Nemrud-Dag inscriptions

קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים א / מקורות ראשוניים ועתיקים A

הטקסט המקורי לקוח מן האתר הארכיאולוגי Nemrut Dagh בדרום מזרח טורקיה. הכתובות


Artagnes / Herakles / Ares

1 The Great King Antiochos, the God, the Righteous One, the Manifest (Deity), the Friend of the Romans and the Greeks, the Son of King Mithradates Kallinikos and of Laodike the Brother-loving Goddess, the Daughter of King Antiochos Epiphanes, the Mother-loving, the Victorious, has recorded for all time, on consecrated pedestals with inviolable letters the deeds of his clemency.

I have come to believe that, for mankind, of all good things piety is both the most secure possession and also the sweetest enjoyment.3 This judgment became, for me, the cause of fortunate power and its blessed use;4 and during my whole life I have appeared to all men as one who thought holiness the most secure guardian and the unrivaled delight of my reign (or kingdom).5 By this means I have, contrary to all expectations, escaped great perils, have easily become master of hopeless situations, and in a blessed way have attained to the fullness of a long life.

After taking over my father's dominion, I announced, in the piety of my thought, that the kingdom subject to my throne should be the common dwelling place of all the gods, in that by means of every kind of art I decorated the representations of their form, as the ancient lore of Persians and of Greeks--the fortunate roots of my ancestry--had handed them down (to us), and honoured them with sacrifices and festivals, as was the primitive rule and the common custom of all mankind; in addition my own just consideration has further devised still other and especially brilliant honours.

And as I have taken forethought to lay the foundation of this sacred tomb, which is to be indestructible by the ravages of time, in closest proximity to the heavenly throne, wherein the fortunately preserved outer form of my person, preserved to ripe old age, shall, after the soul beloved by God has been sent to the heavenly thrones of Zeus Oromasdes, rest through immeasurable time, ... 


King Antiochos I Theos

1 I chose to make this holy place a common consecrated seat of all the gods;2 so that not only the heroic company of my ancestors, whom you behold before you, might be set up here by my pious devotion, but also that the divine representation of the manifest deities might be consecrated on the holy hill and that his place might likewise not be lacking in witness to my piety.

Therefore, as you see, I have set up these divine images of Zeus-Oromasdes and of Apollo-Mithras-Helios-Hermes and of Artagnes-Herakles-Ares, and also of my all-nourishing homeland Kommagene;4 and from one and the same quarry, throned likewise among the deities who hear our prayers, I have consecrated the features of my own form, and have caused the ancient honour of great deities to become the coeval of a new Tyche.5 Since I thereby, in an upright way, imitated the example of the divine Providence, which as a benevolent helper has so often been seen standing by my side in the struggles of my reign.

Adequate property in land and an inalienable income therefrom have I set aside for the ample provision of sacrifices;7 an unceasing cult and chosen priests arrayed in such vestments as are proper to the race of the Persians have I inaugurated, and I have dedicated the whole array and cult in a manner worthy of my fortune and the majesty of the gods.

I have decreed the appropriate laws to govern the sacred observances thus established for everlasting, so that all the inhabitants of my realm may offer both the ancient sacrifices, required by age-old common custom, and also new festivals in honour of the gods and in my honour.9 The birthday of my natural body, the sixteenth of Audnaios, and the tenth of Loos, the day of my accession to the throne, I have consecrated to the manifestation of the great deities, who were my guides in a prosperous beginning and have been the source of universal blessing for my whole kingdom. 


