הצגת המקור של הדף "רוני רשף תשעב ב ליסיאס"

[[שיחת משתמש:Ronny Reshef]] 

ליסיאס (יוונית: Λυσίας, נפטר [[162 לפנה|162 לפנה"ס]]) נזכר לראשונה במקורות בספר מקבים א' (ראו ציטוט להלן), כאשר נהיה מושל החצי המערבי של [[האימפריה הסלווקית]] עם יציאתו של [[אנטיוכוס הרביעי]] אפִּיפָאנֶס למזרח בשנת [[170 לפנה|165 לפנה"ס]], ושלט בגבולות [[מצרים]], [[אסיה הקטנה]] ונהר ה[[פרת]]. כמו כן, היה עוצר בנו של אנטיוכוס הרביעי, [[אנטיוכוס החמישי]] אאופטור<ref>Hubert Cancik, Schneider Helmuth, Christine F. Salazar and David E. Orton. Brill's New Pauly: encyclopaedia of the ancient world Antiquity, s.v. Lysias, Vol.8 (2002. Leiden: Brill), 36-35. להלן, Brill's New Pauly: encyclopaedia of the ancient world Antiquity, Vol.8. מקבים א', פרק ג', ל"ב ואילך, פרק ד', כ"ו - ל"ה, יוספוס, קדמוניות [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0146%3Abook%3D12%3Awhiston%20chapter%3D7%3Awhiston%20section%3D2 12.293-297]. אוריאל רפפורט, ספר מקבים א': מבוא, תרגום ופירוש (ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2004), 145. להלן, רפפורט מקבים א'. אפיאנוס, המלחמות הסוריות [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0230%3Atext%3DSyr.%3Achapter%3D8%3Asection%3D46 8.46].</ref>.עם כניסתו לתפקיד, ליסיאס המשיך במדיניות שבה החל אנטיוכוס ושהיה עליו להוציא אל הפועל אך בפועל פעל לביטול הגזרות<ref>.רפפורט מקבים א', 146,148</ref>.בשנת 162 נהרג ליסיאס יחד עם אנטיוכוס החמישי בפקודת [[דמיטריוס הראשון]]. 

מקבים א', פרק ג', ל"ב-ל"ז<ref>רפפורט מקבים א', 146-7.</ref>: "וישאר את ליסיאס, איש נכבד ומזרע המלוכה, על ענייני המלך, מן הנהר פרת ועד גבולות מצרים. [ל"ג] ולגדל את אנטיוכוס בנו עד שובו<ref>מזרע המלוכה - במקבים ב' י"א 1 מכונה ליסיאס 'שאר בשר'\'קרובו' - מילולית, קרבה משפחתית. ככל הנראה, מדובר בטעות של מחבר מקבים א' שהבין את המונח כפשוטו, כלומר שליסיאס היה 'מזרע המלוכה'. בשום מקום אחר אין עדות לקרבת דם של ליסיאס לבית סלווקוס. תואר זה הוענק לאנשים שונים בתקופה הזו לא בזכות קשרי דם לבית המלוכה אלא כתואר כבוד רם ביותר בסולם תארי הכבוד שהוענקו על ידי המלך לאנשי חצרו ולמקורביו. רפפורט מקבים א', 146; דניאל שוורץ, ספר מקבים ב': מבוא, תרגום ופירוש (ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2004), 219. להלן, שוורץ מקבים ב'. האפוטרופוס היה ממונה על גידולו וחינוכו של בן המלך, יורש העצר, שהיה אז כבן שבע שנים. בנוסף, היה עליו לנהל את ענייני המדינה ובמקרה זה בחלק שממערב לפרת. רפפורט מקבים א', 146.</ref>. [ל"ד] ויתן לו את חצי הצבאות ואת הפילים, ויצווהו על כל אשר חפץ ועל יושבי יהודה וירושלים[..][ל"ז] ויקח המלך את חצי הצבאות הנשארים ויסע מאנטיוכיה,..בשנת שבע וארבעים ומאה<ref>בשנת שבע וארבעים ומאה - שנה זו היא השנה שמסתיו 166 עד לסתיו 165 לפנה"ס. רפפורט מקבים א', 147.</ref>, ויעבור את הנהר פרת[...]" 


