הצגת המקור של הדף "תשעג א - העולם הקלאסי - האימפריאליזם הרומי"

{{תשעג א - העולם הקלאסי - מערך השעורים - סרגל ניווט}}


=קריאה=
*שמרון 141-167 (בסיסי)
*שצמן 72-267 (למי שרוצה להכנס לעובי הקורה)
*'''[http://www.tacitus.nu/historical-atlas/rome1.htm מפות ולוח זמנים נאתר Tacitus.nu]'''

=נושׂאים לדיון=



=יחסי חוץ ומלחמות עד לכיבוש Veii=
בשלהי תקופת המלוכה רומא היא מעצמה איזורית, אחת מהמעצמות הצבאיות המובילות לחופי הים התיכון. 

במאה החמישית פוקד גל הגירות את איטליא ומבין לשינוי הסדר הקיים:
*המהפכה הרפובליקנית
*רומא עוברת להתגוננות

אויביה של רומא במאה ה-5:
*Aequi, Volsci, Sabines:
**פשיטות תכופות להשׂגת שלל יותר מאשר מלחמה מאורגנת
**ברית עם הלטינית וה-Hernici
**קולוניות לטיניות
***מוצבים בעורף האויב
***פתרון חלקי לבעיית הקרקעות
***סלילת דרכים אל הקולוניות 
*Veii:
**לא יריבות אתנית
**חיכוכים בין שכנים
**שליטה על נתיבי תחבורה כלל-איטלקיים (נתיבים לאורך ולרוחב חצי-האי)
***ממצאים ארכיאולוגיים עשירים על דרכים ותעלות השקיה
**שלוש מלחמות ממושכות בין מדינות מאורגנות
***483-474: נצחון בנקודות לויי 
****המפלה של ה-gens Fabia
***437-435: תיקו עם יתרון לרומא
****תקרית ה-spolia opima
***406-396: נצחון גורף לרומא וכיבוש מוחלט של ויי
****בשנת 406 מושת לראשונה ה-tributum ומאורגנת מחדש אסיפת הקנטוריות. סביר להניח שיש קשר הדוק בין '''[[תשעא חברה ומשטר ברפובליקה הרומית - המהפכה של סרוויוס טוליוס#התפתחותו של הארגון הקנטוריאלי|המהלך הפוליטי-כלכלי-צבאי]]''' לבין ההכרעה במאבק הדורות נגד Veii. 

= המהפך של המאה ה-4 =

הפלישה הגאלית (שנת 390) היתה קטסטרופא מקומית, שהשפעותיה הצבאיות אינן מרחיקות לכת (על ההשפעות החברתיות כלכליות [[תשעא חברה ומשטר ברפובליקה הרומית - הברית ההיסטורית#.D7.91.D7.A2.D7.99.D7.95.D7.AA_.D7.9B.D7.9C.D7.9B.D7.9C.D7.99.D7.95.D7.AA_.D7.95.D7.97.D7.91.D7.A8.D7.AA.D7.99.D7.95.D7.AA:_.D7.9E.D7.A9.D7.91.D7.A8_.D7.94.D7.97.D7.95.D7.91|ראי/ה כאן]]). לאחר שנסוגו הגאלים החלו הרומאים בבניית חומה אדירת מימדים להגנת העיר, והמשיכו במסע כיבושים כנגד השכנים הקרובים והרחוקים יותר. מהלך זה התאפיין בכמה היבטים מובהקים: 

[[Image:Roman conquest of Italy - a Wikipedia.PNG|thumb|left|367px]] (א) מתקפה יסודית ואכזרית כנגד האויבים הותיקים: ה-Volsci וה-Aequi (האחרונים הושמדו כמעט כליל), כדי להסיר לאחת ולתמיד את האיומים הותיקים וכדי לשדר מסר ברור לעמים איטלקיים אחרים: עדיף להכנע מלמות. 

