[22].

דימוי האישה בחדיקת אל אח'באר

שאלת האישה על היבטיה השונים הייתה נושא מרכזי במהלך תקופה זו במרחב הפוליטי והתרבותי שעלה לדיון בעולם הערבי לראשונה בסוריה הגדולה[23]. הדיאלוגים החוזרים ונשנים בין אל ח'ורי וקהל הקוראות מעידים על רמת ההשפעה של קבוצת קוראות אלה על החומרים שפורסמו בעיתון, במיוחד הספרותיים (ראו דוגמא להלן, טלגרף חדש). בהקדמה לספר "אל נסאא" (הנשים, les femmes) של אלפונס קאר, אל ח'ורי הדגיש שבחר לפרסם חלק מהספר בעיתון ונמנע מלפרסם חלקים שהעילו הערות מזלזלות כלפי נשים מתוך מודעות לקהל הנשים של העיתון. לדברי אל ח'ורי, לחלק זה מקהל הקוראים שלו הייתה השפעה על התכנים שפורסמו. לא כל שכן, אל ח'ורי נמנע מפרסום ביקורת נוקבת כלפי נשים[24].

אל ח'ורי ייחס חשיבות רבה לקהל הקוראות שלו וכיוון אליהן לא רק מסיבות כלכליות ופיננסיות אלא גם מטעמים אידיאולוגיים ומוסריים. בראייתו, לנשים תפקיד משמעותי בהתפתחות מדינות ערב, והעבודות המתורגמות היו אמצעי חינוכי לחינוך חברה בכלל ונשים בפרט. קהל הנשים הלך וגדל וכתוצאה מכך העיתון התאים את תכניו למגזר הקוראים שקראו ולעיתים הגיבו לתכנים מסוימים. ברומנים המתורגמים הוצגו נושאים כמו יציבות אישית, אהבה, סבל ונישואין, תפקידן הפעיל של נשים בחברה וכן הקרבה, התנהגות נאצלת של נשים וגברים, סולידאריות ואחדות בנסיבות הקשות מכל. ניכר כי אלה היו חיוניים לתהליך המודרניזציה שאליו כיוון אל ח'ורי בעיתונו ולאמונתו שמן ההכרח שנשים יהיו בעלות תפקיד פעיל למען התפתחות החברה[25].

טלגרף חדש

ביולי 1858 התפרסמה אנקדוטה שכותרה "המצאה של טלגרף חדש": אם אתה רוצה להעביר מידע מהר ממקום אחד לשני, עליך לספר אותו לאישה ותראה שתוך זמן קצר ההודעה תעבור ממקום אחד לשני, כהרף עין". קהל הקוראות לא ראה את ההומור באנקדוטה זו - "ציפינו לריחות נעימים מפרי הגן הזה [חדיקה] והיום הרחנו ניחוחות פוגעניים ומעליבים", כך מתחיל מכתב מקבוצת נשים מטריפולי שיועד לנשות ביירות. הנשים כעסו לא רק על שנאת הנשים החבויה באנקדוטה אלא גם על כך שעמיתותיהן הביירותיות לא פעלו להגן על מינן. במכתבן הן זועמות על אל ח'ורי, שהדפיס את האייטם שמתאר את כל הנשים כטיפשות, קלות דעת וחסרת טקט וטענו שאם נשים לא יתנגדו לכך, הן יאשרו את אמיתות האנקדוטה. "הדבר שהודפס הוא האשמה נפוצה ובלתי מנומסת שלא יכולה להתקבל על ידי העיתונות, ועלינו לדרוש סיפוק מכבודנו מממציא מילים אלה". הזעקה הציבורית [לפחות הנשית] שנבעה כתוצאה מכך הייתה נכבדת, שכן אל ח'ורי הדפיס את המכתב בגליון הבא והתנצל בפני קהל הקוראות. זוהי הדוגמא הידועה הראשונה בעיתונות הערבית לדיבייט בו נשים התנגדו לדעות העוינות של גברים אודות נשים והדגישו את ההיבט התרבותי ולא רק המיני של מגדר[26].

כתוצאה מהתגובות שהגיעו למערכת, אל ח'ורי פנה ישירות אל קהל הנשים וטען שהוא רק הדפיס את האנקדוטה שמקורה בעיתון אנגלי. לא כל שכן, אל ח'ורי הכיר בכך שהופעל לחץ משמעותי על צוות העורכים בנוגע לאייטם זה ואולי חש צורך ליישר את ההדורים ולכן פרסם את המכתב של נשות טריפולי. בנוסף, בגליונות הבאים הוא הדגיש את חשיבות קהל הקוראות שלו ונראה שהתייחס אליהן כשבחר אילו כתבות יהיו בעיתונו - למשל כתבים צרפתיים פופולריים שדנו בנשים ואף עבודות שנכתבו על ידי נשים[27].



ראו גם

לקריאה נוספת

International Journal of Middle East Studies 41, no. 4 (2009): 615 – 633.

