הצגת המקור של הדף "Polybius 5.67"

[[מקורות ראשוניים ועתיקים פ#.D7.A4.D7.95.D7.9C.D7.99.D7.91.D7.99.D7.95.D7.A1_.28Polybius.29|מקורות ראשוניים ועתיקים פ]] / [[מקורות ראשוניים ועתיקים P#Polybius|מקורות ראשוניים ועתיקים P]] 

= טקסט  =

מכל מקום גם אז, כאשר הגיעה המשלחת, היה סוסיביוס מוכן לכל, {דו משמעי: ל"כל מקרה" או "לכל תכסיס".] וילו אנטיוכוס עשה מאמץ עילאי עדי להיראות בפגישותיו עם שליחי אלכסנדריה הן עדיף בכוח צבאי והן בזכויות המשפטיות. כאשר הופיעו השליחים בלאוקייה והסכימו למשא ומתן בפרטי חוזה השלום לפי הוראות סוסיביוס, הקל המלך בהיבטים המשפטיים של הפגיעה האחרונה הגדולה והבלתי מוצדקת, שפגע במצרים בתופסו את קווילה-סוריה, ואף יתירה מזו, לא הסכים לראות בה עוול בכלל, כי לפי טענתו רק תפס את הגיע לו בדין. הטא טען, שתפיסתה הראשונה של הארץ בידי אנטיגוסו מונופתאלמוס ושליטתו של סלאוקוס עליהם הן הן העובדות והחזרות הקובעות את הזכויות עליה, ולפיהן הארץ שלו ולא של תלמי; שכן תלמי נלחם באנטיגונוס לא למען עצמו, אלא כדי לכונן את שלטון סלאוקוס בארץ הזאת. אבח הטא הסתמך בעיקר על ההסכה הכללי של כל המלכים אחרי נצחונם של אנטיגונוס, כאשר אחרי התייעצות קבעו כולם - קרסאנדרוס, לוסימאכוס וסלאוקוס - פה אחד את סלאוקוס כשליט על סוריה כולה. שליחי תלמי ניסו לקבוע את ההיפךץ הם הדגישו את חומרת הפגיעה האחרונה וטענו, שבגידת תאודוטוס ופלישת אנטיוכוס היוו הפרות החוזה. כן העלו כטענה את תפיסת הארץ בימי תלמי בם לאגוס ואמרו, שעזר לסלאוקוס במלחמתו בתאני, שסלאוקוס ישלוט בכל אסיה, ואילו קווילה סוריה. בשנת 315 תפס אותה אנטיגונוס הראשון (מונופתאלמוס = בעל עין אחת), שרצה להשתלט על כל ממלכת אלכסנדר. ב-301 התאחדו המלכים הנזכרים לעיל והשמידו אותו בקרב איפסוס (Ipsus) שבפריגיה. לפני הקרב תפס תלמי - שלא השתתף בו - את ארץ ישראל ואת סוריה דרומית ללבנון ולדמשק, ולמרות ההחלטה הנזכרת לא לחץ עליו סלאוקוס לפנותן. שליחי מצרים לא הכירו בהסכם שלושת המלכים, כי תלמי לא היה שותף לו.]

 ופויניקיה יהיו ברשות תלמי. [אחרי מות אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס רבו מצביאיו על הירושה. ב-319 תפס תלמי הראשון, שנתמנה על ידי אלכסנדר כמושל מצרים, את סוריה? שני הצדדים הרבו לטעון טענות אלה ודומות להן במשך המשא ומתן והפגישות, אבל שום תוצאה לא הושגה, כי הוויכוח התנהל בין הידידים המשותפים לשני הצדדים ולא היה ביניהם מי שיהיה מסוגל ומוסמך למנוע ולעצור את תוקפנותו של זה אשר יחחשב בלתי צודק. אבן-הנגף הקשה ביותר היה אכאיוס; תלמי תבע לכלול אותו בחוזה, אבל אנטיוכוס לא היה מוכן כלל לדבר על כך והתרעם של שתלמי העז להגן על מורדים או אף להזכיר אותם בכלל.

= הערות  =

לקוח מתוך: פוליביוס. 1991. ''היסטוריה''. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים: מוסד ביאליק. עמ' 366.

= נמצא בשימוש ב...  =

[[תשעא ב - העולם ההלניסטי#אסיא הסלווקית|תשעא ב - העולם ההלניסטי]]

= קישורים נוספים  =

[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/6*.html#noteJJJ Online-Text]