(ב) הקמת עוד ועוד קולוניות בנקודות מפתח: צמתים, נקודות אסטרטגיות בעומק האויב, נקודות אסטרטגיות על החוף. הקולוניות עיצבו את המציאות החדשה בשלושה אופנים מרכזיים: 

*שימשו כמוצבים צבאיים יעילים 
*הקלו על לחץ הקרקעות ברומא ושימשו כאמצעי תגמול לחיילים מצטיינים 
*הפיצו את התרבות הלטינית גם באיזורים הלא-לטיניים של איטליא

(ג) מלחמה מקפת בבעלי-הברית של אתמול, הלטינים וההרניקים. בעקבות מלחמה זו פורקה הברית הלטינית. חלק מהקהילות סופחו לרומא באזרחות מלאה. אחרות שמרו על עצמאותן, אבל אולצו לכרות '''חוזים פרטיים''' עם רומא. 

(ד) החלה של העקרון המרכזי באימפריאליזם הרומי: divide et impera (הפרד ומשול). רומא לא מכירה עוד בארגונים על-מדיניים, וכורתת הסכמים עם כל עיר או שבט לעצמם. בהתחשב בגודלה ובעצמתה הבטיח עקרון זה לרומא עליונות בכל מערכת יחסים. 

(ה) בניית מערך קהילות בעלות מעמדות אזרחיים שונים, שהמכנה המשותף שלהן הוא החובה לשלוח יחידות צבא לשירות פעיל בכל פעם שנדרשו לכך על-ידי השלטונות הרומיים. סוגי הקהילות: 

*municipium - קהילה שזכתה לאזרחות רומית ואנשיה היו לאזרחים לכל דבר, אלא ששמרו גם על מידה של אוטונומיא מקומית. 
*אזרחות ללא הצבעה - civitas sine suffragio. קהילות במעמד דומה ל-municipa, שלא השתתפו בבחירות ברומא, אך נהנו מכל שאר הזכויות האזרחיות. 
*ערים לטיניות: קהילות שנהנו מזכויות חיתון ומסחר עם רומא, אך שמרו על עצמאותן הפוליטית. קהילות אלה לא היו לטיניות דוקא. ציון קהילה כ"לטינית" הגדיר מעמד פוליטי-אזרחי ולא עוד מוצא אתני (צעד חשוב, מן הסתם, לטשטוש הזהות הלטינית הותיקה). 
*בעלות ברית: ערים שנותרו מחוץ למערך הפוליטי הרומי, אך התחייבו בכל זאת לתרום חילות עזר לצבא הרומי.

למערכת זו היו מספר יתרונות ברורים: 

*ההבדלים בין סוגי הקהילות השונים הקלו על ישׂום עקרון divide et impera. 
*נוצר סולם מעמדות, שפתח בפני הקהילות השונות אפשרות לקידום עצמי באמצעות שירות נאמן. 
*כל הקהילות שהחלו לתרום לצבא אפשרו הגדלה משמעותית ביותר של הצבא הרומי, תוך כדי גידול מבוקר של ציבור האזרחים המצביעים. כך הפכה רומא לבעלת מאגרי כח-אדם צבאי שלא היה להם מתחרה (כפי שנראה במלחמה נגד פירהוס). לכך היו שתי השלכות מיידיות: 
**רומא יכלה לנהל מדיניות חוץ תקפנית ביותר, מבלי לחשוש שהמחיר יהיה כבד מנשׂוא (גם במקרים של תבוסה, תמיד היה אפשר להקים עוד צבא, ועוד אחד אחריו). יתר על כן, בעלות הברית למיניהן העמידו צבאות '''על חשבונן'''. כך הוקל עומס המס על הרומאים, והגיוס הפך לסוג של מס שנגבהּ מבעלות הברית לא רק בדם אלא גם בדמים. 
**ההגיון הפנימי של מערכת הבריתות, שהיה תקף רק בעת מלחמה, דרבן את הרומאים להלחם עוד ועוד, כדי לאשרר בפועל את מעמד הבריתות. היתרון בכח-אדם אפשר מלחמות רבות, וניתן היה לשמור עליו רק באמצעות מלחמות רבות. האימפריאליזם הרומי הוא, אפוא, תוצאה של מעגל קסמים.<br>