[[תמונה:LYSIAS.png|ממוזער| 475px|בצד שמאל, אנטיוכוס. בצד ימין, אפולון יושב על טבור הארץ (האומפאלוס), כתובת של המלך אנטיוכוס. מול רגלי אפולון תשליב (משמאל למטה בשני הצדדים, מסומן בחץ) אשר כולל בתוכו את אותיות שמו של אפוטרופסו של המלך - ליסיאס - ΛΥΣΙΑΣ. ההסבר מתוך: שוורץ 2004, מק"א, 191. מקור: http://en.wikipedia.org/wiki/File:Antiochus_v.jpg]]

= '''קרב אמאוס'''  =
ראו ערך מורחב: [[קרב אמאוס]]

מרבית הידיעות על ליסיאס נובעות מהקשר של עימות עם כוחות המקבים, ביניהן קרב אמאוס שהתרחש בשנת 165 לפנה"ס. קרב זה נוהל על ידי באי כוחו של ליסיאס, אשר חנו ליד [[אמאוס]], במזרח [[עמק איילון]], קרוב לאחת הכניסות החשובות המובילות מ[[השפלה|שפלת החוף]] ל[[הרי יהודה]]. מיקום זה איפשר לכוחות לאיים על האזורים שבשליטת [[יהודה המכבי]] בלי להסתכן בכניסה לתוכם. כמו כן, אמאוס שכנה במרחק קטן יחסית מ[[ירושלים]], אליה רצו להגיע כדי לחבור לצבא שחנה ב[[מצודת החקרא|חקרא]]<ref>רפפורט מקבים א', 148; מקבים א' ג', מ' - "ויסעו עם כל צבאם, ויבואו ויחנו ליד אמאוס, בארץ המישור."</ref>. 

מקבים א', פרק ג', ל"ח<ref>רפפורט מקבים א', 148-9. וראו גם [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0146%3Abook%3D12%3Awhiston%20chapter%3D7%3Awhiston%20section%3D3 יוספוס, קדמוניות 12.298-304]</ref>: "ויבחר ליסיאס את תלמי בן דורימנס ואת ניקנור ואת גורגיאס, אנשים גיבורים מרעי המלך, [ל"ט] וישלח עמם ארבעים אלף איש ושבעת אלפים פרשים, ללכת אל ארץ יהודה, להשחיתה כדבר המלך." 

הכוחות היהודים המורדים ידעו על כוונתו של אנטיוכוס הרביעי להשחית את ארץ יהודה <ref>מקבים א' ג', מ"ב: "וירא יהודה ואחיו כי רבו הרעות וכי הצבאות חונים בגבולותיהם, וידעו את דברי המלך, אשר ציווה לעשות בעם אובדן וכליה."</ref> והחליטו להשיב מלחמה למען העם וה[[בית המקדש|מקדש]] ולכן הם התאספו ב[[מצפה (עיר מקראית)|מצפה]], צמו והתפללו<ref>מקבים א' ג', 43-44: "ויאמרו איש אל אחיו: נקים את הריסות עמנו ונילחם למען עמנו ומקדשנו. 44 ויאסף קהל להיות מוכנים למלחמה, להתפלל ולבקש חסד ורחמים." מקבים א' ג', מ"ז, נ': "ויצומו ביום ההוא וישימו שקים ואפר על ראשם ויקרעו את בגדיהם.". רפפורט מקבים א', 149-151.</ref>. לאחר מכן, יהודה מינה מפקדים לעם ומחנה המורדים חנה מדרום לאמאוס<ref>מקבים א' ג', נ"ה, נ"ז - רפפורט מקבים א', 151-152.</ref>. גורגיאס, שהופקד על-ידי ליסיאס על ניהול המערכה עצמה, הקים מחנה על גבול האזור ההררי ביהודה, בסיס שממנו ניסה לתקוף את המורדים תוך שימוש ביחידה נבחרת<ref>רפפורט מקבים א', 155.מקבים א' ד', א'-ב': "ויקח גורגיאס חמשת אלפים איש ואלף [[חיל פרשים|פרשים]] נבחרים, ויסע המחנה לילה, [ב'] ליפול על מחנה היהודים ולהכותם פתאום, ובני החקרא היו לו מורי דרך." . </ref>. עם זאת, יהודה הגיב באופן בלתי צפוי וניצל את היעדרותו של גורגיאס מאמאוס כדי להתקיף את המחנה ה[[סוריה|סורי]] שישב שם תוך שימוש ב[[מודיעין צבאי]] מהיר ואמין. לכן, כאשר גורגיאס התקדם בחסות החשיכה לעבר היהודים עקף יהודה את הטור הסורי כדי להפתיע את המחנה באמאוס שלא ציפה בכלל להתקפה מצידו<ref>מקבים א' ד', ג'-ה': "וישמע יהודה ויסע הוא והגיבורים להכות את צבא המלך אשר באמאוס, [ד'] בעוד החיילים פרושים מחוץ למחנה. [ה'] ויבוא גורגיאס אל מחנה יהודה לילה ולא מצא [בו] איש. ויבקש אותם בהרים, כי אמר: נסים הם מפנינו."</ref>. 

