Sullivan 1977

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ס \ מחקר מודרני S

Sullivan, R.D. "The Dynasty of Commagene". In Aufstieg und Niedergang der romischen Welt, edited by Temporini, Hildegard, 732-798 (Berlin: Walter De Gruyte, 1977).


סיכומים

  • (735) ממלכת קומגנה שמרה על עצמאותה בין השנים 163 לפנה"ס - 72 לספירה, תוך ניווט מדיני עדין בין האימפריה הרומית לאימפריה הפרתית.
  • כוחה של קומגנה היה במיקומה האסטרטגי אשר הקנה שליטה על דרכי הגישה למסופוטמיה, נתיבי סחר צפונה דרך הרי הטאורוס, מזרחה לחבל ארץ קיליקיה, ודרומה לסוריה.
  • קומגנה בלטה בעוצמתה הכלכלית אשר נבעה תחילה מאדמותיה הפוריות. בנוסף, שליטתה בנתיבי הסחר באיזורה הציבה אותה כבת הברית העשירה ביותר של רומא (Strabo 16.2.3, Josephus, The Jewish War 5.461)
  • (736) משפחת המלוכה בקומגנה טענה להיותה מצאצאי שושלת Orontid הפרסית , בעלת קשר נישואים דריוש הראשון עצמו (Strab. 11.14, Plut. Artax. 27.4), בעלת קישור לאנטיוכוס הגדול (ה-3) ולבית המלוכה הסלאוקי (Strab. 11.14.15).
  • (737) בית המלוכה הסלאוקי נפגע גם בשל סכסוכים פנימיים, אך בעיקר בשל הפיכתם של הפרתים לאימפריה במזרח, והגעתה של האימפריה הרומית מהמערב. עד סוף המאה ה-2 לפנה"ס הפרתים החליפו את הסלאוקים כאימפריה השלטת ממזרח לנהר הפרת.
  • (738) בשנות השלטון האחרונות של Samos מלך קומגנה ותחילת שלטון בנו Mithradates Callinicus הפרתים התגברו על איום הסקיתים מצפון-מזרח, וקיבעו את גבולם מזרחית לממלכת קומגנה, מעבר לנהר הפרת.
  • (739) ההתערבות הרומית באיזור אנטוליה גבר באותה תקופה, במיוחד לאחר חיסול בית המלוכה המקדוני ב168 לפנה"ס.


  • (763) ב 69 לפנה"ס כבר שלט בקומגנה אנטיוכוס ה-I, שכן הוא זה אשר מתנהל מול המצביא הרומי לוקולוס (Dio Cassius 36.2). בשנים שיבואו צפויים לאנטיוכוס סכסוכים רבים עם רומא, אך בתקופה זאת כנראה קיבל אותם בברכה לאחר שלטון הצלך הארמני Tigranes באיזור, אשר לא היטיב עם אלו בעלי תרבות יוונית (Plutarch. Lucullus. 21.3 + 29.2).
  • באותה תקופה "הדבר החדש" בקומגנה היה רעיון ה-Philorhomaios = "חבר הרומאים". רעיון זה ייושם באותה תקופה גם בקפדוקיה מערבית לקומגנה, בשל כדאיות ברית עם האימפריה הרומית אשר חדרה לאיזור.
  • (764) קומגנה יכלה לבחור בעלת ברית: רומא, קפדוקיה, ארמניה, פרתיה... אולם, המלך אנטיוכוס התחיל בהיסוס - תחילה עמד במצור של לוקולוס על עיר הבירה סמוסאטה (Plin.Nat. 2.108), ולאחר מכן פומפיוס לחם בו והביאו לכדי ברית מאולצת (Appian, Mithridatic Wars 16.106).