מאז הכנעת איטליא היו בסך הכל שני גלי מרד בקרב בעלות הברית: (א) בימי חניבעל; (ב) בשנות ה-80 של המאה ה-1 לפנ'. את הנאמנות המרשימה לרומא ניתן להסביר בשתי דרכים, המשלימות זו את זו: 

*האוליגרכיות המקומיות בקהילות השונות נתמכו בידי האוליגרכיא הרומית כנגד לחצים דמוקרטיים מקומיים. הברית בין העליתות קיימה את הברית בין המדינות. 
*סעיף קבוע בכל הסכם שכרתה רומא עם בעלת ברית חדשה הבטיח חלוקה הוגנת של השלל, ובכלל זה גם אדמות (בין אם חולקו לאישים פרטיים, בין אם שמשו להקמת קולוניות). כך הפכו הכיבושים למקור רווח לא רק עבור רומא, אלא גם עבור בעלות בריתה. לכך יש להוסיף רווחים עקיפים שהחלו להצטבר עם הזמן, ביחוד לאחר שהצבאות הרומיים החלו להפליג את מחוץ לאיטליא.

<br> (ו) כריתת בריתות צבאיות עם מדינות בעורף האויב המיידי. כך אילצו הרומאים את אויביהם תמיד להלחם בשתי חזיתות בו זמנית. לאחר חיסול האויב דהיום הפכו בעלי-הברית לשכנים החדשים ולפיכך לאויבים. הצעד הבא הוא, כמובן, לכרות בריתות עם השכנים של האויבים החדשים, שבעצמם יהפכו לשכנים-אויבים של מחרתיים. 

במחצית השניה של המאה ה-4 (ובעשׂור הראשון של המאה ה-3) ניהלה רומא סדרה של שלוש מלחמות גדולות כנגד האומה הסמניטית. בעקבות [http://en.wikipedia.org/wiki/Samnite_Wars המלחמות הסמניטיות] השתלטה רומא על רוב איטליא, ולמעשׂה הפכה למעצמה הצבאית הבלתי-מעורערת בחצי-האי האפניני. 

*המלחמות הסמניטיות: 343-290. 
*321: (המלחמה השניה) <span style="background-color: rgb(0, 255, 255); ">ה"קרב" במיצרים הקאודינים </span>(ליד Benevento בקמפניא)

=מעבר לאופק האיטלקי=
[[קובץ:Pyrrhic War Italy - Wikipedia.png|left|thumb|400px|מתוך ויקיפדיה אנגלית Pyrrhus of Epirus]] המעורבות הרומית בדרום איטליא הביאה אותה למגע ישיר עם הערים היווניות שם. טרנטום, עיר יוונית ותיקה, קראה לעזרתה כנגד רומא את [http://en.wikipedia.org/wiki/Pyrrhus_of_Epirus פירהוס מלך אפירוס]. הנ"ל הגיע לאיטליא עם 25,000 חי"ר ו-20 פילים - הפעם הראשונה בה התמודדה רומא עם צבא מלכותי הלניסטי (והפעם הראשונה בה פגשה פילי מלחמה). 

בהתנגשות הצבאית הראשונה נחלו הרומאים מפלה, אך הסבו אבדות קשות לפירהוס ולצבאו. המלך הציע שלום, אך הרומאים דחו את הצעתו והשיבו שאין בכוונתם לנהל מו"מ עם אויב חיצוני היושב על אדמת איטליא. אם סיפור זה אכן היסטורי, הוא מלמד רבות על התפיסה העצמית הרומית ביחס לאיטליא. בקרב הבא (279) שוב ניצח פירהוס, אך במחיר כה כבד עד כי סחט מהמלך את משפטו המפורסם: "עוד נצחון כזה ואבדנו" - הלא הוא [http://en.wikipedia.org/wiki/Pyrrhic_victory נצחון פירהוס] המקורי. 