Zeus / Oromasdes

1 Because of the multitude of offering and the magnificence of the celebration I have consecrated two additional days, each of them as an annual festival.2 The population of my empire I have divided up for the purpose of these assemblies, festival gatherings, and sacrifices, and directed them to repair by villages and cities to the nearest sanctuaries, whichever is most conveniently located for the festival observance.3 Moreover, I have appointed under the same title that, in addition to the observance just named, my birth on the sixteenth and my accession on the tenth shall be observed every month by the priests.4 Now that these regulations have been established, to be observed continually as the pious duty of men of understanding, not only in my honour but also in the blessed hope of their own good fortune, I have, in obedience to the inspiration of the gods, ordered to be inscribed upon sacred, inviolable stelae a holy law, which shall be binding upon all generations of mankind who in the immeasurable course of time, through their special lot in life, shall successively be destined to dwell in this land;5 they must observe it without violation, knowing that the stern penalty of the deified royal ancestors will pursue equally the impiety occasioned by neglect as that occasioned by folly and that disregard of the law decreed for the honour of the heroes brings with it inexorable penalties.6 For the pious it is all a simple matter, but godlessness is followed by backbreaking burdens.7 This law my voice has proclaimed, but it is the mind of the gods that has given it authority.


The priest who is appointed by me for these gods and heroes, whom I have dedicated at the sacred tomb of my body, on the topmost ridges of the Taurus range, and who shall at a later time hold this office, he, set free from very other duty, shall without let or hindrance and with no excuse for evasion keep watch at his memorial and devote himself to the care and the proper adornment of these sacred images.9 On the birthdays which I have established forever as monthly and annual festivals of the gods and of my own person, throughout the whole year he shall, himself decently garbed in Persian raiment, as my benefaction and the ancestral custom of our race have provided, crown them all with the gold crowns which I have dedicated as the sacred honours due the deified ancestors; 10 and out of income from the villages, which I have designated for the sacred honours of the heroic race, he shall offer on these altars rich additional offerings of incense and aromatic herbs, and also splendid sacrifices in honour of the gods and in my honour, ... 

The Goddess of Kommagene

1 worthy wise setting up sacred tables with appropriate foods and filling jars from the winepress with precious drink (that is, wine mixed with water).2 He shall hospitably welcome the whole of the assembled people, both the native and the foreigners who stream hither, and he shall provide for the common enjoyment of the feast by the assembled multitudes, in that, as is the custom, he shall take for himself a portion, as a gift in honour of the priestly office, and then distribute the rest of my benefaction to the others for their free enjoyment, so that during the holy days everyone may receive a never failing sustenance and may thus be able to celebrate the festival without running the risk of malicious calumny. The drinking cups, which I have dedicated, are to be used by them as long as they remain in the holy place and participate in the general assembly for the feast.
3 The group of musicians whom I have chosen for the purpose and those who may later be consecrated, their sons and daughters, and also their descendants shall all learn the same art and be set free from the burden of every other responsibility;4 and they are to devote themselves to the observances which I have established to the end, and without any evasion are to continue their services as long as the assembly requests it.5 No one, no king or ruler, no priest or official shall ever make slaves of these hierodules, whom I have, in accordance with the divine will, consecrated to the gods and to my own honours, or their children or the descendants of their children, who shall continue their family to all later time;6 he shall neither enslave them to himself nor alienate them to anyone else in any way, nor injure one of them, nor deprive him of this ministry;7 but the priests shall take care of them, and the kings, officials, and all private persons shall stand by them, and the favor of the gods and heroes will be laid up for them as a reward for their piety

Apollo / Mithras / Helios / Hermes

1 It is equally not permitted or anyone to appropriate or to alienate the villages which I have dedicated to these gods, to sell them or to devote them to some other purpose, or in any way to injure those villages;2 or to reduce the income from them, which I have dedicated to the gods as an inviolable possession.3 Nor shall anyone go unpunished who shall devise in his mind against our honour some other scheme of violence or of disparaging or suspending the sacrifices and festal assemblies which I have established.4 Whoever shall presume to rescind or to injure or guilefully to misinterpret the just tenor of this regulation or the heroic honours which an immortal judgment has sanctioned, him the wrath of the daemons and of all the gods shall pursue, both himself and his descendants, irreconcilably, with every kind of punishment.5 A noble example of piety, which it is a matter of sacred duty to offer to gods and ancestors, I have set before the eyes of my children and grandchildren, as through many other, so too through this work; and I believe that they will emulate this fair example by continually increasing the honours appropriate to their line and, like me, in their riper years adding greatly to their personal fame.