אולם, כאשר הגיע יהודה וצבאו הקטן למחנה הסורים עם שחר הופתע לראות מחנה מבוצר ומוגן שקשה לתקפו במפתיע. עם זאת, במהלך המתקפה האויב יצא מהמחנה ונערך לקרב אך ניגף ונס למישור. לאחר מכן, כוחות המורדים רדפו את הצבא הסורי עד [[גזר (אתר מקראי)]], אדום, [[אשדוד]] ו[[יבנה]] והרגו 3,000 איש מהם<ref>מקבים א' ד', י"ג-ט"ז: "ויצאו מן המחנה למלחמה, ויתקעו אנשי יהודה [בחצוצרות] [י"ד] ויאסרו מלחמה ויכו את הגויים וינוסו אל המישור, [ט"ו] והאחרונים נפלו כולם בחרב. וירדפו אותם עד גזר ועד שדות אדום ואשדוד ויבנה, ויפלו מהם שלושת אלפים איש. [ט"ז] וישוב יהודה וחילו מלרדוף אחריהם."</ref>. למרות ניצחון המורדים מול הכוחות הסורים, הם טרם התמודדו עם גורגיאס וכוחותיו, שראו את המורדים שורפים את המחנה ואת מחנה יהודה במישור ערוך לקרב וחרדו מאוד - עד כדי כך שנסו לארץ [[פלשתים]] ויהודה וחילו שבו למחנה, בזזוהו והיללו את האל<ref>מקבים א' ד', 23-25. מקבים א' ד', י"ח - כ"ב; רפפורט מקבים א', 158.</ref>.  מפלת גורגיאס נודעה לליסיאס שנתקף כעס ודאגה לנוכח הידיעה משום שציפיותיו נכזבו ופקודת המלך לא התבצעה<ref>מקבים א' ד', כ"ו-כ"ז: "ואלה מן הנכרים אשר נמלטו באו ויגידו לליסיאס את כל הקורות [כ"ז] וכשומעו וירגז ויחר לו, כי לא כאשר חפץ אירע לישראל, ולא כאשר ציווה עליו המלך קרה."</ref>.