פירהוס ויתר על המערכה נגד הרומאים ועבר לסיציליא, שם הסתבך בקרבות מול הכוחות הקרתגנים, שמצדם מיהרו לכרות ברית הגנה עם רומא. לאחר מכן חזר שוב לאיטליא, הובס בקרב על-ידי הרומאים, וחזר ליוון (שם מצא את מותו עד מהרה מפגיעת רעף שהושלך עליו מגג בניין בעת קרבות רחוב בעיר ארגוס). 

למערכה נגד פירהוס היו שתי השלכות מיידיות: <br>
(א) הסמניטים ועמים אחרים בדרום איטליא התמרדו, ונדרש עוד עשׂור של לחימה נמרצת כדי להכניעם.<br>
(ב) האופקים הצבאיים של רומא התרחבו לראשונה אל מחוץ לגבולות איטליא <br>
(ג) התברר באופן מובהק היתרון של רומא בארגון ובכח-אדם, יתרון שהיה בו די כדי להביס צבא של מצביא הלניסטי מהולל.

=המלחמות הפוניות=

[[Image:Corvus.png|thumb|left|255x234px|[http://en.wikipedia.org/wiki/Corvus_(boarding_device) Corvus (עורב)]]] 


קרתגו היתה בעלת-ברית של רומא עוד משלהי המלוכה. כל עוד לא היה לרומא "גבול משותף" עם קרתגו, לא היתה בעיא. ברגע שהפכה רומא לכח השליט בדרום איטליא, היא החלה לקבל הזמנות להתערב בענייני סיציליא. כיון שגם הקרתגנים היו מעורבים בסיציליא עד מעל לראש, הלכה וגברה הסבירות להתנגשות, עד שזו באמת קרתה.

'''המלחמה הפונית הראשונה ([http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/55/First_Punic_War_264_BC.jpg מפה]): 264-241'''.
*רוב הלחימה התבצעה בים - פעם ראשונה בה רומא מעורבת במלחמה ימית מובהקת. 
**פיתוח אמצעי לוחמה חדש בים - העורב, Corvus ([http://en.wikipedia.org/wiki/File:Corvus.svg תמונה]).
**המשאבים הרומיים הוכחו לא רק ביכולת להעמיד צבא אחרי צבא, אלא גם ביכולת לבנות ציים חדשים אחרי אבדן קודמיהם. 
*עם תום המלחמה סיציליא הופכת לאי רומי - '''הפרובינקיא הראשונה'''

[[Image:Hannibal-coins.png|thumb|left|283x130px|[http://en.wikipedia.org/wiki/Hanibal חניבעל ברקה]]] 

'''המלחמה הפונית השניה ([http://en.wikipedia.org/wiki/File:Rome_carthage_218.jpg מפה]): 
*הקרתגנים בראשות משפחת ברקא מפצה על אבדן סיציליא בבניית אימפריא בספרד
*חניבעל והאסטרטגיא של גישה עקיפה
**חלק מבעלות בריתה של רומא מתמרדות (בעיקר הסמניטים, אבל לא רק), אבל רובן נשארות נאמנות. השיטה הרומית עובדת.
*המלחמה מתנהלת בו-זמנית באיטליא, ספרד, סיציליא, ולבסוף...
**לוקיוס קורנליוס סקיפיו הצעיר והאסטרטגיא של גישה עקיפה
*בעקבות המלחמה, רומא הופכת לכח השליט במערב הים-התיכון, מחזיקה אדמות בספרד
**קשר יבשתי לספרד יוצר פרובינקיא גאלית.