6 For those who do so I pray that all the ancestral gods, from Persia and Macedonia and from the native hearth of Kommagene, may continue to be gracious to them in all clemency.7 And whoever, in the long time to come, takes over this reign as king or dynast, may he, if he observes this law and guards my honour, enjoy, through my intercession, the favor of the deified ancestors and all the gods.8 But if he, in his folly of mind, undertakes measures contrary to the honour of the gods, may he, even without my curse, suffer the full wrath of the gods.




ארטגנס \ הרקלס \ ארס
  • אנטיוכוס מציג עצמו כאל, כ"חבר הרומאים והיוונים", מזכיר את מוצאו דרך הוריו דווקא לאנטיוכוס אפיפנס, ומציג את הנצחת מעשיו ודעותיו באבן למען הדורות הבאים.
  • אנטיוכוס טוען כי אדיקות דתית היא המעלה הבטוחה והמתוקה ביותר לאנושות, והיא הסיבה לכוח שלטונו בר המזל, לשימוש המבורך בו, ולעונג שהסב לנתיניו.
  • אדיקותו הייתה מוכרת לכל מקריו, ובאמצעותה, בניגוד לכל הסיכויים, הוא הפך ל"אדון המצבים חסרי התקווה" מהם תמיד נחלץ, ואף השיג את השלמות שבחיים ארוכים.
  • לאחר שקיבל מאביו את השלטון, הרכיז כי ממלכתו תהיה מקום משכן לכל האלים, באמצעות קישוט ייצוג דמותם באומנות יוונית ופרסית משורשי אבותיו, וכיבודם בזבחים וחגים - כפי שהיה החוק והנוהג הפרימיטיבי של כלל האנושות - ועל פי שיקול דעתו הצודק אף הנחיל פולחן מפואר יותר.
  • במחשבה קדימה הוא הקים קבר מקודש וחסין לפגעי הזמן בקרבה לכס השמיימי, היכן שגופו הבשל והבוגר ישכון לנצח, שעה שנשמתו האהובה ע"י האל תעלה לשבת לצד זאוס אורומסדס.

המלך אנטיוכוס הראשון האל
  • המקום נבחר להיות משכן מקודש משותף לאלים, כך שלא רק "אבותיו הגיבורים" של אנטיוכוס יהנו מאדיקותו, אלא גם הייצוג השמיימי של האלוהות הברורה ישכון בגבעה המקודשת, כך שלא יעדרו הוכחות לאדיקותו הדתית.
  • אנטיוכוס העמיד ייצוג לזאוס-אורומסדס, לאפולו-מיתרס-הליוס-הרמס, וגם לאלת קומגנה המספקת-כל, ומאותה מחצבה גם סיתת והציב את דמותו הוא - כך הפך את כבוד האלים העתיק לאפוטרופוס (Tyche) בן זמנו לגורל ממלכתו. כך הוא העתיק את המחוזות השמיימיים, אשר תמיד נראו עומדים לצידו במאבקי ארצו.
  • אנטיוכוס מציין כי הקדיש אדמות והכנסות הולמות, אשר לא ניתנות להעברה לקיום הפולחן, בחר כוהני דת והלבישם בלבוש פרסי הולם, המתאים למזלו הטוב ולמלכות האלים.
  • נקבעו חוקים למשול בקיום המצוות, כך שנתיניו יכלו לקיים את הזבחים העתיקים הנהוגים, וגם את החגים החדשים לכבוד האלים ולכבוד המלך.
  • יום הולדת גופו, ויום הכתרתו הוקדשו להתגשמות האלוהויות הגדולות, שהיו מדריכיו בהתחלתו המשגשגת, ומקור הברכה העולמית על כל ממלכתו.

זאוס \ אורומסדס
  • הוגדרו ימי חג שנתיים בשל ריבוי המנחות ועושר החגיגות, וחולקה אוכלוסיית האימפרייה לצורך אותן היאספויות, חגים והעלאת קורבנות ע"פ קירבה לאתרי פולחן.
  • יום הולדתו והכתרתו יצויינו מדי חודש ע"י כוהני הדת האדוקים מתוך הבנה - לא רק לכבודו אלא גם בתקווה למזלם הטוב, ובשל רישומו באבן את חוקיו בהשראת האלים. ביום זה הכוהן ילבש כסות פרסית כמנהג אבות המלך, יכתיר עצמו בכתרי הזהב המקודשים לאלים, ויעלה מנחות עשירות לאלים ולמלך על בסיס ההכנסה מהכפרים אשר הוקדשו לפולחן.
  • הכוהנים הממונים על קיום המצוות ועל שמירת קברו של אנטיוכוס בראש רכס הרי הטאורוס, ישוחררו מכל חובה אחרת, ויקדישו עצמם לשימור מצבת הזיכרון ולתפארתה. 
  • אסטלות החוק הקדוש יעמדו לאורך זמן ללא גבולות, ויחייבו את דורות האנושות אשר גורלם המיוחד יובילם לשכון בהצלחה בקומגנהלקיים את מצוותיו, בידיעה כי חילול הקודש - בין אם בהזנחה ובין אם בטפשות - ילווה בענישה נחרצת בידי האבות המלכותיים הנשגבים. כפירה מלווה בעול מפרך.
  • חוק זה הוצהר בקול המלך, אך קיבל את סמכותו במחשבתם של האלים.

האלה קומגנה
  • הכוהן יקדם בברכה את העולים לרגל - גם את נתיני הממלכה וגם את הזרים. בנוסף, יכין מנחות מזון ויין לנאספים, ייקח את מנתו כחלק ממשרתו ואת ייחלק להנאתם החופשית של ההמונים, כך שבימי החג הכל יזכו למחיה עמידה ויוכלו לחגוג ללא חשש מהשמצה זדונית. כלי הסעודה ישמשו את המשתתפים בפולחן בשטח האתר הקדוש בלבד.
  • בניהם ובנותיהן של המוזיקאיות אשר בחרתי, ואשר מאוחר יותר ייתכן ויוקדשו - גם הם ילמדו את אותה אומנות וישוחררו מכל חובה אחרת, ויקדישו עצמן לקיום שירותן עד הסוף, כל עוד הכינוס דורש זאת.
  • אף אחד, לא מלך, שליט, כוהן, פקיד או אזרח פרטי לא ישעבדו אותן או את ילדיהן או ישללו את זכויותיהן, משום שהן מקודשות לי ולאלים. נהפוכו - כל אלו יעמדו לצידן, ועל כן ויזכו בחסד האלים והגיבורים.  

אפולו \ מיתרס \ הליוס \ הרמס
  • חל איסור על פגיעה, מכירה או השמדה של הכפרים המוקדשים למילוי הכנסות הפולחן.
  • אין לפטור מעונש את אלו אשר יתכננו לפגוע בקודשנו, יזלזלו בו, או יעכבו את קיום המצוות. מי שינסה להוריד מערכו או לפרש שלא כהלכה פולחן זה ותקנותיו אשר נתמכים על ידי בני האלמוות, יירדף הוא וצאצאיו על ידי האלים והשדים ללא דרך לפייסם.
  • אנטיוכוס הציב מופת הן לאדיקות דתית והן למפעלי עשייה לנגד עיני צאצאיו, אשר לבטח יתחרו להשתוות אליו ויעצימו את הכבוד של שושלתם, ועד לבגרותם, כמוהו עצמו, יעצימו גם את תהילתם האישית. לאלו אשר יעשו כן הוא מאחל את ברכת וכפרת כל אלי אבותיו - מפרס, ממקדוניה ומקומגנה.
  • בעתיד, מי אשר ישתלט על הממלכה כמלך או שליט, במידה ויקיים את המצוות  יזכה בתיווכו ודרך פועלו של אנטיוכוס בחסד האבות והאלים כולם.אבל, אם הוא בזדון או בטפשות יפעל בניגוד לכבוד האלים הוא יזכה למלוא חמתם.


