הבדלים בין גרסאות בדף "תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מ
מ
שורה 2: שורה 2:
  
 
= '''<span style="color: #000000">כֹּה אָמַר אָנְטִיוֹכוּס</span><span style="color: #333333"> - </span>'''<span style="color: #333333">תיאולוגיה ופוליטיקה בפועלו של&nbsp;<span style="color: #333333">"האל"&nbsp;מקומגנה</span> </span>'''<span style="color: #808080">- </span>'''<span style="color: #808080">תמצית </span> =
 
= '''<span style="color: #000000">כֹּה אָמַר אָנְטִיוֹכוּס</span><span style="color: #333333"> - </span>'''<span style="color: #333333">תיאולוגיה ופוליטיקה בפועלו של&nbsp;<span style="color: #333333">"האל"&nbsp;מקומגנה</span> </span>'''<span style="color: #808080">- </span>'''<span style="color: #808080">תמצית </span> =
<div dir="rtl" align="justify">בשנת&nbsp;</div>
+
<div dir="rtl" align="justify">בדרום מזרח תורכיה של&nbsp;ימינו, באחת מפסגות הרי הטאורוס,&nbsp;ניצבת אנדרטאת אבן&nbsp;מפוארת המכילה&nbsp;קרוב ל-90 פסלי אבן ותחריטי אלים, אדם ובעלי חיים שונים, מיצג אסטרולוגי עתיק&nbsp;וכתובות אבן&nbsp;כעדות אילמת לממלכה קטנה ונשכחת - קומגנה.&nbsp;מפעל הפיסול המפואר טומן בחובו עדויות להתרחשויות היסטוריות&nbsp;רבות משמעות&nbsp;אשר היווה חלק מעולמה המדיני של אותה ממלכה, וכל זאת תוך שימוש ממוזג באומנויות יווניות ופרסיות כאחד. בנוסף, בכתובות באתר מתוארת מה שנראה&nbsp;ככת פולחן שליט.</div><div dir="rtl" align="justify">פרויקט אבן זה, של מלכה רב הפעלים של קומגנה</div><div dir="rtl" align="justify"></div><div dir="rtl" align="justify">
 +
היפותזות רבות הוצעו במחקר למניע שגרם לגירוש: גירוש היהודים בשל היותם מעוררי מהומות, ניסיון של היהודים להזנות את נשות רומא ובכך להשחית המוסר הרומי ואף הטענה שהפעולה נעשתה למראית עין בלבד, וזאת בשל צרכים פוליטיים פנימיים של הממשל הרומי. התזה שזוכה לאישוש בחיבור זה היא תזת המיסיון, שגורסת שהיהודים גורשו מרומא בשל פעילות מיסיונרית של יהדות רומא, אישוש שמסתמך על הגדרה חדשה של מיסיון. שנת 19 לספירה הייתה שיאו של תהליך, התהליך שבו רבים מאזרחי רומא הצטרפו לדת היהודית דרך מיסיון לא מודע. אותו מיסיון לא מודע, אשר טבוע עמוק בכל דת באשר היא, הצליח יותר מדי, וכשהוא הגיע לאליטה הרומאית, בשילוב עם סכנות נוספות שהציבה הקהילה היהודית בפני הממשל הרומי, נאלצו השלטונות לפעול לדיכוי כוחה של הדת היהודית בבירה.
 +
 
 +
הפרק הראשון מציג את ההקשר ההיסטורי של שנת 19 לספירה, מכיוון שחשוב להבהירו כדי להבין בצורה נכונה את הפעולות שננקטו על ידי הממשל הרומי; הפרק השני מכיל סקירה תמציתית ומקיפה של חילוקי הדעות במחקר בנוגע לסוגיית המניע לגירוש; בפרק השלישי תוצג תזת המיסיון המאוששת, שמספקת מענה למחלוקות הרבות שהופיעו בפרק השני. נקודה חשובה שעולה מחיבור זה היא שיש מקום לבחון לעומק ולרוחב את היחסים בין דתות פוליתיאיסטיות אל מול מונותיאיסטיות ולראות כיצד הם באו לידי ביטוי במקרה היהודי בתקופת בית שני בפרט, ובכל נקודה שבה דת מונותיאיסטית נפגשת עם דת פוליתיאיסטית בכלל. היבט זה מקבל משנה תוקף כאשר מיסיון יהודי הוא הנושא הניצב במרכז הדיון.<br>
 +
</div>
 +
 
 
= תוכן עניינים  =
 
= תוכן עניינים  =
  

גרסה מ־17:37, 16 בספטמבר 2010

Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב


כֹּה אָמַר אָנְטִיוֹכוּס - תיאולוגיה ופוליטיקה בפועלו של "האל" מקומגנה - תמצית

בדרום מזרח תורכיה של ימינו, באחת מפסגות הרי הטאורוס, ניצבת אנדרטאת אבן מפוארת המכילה קרוב ל-90 פסלי אבן ותחריטי אלים, אדם ובעלי חיים שונים, מיצג אסטרולוגי עתיק וכתובות אבן כעדות אילמת לממלכה קטנה ונשכחת - קומגנה. מפעל הפיסול המפואר טומן בחובו עדויות להתרחשויות היסטוריות רבות משמעות אשר היווה חלק מעולמה המדיני של אותה ממלכה, וכל זאת תוך שימוש ממוזג באומנויות יווניות ופרסיות כאחד. בנוסף, בכתובות באתר מתוארת מה שנראה ככת פולחן שליט.
פרויקט אבן זה, של מלכה רב הפעלים של קומגנה

היפותזות רבות הוצעו במחקר למניע שגרם לגירוש: גירוש היהודים בשל היותם מעוררי מהומות, ניסיון של היהודים להזנות את נשות רומא ובכך להשחית המוסר הרומי ואף הטענה שהפעולה נעשתה למראית עין בלבד, וזאת בשל צרכים פוליטיים פנימיים של הממשל הרומי. התזה שזוכה לאישוש בחיבור זה היא תזת המיסיון, שגורסת שהיהודים גורשו מרומא בשל פעילות מיסיונרית של יהדות רומא, אישוש שמסתמך על הגדרה חדשה של מיסיון. שנת 19 לספירה הייתה שיאו של תהליך, התהליך שבו רבים מאזרחי רומא הצטרפו לדת היהודית דרך מיסיון לא מודע. אותו מיסיון לא מודע, אשר טבוע עמוק בכל דת באשר היא, הצליח יותר מדי, וכשהוא הגיע לאליטה הרומאית, בשילוב עם סכנות נוספות שהציבה הקהילה היהודית בפני הממשל הרומי, נאלצו השלטונות לפעול לדיכוי כוחה של הדת היהודית בבירה.

הפרק הראשון מציג את ההקשר ההיסטורי של שנת 19 לספירה, מכיוון שחשוב להבהירו כדי להבין בצורה נכונה את הפעולות שננקטו על ידי הממשל הרומי; הפרק השני מכיל סקירה תמציתית ומקיפה של חילוקי הדעות במחקר בנוגע לסוגיית המניע לגירוש; בפרק השלישי תוצג תזת המיסיון המאוששת, שמספקת מענה למחלוקות הרבות שהופיעו בפרק השני. נקודה חשובה שעולה מחיבור זה היא שיש מקום לבחון לעומק ולרוחב את היחסים בין דתות פוליתיאיסטיות אל מול מונותיאיסטיות ולראות כיצד הם באו לידי ביטוי במקרה היהודי בתקופת בית שני בפרט, ובכל נקודה שבה דת מונותיאיסטית נפגשת עם דת פוליתיאיסטית בכלל. היבט זה מקבל משנה תוקף כאשר מיסיון יהודי הוא הנושא הניצב במרכז הדיון.

תוכן עניינים

 קישורים נוספים 



  • צבא פולין
  • ברבורים לבנים
  • מעלות הרומאי הטוב - ורגיליוס
  • "אילו סוס טרויאני"
  • כה אמר אנטיוכוס


XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX 

התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר הנוגע לאנטיוכוס מדווח על התנהלותו בשנת 69 לפנה"ס כשליט ממלכת קומגנה אל מול המצביא הרומאי לוקולוס.[1] בשל מיקומה הגיאוגרפי ועוצמתה הכלכלית,[2] יכלה קומגנה בראשותו של אנטיוכוס לבחור לעצמה בעלות ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, אנטיוכוס התחיל בהיסוס וברגל שמאל את התמודדותו מול האימפריה הרומית[3] - תחילה עמד במצור של לוקולוס על עיר הבירה סמוסאטה,[4] ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת.[5] בתקופה זו סביר כי אנטיוכוס קיבל את המעורבות הרומית באיזורו בברכה לאחר שלטון המלך הארמני Tigranes אשר היה ידוע ביחסו השלילי לאוכלוסייה היוונית ברמת אנטוליה, ובה גם אוכלוסיית קומגנה.[6] אולם, אנטיוכוס ידע לשנות במהירות את מדיניותו ולהצטרף לאחד משנים-עשר המלכים הברברים אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס. כך הצליח אנטיוכוס לשמור על נחלות אבותיו (כולל הנקודה האסטרטגית על מעברות נהר הפרת) כאשר פומפיוס חילק שטחים בין הממלכות המקומיות.[7] צעדיו של אנטיוכוס, בעיקר בשל קירבתו לפרתים, עוררו דאגה בקרב מושל קיליקה בשנת 51 לפנה"ס - מרקוס טוליוס קיקרו.[8] אף על פי כן, התמיד אנטיוכוס בדיווחיו המיהמנים לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי (בדומה לשאר השליטים באנטוליה).  אנטיוכוס שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידות ממלכתו.[9] כך, שלח סיוע צבאי לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית מול יוליוס קיסר,[10] ועם השתנות הנסיבות לאחר תבוסתו של פומפיוס ניגש אנטיוכוס, במדיניות שקולה, לקבל את קיסר כמנצח בסוריה, שם זכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר.[11] 4 שנים לאחר רצח קיסר, חששו הרומאים פן הצלחת המצביא הפרתי פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לטובת פרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39 לפנה"ס אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס.[12] שנה לאחר מכן, בשנת 38 לפנה"ס נפל פאקורוס בקרב, ועימו קרסה המערכה הצבאית הפרתית במערב ממלכתם.[13] 

אנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, אך עם זאת נאלץ לקבל פליטי מלחמה פרתים ובעקבותיהם את הצבא הרומי אשר הגיע לתבוע לדרוש בני ערובה. שוב מצא עצמו אנטיוכוס מביט מראש חומותיו לעבר מצור רומי על עיר בירתו, הפעם בפניו של מרקוס אנטוני. פעולתו של אנטוני כנגד קומגנה הייתה בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשת אנטיוכוס על הסיוע להם. מקורות עתיקים טוענים כי בפועל הסיבה הייתה עושרה הכלכלי של ממלכת קומגנה.[14] אולם, אנטיוכוס היה בעבר במצב זהה של מצור על עיר בירתו אשר הייתה עמידה בפני צבא שדה בשל אפשרות האספקה דרך נהר הפרת.[15] כיבוש סאמוסטה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני בזמן זה, וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי) את קומגנה.[16] מנקודת זמן זו ואילך לא מוזכר יותר אנטיוכוס בכתבי ההיסטוריה, אולם מצבת האבן האדירה בהר נמרוט נותרה בעינה.

  1. דיו קאסיוס 36.2
  2. דיו קאסיוס 49.20.5;פלוטרכוס, אנטוני 34.3-4
  3. סוליבן 1977, ע"מ 764
  4. פליני הזקן, תולדות הטבע 2.108
  5. אפיאנוס, המלחמות המיתרידאטיות 16.106
  6. פלוטרכוס, לוקולוס 21.3, 29.2 ; סוליבן 1977, ע"מ 763 ידוע מכתובתו של המלך אנטיוכוס כי הוא ראה בעצמו צאצא לשושלת ההלניסטית שמקורה באלכסנדר הגדול. בנוסף, כתובתויו בהר נמרוט ובשאר אתרי הפולחן הן ביוונית עתיקה, מה שמצביע על תרבות ואורח חיים אשר בבסיסם יוונים. על כן, סביר כי היותו של טיגראנס הארמני מלך שאינו מטיב עם האוכלוסייה היוונית היוותה מוקד לחיכוכים מול אנטיוכוס ונתיניו בממלכת קומגנה
  7. פלוטרכוס, פומפיוס 38.2
  8. קיקרו, מכתבים לחברים 15.1-4
  9. סוליבן 1977, ע"מ 767
  10. אפיאנוס, מלחמות האזרחים 2.8.49
  11. קיקרו, מכתבים לקווינטוס 2.10.2
  12. דיו קאסיוס 48.41.5
  13. דיו קאסיוס 49.20.3 ; יוסטינוס 42.4.10
  14. דיו קאסיוס 49.20-22 ; פלוטרכוס, אנטוני 34
  15. סטראבון 16.2.3
  16. דיו קסיוס 49.20-22 ; פלוטרכוס, אנטוני 34. קיימת אף גרסא שונה לאירוע המצור המתארת את כניעת\כיבוש סאמסוטה אצל יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים 1.320, ובה נכבשת עיר הבירה על ידי אנטוני, בסיועו הצבאי של הורדוס. אולם, ריחוקו הגיאוגרפי והתרבותי של יוספוס פלביוס ממלכת קומגנה (שכן מוקדי עיסוקו היו יהודה ורומא), היעדר העדויות הארכיאולוגיות הן הארכיאולוגיות והן בכתובים, ואף ציונו של אנטיוכוס עצמו כי "זכה לחסד האלים לכל אורך שלטונו" בכתובתו בהר נמרוט, מעמידים בספק אמינות את גירסא זו של המצור על סמאסוטה, ונראה כי נגועים בנסיון עקיף להעצים את דמויו האכזרי של מלך יהודה בין השנים 37 לפנה"ס עד 4 לפנה"ס - הורדוס