  • Zachs, Fruma. "Pioneers of Syrian Patriotism and Identity: A Re-evaluation of Khalil al-Khuri’s Contribution." In The Origins of Syrian Nationhood: Histories, Pioneers and Identity, edited by Adel Beshara, 91-107. Abingdon, Oxon: Routledge, 2011.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Fruma Zachs, "Building a Cultural Identity: The Case of Khalil al-Khuri," In From the Syrian Land to the States of Syria and Lebanon eds.Thomas Philipp and Christoph Schumann (Beirut: Orient-Institut der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft, 2004), 29.
    להלן, Building a Cultural Identity.
    الجيش اللبناني, "مجلة الدفاع الوطني: الصحافة اللبنانية ودورها في أزمنة السلم والحرب," נצפה לאחרונה ב-20.4.2012, http://www.lebarmy.gov.lb/article.asp?ln=ar&id=20538. .
  2. הסיפורת המתורגמת הייתה משמעותית ביותר בשינוי הטעם הערבי הספרותי האסתטי וסללה את הדרך ללידת נרטיב סיפורי ערבי אותנטי
    - Basiliyus Bawardi, "First Steps in Writing Arabic Narrative Fiction: the Case of Ḥadīqat al-Akhbār," Die Welt Des Islams 48, no. 2 (2008): 170, 174. http://www.ingentaconnect.com/content/brill/dwi/2008/00000048/00000002/art00003.
    להלן, Bawardi 2008.
    Butrus Abu-Manneh, "Sultan Abdulhamid II and Shaikh Abulhuda Al-Sayyadi," Middle Eastern Studies 15, no. 2 (1979): 131-153. http://www.jstor.org/stable/4282741.
    להלן, Sultan Abdulhamid II.
    Ami Ayalon, "Modern Texts and Their Readers in Late Ottoman Palestine," Middle Eastern Studies 38, no. 4 (2002): 23. http://www.jstor.org/stable/4284256.
    Ş. T. Buzpinar, "The Repercussions of the British Occupation of Egypt on Syria, 1882–83," Middle Eastern Studies 36, no. 1 (2000): 83-4, 90. http://dx.doi.org/10.1080/00263200008701298.
    Fruma Zachs, "Pioneers of Syrian Patriotism and Identity: A Re-evaluation of Khalil al-Khuri’s Contribution," in The Origins of Syrian Nationhood: Histories, Pioneers and Identity, ed. Adel Beshara (Abingdon, Oxon: Routledge, 2011), 97.
    להלן,
    A Re-evaluation of Khalil al-Khuri’s Contribution.
  3. Uri M. Kupferschmidt, "The Social History of the Sewing Machine in the Middle East," Die Welt Des Islams 44, no. 2 (2004): 201. http://jft-newspaper.aub.edu.lb/reserve/data/hist242-ms-sewing/Sewing_machine__history.pdf.
  4. Fruma Zachs and Sharon Halevi, "From Difa Al-Nisa to Masalat Al-Nisa in greater Syria: Readers and writers debate women and their rights, 1858-1900," International Journal of Middle East Studies 41, no.4 (2009): 617.
    להלן, From Difa Al-Nisa.
    Bawardi 2008, 170, 174.
  5. Ami Ayalon, ""sihafa": the Arab Experiment in Journalism,"Middle Eastern Studies 28, no. 2 (1992): 269.http://www.jstor.org/stable/4283492.
    Building a Cultural Identity, 29.
  6. Building a Cultural Identity, 30.
  7. Bawardi 2008, 174. From Difa Al-Nisa, 617.
  8. Bawardi 2008, 174
  9. Bawardi 2008, 174
  10. Bawardi 2008, 176
  11. Bawardi 2008, 178
  12. Bawardi 2008, 178-9
  13. Bawardi 2008, 179-180
  14. Bawardi 2008, 189, 191.
  15. Bawardi 2008, 193-194.
  16. Bawardi 2008, 194.
  17. Bawardi 2008, 181, 183.
  18. Bawardi 2008, 184.
  19. A Re-evaluation of Khalil al-Khuri’s Contribution, 97-98.
  20. פרומה זקס1, "התגבשות התפיסה הסורית בכתבי משכילים במאות ה-19 וה-20" (הרצאה, אוניברסיטת חיפה, 20 בדצמבר, 2011). להלן, זקס, "התגבשות התפיסה הסורית".
  21. وطنية -וטניה, פטריוטיזם, בהקשר של התקופה והאזור הכוונה היא לסוריות, כלומר זהות מקומית בניגוד לזהות הערבית הרחבה יותר. זקס, "התגבשות התפיסה הסורית" (30.10.2011).
  22. זקס, "התגבשות התפיסה הסורית".
  23. From Difa Al-Nisa, 616.
  24. Bawardi 2008, 184-85. From Difa Al-Nisa, 619.
  25. Bawardi 2008, 185-89
  26. From Difa Al-Nisa, 617.
  27. From Difa Al-Nisa, 618.