  • אנטיוכוס מציג את מוצאו "המבורך" לדבריו, ודווקא את קישורו לאנטיוכוס אפיפנס - המלך הסלאוקי אשר הגדיר עצמו כ"אל המתגלה".
  • אנטיוכוס מציג את פועלו, ועלה טיעונים להצדקת בניית אתר Nemrut Dag כפועל יוצא של אדיקותו הדתית כמעלתו החשובה ביותר, ובהתאם לכך - חסד האלים כלפיו.
  • ניכרת ההפרדה המחשבתית בין גופו של המלך, לבין נשמתו המיועדת לשבת לצד זאוס ב"כס השמיימי".
  • אנטיוכוס מצהיר כי הפך את ממלכתו למכון משכן משותף לכל האלים, ולאבותיו - אותם הוא מגדיר כגיבורים - אשר עמדו לצידו במאבקיו.
  • אנטיוכוס מגדיר את חוקי הפולחן ואכיפתו, מינוי כוהני הדת וחובותיהם, ימי חג הקשורים להולדתו והכתרתו, חלוקת אוכלוסיית "האימפרייה" שברשותו לצורך הסדר אדמינסטרטיבי לפולחן, ואת מקור ההכנסות לפולחן לשם שמירה על קיום מצוות הדת הנהוגות במקביל לקיום מצוות דתו החדשה.
  • מוסברים חובתן, מטרתן וזכויותיהן של "מוזיקאיות" אשר מינה אנטיוכוס, וכך גם של צאצאיהן. האיזכור החוזר ונשנה של "צאצאיהן אשר יוקדשו לתפקיד" מרמז אולי על היותן פרוצות מקדש למעשה.
  • אנטיוכוס שוב ושוב על הפרעות והעונשים הצפויים למפרי חוקיו הן בהקשר האדמינסטרטיבי והן בהקשר פולחני. 
  • אנטיוכוס מקבע את חוקיו כקדושים, בהצהרתו כי הם נאמרים בקולו, אך נוצרו במחשבתם של האלים. הוא מסביר כי מילוי "החוק הקדוש" ושמירה על קדושת המצוות מקורו בהבנה כי אלו יביאו חסד אישי למקיימהן.
  • אנטיוכוס חוזר ומצהיר, לאורך כל הכתובות ובעיקר בסיומה, כי הפרת חוקיו, פגיעה בקיומם, זלזול בפולחן או מירושו שלא כהלכה - ילוו בעונש כבד מידי האלים והאבות הקדושים, משום שאלו למעשה חוקיהם.
  • הוא מתפאר בכך שהציב מופת לאדיקות דתית ולעשייה נרחבת לנגד עיני צאצאיו, ומייחל להם לנסות ולהשתוות לו בהישגיו, וכך יזכו לברכת כל אלי אבותיו מפרס, מקדוניה וקומגנה.
  • אנטיוכוס מודע לחשיבות עמידות פולחנו לאורך הזמן, ושוב ומזכיר את ההטבות למקיימי פולחנו, לעומת עונשי מפיריו. הוא מסיים בהבטחה ואזהרה לשליט העתידי אשר אולי "ישתלט על הממלכה" כי במידה ויקיים את המצוות יזכה בתיווכו ודרך פועלו של אנטיוכוס בחסד האבות והאלים כולם.
  • ניכר הסינקרטיזם בין תרבות ודתות פרס ויוון, לצד הנוהגים המקומיים של קומגנה. עם זאת, ניכרת גם ההבדלה שעושה אנטיוכוס תחילה בין גופו לבין נשמתו, ובינו, לבין אבותיו, לבין האלים - הוא תמיד מציין כי האלים יפילו או ירוממו שליטים, שאבותיו ישמרו או ירדפו, אך מעולם לא כי הוא יפעל כמוהם לאחר מותו.
  • אנטיוכוס למעשה מציב עצמו כמגשר בין מספר גורמים: אלוהי הפרסים ואלוהי היוונים, אבותיו שבין פרס ליוון, כלל האנושות, נתיני ממלכתו והשליטים העתידיים של ממלכתו. כל זאת, בהנחה כי פולחנו כאל יימשך לנצח נצחים, וכי כך יישמר הקשר היווני-פרסי, ואנושי-אלמותי.

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים