הבדלים בין גרסאות בדף "Bremmer 2010"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מ (סיכומים)
מ (סיכומים)
שורה 14: שורה 14:
 
מציין בעמוד הראשון את הקשר להקטאיוס, למצרים שנת 315 לפנה"ס בזמן כתיבת הספר שלו על מצרים וזרימה גדולה של יהודים למצרים מיד אחרי אלכסנדר הגדול, גם בהקשר צבאי ובהקשרים אחרים.
 
מציין בעמוד הראשון את הקשר להקטאיוס, למצרים שנת 315 לפנה"ס בזמן כתיבת הספר שלו על מצרים וזרימה גדולה של יהודים למצרים מיד אחרי אלכסנדר הגדול, גם בהקשר צבאי ובהקשרים אחרים.
 
<div dir="ltr" align="left">
 
<div dir="ltr" align="left">
Hecataeus Must have soon meet some of this Jews in Alexandria.
+
"Hecataeus Must have soon meet some of this Jews in Alexandria."
 
<div dir="rtl" align="right">
 
<div dir="rtl" align="right">
 +
 +
עמ' 48
 +
 +
הערה 6: צבע עורם של היהודים במצרים בעת העתיקה היה כצבע הדבש.
 +
 +
צריך לבדוק את הפרגמנט מהקטאיוס שנמצא אצל דיודורס (40.3.6-7). ברמר מתבסס על תרגום Loab עם שינויים קלים.
 +
 +
מה אומרים באופן כללי על פרגמנט זה? האם גם המינימליסטים מוכניל לקבל שמקורו מהקטאיוס? אם כן כבר בהתחלה מדובר באימונים הצבאיים שמשה הקנה לעם, ומכיוון שהקטאיוס ביקר גם בספרטה (היכן זה נאמר? אולי אצל הנגל 1974?) הרי לספרטנים היה דור שלם של הכנה מוקדמת לפני המאמת של ארהאוס לגייס חיילים יהודים, ולא רק בהזדמנות בקירנה.
 +
 +
בהמשך הפרגמנט של הקטאיוס אצל דיודורוס מדברים על דמיון מסוים בכלכלה ובאורח החיים הכלכלי (שווה להעיר על זה באיזשהו שלב).
 +
 +
הערה 9: ביבליוגרפיה בנושא הנ"ל.
 +
 +
עמ' 49
 +
 +
בסוף דבריו מתייחס הקטאיוס לתורה וזו אחת הפעמים הראשונות שיש אזכור מסוג זה בתקופה שאחרי אלכסנדר.
 +
 +
 +
הערה 13: מומיליאנו מפנטז על אפשרות של תרגום התורה לפני תרגום השבעים. ברמר קובע נכון שטיעון שכזה הוא: Rather" adventurous".
 +
 +
הוא מציין מכנה משותף נוסף בין יהודים לספרטנים הוא אי חיבה או אי אמון בזרים.
 +
 +
עמ' 50
 +
 +
באמצעות ההשוואה הזו לספרטנים, שהם ללא ספק עם יווני לגיטימי, היהודים רוצים להצדיק את העובדה שהם קבוצה בדלנית גם במצרים ההלניסטית – וזהו המניע של הזייפן.
 +
 +
הסיפור אודות יאסון במקבים ב ה 9. ברמר נאלץ להודות שלכול הפחות ההשוואה בין יהודה וספרטה הייתה מוכרת מספיק בזמנו כדי לשכנע אותו לחפש מקלט בספרטה. כלומר מה שעולה מדבריו הוא שיש מסורת ארוכה של דיבורים על יהודה וספרטה, יהודים וספרטנים, ושהתכתובת שנמצאת לפנינו נבנית מתוך המסורת הזו ובונה עליה.
 +
 +
חוץ מזה, הוא הורג את יאסון עוד בדרך, בלי שום צידוק: "Seems to have perish during the journey".
 +
 +
מייחס את סיפור יאסון ברמת סבירות '''its seems not implausible''' שיאסון כתב על הבריחה לספרטה, ושהתוספת היא לא של העורך המאוחר של מקבים ב. (לשים לב שיש שני יאסון)
 +
 +
 +
ברמר דוחה את הטענה של הנגל (1974) ואחרים שהסיפור על הקרבה נולד מתוך חוגי ההתייוונות שיאסון (ישוע) הכוהן הגדול נמנה עליהם, כטענה בלתי סבירה. מדוע?
 +
<div dir="ltr" align="left">
 +
"If the legend would have been of such recent origin Jason would have hardly  taken it that  seriously."
 +
<div dir="rtl" align="right">
 +
 +
[את אותו הטיעון בדיוק נפנה נגדו אחר כך לגבי בעל מקבים  והקהל באופן כללי]
 +
 +
גם ברמר רואה בעובדה שהיורש של הכוהן הגדול יאסון/ישוע נקרא מנלאוס קשר למלך המיתולוגי של ספרטה ורואה בזה פן נוסף של הקשר בן יהודה לספרטה. (מהנגל 1974, 139, ככל הנראה מהגרסה הגרמנית ; Jones, Kingship and Diplomacy , 77 – את זה נקשר לסיפורים על שלמה)
  
 
= הערות  =
 
= הערות  =

גרסה מ־11:30, 27 ביולי 2011

מחקר מודרני ב / מחקר מודרני B

Bremmer, Jan N. 2010. "Spartans and Jews: Abrahamic Cousins?", in Abraham, the Nations, and the Hagarites: Jewish, Christian, and Islamic Perspectives on Kinship with Abraham. Eds. Martin Goodman, George H. van Kooten and Jacques T. A. G. M. van Ruiten. Leiden and Boston: Brill. pp.47-59.


