הבדלים בין גרסאות בדף "Rex Sacrorum"

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מ
מ
שורה 1: שורה 1:
 
[[מושגים R]]\[[מושגים ר]]
 
[[מושגים R]]\[[מושגים ר]]
 +
  
 
[[תמונה: 46.priests.jpg|שמאל|ממוזער|250px|<div style="text-align: center;">כוהני דת רומאים<br/>([http://www.vroma.org/ VRoma]: Ann Raia)</div>]]
 
[[תמונה: 46.priests.jpg|שמאל|ממוזער|250px|<div style="text-align: center;">כוהני דת רומאים<br/>([http://www.vroma.org/ VRoma]: Ann Raia)</div>]]
שורה 11: שורה 12:
  
  
תפקידיו כללו את הקרבת הקרבנות ביום הראשון ([http://en.wikipedia.org/wiki/Roman_calendar Kalends]) של כל חודש, הודעה על מועדי החגים של החודש ב-[http://en.wikipedia.org/wiki/Nones#Months Nones] (כלומר ביום התשיעי לפני הירח המלא - ה-[http://en.wikipedia.org/wiki/Ides_(calendar)#Months ides]). כמוכן, כללו תפקידיו הקרבה קורבנות בימים מסוימים בשנה, כולל טקס מוזר ב-24 בפברואר, כשלאחר הקרבת הקורבן נמלט ממקום ההקרבה: הפרשנות הרומית היתה שזה סימל שחזור של גירוש המלך Tarquin, למרות שהסבר זה נדחה בדרך כלל ע"י החוקרים המודרנים.
+
תפקידיו כללו את הקרבת הקרבנות ביום הראשון ([http://en.wikipedia.org/wiki/Roman_calendar Kalends]) של כל חודש, הודעה על מועדי החגים של החודש ב-[http://en.wikipedia.org/wiki/Nones#Months Nones] (כלומר ביום התשיעי לפני הירח המלא - ה-[http://en.wikipedia.org/wiki/Ides_(calendar)#Months ides]). כמוכן, כללו תפקידיו הקרבה קורבנות בימים מסוימים בשנה, כולל [http://en.wikipedia.org/wiki/Regifugium טקס מוזר ב-24 בפברואר], כשלאחר הקרבת הקורבן נמלט ממקום ההקרבה: הפרשנות הרומית היתה שזה סימל שחזור של גירוש המלך האחרון [http://en.wikipedia.org/wiki/Lucius_Tarquinius_Superbus Tarquinius], למרות שהסבר זה נדחה בדרך כלל ע"י החוקרים המודרנים.
  
  

גרסה מ־15:58, 3 בדצמבר 2010

מושגים R\מושגים ר


כוהני דת רומאים
(VRoma: Ann Raia)

כהונת ה-Rex Sacrorum (מלך הטקסים הדתיים) נוצרה כפי הנראה בימיה הראשונים של הרפובליקה הרומית [1] כדי למלא את התפקידים המקודשים שבתקופת המלוכה בוצעו על ידי המלך - ובכך לשמר את הסמכות המלכותית בעינייני הדת. בדומה, אשתו ([2] Regina Sacrorum) ביצעה את התפקידים המקודשים שבוצעו בתקופתה המלוכה על ידי המלכה.


למרות שבתקופות מאוחרות יותר שמרה עדיין כהונה זו על עדיפות בעיניינים דתיים, היא הפכה במידה מרובה למשרת כבוד בלבד, ללא שום כח פוליטי (בהיות ה-Rex Sacrorum להלכה ממלא מקומו של המלך המודח).


תפקידיו כללו את הקרבת הקרבנות ביום הראשון (Kalends) של כל חודש, הודעה על מועדי החגים של החודש ב-Nones (כלומר ביום התשיעי לפני הירח המלא - ה-ides). כמוכן, כללו תפקידיו הקרבה קורבנות בימים מסוימים בשנה, כולל טקס מוזר ב-24 בפברואר, כשלאחר הקרבת הקורבן נמלט ממקום ההקרבה: הפרשנות הרומית היתה שזה סימל שחזור של גירוש המלך האחרון Tarquinius, למרות שהסבר זה נדחה בדרך כלל ע"י החוקרים המודרנים.


ה-Rex Sacrorum היה חלק מהכהונה הבכירה (שכללה גם את ה-pontifices, ה-flamines, והבתולות הווסטליות) [3]. למשרה זו נבחרו רק פטריקים והבחירה הייתה לכל החיים. לכן, כיון שנושא משרה זו היה מנוע מלמלא כל תפקיד פוליטי, משמעות קבלת התפקיד היתה ויתור על כל שאיפה פוליטית [4] (בניגוד למשל למשרת הפונטיפקס מקסימוס, שלו היה ה-Rex Sacrorum כפוף[5]).


הדעה של קורנל

קורנל משער כי קיומו תחת הרפובליקה של פקיד בעל השם הטקסי rex sucrorum (או [6]rex sacrificolus) ייתכן ומצביע על כך שהמלכות הרומית לא מתה, אלא, כמו חייל ותיק, נמוגה בהדרגה.

למרות שליביוס (2.2.1), מספר כי משרת ה-rex sucrorum נוצרה בתחילת הרפובליקה על מנת למלא את התפקידים הטקסיים של המלך לשעבר, משער קורנל כי למעשה ה-rex sucrorum לא היה אלא המלך האמיתי שניטלו ממנו סמכויותיו הפוליטיות והותירו לו רק סמכויות דתיות, כך שלמעשה צטמצמו אותו מייסדי הרפובליקה למעין בובה טקסית.

ההקבלות לתהליך הזה, המכונה reductio ad sacra - רבות, וכוללות לא רק את מה שמכונה "המונרכיה החוקתית" כפי שניתן למצוא בכמה מדינות מודרניות (למשל בבבריטניה - הממלכה המאוחדת), אלא אף דוגמאות מהעולם העתיק, כמו משרתו של הארכון המלך באתונה שביוון העתיקה.

סיכום

נמצא בשימוש ב...

תשעא א - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

קישורים נוספים

  1. Cornell, Tim. 1995. The beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (c. 1000-264 BC). Routledge history of the ancient world. London: Routledge. p. 234 online
  2. Schultz, Celia E. 2006. Women's religious activity in the Roman Republic. Studies in the history of Greece and Rome. Chapel Hill, NC: University of North Carolina Press. p. 179 online
  3. Festus, Sextus P, and Wallace M. Lindsay. Sexti Pompei Festi De Verborum Significatu Quae Supersunt: Cum Pauli Epitome ; Thewrewkianis Copiis Usus Ed. Wallace M. Lindsay. Stutgardiae: Teubner, 1997. Print. p. 198 online
  4. Basil Kennett‏, "Romae antiquae notitia; or, The antiquities of Rome , p. 73, (Nabu Press, March 15, 2010) online
  5. Beard, Mary, John S North, and S. R. F. Price. 1998. Religions of Rome. Vol. 1. A history. Cambridge: Cambridge University Press. p. 28 online
  6. Schultz, Celia E. 2006. Women's religious activity in the Roman Republic. Studies in the history ofLivy, , Sélincourt A. De, R M. Ogilvie, and S P. Oakley. The Early History of Rome: Books I-V of the History of Rome from Its Foundations. Penguin classics. London: Penguin Books, 2002. p. 108 online