הבדלים בין גרסאות בדף "תנועת הקצינים החופשיים"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
שורה 1: שורה 1:
 
{{בעבודה}}
 
{{בעבודה}}
 
[[קובץ:free officers 1952.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מנהיגי הארגון וחברי מועצת פיקוד המהפכה ב-1952]]
 
[[קובץ:free officers 1952.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מנהיגי הארגון וחברי מועצת פיקוד המהפכה ב-1952]]
תנועת הקצינים החופשיים היא קבוצה של קצינים בצבא המצרי שהתחילו להתאגד בשנת 1949 לאחר הכישלון המצרי ב-1948. ב-23 ביולי 1952 תפסו הקצינים את השלטון, הדיחו את המלך פארוק מכסאו, ביטלו את המלוכה והקימו את הרפובליקה המצרית. בראשה של הרפובליקה הם הציבו את הנשיא הראשון - מחמד נגיב.
+
תנועת הקצינים החופשיים היא קבוצה של קצינים בצבא המצרי שהתחילו להתאגד בשנת 1949 לאחר הכישלון המצרי ב-1948. ב-23 ביולי 1952 תפסו הקצינים את השלטון, הדיחו את המלך פארוק מכסאו, ביטלו את המלוכה והקימו את הרפובליקה המצרית. בראשה של הרפובליקה הציבה התנועה את הנשיא הראשון - מחמד נגיב, שנבחר לתפקיד מפאת גילו ושמו המכובד למרות שבראש התנועה עמד גמאל עבד אל-נאצר.
 +
חברי התנועה הגיעו מרקעים אידיאולוגים שונים אך מספר גורמים איחדו את כולם וביניהם סילוק הצבא הבריטי מהתעלה, עקירת השחיתות והשבת החירויות הדמוקרטיות שהושעו על ידי הממשל המלוכני.
 
=המהפכה=
 
=המהפכה=
 +
{| align="left" width="30%" style="border:1px solid #ddd; margin:1em 1em 1em 1em; padding:0 0 1em 1em; vertical-align:right;"
 +
!align="center"|<big>חברי מועצת פיקוד המהפכה - 1952</big>
 +
|-
 +
|
 +
*מחמד נגיב - יו"ר
 +
*גמאל עבד אל-נאצר - סגן יו"ר
 +
*אנואר סאדאת
 +
*עבד אל-חכים עמאר
 +
*גמאל סאלם
 +
*צלאח סאלם
 +
*זכריא מחי אל-דין
 +
*חסין אל-שאפעי
 +
*עבד אל-לטיף אל-בע'דאדי
 +
*כמאל אל-דין חסין
 +
*יוסף צדיק
 +
*חסן אבראהים
 +
*ח'אלד מחי אל-דין
 +
*עבד אל-מנעם אמין
 +
|}
  
 +
בתחילת דרכה מנתה התנועה קצינים בודדים אך התפשטות השחיתות וחוסר שביעות הרצון בצבא ממדיניותו של השלטון הביאו לכך שבעת המהפכה עצמה מנה הארגון כבר מעל למאה חברים מכל ענף בצבא המצרי. יחד עם ארגוני אופוזיציה שונים כגון [[האחים המוסלמים במצרים|האחים המוסלמים]], ומהמפלגות הקומוניסטיות רקמו הקצינים את תוכניתם  לפירוק המונרכיה. תאריך היעד נקבע ל-5 באוגוסט 1952 אך בעוד הקצינים מתארגנים לתפיסת השלטון גילו הקצינים כי בידי השלטון נמצאת רשימת החברים בתנועה והפעולה הוקדמה.
 +
בלילה שבין ה-22 ל-23 ביולי השתלטו כוחות הצבא על קהיר וב-7:00 בבוקר ה-23 לחודש מסר אנואר סאדאת, לימים נשיאה השלישי של הרפובליקה, את מסרה הראשון של התנועה לעם המצרי - הצבא תפס את השלטון, כמעט ללא נפגעים.
 +
שלושה ימים לאחר מכן, ב-26 ליולי, לאחר דיונים ארוכים בקשר לגורלו, גורש המלך פארוק ממצרים וממשלה חדשה הוקמה.
 
=הממשל החדש=
 
=הממשל החדש=
 +
בתחילה בחרו הקצינים במועצת פיקוד המהפכה להקים ממשלה אזרחית והטילו את התפקיד על ראש הממשלה לשעבר, מקורב לשלטון המלוכני, עלי מאהר פאשא אך בספטמבר 1952, בעקבות סכסוך על רקע הרפורמה בקרקעות, הכריחו אותו להתפטר, הציבו במקומו את מחמד נגיב ואת השלטון תפסה המועצה עצמה.
 +
==עימותים עם האחים המוסלמים==
 
=ביבליוגרפיה=
 
=ביבליוגרפיה=
 
* אמיתי, יוסי. "מרד הקצינים החופשיים", ''מטען לחשיבה ופעולה'', 9 (2005) עמ' 20-18.
 
* אמיתי, יוסי. "מרד הקצינים החופשיים", ''מטען לחשיבה ופעולה'', 9 (2005) עמ' 20-18.

גרסה מ־10:12, 13 באוקטובר 2010

Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב


מנהיגי הארגון וחברי מועצת פיקוד המהפכה ב-1952

תנועת הקצינים החופשיים היא קבוצה של קצינים בצבא המצרי שהתחילו להתאגד בשנת 1949 לאחר הכישלון המצרי ב-1948. ב-23 ביולי 1952 תפסו הקצינים את השלטון, הדיחו את המלך פארוק מכסאו, ביטלו את המלוכה והקימו את הרפובליקה המצרית. בראשה של הרפובליקה הציבה התנועה את הנשיא הראשון - מחמד נגיב, שנבחר לתפקיד מפאת גילו ושמו המכובד למרות שבראש התנועה עמד גמאל עבד אל-נאצר. חברי התנועה הגיעו מרקעים אידיאולוגים שונים אך מספר גורמים איחדו את כולם וביניהם סילוק הצבא הבריטי מהתעלה, עקירת השחיתות והשבת החירויות הדמוקרטיות שהושעו על ידי הממשל המלוכני.

המהפכה

חברי מועצת פיקוד המהפכה - 1952
  • מחמד נגיב - יו"ר
  • גמאל עבד אל-נאצר - סגן יו"ר
  • אנואר סאדאת
  • עבד אל-חכים עמאר
  • גמאל סאלם
  • צלאח סאלם
  • זכריא מחי אל-דין
  • חסין אל-שאפעי
  • עבד אל-לטיף אל-בע'דאדי
  • כמאל אל-דין חסין
  • יוסף צדיק
  • חסן אבראהים
  • ח'אלד מחי אל-דין
  • עבד אל-מנעם אמין

בתחילת דרכה מנתה התנועה קצינים בודדים אך התפשטות השחיתות וחוסר שביעות הרצון בצבא ממדיניותו של השלטון הביאו לכך שבעת המהפכה עצמה מנה הארגון כבר מעל למאה חברים מכל ענף בצבא המצרי. יחד עם ארגוני אופוזיציה שונים כגון האחים המוסלמים, ומהמפלגות הקומוניסטיות רקמו הקצינים את תוכניתם לפירוק המונרכיה. תאריך היעד נקבע ל-5 באוגוסט 1952 אך בעוד הקצינים מתארגנים לתפיסת השלטון גילו הקצינים כי בידי השלטון נמצאת רשימת החברים בתנועה והפעולה הוקדמה. בלילה שבין ה-22 ל-23 ביולי השתלטו כוחות הצבא על קהיר וב-7:00 בבוקר ה-23 לחודש מסר אנואר סאדאת, לימים נשיאה השלישי של הרפובליקה, את מסרה הראשון של התנועה לעם המצרי - הצבא תפס את השלטון, כמעט ללא נפגעים. שלושה ימים לאחר מכן, ב-26 ליולי, לאחר דיונים ארוכים בקשר לגורלו, גורש המלך פארוק ממצרים וממשלה חדשה הוקמה.

הממשל החדש

בתחילה בחרו הקצינים במועצת פיקוד המהפכה להקים ממשלה אזרחית והטילו את התפקיד על ראש הממשלה לשעבר, מקורב לשלטון המלוכני, עלי מאהר פאשא אך בספטמבר 1952, בעקבות סכסוך על רקע הרפורמה בקרקעות, הכריחו אותו להתפטר, הציבו במקומו את מחמד נגיב ואת השלטון תפסה המועצה עצמה.

עימותים עם האחים המוסלמים

ביבליוגרפיה

  • אמיתי, יוסי. "מרד הקצינים החופשיים", מטען לחשיבה ופעולה, 9 (2005) עמ' 20-18.
  • יאפ, מלקולם א'. המזרח הקרוב למן מלחמת העולם הראשונה. ירושלים: מוסד ביאליק, 1999.
  • Gordon, Joel. Nasser's Blessed Movement. Egypt's free officers and the July Revolution. New York: Oxford University Press, 1992.
  • Moustafa, Ahmed. Egypt in the 20th Century. Chronology of Major Events. London:MegaZette Press, 2003.