= המסע הראשון של ליסיאס  =

בשנת 163-164 לפנה"ס, יצא ליסיאס למסע עם שישים אלף חיילים נבחרים ו-5,000 פרשים כדי להלחם ביהודים. הכוחות חנו ב[[בית צור]] באדום ויהודה המכבי פגש אותם כשלצידו 10,000 חיילים. אומדן כוחותיו של ליסיאס מוגזם, ככל הנראה, אך ניתן לשער שהכח הסלווקי אכן היה גדול מזה של יהודה.<ref>Brill's New Pauly: encyclopaedia of the ancient world Antiquity, Vol.8, 36;  רפפורט מקבים א', 158.מקבים א' ד', כ"ח-כ"ט: "אחרי שנה אסף [ליסיאס] שישים אלף חיילים נבחרים וחמשת אלפים פרשים, להילחם בהם [ביהודים]. [כ"ט] ויבואו אל אדום ויחנו בבית צור, ויפגוש אותם יהודה בעשרת אלפים אנשים."; מקבים א' ד', ל"ד-ל"ה: "ויתגרו ויפלו ממחנה ליסיאס כחמשת אלפים איש ויפלו לפניהם; [35] וכראות ליסיאס את המכה אשר היתה בחילו ואת האומץ אשר היה ליהודה, וכי נכונים הם לחיות או למות בגבורה, ויעל לאנטיוכיה ויגייס שכירים, למען בהיות לו [צבא] רב יבוא אל יהודה שנית." </ref> בראותו את המחנה ה[[האימפריה הסלווקית|סלווקי]] הגדול, התפלל יהודה לאל שיסגיר את המחנה בידי  ישראל. בקרב זה, ליסיאס נחל מפלה - ולנוכח האומץ והנחישות של המורדים ונכונותם למות בקרב, עלה לאנטיוכיה לגייס כוחות נוספים במטרה להתעמת שוב עם יהודה בצבא גדול יותר. סיבה נוספת לעליה לאנטיוכיה היא שבאותו הזמן בקירוב אנטיוכוס מת ונוכחותו של ליסיאס במקום היתה חיונית. הצלחת יהודה המכבי בעימות זה היתה כבירה, שכן הדף את ההתקפה וכך השיג ארכה לפעילות ב[[ממלכת החשמונאים|יהודה]] שכללה השתלטות על [[הר הבית]], טיהור המקדש וחידוש ה[[פולחן]] בו. &nbsp;נראה כי ליסיאס לא תמך במדיניותו של אנטיוכוס ביהודה והוא החל בצעדים במטרה להגיע עם המורדים להסדר<ref>רפפורט מקבים א', 159. במקבים ב', פרק י"א, י"ב מסופר שליסיאס נחל מפלה מוחצת, צבאו נס מנוסת חרפה והוא החליט לפתוח במשא ומתן עם המורדים: מקבים ב' י"א, י"א-י"ד: "כאריות השליכו את עצמם נגד האויבים והפילו אלף ורבבה מהם ועוד אלף ושש מאות פרשים; את כל [האחרים] אילצו לברוח. [י"ב] רובם הצילו את עצמם פצועים וערומים ואילו ליסיאס הציל את עצמו בבריחה מבישה. [י"ג] מכיוון שהוא [ליסיאס] לא היה חסר בינה, הוא שקל בדעתו את התבוסה שהוסבה לו והבין שאי אפשר לנצח את העברים מכיוון שהאל החזק פועל כבעל בריתם. לכן הוא שלח להם [מסר] [י"ד] ושידלם להשלים לפי כל התנאים הצודקים, [והבטיח] שלפיכך גם ישדל את המלך להיות להם לרֵעַ שאי אפשר בלעדיו."" שוורץ מקבים ב', 222. רפפורט מקבים א', 159. ראו [[ליסיאס (עוצר)#סיום המצור והסדרו של ליסיאס עם היהודים|סיום המצור והסדרו של ליסיאס עם היהודים]]</ref>.

= המסע השני של ליסיאס, בלוויית אנטיוכוס החמישי  =

ראו גם: [[קרב בית זכריה]]. 

עם מותו של אנטיוכוס הרביעי בשנת 164 לפנה"ס, מונה בנו אנטיוכוס החמישי "אאופטור" למלך בהיותו בן 9, ולפיכך עבר ליסיאס לבצע את הפעילות המדינית והצבאית כאפוטרופסו<ref>מקבים א' ו', י"ז: "וידע ליסיאס כי מת המלך, וימנה למלוך תחתיו את אנטיוכוס בנו, אשר גידל מנעוריו, ויקרא שמו אוופאטור." רפפורט מקבים א', 191, 194.</ref>. כשנתיים לאחר מכן בשנת 162, אנשי החקרא סגרו על ישראל וסייעו לגויים, יהודה החליט להשמידם והטיל עליהם מצור וליסיאס רגז על פעולה זו ונאלץ לסייע לחקרא. לכן, הוא אסף צבא גדול ונסע דרך אדום לבית צור. הכוחות הסלווקים היו גדולים מאוד והלחימה ארכה ימים רבים<ref>רפפורט מקבים א', 193-194;מקבים א' ו', י"ח-כ"ז; מקבים א' ו', כ"ח-ל"א: "וירגז המלך כאשר שמע ויאסוף את כל רעיו, ראשי חילו, ואת שרי הרכב. [כ"ט] וגם מן הממלכות האחרות ומאיי הים באו אליו חילות שכירים, [ל'] ויהי מספר צבאותיו מאה אלף רגלי ועשרים אלף פרשים, ופילים שניים ושלושים יודעי מלחמה. [ל"א] ויסעו דרך אדום ויחנו על בית-צור, וילחמו ימים רבים, ויעשו מכונות, ויצאו [הנצורים] וישרפו אותן באש וילחמו בגבורה."  מקבים ב', י"ג; בגרסתו של יוספוס, היה זה אנטיוכוס הילד שרגז ולא ליסיאס: [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0146%3Abook%3D12%3Awhiston%20chapter%3D9%3Awhiston%20section%3D3 קדמוניות 12.362-365]; [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0146%3Abook%3D12%3Awhiston%20chapter%3D9%3Awhiston%20section%3D6 קדמוניות 12.379-381].</ref>.  בעקבות המצור שהטיל ליסיאס, יצא יהודה מהחקרא וחנה ב[[בית זכריה]] מול מחנה הסלווקים והצבאות נערכו ללחימה<ref>רפפורט מקבים א', 195; מקבים א' ו', ל"ב-ל"ג: "ויעל יהודה מעל החקרא ויחנה בבית-זכריה, מנגד למחנה המלך. [ל"ג] וישכם המלך בבוקר ויעלה את מחנהו בעוזו בדרך בית-זכריה, ויערכו הצבאות למלחמה ויתקעו בחצוצרות."</ref>. לכן, ההישג הראשון של ליסיאס הוא בכך שכפה על יהודה להסיר את המצור מהחקרא. הסלווקים השתמשו בפילי מלחמה שנשאו מגדלים בהם היו לוחמים והגיס הסלווקי היה עצום במספרו. במהלך הקרב, נפלו 600 איש מכוחות הסלווקים<ref>רפפורט מקבים א', 198; מקבים א' ו', מ'-מ"ב; כ"ה-כ"ז.</ref>. במהלך הקרב [[אלעזר החורני]], אחי יהודה המכבי, הקריב את חייו בכוונה להכריע את גורל המערכה על ידי פגיעה במלך שחשב שהוא יושב על גב הפיל שאותו הרג במו ידיו. אלעזר מת תחת גווית הפיל<ref>מקבים א' ו', מ"ג-מ"ו; רפפורט מקבים א', 198.</ref>. כנראה שבשלב זה יהודה ניגף וצבאו של ליסיאס גבר עליו, שכן החקרא יצאה מכלל סכנה, המצור על המורדים בבית צור נמשך והצבא הסלווקי התקדם לעבר ירושלים<ref>מקבים א' ו', מ"ז-מ"ח: "ויראו את כוח הממלכה ואת עברת הצבאות ויטו מהם. [48] ואנשים ממחנה המלך עלו לקראתם לירושלים, ויחנה המלך ביהודה ובהר ציון." רפפורט מקבים א', 199; יוספוס, [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0146%3Abook%3D12%3Awhiston%20chapter%3D9%3Awhiston%20section%3D4 קדמוניות 12.367-378]</ref>. מכל מקום, המצור על בית צור נפסק גם בגלל שהשנה היתה שנת שמיטה והלחימה עברה למקדש, בו נמשכה ימים רבים. המחסור במזון החליש את המורדים וחלקם נטשו את המערכה<ref>מקבים א' ו', מ"ט-נ"ב; מקבים א' ו', נ"ד: "ויוותרו במקדש מעט אנשים, כי גבר עליהם הרעב, ויפוצו איש איש אל מקומו."</ref>. בסופו של דבר, הנצורים בהר הבית נחלצו מהמצור בעקבות אירועים באימפריה הסלווקית שאילצו את ליסיאס להגיע איתם להסכם במהרה - מפני שפיליפוס מונה לתפקיד העוצר שבו כבר החזיק ליסיאס<ref>רפפורט מקבים א', 201. בגרסתו של יוספוס, פיליפוס מונה על ידי אנטיוכוס האב כעוצר לאנטיוכוס החמישי אך היה זה ליסיאס אשר מונה לשמור על אנטיוכוס הבן עד שובו של האב מפרס וכן זה אשר הכריז על מות האב ומינה את הבן למלך. ראו [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0146%3Abook%3D12%3Awhiston%20chapter%3D9%3Awhiston%20section%3D2 קדמוניות 12.360-362]; [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0146%3Abook%3D12%3Awhiston%20chapter%3D7%3Awhiston%20section%3D2 קדמוניות 12.293-297]</ref>. מקבים א' ו', נ"ה-נ"ו: "וישמע ליסיאס כי פיליפוס, אשר אותו מינה המלך אנטיוכוס, בעודו חי, לגדל את אנטיוכוס בנו כדי שימלוך, [נ"ו] שב מפרס ומדי, והצבאות אשר נסעו עם המלך עמו, וכי הוא מבקש לקחת את הממשלה.". 