'''המלחמה הפונית השלישית: 149-146:'''
*קאטו הנודניק הזקן
*החרבת קרתגו והקללה על אדמתה

= רומא נגד מלך מקדון =
==פיליפוס V==

[[Image:Philip V of Macedon.jpg|thumb|left|150x150px|[http://en.wikipedia.org/wiki/Philip_V_of_Macedon פיליפוס V מקדון]]]

===צעדים ראשונים===
במאה השלישית מתבססת ממלכת מקדון כשׂחקנית מהשורה הראשונה של העולם ההלניסטי. אמנם, מצרים התלמית ואסיא הסלוקית עשירות ורחבות ידיים יותר ממנה, אך למקדון עומדים בכל דור ודור רבבות צעירים חסונים ונאמנים (ותסאלים גם).

שלושה מלכים במקדון: 
*[http://en.wikipedia.org/wiki/Antigonus_II_Gonatas אנטיגוֹנוֹס II גוֹנאטאס] (מלך מקדון בין השנים 277-239)
*[http://en.wikipedia.org/wiki/Demetrius_II_Aetolicus דמטריוס II] (מלך מקדון בין השנים 239-229)
*[http://en.wikipedia.org/wiki/Antigonus_III_Doson אנטיגונוס III דוֹסוֹן] (האיש שהביס את [http://en.wikipedia.org/wiki/Cleomenes_III קלאומנס] ב[http://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Sellasia קרב סלסיא] ומלך מקדון בין השנים 229-221).


'''[http://en.wikipedia.org/wiki/Philip_V_of_Macedon#The_Social_War פיליפוס החמישי]''': נצר לבית-המלוכה האנטיגונידי, משקיע מרץ רב בבניית עוצמה צבאית מקדונית. 

*220-217: מנהל מלחמה מוצלחת נגד ברית האייטולים-שׂפרטא-אליס, המסתיימת בועידת שלום בנאופקטוס.

במהלך הועידה נשמע הנאום הבא, מפי אחד אַגֵלָאוֹס ([[Polybius 5.104-5|פוליביוס 5.104-5]]):
<blockquote>
"מוטב היה לולא נלחמו עוד לעולם יוונים ביוונים. אלא היה עליהם להחזיק טובה גדולה לאלים, אילו הגיעו לתמימות-דעים ... והיו מסוגלים להדוף את התקפות הברברים ולהגן במשותף על עצמם ועל עריהם. ואולם, אם אין התאחדות כללית זו בגדר האפשרויות, דרש מהם לבוא לידי הסכם לפחות בשעה זו, ולדאוג לשלומם ברואתם את עוצמת המלחמה המתנהלת על-ידי צבאות עצומים במערב. ברור הוא לכל מי שמתבונן ולו רק במקצת בנעשׂה במדיניות, כי בין אם תנצח קרתגו במלחמה ... ובין רומא, בשום אופן לא יסתפקו המנצחים בשלטונם על איטליא וסיציליא, אלא יבואו וירחיבו את תחומי פעולתם ושאיפותיהם לשלטון מעבר לכל גבול הוגן."<br>
לכן תבע מכולם להזהר בפני הסכנה, ומעל הכל - מפיליפוס. ... אם לבו יוצא לפעולה, תבע ממנו להביט מערבה, ולשׂים לב למלחמות באיטליא, לעמוד על המשמר בתבונה, וברגע המתאים לנסות לתפוס את השלטון על העולם. הרגע הנוכחי אינו בלתי-נוח לתוחלת כזו. הוא קרא לו לדחות את סכסוכיו עם היוונים לעת מצוא, ולעשׂות הכל כדי שתהיה לו תמיד הברירה לחיות עם בשלום, או להלחם בכל עת שירצה באחד מאלה. אבל אם פעם ירשה, שהענן העולה עתה במערב יכסה את שמי יוון, אז - אמר - "חושש אני מאד, כי כל ההפוגות המלחמות וכל יתר המשׂחקים שאנו משׂחקים עתה בינינו, יושמטו מתחת לרגלינו באופן כזה, שנתחנן לפני האדם להשיב לנו את החירות הזאת להלחם בינינו ולכרות שלום כאשר נרצה, ובכלל להכריע במריבותינו לפי ראות עינינו".
</blockquote>

