חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תשע/ שיעור שלישי

מתוך Amitay.haifa.ac.il
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תש"ע - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע - סיכומי שעור

שיעור שלישי

קורנל

הספר של קורנל עוסק בתקופה שהסתיימה לפני 2275 שנים ונכתב לפני תריסר שנים. ההבדל בין מקור ראשוני למקור משני נעוץ ביחס הזמן בין אותו מקור (בין אם זה טקסט, תמונה, כד וכדומה), לאירוע שעליו הוא מדבר, לתקופה בה אנו דנים. אם המקור מגיע מהתקופה המדוברת, הוא מקור ראשוני, אחרת הוא מקור משני. יש גם מקור משני עתיק, ומקור משני מודרני. יש תקופה שנקראת עידן האופל (The dark ages), בימי הביניים, בו הידע של קריאה וכתיבה באירופה כמעט ונעלם. מתוך מאות אלפי ספרים שהיו בעת העתיקה, נותרו שיירים עלובים.

הספריה הגדולה ביותר הייתה באלכסנדריה, ובאותה תקופה הוסקו המרחצאות הגדולים של אלכסנדריה בספרים מהספרייה ההיא במשך שבועות.

מקור משני עתיק הוא אמנם מקור משני, אך הסיכוי שהוא משמר חומר ראשוני הוא לא כל כך נמוך, כי הייתה לו גישה לחומר עתיק. גם כשנתיחס לחומר עתיק, עלינו להתייחס גם לסביבה של הכותב והשפעתה על מה שנכתב באותו מקור. לעיתים יש מיחזור ושחזור של סיפורים שכבר התרחשו.

למרות שהספר נכתב בשנת 1995, עלינו לבדוק מיהו הכותב, לכל אדם יש אג'נדה ואין אדם אובייקטיבי. לעיתים, האג'נדה היא לא רלוונטית לדיון, ולעיתים כן. לכל הפחות, אנו יודעים שלא מדובר בפרסום זניח. הספר יצא לאור בהוצאה מכובדת מאוד, שמוציאה סדרת ספרים שמכסה את העת העתיקה מ-300 לפנה"ס ועד לערב עליית האיסלאם. כלומר, מאחורי הספר עומד קונצנזוס מסוים. בטקסט יש שתי שאלות עיקריות, מי היה סרוויס טוליוס ומה היה אופיה של המשטר המלוכני ברומא. לשאלה יש מילית שאלה בתחילתה וסימן שאלה בסופה. מה שחשוב לברר הוא מהן העובדות שאפשר לרשום ולדעת שהן קרו באופן וודאי. לדוגמא, לגדת נהר הטיבר הייתה עיר, שקראו לה רומא.

עבודת ההיסטוריון

היא להציב עובדות רבות ולמתוח קו ביניהם. כך נוצר סיפור פרשני, שמורכב מהאמת שלנו. אבני הבניין היסודיות הן עובדות, ולפני שנתחיל לדבר על הפרשנות, עלינו לוודא מהן העובדות. באחת הפסקות הראשונות של הקטע, מוזכר דיוניסוס מהליקרנאסוס, שכתב במאה הראשונה לפני הספירה. טים קורנל אומר כי המקור המרכזי והעיקרי למידע בפסקה זו הוא דיוניסוס מהליקרנסוס, ספר רביעי, פרק 3. זהו מקור משני, מותר להשתמש בו כמקור מידע לתקופה מוקדמת בלית ברירה, בערבון מוגבל. סרוויס טוליוס חי בערך במאה השישית לפנה"ס. תיאור המקרה שבו ראשו עלה בלהבות והוא יצא ללא פגע הוא מיתוס.