== סיום המצור וההסדר של ליסיאס עם היהודים  ==

ככל הנראה, ליסיאס היה סבור שהגזירות ומדיניותו הדתית של אנטיוכוס הרביעי ביהודה היו טעות שהובילה למרד ולכן יש לבטלן כדי שהמרד יסתיים. לא ידוע האם גישה זו הייתה קשורה לאהדה ליהודים, אך כנראה שניתוח מדיני פרגמטי הניב את המסקנה שמדיניות גזרות הדת הייתה שגויה והזיקה לאינטרסים המדיניים של הממלכה הסלווקית<ref>רפפורט מקבים א', 146.</ref>. בהחזיקו בדעה זו, חלק ליסיאס בדעתו על אחרים כמו תלמי בן דורימנס שתמך במדיניות הגזרות ועל תושבי ערים הלניסטיות שהיו עוינים כלפי היהודים. סיבה נוספת להפסקת המצור היתה החשש שהוא יהיה ארוך ביותר. זאת ועוד, בימי אנטיוכוס החמישי כשליסיאס היה השליט בפועל החזיר את המקדש לידי כהנים כשרים והוציא להורג את מנלאוס כאחראי לגזירות וכשעיר לעזאזל בנסיון לפייס את אויבי מנלאוס<ref>Brill's New Pauly: encyclopaedia of the ancient world Antiquity, Vol.8, 36;[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0146%3Abook%3D12%3Awhiston%20chapter%3D9%3Awhiston%20section%3D6 קדמוניות 12.379-381]. ברויאה היתה עיר בסוריה. רפפורט מקבים א', 201. מקבים ב' י"ג, ג'-ז': "הצטרף אליהם גם מנלאוס, והוא עודד את אנטיוכוס בהעמדת פנים רבה, כשדעתו נתונה לא לישועת המולדת כי אם למען יתמנה הוא לשלטון. [ד'] אך מלך המלכים עורר את רוחו של אנטיוכוס נגד החוטא, ולאחר שליסיאס הצביע על כך שהלה היה גורם כל הרעות, ציווה [המלך] כמנהג המקום, להובילו לברויאה כדי לחסלו. [ה'] יש במקום [ההוא] מגדל גבוה חמישים אמה מלא אפר, ומכונה תלולה הייתה מסתובבת מכל צדדיו [ומדרדרת את המוצאים להורג] אל תוך האפר. [..] [ז'] וקרה [אפוא] שבמוות כזה מת מנלאוס פורע החוק, אשר אף לא זכה להיקבר באדמה."</ref>. 

מקבים א' ו', נ"ז-ס': "וימהר ויבקש לשוב, ויאמר למלך ולראשי הצבא ולאנשים: נחלשים אנו מדי יום ביומו, ומזוננו מועט, והמקום אשר עליו אנו חונים חזק, ולוחצים עלינו ענייני הממלכה. [נ"ח] עתה אפוא ניתן ימין לאנשים אלה ונעשה עמם שלום ועם כל עמם, [נ"ט] ונאשר להם ללכת בחוקיהם כבראשונה, כי בגלל חוקיהם אשר הפרנו זעמו ועשו את כל אלה. [ס'] וייטב הדבר לפני&nbsp;המלך&nbsp;והשרים, וישלח אליהם לעשות שלום ויקבלו." 

מקור נוסף להסדר הוא איגרת שהשתמרה במקבים ב' י"א, כ"ב-כ"ו<ref>שוורץ מקבים ב', 225-227.</ref>: "איגרת המלך הייתה כדלקמן: 'המלך אנטיוכוס לליסיאס האח, [ברכת] אושר. [כ"ג] מאחר שאבינו היגר אל האלים, וברצוננו שאנשי הממלכה בהיותם בלתי מוטרדים יפנו לטיפול בענייניהם הפרטיים, [כ"ד] ובשמענו כי היהודים לא ראו בעין טובה את הסבתם לאורחות היוונים על ידי אבינו, אלא בהעדיפם את אורח [חייהם] הם מבקשים שתורשינה להם הלכותיהם - [כ"ה] ובכן, מתוך מדיניותנו שגם עם זה יהיה ללא מהומה, אנו קובעים שיש להחזיר להם את מקדשם ושינהגו כאזרחים לפי מנהגי אבותיהם. [כ"ו] ובכן, טוב תעשה אם תשגר להם [דברים מתאימים] ותתן להם יד ימין, כן שבידעם את מדיניותנו יהיו במצב רוח טוב, ובהנאה יתמסרו לטיפול בענייניהם הפרטיים'." 

להלכה, איגרת זו היא מהמלך אנטיוכוס החמישי לליסיאס, אולם ברור כי היא משקפת את מדיניותו של ליסיאס עצמו, שכן גישתו של ליסיאס התבטאה כבר באיגרת מוקדמת יותר ממנו ליהודים 

מקבים ב' י"א, ט"ז-כ"א: "שהרי נוסח האיגרות שכתב ליסיאס ליהודים היה כדלקמן: 'ליסיאס לקהל היהודים, [ברכת] אושר. [י"ז] יוחנן ואבשלום, ששוגרו על ידכם, במסרם את המסמך הכתוב להלן ביקשו בעניין העניינים המצוינים בו. [י"ח] ובכן, את מה שהיה צריך להביא גם למלך, הבהרתי; ואילו למה שאפשר - הסכמתי אני. [י"ט] ובכן, אם תשמרו על האהדה לשלטון, אני אשתדל להיות גורם לדברים טובים [בעבורכם] גם בעתיד. [כ'] אשר לפרטים, ציוויתי אותם ואת אנשי לשוחח אתכם. [כ"א] היו בריאים. [נכתב] ביום עשרים וארבעה בדיוס קורינתיוס של שנת 148'<ref>שנת 148 לפי המניין הסלווקי היא 165/164 לפנה"ס. שוורץ מקבים ב', 224-225.</ref>." . לסיום, ליסיאס מילא תפקיד חשוב בשינוי המדיניות הסלווקית כלפי היהודים<ref>רפפורט מקבים א', 146.</ref>.

= הנסיון לתרץ את הירצחו של אוקטביוס  =

לאחר מותו של אנטיוכוס הרביעי, כאשר עלה אנטיוכוס החמישי לשלטון הסנאט למד על כך שיש ברשותו יותר פילים וספינות מלחמה מהכמות שאושרה לו. כתוצאה מכך, נשלחו שליחים שהרגו את הפילים ושרפו את הספינות, מראות שהיו קשים לצפיה. אדם אחד בשם לפטינס מ[[לאודיקיאה]] נרגש מהמראות ביותר ודקר את גנאיוס אוקטביוס, ראש המשלחת, בעת שהאחרון נמשח בגימנסיון. ליסיאס קבר אותו<ref>אפיאן, [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=App.%20Syr.%208.46&lang=original המלחמות הסוריות 8.46].</ref>. כמו כן, כאשר הגיעו לרומא החדשות אודות האסון בו קיפח אוקטביוס את חייו באו שליחים מטעמו של המלך אנטיוכוס ששלח ליסיאס וטענו שלחברי המלך לא היה קשר למאורעות. הסנאט לא התייחס בכובד ראש לטיעוניהם ודמיטריוס ניצל את ההזדמנות לבקש מהסנאט לשחררו<ref>Brill's New Pauly: encyclopaedia of the ancient world Antiquity, Vol.8, 36; פוליביוס, [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0234%3Abook%3D31%3Achapter%3D19 31.19]</ref>. 