===המלחמה המקדונית הראשונה: 214-205===

[[Image:HannibalTheCarthaginian.jpg|thumb|left|145x190px|[http://en.wikipedia.org/wiki/Hanibal חניבעל ברקה]]]

פיליפוס שועה לעצה ובוחר צד. הוא כורת ברית עם חניבעל ב-215 ([http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plb.+7.9&fromdoc=Perseus:text:1999.01.0234 '''פולֻבּיוס 7.9''']) ומסתבך ב'''[http://en.wikipedia.org/wiki/First_Macedonian_War מלחמה המקדונית הראשונה] (214-205)''':
**על אף שהרומאים עסוקים ב-3 חזיתות (כולל איטליא!), פיליפוס לא מגיע להישׂגים משמעותיים
**הופך לאויב של רומא
**ברית בין רומא לאייטולים 

הרומאים מגלים מראש את כל הקלפים ('''[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus:text:1999.02.0147:book%3D26:chapter%3D24 ליוויוס 26.24]'''):

<div dir="ltr" align="left">
<blockquote>
During the same time '''[http://en.wikipedia.org/wiki/Marcus_Valerius_Laevinus Marcus Valerius Laevinus]''', having first sounded the intentions of the leading men by means of secret conferences, came with some light ships to a council of the Aetolians, which had been previously appointed to meet for this very purpose. [2] Here having proudly pointed to the capture of Syracuse and Capua, as proofs of the success of the Roman arms in Sicily and Italy, he added, that "it was a custom with the Romans, handed down to them from their ancestors, to respect their allies; [3] some of whom they had received into their state, and had admitted to the same privileges they enjoyed themselves, while others they treated so favourably that they chose rather to be allies than citizens. [4] That the Aetolians would be honoured by them so much the more, because they were the first of the nations across the sea which had entered into friendship with them.
</blockquote>
<div dir="rtl" align="right">

===שלב ההכרעה===

[[Image:Tetradrachm Ptolemy V.jpg|thumb|left|150x150px|[http://en.wikipedia.org/wiki/Ptolemy_V_Epiphanes תלמי V אפיפנס]]] 

לאחר מות [http://en.wikipedia.org/wiki/Ptolemy_IV_Philopator תלמי הרביעי] הוא מותיר אחריו את [http://en.wikipedia.org/wiki/Ptolemy_V_Epiphanes תלמי החמישי] - ילד בן שש. פיליפוס כורת ברית עם [http://en.wikipedia.org/wiki/Antiochus_III_the_Great אנטיוכוס III] במטרה לחלק בינם את הנחלות התלמיות. אנטיוכוס יוצא ל[http://en.wikipedia.org/wiki/Syrian_Wars#Third_Syrian_War_.28246-241_BC.29 מלחמה הסורית השלישית] וכובש את חילת-סוריא וארץ-ישׂראל. תלמי מציק צבאית לכל שכניו, המתרגזים עליו ופונים לרומא (פרגמון, רודוס, אתונא ושוב האייטולים). 
*משלחות מגיעות לרומא מטעם היוונים המאויימים על-ידי פיליפוס ומתלוננים עליו בסנאט
*סוכני האימפריאליזם מביסים את אסיפת העם ומכריזים מלחמה על פיליפוס - '''[http://en.wikipedia.org/wiki/Second_Macedonian_War המלחמה המקדונית השניה (200-197)]'''

הרומאים סוגרים עניין בקרב אחד מכריע: [http://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Cynoscephalae קֻנוֹסקֵפַֿלאי] (197).<br>
בעקבותיו מגיע המצביא הרומי '''[http://en.wikipedia.org/wiki/Titus_Flamininus טיטוס פלאמינינוס]''' לקורינתוס, ומכריז שם על "חירות היוונים" ('''[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Lives/Flamininus*.html פלוטארכוס, טיטוס פלאמינינוס, 10]''').

מדוע גובר הלגיון על הפלנקס? '''[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plb.+18.29&fromdoc=Perseus:text:1999.01.0234 פולֻבּיוס 18.29-31]'''

==אחרית דבר==

[[Image:Perseus of Macedon BM.jpg|thumb|left|150x150px|[http://en.wikipedia.org/wiki/Perseus_of_Macedon פרסאוס מלך מקדון]]]

לאחר תבוסתו המוחצת נכנע פיליפוס לרומא בכל דבר ועניין, והופך לעושׂה דברה הנרצע
*מפקיר את אנטיוכוס השלישי לגורלו ואף מסייע לרומאים נגדו

בנו, [http://en.wikipedia.org/wiki/Perseus_of_Macedon פרסאוס], מנסה את מזלו שוב נגד רומא, וניגף ב[http://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Pydna קרב פידנה (Pydna)]  בשנת 168.
*מלכות מקדון מבוטלת, ובמקומה מוקמות ארבע מדינות חסות רומיות, שאינן מורשות לבוא במגע האחת עם השניה

בתחילת שנות ה-140 מנסה את גורלו אחד אנדריסקוס, המעמיד פנים שהוא פרסאוס, ומנסה להחזיר את המלוכה. ניגף אף הוא, ומקדוניא נעשׂית לפרובינקיא.

=רומא נגד בית-סלוקוס=
==אנטיוכוס השלישי==

[[Image:Antiochos III coin.jpg|thumb|left|150x150px|[http://en.wikipedia.org/wiki/Antiochus_III_the_Great אנטיוכוס III הגדול]]]

אנטיוכוס, שניצל את ההזדמנות והשתלט על חילת סוריא בואכה עזה, מוצא עצמו בקו הראשון מול רומא. מאמציו באסיא הקטנה מעוררים פחד בפרגמון וברודוס, ורומא שוב מוזמנת להתערב.
* [http://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Magnesia קרב מגנסיא] (בשנת 190).
*שלום אפמאה '''[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plb.+21.43&fromdoc=Perseus:text:1999.01.0234 פולֻבּיוס 21.43]''':
**הסלוקים מגורשים מאסיא הקטנה לנצח
**נאסר עליהם להחזיק צי מלחמה
**פיצויי ענק לרומא

==אנטיוכוס IV== 

[[Image:Antiokhos IV.jpg|thumb|left|141x207px|[http://en.wikipedia.org/wiki/Antiochus_IV_Epiphanes אנטיוכוס IV אפיפנס]]]

[http://en.wikipedia.org/wiki/Antiochus_IV_Epiphanes אנטיוכוס הרביעי] מתגבר שוב את צבאו באמצעות ביזת מקדשים 
*הודף את ההתקדמות הפרתית
*משתלט על קפריסין
*מסתער על מצרים וכובש את שפלת החוף, כולל אלכסנדריא!
*בו ביום ב-אֵלֵוּסיס (קיץ 167) ('''[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plb.+29.27&fromdoc=Perseus:text:1999.01.0234 פולֻבּיוס 29.27]''')
*מות אנטיוכוס (163) והתפוררות הממלכה הסלוקית

=שנת 146=

עוד בשנות ה-140 מתעוררת הברית האכאית לנסיון אחרון, חסר סיכוי נגד רומא. מלחמה אבודה נוספת מסתיימת בנצחון רומי מוחץ וקליל. כדי להמחיש את כוונות רומא לעתיד נהרסת העיר העתיקה קורינתוס עד היסוד. ('''[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Paus.+7.16&fromdoc=Perseus:text:1999.01.0160 פאוסניאס 7.16]''')

באותה שנה מסתיים גם המצור על קרתגו, סיומה של המלחמה [http://en.wikipedia.org/wiki/Third_Punic_War הפונית השלישית]. קרתגו מוחרבת אף היא עד היסוד. 


133: אטלוס מלך פרגמון מת, ומוריש את ממלכתו לרומא