  • אנטיוכוס ידע לשנות מדיניות במהירות ולהצטרף לאחד מ"12 המלכים הברברים" אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס (Plutarch. Pompey. 38.2). כך הצליח אנטיוכוס לשמור על נחלות אבותיו (כולל הנקודה האסטרטגית על נהר הפרת) כאשר פומפיוס חילק שטחים לממלכות המקומיות .
    • קומגנה התאימה לתוכניות של פומפיוס בנוגע לאיזור הפרת: פומפיוס שאף ליצור להשתמש בממלכות קומגנה, קפדוקיה ואוסרונה כמחסום טריטוריאלי בין הים השחור לים האדום. פומפיוס ריכז אינטרסים רומים בנקודות אסטרטגיות בהן הייתה קיימת אפשרות לייצב שושלת שלטון. הסכם זה החזיק מעמד במשך חצי מאה.
    • (765) רומא התאימה לתוכניות של אנטיוכוס שכן הברית עם רומא סייע לשמר את השושלת קומגנה למשך 135 שנה. המגע הראשון עם האימפריה היה הססני, אך נחתם בברית חזקה, כפי שמיוצגת ההנחה הכנה של אנטיוכוס על עצמו כידידה של רומא (Philorhomaios) ב Nemrut Dag. 
      • מעבר לנהר הפרת שכנה האימפריה השנייה החזקה בעולם - הפרתים - ואנטיוכוס ידע להשתמש בברית עם רומא, תוך הישענות על יחסו הזהיר של פומפיוס כלפי העוצמה הפרתית (Justin 41.1.1 ; Dio 36.51.1,37.7.2 ; App. Mithr.106.501 ; Plut. Luc.30-31), כדי לשמר את עצמאותו. הברית נתנה לאנטיוכוס מרחב שליו לייצב את ממלכתו.


  • העימות התקופתי בין איזור ארמניה לבין הפרתים לא נסמך על המדיניות הרומית של הפרד ומשול, אלא עשה בה שימוש - שכן לשני העמים היו אינטרסים משותפים במקרי דוחק, במיוחד מול האימפריה הרומית ומול סכנת כיבוש הדרגתי (Dio 37.6.4).
  • (766) לאחר הבסת מלך ארמניה Tigranes ומלך פונטוס Mithridates Eupator, נותר קשר ברית בין הפרתים לארמניה. עם זאת, נראה היה כי גם אנטיוכוס וגם פומפיוס ציפו לתקופת רגיעה ושלום מול הפרתים. כך מספר שנים שררה מתיחות בין פרתיה לרומא בשאלת השליטה על ארמניה.
  • מרקוס ליקיניוס קראסוס, שהיווה את הצלע השלישית בטריאומווירט הראשון ששלט ברומא, שאף לתהילה צבאית כמו עמיתיו יוליוס קיסר ופומפיוס ולכן החליט לפלוש לאימפריה הפרתית. אנטיוכוס מקומגנה ראה את הכוח הרומי בדרכו לפגוש את הפרתים, אולם עצם העובדה כי כוח זה לא שב מקרב חרן שינה למשך שלושת הדורות הבאים את המדיניות בקומגנה:
    • התבוסה וההשפלה אשר חווה הצבא הרומי הובילו את אנטיוכוס לעשות שימוש בנישואים פוליטיים לחיזוק קשרים עם גורמים אנטי-רומיים כגון הפרתיה, ממלכת Atropatene, Emesa ואף עם ממלכת החשמונאים ביהודה.
    • אנטיוכוס נקט גם באמצעים צבאיים - הוא הרחיב את שליטתו על נקודות מעבר הפרת אשר קודם לכן היו בידי הפרתים. כך הוא שירת את שתי האימפריות הגדולות, תוך דאגה לאינטרסים של ממלכתו.
  • צעדיו של אנטיוכוס, בעיקר בשל קירבתו לפרתים, עודדה דאגה אצל קיקרו ואנשיו, בשנת 51BC בה היה מושל קיליקה (Cic. Fam. 15.1-4).
  • אף על פי כן, אנטיוכוס היה נחוש למנוע, או לפחות להסיט את הפלישה הארמנית-פרתית לאסיה הקטנה, ועל כן התמיד בדיווחיו לרומא אודות תנועות הצבא הפרתי (בדומה לשאר השליטים באנטוליה). דיווחיו היו מהימנים ויעילים, אולם האיום הפרתי לא פעל ישירות מול האימפריה הרומית באנטוליה.
  • אנטיוכוס שמר על נאמנותו כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידות ממלכתו. כך, שלח סיוע צבאי לפומפיוס במהלך מלחמת האזרחים הרומית (App. BC 2.8.49

)

הערות

 

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב