תשע ב' - בין אלים ובני אדם - עבודה מסכמת - אורי גונן

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב


כֹּה אָמַר אָנְטִיוֹכוּס - תיאולוגיה ופוליטיקה בפועלו של "האל" מקומגנה - תמצית

בשנת 

תוכן עניינים

 קישורים נוספים 


  •  טיארות-העברת שלטון 
  • האם הסינקרטיזם אשר בכת פולחן השליט בקומגנה הוא כלי דתי, הגדרה מדינית, או בכלל המטרה עצמה?
  • מה מרוויח אנטיוכוס המלך מהפיכת עצמו לאלוהות?
    • בידול ממלכים אחרים הכפופים לו, וביסוס עליונותו עליהם. אם כן, הדבר דומה לאימוץ התואר megas, הגדול.
    • כל מי שמקבל/ת את אלוהותו החדשה של המלך, ת/יטה לכבד אותו יותר גם בתחום הפוליטי.
    • האלהה עצמית עשׂויה לחזק נאמנות פוליטית ולסכל מרידות.
    • כל מי שקשור/ה בפולחן החדש יטה חסד למלך.
    • משקל-נגד לאלוהות ה...
    • הפולחן יוצר מכנה משותף לממלכה רחבת ידיים והטרוגנית מאד.
    • החובה לציין את אלוהות המלך על שטרות מבססת את נוכחותו שוב ושוב.
  • בגזוזטרא של זרטוסטרא
  • אני, אנטיוכוס
    • צבא פולין
    • ברבורים לבנים
    • מעלות הרומאי הטוב - ורגיליוס
    • "אילו סוס טרויאני"
    • כה אמר אנטיוכוס


Although the latter claim has been questioned, it is rightly suggested (p. 33) that a totally unfounded mythical boast would hardly dare to confront a public that was aware of such traditions.

This king counted both Darius I and Alexander the Great among his divinized ancestors. The cult of ancestors is indeed a basic factor and W. pays due attention to both Achaemenid and Hellenistic traditions in this matter, the latter of which encompassed the Ptolemaic and Seleucid strains.

At the same time he does not neglect, with reference to the Achaemenids, the significant Iranian concept of thefravashi. If Mithras is prominent, especially at Nemrud Dagh, W. is wary of seeing him as the god of the Mystery-cult since Commagene does not give evidence of that cult even in the imperial era; it must be, he thinks, the Mithras derived from the earlier Achaemenid ideology, and he sees this ideology, centred on Ahura Mazda, as the dominant component in the religious system of Antiochus.

In his view of himself as a God-King his equation with the star Regulus in the constellation Leo is seen to be of basic import. W. deems this theology to be of Iranian and ultimately Mesopotamian origin. Others have stressed the Greek medium of the texts, and a cohors doubtless produced the inscriptions; beneath the linguistic veneer, though, is the potent force of oriental traditions. In the triadic name Artagnes Heracles Ares it is the first element that betokens the personification of the royal stock; it points in astral theology to Verethragna, the heavenly victorious helper of Ahura Mazda. The priestly status of the king, as well as the Persian garb of priests, indicates a similar emphasis.

XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX 

התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר הנוגע לאנטיוכוס מדווח על התנהלותו בשנת 69 לפנה"ס כשליט ממלכת קומגנה אל מול המצביא הרומאי לוקולוס.[1] בשל מיקומה הגיאוגרפי ועוצמתה הכלכלית,[2] יכלה קומגנה בראשותו של אנטיוכוס לבחור לעצמה בעלות ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, אנטיוכוס התחיל בהיסוס וברגל שמאל את התמודדותו מול האימפריה הרומית[3] - תחילה עמד במצור של לוקולוס על עיר הבירה סמוסאטה,[4] ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת.[5] בתקופה זו סביר כי אנטיוכוס קיבל את המעורבות הרומית באיזורו בברכה לאחר שלטון המלך הארמני Tigranes אשר היה ידוע ביחסו השלילי לאוכלוסייה היוונית ברמת אנטוליה, ובה גם אוכלוסיית קומגנה.[6] אולם, אנטיוכוס ידע לשנות במהירות את מדיניותו ולהצטרף לאחד משנים-עשר המלכים הברברים אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס. כך הצליח אנטיוכוס לשמור על נחלות אבותיו (כולל הנקודה האסטרטגית על מעברות נהר הפרת) כאשר פומפיוס חילק שטחים בין הממלכות המקומיות.[7] צעדיו של אנטיוכוס, בעיקר בשל קירבתו לפרתים, עוררו דאגה בקרב מושל קיליקה בשנת 51 לפנה"ס - מרקוס טוליוס קיקרו.[8] אף על פי כן, התמיד אנטיוכוס בדיווחיו המיהמנים לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי (בדומה לשאר השליטים באנטוליה).  אנטיוכוס שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידות ממלכתו.[9] כך, שלח סיוע צבאי לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית מול יוליוס קיסר,[10] ועם השתנות הנסיבות לאחר תבוסתו של פומפיוס ניגש אנטיוכוס, במדיניות שקולה, לקבל את קיסר כמנצח בסוריה, שם זכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר.[11] 4 שנים לאחר רצח קיסר, חששו הרומאים פן הצלחת המצביא הפרתי פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לטובת פרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39 לפנה"ס אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס.[12] שנה לאחר מכן, בשנת 38 לפנה"ס נפל פאקורוס בקרב, ועימו קרסה המערכה הצבאית הפרתית במערב ממלכתם.[13] 

אנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, אך עם זאת נאלץ לקבל פליטי מלחמה פרתים ובעקבותיהם את הצבא הרומי אשר הגיע לתבוע לדרוש בני ערובה. שוב מצא עצמו אנטיוכוס מביט מראש חומותיו לעבר מצור רומי על עיר בירתו, הפעם בפניו של מרקוס אנטוני. פעולתו של אנטוני כנגד קומגנה הייתה בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשת אנטיוכוס על הסיוע להם. מקורות עתיקים טוענים כי בפועל הסיבה הייתה עושרה הכלכלי של ממלכת קומגנה.[14] אולם, אנטיוכוס היה בעבר במצב זהה של מצור על עיר בירתו אשר הייתה עמידה בפני צבא שדה בשל אפשרות האספקה דרך נהר הפרת.[15] כיבוש סאמוסטה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני בזמן זה, וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי) את קומגנה.[16] מנקודת זמן זו ואילך לא מוזכר יותר אנטיוכוס בכתבי ההיסטוריה, אולם מצבת האבן האדירה בהר נמרוט נותרה בעינה.

  1. דיו קאסיוס 36.2
  2. דיו קאסיוס 49.20.5;פלוטרכוס, אנטוני 34.3-4
  3. סוליבן 1977, ע"מ 764
  4. פליני הזקן, תולדות הטבע 2.108
  5. אפיאנוס, המלחמות המיתרידאטיות 16.106
  6. פלוטרכוס, לוקולוס 21.3, 29.2 ; סוליבן 1977, ע"מ 763 ידוע מכתובתו של המלך אנטיוכוס כי הוא ראה בעצמו צאצא לשושלת ההלניסטית שמקורה באלכסנדר הגדול. בנוסף, כתובתויו בהר נמרוט ובשאר אתרי הפולחן הן ביוונית עתיקה, מה שמצביע על תרבות ואורח חיים אשר בבסיסם יוונים. על כן, סביר כי היותו של טיגראנס הארמני מלך שאינו מטיב עם האוכלוסייה היוונית היוותה מוקד לחיכוכים מול אנטיוכוס ונתיניו בממלכת קומגנה
  7. פלוטרכוס, פומפיוס 38.2
  8. קיקרו, מכתבים לחברים 15.1-4
  9. סוליבן 1977, ע"מ 767
  10. אפיאנוס, מלחמות האזרחים 2.8.49
  11. קיקרו, מכתבים לקווינטוס 2.10.2
  12. דיו קאסיוס 48.41.5
  13. דיו קאסיוס 49.20.3 ; יוסטינוס 42.4.10
  14. דיו קאסיוס 49.20-22 ; פלוטרכוס, אנטוני 34
  15. סטראבון 16.2.3
  16. דיו קסיוס 49.20-22 ; פלוטרכוס, אנטוני 34. קיימת אף גרסא שונה לאירוע המצור המתארת את כניעת\כיבוש סאמסוטה אצל יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים 1.320, ובה נכבשת עיר הבירה על ידי אנטוני, בסיועו הצבאי של הורדוס. אולם, ריחוקו הגיאוגרפי והתרבותי של יוספוס פלביוס ממלכת קומגנה (שכן מוקדי עיסוקו היו יהודה ורומא), היעדר העדויות הארכיאולוגיות הן הארכיאולוגיות והן בכתובים, ואף ציונו של אנטיוכוס עצמו כי "זכה לחסד האלים לכל אורך שלטונו" בכתובתו בהר נמרוט, מעמידים בספק אמינות את גירסא זו של המצור על סמאסוטה, ונראה כי נגועים בנסיון עקיף להעצים את דמויו האכזרי של מלך יהודה בין השנים 37 לפנה"ס עד 4 לפנה"ס - הורדוס