סיכומים

עמ' 47

הערה 3: P. E. Jablonski, Opuscula. (נא להביא)

מציין בעמוד הראשון את הקשר להקטאיוס, למצרים שנת 315 לפנה"ס בזמן כתיבת הספר שלו על מצרים וזרימה גדולה של יהודים למצרים מיד אחרי אלכסנדר הגדול, גם בהקשר צבאי ובהקשרים אחרים.

"Hecataeus Must have soon meet some of this Jews in Alexandria."

עמ' 48

הערה 6: צבע עורם של היהודים במצרים בעת העתיקה היה כצבע הדבש.

צריך לבדוק את הפרגמנט מהקטאיוס שנמצא אצל דיודורס (40.3.6-7). ברמר מתבסס על תרגום Loab עם שינויים קלים.

מה אומרים באופן כללי על פרגמנט זה? האם גם המינימליסטים מוכניל לקבל שמקורו מהקטאיוס? אם כן כבר בהתחלה מדובר באימונים הצבאיים שמשה הקנה לעם, ומכיוון שהקטאיוס ביקר גם בספרטה (היכן זה נאמר? אולי אצל הנגל 1974?) הרי לספרטנים היה דור שלם של הכנה מוקדמת לפני המאמת של ארהאוס לגייס חיילים יהודים, ולא רק בהזדמנות בקירנה.

בהמשך הפרגמנט של הקטאיוס אצל דיודורוס מדברים על דמיון מסוים בכלכלה ובאורח החיים הכלכלי (שווה להעיר על זה באיזשהו שלב).

הערה 9: ביבליוגרפיה בנושא הנ"ל.

עמ' 49

בסוף דבריו מתייחס הקטאיוס לתורה וזו אחת הפעמים הראשונות שיש אזכור מסוג זה בתקופה שאחרי אלכסנדר.


הערה 13: מומיליאנו מפנטז על אפשרות של תרגום התורה לפני תרגום השבעים. ברמר קובע נכון שטיעון שכזה הוא: Rather" adventurous".

הוא מציין מכנה משותף נוסף בין יהודים לספרטנים הוא אי חיבה או אי אמון בזרים.

עמ' 50

באמצעות ההשוואה הזו לספרטנים, שהם ללא ספק עם יווני לגיטימי, היהודים רוצים להצדיק את העובדה שהם קבוצה בדלנית גם במצרים ההלניסטית – וזהו המניע של הזייפן.

הסיפור אודות יאסון במקבים ב ה 9. ברמר נאלץ להודות שלכול הפחות ההשוואה בין יהודה וספרטה הייתה מוכרת מספיק בזמנו כדי לשכנע אותו לחפש מקלט בספרטה. כלומר מה שעולה מדבריו הוא שיש מסורת ארוכה של דיבורים על יהודה וספרטה, יהודים וספרטנים, ושהתכתובת שנמצאת לפנינו נבנית מתוך המסורת הזו ובונה עליה.

חוץ מזה, הוא הורג את יאסון עוד בדרך, בלי שום צידוק: "Seems to have perish during the journey".

מייחס את סיפור יאסון ברמת סבירות its seems not implausible שיאסון כתב על הבריחה לספרטה, ושהתוספת היא לא של העורך המאוחר של מקבים ב. (לשים לב שיש שני יאסון)


ברמר דוחה את הטענה של הנגל (1974) ואחרים שהסיפור על הקרבה נולד מתוך חוגי ההתייוונות שיאסון (ישוע) הכוהן הגדול נמנה עליהם, כטענה בלתי סבירה. מדוע?

"If the legend would have been of such recent origin Jason would have hardly taken it that seriously."

[את אותו הטיעון בדיוק נפנה נגדו אחר כך לגבי בעל מקבים והקהל באופן כללי]

גם ברמר רואה בעובדה שהיורש של הכוהן הגדול יאסון/ישוע נקרא מנלאוס קשר למלך המיתולוגי של ספרטה ורואה בזה פן נוסף של הקשר בן יהודה לספרטה. (מהנגל 1974, 139, ככל הנראה מהגרסה הגרמנית ; Jones, Kingship and Diplomacy , 77 – את זה נקשר לסיפורים על שלמה)

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

[הפריט בקטלוג האלף של אוניברסיטת חיפה]