= מותו של ליסיאס  =

בשנת 161-162, [[דמטריוס הראשון|דמיטריוס]] בן [[סלווקוס הרביעי]] ברח מרומא בה הוחזק כבן ערובה כאשר הגיעה לאוזניו הידיעה על מות אנטיוכוס הרביעי, השתלט על טריפולי וביקש לעצמו את המלוכה. כמו כן, הוא אסף חיילים שכירי חרב ונכנס לממלכה, בה התקבל בסבר פנים יפות. כשעצרו החיילים את אנטיוכוס וליסיאס, הם הובאו לדמיטריוס בעודם בחיים ומיד נהרגו בפקודתו<ref>מקבים א' ז', א'-ד': "ובשנת אחת וחמישים ומאה יצא דמיטריוס בן סלווקוס מרומא ועלה עם מעט אנשים אל עיר לחוף הים וימלוך שם. [ב'] ויהי כנסעו אל בית מלכות אבותיו ויתפסו הצבאות את אנטיוכוס ואת ליסיאס להביאם לפניו. [ג'] ויודע לו הדבר ויאמר: אל נא תראו לי את פניהם. [ד'] ויהרגו אותם הצבאות, וישב דמיטריוס על כס מלכותו." שנת 151 היא שנת 161 לפנה"ס. רפפורט מקבים א', 205-206.<br>מקבים ב' י"ד, א'-ב': "בשנה השלישית הגיע לאוזני אנשי יהודה שדמיטריוס בן סלווקוס הפליג ובא דרך נמל טריפוליס עם המון חזק וצי [ב'] והשתלט על המדינה, לאחר שחיסל את אנטיוכוס ואת ליסיאס, האפוטרופוס שלו." שוורץ מקבים ב', 258-259.<br> Brill's New Pauly: encyclopaedia of the ancient world Antiquity, Vol.8, 36;[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0146%3Abook%3D12%3Awhiston%20chapter%3D10%3Awhiston%20section%3D1 קדמוניות 389-392]; שוורץ מקבים ב', 258; [[אפיאנוס]], [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0230%3Atext%3DSyr.%3Achapter%3D8%3Asection%3D47 המלחמות הסוריות, 8.47]; [[פוליביוס]] [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus:text:1999.01.0234:book=32:chapter=4&amp;amp;highlight=lysias 32.4] , <br>פוליביוס [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0234%3Abook%3D31%3Achapter%3D11 31.11-12] - בגרסא זו, דמיטריוס פנה לסנאט יותר מפעם אחת בבקשה למלוך במקום אנטיוכוס החמישי, אך לא הצליח בכך.</ref>.

= ראו גם  =

[[קרב אמאוס]]

[[קרב בית זכריה]]

[[יהודה המכבי]]

[[אנטיוכוס הרביעי]

[[אנטיוכוס החמישי]]

= לקריאה נוספת  =

*רפפורט, אוריאל. ספר מקבים א': מבוא, תרגום ופירוש. ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2004. 
*שוורץ, דניאל. ספר מקבים ב': מבוא, תרגום ופירוש. ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2004.
<div dir="ltr" align="left">
*Cancik, Hubert, Helmuth Schneider, Christine F. Salazar, and David E. Orton. 2002. Brill's New Pauly: encyclopaedia of the ancient world Antiquity. S.V. Lysias. Vol.8. Leiden: Brill.
<div dir="rtl" align="right"></div></div>

= הערות שוליים  =

<references /><references /><references /><references /><references />