מיתוס

לגבי מיתוס יש שתי גישות, האחת היא לזרוק לפח. יתרון מרכזי של גישה זו היא שאנו נפטרים באופן אוטומטי מדברים מפוקפקים. מיתוס (= סיפור) לא נולד סתם, אלא מצרכים של בני האדם. יש צורך שממנו הסיפור נובע. אנו מדברים היום על מעט מאוד חומר ששרד במהלך הזמן. עצם העובדה שסיפור או מיתוס שורד, היא דבר חשוב מאוד. לאנשים יש אינטרס ועניין כלשהו להמשיך את הסיפור הלאה. נשאל גם האם המיתוס משרת צרכים כלשהם בתקופה שבה הוא נכתב. לדוגמא, אפשר ללמוד על דיוניסוס, ליוויוס ותקופתם מכך שהם מספרים לנו על סרוויס. ממה שאדם כותב, אפשר ללמוד המון עליו ועל תקופתו. אם נקרא ספרים על היסטוריה רומית מהמאה ה19 ועד היום, נלמד על ההיסטוריה מהמאה ה 19 ועד היום לפי צורת וסגנון הסיפור. החיסרון של לזרוק מקור מיתוסי לפח, כיוון שיש כל כך מעט מקורות ביחס לתקופה, איננו יכולים להרשות לעצמינו לזרוק חומר.

הטקסט הוא הפרה טקסט לקונטקסט וסוגי שמות ברומא

אחד הטריקים הוא איך משתמשים בטקסט כתירוץ לדיון.

כל שם של מקום או של אדם יכול להיות ערך אנציקלופדי. גם מונחים כמו Praenomen, בעיקר כאלה שכתובים בitalian נוטים ככה, לרוב אלה מילים משפה אחרת שאינה השפה העיקרית של הטקסט שאנו קוראים עכשיו. משמעות המונח הזה היא שם פרטי, או שם קודם. המילה הלטינית לשם היא nomen, גם לשם עצם לדוגמא. לאדם רומי סטנדרטי יש יותר משם אחד, Praenomen הוא השם הפרטי; אוצר השמות הפרטיים ברומא העתיקה היה מצומצם מאוד, אין יותר מעשרים שמות שהיו מקובלים אז. השם הבא הוא nomen gentilicium gens, הכוונה היא יותר לשבט, או חמולה של משפחות בעלת מבנה היררכי פנימי כלשהו.

ברומא המלוכנית הארכאית, אנשים הסתובבו לרוב עם שני שמות, שם ושם הגנטס. כשהחברה והשבטים הללו מתחילים לגדול, מתחילה להיות בעיה בזיהוי האנשים. כאן נכנס ה Cognomen, מהמילה cum, עם. ניקח שם לדוגמא Publios Cornelius Scipio, שמו הפרטי הוא פובליוס, הגנטס הוא קורנליה, שם רב ענפים, ופובליוס הגיע מענף הסקיפיונים. פעמים רבות, היה נדבר השם השלישי לאדם בשלב כלשהו בגלל מאפיין חיצוני, כמו ההנוברבוס, זקן אדום, או נחושת. מתישהו היה מישהו בשם דומיטיוס, שהיה לו זקן אדום וכל שושלתו קיבלה את השם הזה. לעיתים השם ניתן לפי עיסוקו של אב המשפחה. המבחן האמיתי של כינויים אלה הוא האם הם נשארו אקטואליים ובשימוש או לא. רק לאריסטוקרטים בתקופת הרפובליקה המאוחרת כמעט תמיד יש שלושה שמות ויותר. השם הרביעי הוא agnomen, ad, מצטרף ל.. אל.., Publios Cornelius Scipio Afrikanos. אפריקאנוס ניתן לפובליוס כי הוא ניצח את חניבעל. גנראל רומי שזכה בניצחון גדול על אויב זר, הוסיף פעמים רבות את השם של האויב המנוצח כאגנומן. היו גם גרמניקוס, כניצחון על הגרמנים. דרך שניה לקבל אגנומן הייתה באמצעות אימוץ. לפובליוס היה בן ששמו היה גם פובליוס קורנליוס סקיפיו, ולבנו של פובליוס הראשון לא היה בן. אחד הדברים המדהימים בחברה הרומית היה שבה אימוץ שקול לקשר דם. פובליוס השני אימץ בן שהיה בן 17, ומרגע טקס האימוץ, נקרא בנו של פובליוס השני Publios Cornelius Scipio Aemilianus. יאנוס = אימוץ. לאחר מכן, הפך פובליוס אמיליאנוס לאפריקנו גם כן, בעקבות כיבוש קרתגו. חשוב לזכור שבשלב זה אנו דנים ברומא שהיא מספר כפרים באזור המתפרשים על פני שטח קטן מרומא של היום, ולא אימפריה בקנה מידה עולמי. הסדר של השמות הוא אחיד.